דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סיום פרק שמיני 'הזורק'
ותחילת פרק תשיעי 'המגרש'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין פא,ב)
אמר רבי יוחנן:
לא הוכשרו בו (אם היה קרח) אלא עד אחד קרוב בלבד (דבשני קשרים אין משלימין בו שני קרובים
אלא אחד קרוב ואחד כשר, ואפילו היו חתומים בו כבר שלשה כשרים), אבל תרי – לא, דלמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד
כשר (היום, ולמחר - אם יקרא עליו ערעור לפוסלו, ויביאוהו לבית
דין, ואין העדים בפנינו, ויבאו עדים מן השוק שיכירו שלש מן החתימות הללו, ויקיימוהו
בכך - ושמא לא יכירו אלא חתימת שני הקרובים ואחד מן הכשרים, ובית דין אינן יודעין
שהן קרובים, ויקיימוהו בעדות פסולה).
אמר רב אשי:
מתניתא (הך ברייתא דקתני 'קשריו שבעה ועדיו ששה או קשריו ששה ועדיו
חמשה כו') - נמי דיקא,
(גיטין פב,א)
דקא מדלג ותני
חד חד (שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד: בכל דילוג ודילוג
שֶמָנָה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים; לא אישתמיט ותנא בחד מינייהו שני
קרחות, כגון 'קשריו חמשה ועדיו שלשה') - שמע מינה (לא פליגי בה, דאפילו קרוב לא מיתכשר).
אמר אביי: שמע
מינה [מהברייתא]: האי קרוב חתים - אי בעי בין בתחילה (קודם
לכשרים) בין באמצע בין בסוף; ממאי?
מדלא קבע ליה מקום (לקרחה במתניתא);
ושמע מינה (מדלא
קבע מקום): (דכל
גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו) מכל תלתא (סהדי
דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן) מקיימינן (ליה לגיטא, ואפילו הן מפוזרין, כגון אם יש בו עשרה
עדים, ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי), ולא בעינן רצופין (שיכירו
אותן שלשה רצופין); דאי סלקא דעתך
בעינן רצופין (אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד? ומשום דלמא
אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, כדאמרינן לעיל) - לקבע ליה מקום (להשלמת קרובים): להאי קרוב בתחילה (קודם
לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו) או באמצע (כל שלשה ושלשה חתומין - יכשיר קרוב אחד, כגון: כשר
וקרוב וכשר, וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר, וכן לעולם) או בסוף (כל שלשה ושלשה יקבע מקומו), ולכשר ביה (קרובים) טובא (וליכא למיחש דלמא אתי
לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, דהא לא משכחת שני קרובין בכל שלשה רצופין שבו, שאין
לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק שנים כשרים ביניהם)! (אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני
קרובים בקביעות מקום - שמע מינה: לא בעינן רצופין; הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה
בקרובין מפוזרין.)
כי אתו לקמיה
דרבי אמי (גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו, והסופר והעדים
בפנינו, ועדיין לא נמסר לה) אמר
ליה: צא והשלים עליו עבד מן השוק (כבן ננס).
(כן הוא עיקרה של סוגיא זו, ולא שמעתיה כן, אלא
כביאורה בקונטרס מורי הזקן.)
הדרן עלך 'הזורק'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
גיטין פרק תשיעי 'המגרש'
משנה:
המגרש את אשתו
ואמר לה (בשעת מסירה)
"הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני":
רבי אליעזר
מתיר[1],
וחכמים אוסרים.
כיצד יעשה?
יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה: הרי את מותרת לכל אדם.
כתבו בתוכו
אע"פ שחזר ומחקו – פסול.
גמרא:
איבעיא להו:
האי 'אלא' – 'חוץ' הוא או 'על מנת' הוא (על מנת שלא תנשאי לפלוני)?: 'חוץ' הוא, וב'חוץ' הוא דפליגי רבנן עליה דרבי
אליעזר, דהא שייר לה בגט [והגט
אינו כורת את הקשר שביניהם], אבל ב'על מנת' מודו ליה (רבנן,
דבגט לא שייר, שהתירה במסירת הגט לכל אדם, אלא שהתנה עמה "על מנת שלא תנשאי
לזה"), מידי דהוה אכל תנאי
דעלמא (ואין זה אלא כתנאי בעלמא)? או דלמא 'על מנת' הוא, וב'על מנת' - הוא דפליג רבי
אליעזר אדרבנן, אבל ב'חוץ' מודה [רבי אליעזר שפסול], דהא שייר לה בגט?
אמר רבינא: תא
שמע: [נגעים פ"יב מ"א] 'כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים' אי
אמרת בשלמא 'חוץ' הוא – שפיר! אלא אי אמרת 'על מנת' הוא [האם
יש לפרש את המשנה:] על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים - הוא דמיטמו בתי
ישראל, הא מיטמו בתי עובדי כוכבים - לא מטמאי בתי ישראל? ועוד: בתי עובדי כוכבים
מי מטמאי? והתניא '[ויקרא יד,לד: כי תבאו אל ארץ כנען,
אשר אני נתן לכם לאחזה]
ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם - ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים (דכתיב
'אחוזתכם')? אלא שמע מינה 'חוץ' הוא!
שמע מינה.
מתניתין דלא כי
האי תנא, דתניא: 'אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על
המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" שאינה מגורשת;
על מה נחלקו? על המגרש אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי
לפלוני"
(גיטין פב,ב)
שרבי אליעזר
מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש, וחכמים אוסרים.'
מאי טעמא דרבי
אליעזר?
מידי דהוה אכל
תנאי דעלמא;
ורבנן?
כל תנאי דעלמא
לא שייר ליה בגט, הכא שייר לה בגט (כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה -
נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם).
ומתניתין,
דאוקימנא בחוץ - מאי טעמא דרבי אליעזר?
אמר רבי ינאי
משום זקן אחד: אמר קרא (דברים כד,ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר - אפילו לא התירה אלא לאיש אחר [אחד] - הרי זו מגורשת.
ורבנן?
האי 'איש' - לכל איש ואיש.
ורבי יוחנן
אמר: טעמא דרבי אליעזר מהכא: [ויקרא כא,ז: אשה
זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה
מאישה לא יקחו [כי קדש הוא לאלקיו] - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה (דאמר לה
"הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם") נפסלה מן הכהונה (וזהו 'ריח הגט' שפוסל
בכהונה); (ומדפוסל
לכהונה) אלמא הוי גיטא (והכא
- דשרייה לכל אדם חוץ מזה - מותרת לאחרים).
ורבנן?
איסור כהונה
שאני (שריבה בהן הכתוב מצות יתירות).
בעי רבי אבא:
בקידושין היאך ("התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני" -
מהו)? תיבעי לרבי אליעזר, תיבעי
לרבנן:
תיבעי לרבי
אליעזר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי (כדאמרן:
'לאיש אחר' [או]
'גרושה מאישה'), אבל התם - קנין מעליא בעינן? או דלמא 'ויצאה [מביתו
והלכה] והיתה' (דברים כד,ב) (אקיש הויה ליציאה, וכיון
דבגירושין הוי גט - הכא נמי הוו קידושין, ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש)?
תיבעי לרבנן:
עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא (דהא
אגידא ביה לגביה דההוא גברא), אבל
התם קנין - כל דהו? או דלמא 'ויצאה
... והיתה'?
לבתר דאיבעיא
ליה - הדר פשטה: בין לרבי אליעזר בין לרבנן בעינן 'ויצאה ... והיתה' (לרבי אליעזר הוו קידושין, לרבנן
לא הוו קידושין).
אמר אביי: אם
תמצא לומר איתא לדרבי אבא (אליבא דרבי אליעזר, דהוו קידושין,
אפילו הכי) בא ראובן וקידשה (לגבי
כולי עלמא) חוץ משמעון (אחיו), ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם -
מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה 'אשת שני מתים' (לאוסרה
ללוי מפני זיקת שני יבמין; דתנן ביבמות (פ"ג מ"ט; דף
לא,ב): 'שלשה אחין [משואין נשלש נכריות], ומת אחד מהם, ועשה
השני מאמר [ביבמתו], ומת - חולצת ולא מתייבמת, שנאמר 'ומת
אחד מהם - יבמה יבא עליה': מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא
שעליה זיקת שני יבמין', כגון זו, שעדיין לא יצתה מזיקת
יבומי המת הראשון; דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה, ונתוספה עליה זיקה מחמת
מאמרו של שני; והכא אשמועינן אביי: אפילו איתא לדרבי אבא, שקידושין כאלו
הוו קידושין לגבי עלמא, ונמצאו שניהם קידושין - אין אני קורא בה 'אשת שני מתים'); מאי טעמא? קידושי דראובן אהנו, קידושי דשמעון
לא אהנו (דכיון דאמר 'חוץ מראובן' - לא אסרה על שום אדם המותר, שהרי
אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן); ואלא אשת 'שני מתים' היכי משכחת לה (בהאי עניינא דרבי אבא)? - כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון
וקידשה סתם: דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן.
בעי אביי: אמר
לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון", וחזר ואמר לה
"לראובן ושמעון" – מהו? מי אמרינן מאי דאסר שרא (דהאי
"לראובן ושמעון" דהדר אמר לה קודם מסירה – "אף לראובן
ושמעון" קאמר, ואינו שיור)? או
דלמא מאי דאסר שרא, ומאי דשרא אסר (האי "לראובן ושמעון"
דהדר קאמר - חזרה היא: שחזר והפך תנאו, לומר: לראובן ושמעון אני מתירה לבדה,
ותאסרי על הכל)?
אם תמצא לומר
(גיטין פג,א)
מאי דאסר
שרא - "לראובן" מהו?
לראובן והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר "לראובן" משום דפתח ביה? או דלמא
לראובן דוקא?
ואם תמצא לומר
לראובן דוקא – "לשמעון" מהו? לשמעון והוא הדין לראובן, והאי דקאמר
'שמעון' - משום דסליק מיניה? או דלמא לשמעון דוקא?
בעי רב אשי: (אמר
לה "חוץ מראובן ושמעון" וחזר ואמר) "אף לשמעון" מהו (אם תימצי
לומר היכא דחזר ואמר "לשמעון" ולא אמר "אף" - דוקא לשמעון
קאמר, הכא מאי?)? "אף" -
אראובן קאי (כיון דאמר "אף" ודאי התירה לשניהם, דהאי
"אף" - אראובן קאי, ואף על גב דלא הזכיר שמו)? או דלמא "אף" - אעלמא קאי ("לשמעון"
- ולא לראובן, והאי "אף" - אכולי עלמא קאי)?
תיקו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] תוספתא גיטין ז,א: המגרש את אשתו ואמר לה
"הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני": רבי אליעזר מתירה [לינשא] לכל אדם
חוץ מאותו האיש; ומודה רבי אליעזר שאם נשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת
לינשא זה [שנאסרה עליו].