גיטין דף פג

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף פג

המשך פרק תשיעי 'המגרש'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין פב,ב)

בעי אביי: אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון", וחזר ואמר לה "לראובן ושמעון" – מהו? מי אמרינן מאי דאסר שרא (דהאי "לראובן ושמעון" דהדר אמר לה קודם מסירה – "אף לראובן ושמעון" קאמר, ואינו שיור)? או דלמא מאי דאסר שרא, ומאי דשרא אסר (האי "לראובן ושמעון" דהדר קאמר - חזרה היא: שחזר והפך תנאו, לומר: לראובן ושמעון אני מתירה לבדה, ותאסרי על הכל)?

אם תמצא לומר

(גיטין פג,א)

מאי דאסר שרא - "לראובן" מהו? לראובן והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר "לראובן" משום דפתח ביה? או דלמא לראובן דוקא?

ואם תמצא לומר לראובן דוקא – "לשמעון" מהו? לשמעון והוא הדין לראובן, והאי דקאמר 'שמעון' - משום דסליק מיניה? או דלמא לשמעון דוקא?

בעי רב אשי: (אמר לה "חוץ מראובן ושמעון" וחזר ואמר) "אף לשמעון" מהו (אם תימצי לומר היכא דחזר ואמר "לשמעון" ולא אמר "אף" - דוקא לשמעון קאמר, הכא מאי?)? "אף" - אראובן קאי (כיון דאמר "אף" ודאי התירה לשניהם, דהאי "אף" - אראובן קאי, ואף על גב דלא הזכיר שמו)? או דלמא "אף" - אעלמא קאי ("לשמעון" - ולא לראובן, והאי "אף" - אכולי עלמא קאי)?

תיקו.

תנו רבנן [תוספתא גיטין פ"ז משנה א-ה]: 'לאחר פטירתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו [כדי לתמוך בדעת 'רבנן' החולקים על רבי רליעזר]; אלו הן: רבי יוסי הגלילי, ורבי טרפון, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא;

נענה (הרים קולו; כל עניה הכתובה בתורה - הרמת קול היא) רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה זו (אחר גירושיה) ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו (של אותו האיש שנאסרה עליו בגירושין) ומת בלא בנים - לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה (מצות יבום, שאסורה להתייבם לו)? הא למדת שאין זה 'כריתות' [YH1] (האמורה בתורה: שלא אמרה תורה 'כריתות' העוקר דבר מן התורה);

נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור - אסור לכל, והמותר - מותר לכל! - הא למדת שאין זה 'כריתות';

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: 'כריתות' - דבר הכורת בינו לבינה (והרי אכתי אגידא ביה ליאסר על אותו האיש), הא למדת שאין זה 'כריתות';

נענה רבי עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו - לא נמצא גט בטל (למפרע, שהרי אמר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני") ובניה (מן האמצעי) ממזרים? - הא למדת שאין זה 'כריתות' (לא אמרה תורה כריתות המביא את ישראל לידי פסול).

דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו - כהן, ומת המגרש - לא נמצאת אלמנה אצלו (אצל כהן זה, דהא לגביה לא איגרשה) וגרושה אצל כל אדם (ועל ידי צד גירושין שבה - אֲסָרָהּ הכתוב עליו, כדאמרן לעיל: 'גרושה מאישה' לבדו אסורה לכהונה)? וקל וחומר (והרי דברים קל וחומר שאתה למד הימנו: שלפני מיתת המגרש תהא אסורה לכל מפני צד אישות שבה): מה (איסור) גרושה - שהיא קלה (דליתא אלא בלאו בעלמא) - אסורה (מצינו שאסורה על כהן זה שהיא אלמנה אצלו) בשביל צד גירושין שבה, אשת איש - שהיא חמורה – לא כל שכן (אינו דין שתאסר אצל מי שהתירו אצלו מפני צד אישות שבה)? - הא למדת שאין זה 'כריתות'.

אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה (אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה)'.

אמר רבא: כולהו אית להו פירכא (כדמפרש ואזל לקמיה בתר סייעתא דברייתא) לבר מדרבי אלעזר בן עזריה, דלית ליה פירכא.

תניא נמי הכי: 'אמר רבי יוסי: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי כולן.'

אמר מר: 'נענה רבי טרפון ואמר: 'הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים - לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה?'; 'עוקר'? איהו עקר (כלומר: וכי הוא עוקרו ממש? הרי נעקר מאליו בגרמתו של זה!? 'עוקר' - משמע העושה איסור בידים, ויבומין הללו אינן מוטלין עליו ליבמה שיהא הוא עוקרן)?

אלא [הכי קאמר:] 'מתנה לעקור דבר מן התורה';

'מתנה'? מי קאמר לה "לא סגי לה דלא מינסבא ליה לאחוה דההוא גברא"? אלא [הכי קאמר:] 'גורם לעקור דבר מן התורה';

'גורם'? אלא מעתה בת אחיו לא ישא, שמא ימות בלא בנים ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה (שלא יוכל האב ליבם את בתו)! - היינו פירכא (דאמר רבא 'לכולהו אית להו פירכא').

ובמאי [באיזה מקרה] (מוקי רבי טרפון פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן)?

אילימא ב'חוץ' - משרא שרא רבי אליעזר (להתייבם לו, מאחר שניסת לאחר ונתקה מאישות הראשון לגמרי), דתניא: 'מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה וניסת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לזה שנאסרה עליו';

אלא ב'על מנת' (מוקי לה, דכיון דתנאה הוא, ולא איתקיים, נמצא גט בטל למפרע, וקיימא באיסור אשת איש).

'נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור אסור לכל, והמותר מותר לכל'.

ולא? והרי תרומה וקדשים (אסורין לישראל ומותרין לכהנים), שאסורה לזה ומותרת לזה?

באיסור אשה קא אמרינן.

והרי עריות (בתו ואחותו)?

באישות (נאסרה על ידי קידושין) קאמרינן.

הרי אשת איש (מותרת לבעלה ואסורה לכל אדם)? - היינו פירכא (דקאמר רבא לעיל).

ובמאי [באיזה מקרה מעמיד רבי יוס הגלילי את מחלוקת רבי אליעזר ו'רבנן']? אילימא ב'על מנת' - הרי הותרה אצלו בזנות (דהא 'על מנת שלא תנשאי' - הוא דקאמר לה, וקרינא בה 'מותרת לכל')!?

אלא ב'חוץ' (מוקי רבי יוסי הגלילי לפלוגתא דרבי אליעזר; הילכך פריך ליה: הא שאסרה עליו לגמרי, דלגביה לא איגרשה).

'נענה רבי עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק, והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה, ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו - לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין?' - אי הכי בכולה תנאי דעלמא נמי לא תנסיב, דלמא לא מקיימא ליה לתנאיה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין? - היינו פירכא;

ובמאי [סובר רבי עקיבא שחולק רבי אליעזר על 'רבנן']?:

אילימא ב'חוץ' - משרא שרא רבי אליעזר, דתניא: 'מודה היהה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לזה שנאסרה עליו'; אלא ב'על מנת'.

'דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם, וקל וחומר: ומה גרושה שהיא קלה אסורה משום צד גירושין שבה - אשת איש חמורה לא כל שכן' ובמאי [באיזה מקרה המחלוקת בין רבי אליעזר ורבנן]? אילימא ב'על מנת'

(גיטין פג,ב)

הרי גרושה אצלו בזנות (הרי לא אסרה עליו אלא לינשא, אבל לזנות - גרושה היא אצלו מיד, הלכך: אם ימות בעלה הראשון - נמי שם גירושין עליה אצל זה עולמית; ומעתה אין כאן קל וחומר, דאיכא למפרך: דמה אם נאסרה עליו משום צד גירושין שבה, שהרי אף אצלו היה עליה צד גירושין - תאמר שתאסר על כל אדם בשביל צד אישות שיש בה אצל זה לבדו, שאין עליה שום צד אישות אצל שאר כל אדם)! אלא ב'חוץ' (סבירא ליה לרבי עקיבא מילתיה דרבי אליעזר).

(ופרכינן:) ורבי עקיבא - אי 'חוץ' סבירא ליה - לותיב 'חוץ' (לרבי עקיבא דפריך הני תרי פרכי: חדא א'חוץ' וחדא א'על מנת': אי סבירא ליה פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן ב'חוץ' נותיב הך פירכא בתרייתא ד'חוץ') , ואי 'על מנת' סבריא ליה (מוקי לה) - לותיב 'על מנת' (נותביה פירכא קמייתא ותו לא)?

רבי עקיבא שמיע ליה דאיכא דאמר 'חוץ' (ב'חוץ' פליגי) ואיכא דאמר 'על מנת' (ב'על מנת' פליגי): מאן דאמר 'חוץ' - האי פירכא ('הרי שהיה זה כהן כו'), ומאן דאמר 'על מנת' - האי פירכא ('הרי שהלכה כו').

ומאי פירכא (איכא למיפרך אפירכיה דרבי עקיבא בתרייתא, דקאמר רבא לעיל 'ולכולהו אית להו פירכא')?: אי נימא איסור כהונה שאני (הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות) - הא רבי אליעזר (דאמר מותרת לכל אדם חוץ ממנו) נמי מאיסור כהונה קא מייתי ליה (מ'גרושה מאישה' לבדה: שפסול לכהונה - מהתם ילפא לעיל, דמדפסיל לכהונה - הוי גיטא, ואף על גב דשייר; ויליף מינה קולא, ולא אמרינן 'איסור כהונה שאני'; כל שכן דמצי למיפרך אליביה: נילף מאיסור כהונה לחומרא, ונימא: כי היכי דצד גירושיה פוסלה לכהונה, אם ימות יהא צד אישותה פוסלה לכל אדם)?

רבא (דאמר לעיל כולהו אית להו פירכא) - כרבי ינאי משום זקן אחד (דאמר לעיל טעם דרבי אליעזר מ'והיתה לאיש אחר', ולא יליף מאיסורי כהונה) קא מתני (הילכך פרכינן לרבי עקיבא 'איסור כהונה שאני' ולא תיקשי לרבי אליעזר).

אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה:

למימרא דרבי יהושע כוותיה סבירא ליה? והא איהו נמי מיפרך קפריך (לרבי אליעזר לקמן בברייתא)?

הכי קאמר להו: לדידי נמי אית לי פירכא, מיהו בין לדידי בין לדידכו - אין משיבין את הארי לאחר מיתה.

ומאי פירכא דרבי יהושע?

דתניא: 'אמר רבי יהושע: מקיש קודמי הויה שניה (צד פנוי שבה בין גירושין לנשואין) לקודמי הויה ראשונה (לצד פנוי שהיה בה קודם קידושין של ראשון, דהא איתקוש, דכתיב לעיל מיניה 'כי יקח איש וגו' - היינו קידושי ראשון – 'והיתה לאיש אחר' - היינו קידושי שני): מה קודמי הויה ראשונה - דלא אגידא באיניש אחרינא - אף קודמי הויה שניה - דלא אגידא באיניש אחרינא.

גופא: 'מודה רבי אליעזר במגרש אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה ונישאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לזה שנאסרה עליו.

השיב רבי שמעון בר אלעזר תשובה לדברי רבי אליעזר: היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר (נישואי בעלה הראשון אסרוה על זה, ונישואי שני יתירוה לו)?'

ולא? והרי יבמה, דבעל אוסר ויבם מתיר?

התם - יבם הוא קא אסר לה, דאי מבעל [שכבר מת] - הא שריא וקיימא!

הרי נדרים: דנודר אוסר וחכם מתיר?

הא - אמר רבי יוחנן: אין חכם מתיר כלום, אלא בחרטה (שפותח פתח לנודר בדברים הבאים לו על ידי נדר זה: שאילו ידע מתחילה שכן עתיד להיות - לא היה נודר; נמצא שמתחילתו אינו נדר).

הרי הפרת הבעל (שהוא בלא חרטה), דאשה נודרת ובעל מיפר!

התם - כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת (על מנת שאם ירצה, ואם לאו לא יהא נדר).

'נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: 'כריתות' - דבר הכורת בינו לבינה הא למדת שאין זה כריתות' - ורבנן (כל הנך רבנן דלעיל דלא ילפי מהכא פירכייהו) - האי 'כריתות' מאי עבדי ליה?

מיבעי להו לכדתניא: '"הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין", "על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה 'כריתות' (שאין מפרידן אלא המות: דעד יום מותה קשורה בו); "שלשים יום" הרי זה 'כריתות' (מיד, והיא תקיים התנאי)'.

ואידך?

מ'כרת' 'כריתות' נפקא.

ואידך?

'כרת' 'כריתות' לא דרשי.

אמר רבא: "הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי" - אין זה כריתות; "כל ימי חיי פלוני" - הרי זה כריתות.

מאי שנא 'חיי פלוני'? דדלמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה.

'חיי דידיה' נמי: דלמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה?

אלא אימא "כל ימי חייכי" - אין זה כריתות; "כל ימי חיי" או "חיי פלוני" - הרי זה כריתות.

בעא מיניה רבא מרב נחמן: "היום אי את אשתי ולמחר את אשתי (נתן לה גט ואמר לה "היום לבדו יהו גירושין, ולמחר לא יהו גירושין": דשייר בגיטא) מהו?

תיבעי לרבי אליעזר (דמכשיר בשיור), תיבעי לרבנן (דפסלי בשיור):

תיבעי לרבי אליעזר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דלמאן דקא שרי - קא שרי לעולם, אבל הכא לא? או דלמא לא שנא?

תיבעי לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא פסקה מיניה לגמרי, אבל הכא - כיון דפסקה (מיניה היום לגמרי אצל כל אדם) פסקה (לכל אדם לעולם, ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה; הלכך אין תנאי זה כלום).

בתר דבעיא הדר פשטה:

(גיטין פד,א)

מסתברא בין לרבי אליעזר בין לרבנן: כיון דפסקה - פסקה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com