דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק תשיעי 'המגרש'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין פד,ב)
תנו רבנן: 'כל
התנאין פוסלין בגט (אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי) - דברי רבי; וחכמים אומרים: כל שפוסל על פה פוסל
בכתב, וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב: 'חוץ' - שפוסל על פה (דהוי
שיור בגט) - פוסל בכתב; 'על מנת'
- שאינו פוסל על פה - אינו פוסל בכתב.'
אמר רבי זירא: מחלוקת (ד'על מנת' דרבי ורבנן) - (בשכתבו) לפני התורף: דרבי סבר: גזרינן 'על מנת' אטו 'חוץ', ורבנן סברי: לא גזרינן 'על מנת' אטו 'חוץ'; אבל לאחר התורף -
(גיטין פה,א)
דברי הכל כשר;
ומתניתין, דקתני 'כתבו' ואוקימנא ב'חוץ' (בריש פירקין, ושמעינן
מינה:) אבל 'על מנת' לא פסיל (דאילו
ב'על מנת' - אפילו כתבו בתוכו - כשר): איבעית אימא: לפני התורף, ורבנן, ואיבעית אימא: לאחר התורף, ודברי הכל.
ורבא אמר:
מחלוקת לאחר התורף: דרבי סבר: גזרינן אטו לפני התורף, ורבנן סברי: לא גזרינן אטו
לפני התורף, אבל לפני התורף - דברי הכל פסול; ומתניתין, דקתני 'כתבו',
ואוקימנא ב'חוץ', אבל 'על מנת' לא פסיל אחר התורף, ורבנן היא.
תני אבוה דרבי
אבין קמיה דרבי זירא: 'כתב גט על תנאי - דברי הכל פסול'; 'דברי הכל פסול'?
והא מיפלג פליגי!?
אלא אימא 'לדברי
הכל כשר' (רבי זירא לטעמיה, דאוקי פלוגתא בלפני התורף; הלכך דברי הכל
פסול לא משכחת לה), והיכי דמי? לאחר
התורף.
ולימא (ליה
רבי זירא לתנא: תני) 'הרי זה פסול' (ולא
תיתני 'דברי הכל'), ורבי (ונימא
רבי היא)!?
תנא (על
כרחך) 'דברי הכל' אתנייה (אתנייה
רביה לתנא), 'כשר' ב'פסול' מיחלף
ליה; 'הרי זה' ב'דברי הכל' לא מיחלף ליה (דאי אתנייה 'הרי זה' - לא
הוה מיחלף ליה ב'דברי הכל', אפילו שכח גירסא שלו; אבל 'כשר' ב'פסול' מיחלף ליה אם
שכח שמועתו; להכי אמר ליה: תני 'דברי הכל כשר', דמסתברא דהכי אגמריה רביה).
משנה:
"הרי את מותרת
לכל אדם אלא לאבא", ו"לאביך", "לאחי"
ו"לאחיך", "לעבד" ו"לעובד כוכבים" - ולכל מי שאין
לה עליו קדושין - (לאו שיורא הוא, דבלאו איסור אישות נמי לא תפסי להו בה
קידושין -) כשר.
"הרי את
מותרת לכל אדם אלא – אלמנה לכהן גדול [כלומר: אם הגרושה היא
אלמנה, ואמר "הרי את מותרת לכל אדם אלא לכהן גדול"], -גרושה וחלוצה: "לכהן הדיוט", - ממזרת
ונתינה: "לישראל", בת ישראל "לממזר ולנתין", וכל מי שיש לה
עליו קדושין (אם היתה פנויה) אפילו בעבירה (דאיסור לאו) - (כיון דקדושין תופסין בחייבי
לאוין, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (יח,ב), ולהאי
לא תפסי משום איסור אישות שבה - אשתכח דשייר בגיטא -) פסול (דהוי שיור).
גמרא:
כללא דרישא ('ולכל
מי שאין לה עליו קדושין') - לאתויי שאר חייבי כריתות; כללא דסיפא ('וכל
מי שיש לה עליו קדושין') - לאתויי שאר חייבי לאוין, כגון עמוני ומואבי נתיני (מן
הגבעונין שהיו משבעה אומות, ואיכא לאו ד'לא תתחתן בם'
[דברים ז,ג]) מצרי ואדומי (בתוך שלשה דורות, שהם
באיסור עשה).
בעא מיניה רבא
מרב נחמן: 'חוץ מקדושי קטן' (חוץ מפלוני וקטן הוא) -מהו?: מי אמרינן: השתא מיהא לאו בר הויה הוא,
או דלמא אתי לכלל הויה?
אמר ליה:
תניתוה: 'קטנה מתגרשת בקידושי אביה' (אם קיבלה
גיטה לאחר מיתת אביה; 'בקידושי אביה' - כלומר: ואפילו קידשה אביה לאיש הזה, דהוו
להו קדושין גמורין); אמאי? והא
בעינן 'ויצאה... והיתה' [דברים כד,ב: ויצאה
מביתו והלכה והיתה לאיש אחר] (דלא
מיגרשה אא"כ ראויה לקדש את עצמה לאיש אחר)?
אלא: אתיא לכלל
הויה (לאחר זמן, וקא חשיב ליה מעכשיו, דלא דק קרא למימר דתיהוי
השתא בת הויה) הכא נמי (לענין
שיורא) אתיא לכלל הויה (נמי
הוי שיור).
"חוץ מן
הנולדים (עתידין להולד)"
מהו?: השתא מיהא לא איתיליד? או דלמא עתידי דמתיילדי (ומיתסרא
עליהן מפני (אשתו) של זה, הלכך הוי שיור)?
אמר ליה:
תניתוה: '"לעבד", ו"לעובד כוכבים"': אם איתא עבד ועובד
כוכבים - (הא מצית למימר בהו) נמי עבידי דמיגיירי ( עתידי דמיגיירי, ואפילו הכי לא
הוי שיור)!?
הנך לאו
לאיגיורי קיימי, הני לאיתילודי קיימי.
"חוץ מבעל
אחותה" - מהו?: השתא מיהא לא חזיא ליה (כל זמן
שאחותה קיימת, ולא הוי שיור)? או
דלמא זמנין דמתה אחותה וחזיא ליה?
אמר ליה:
תניתוה: '"לעבד", ו"לעובד כוכבים"': עבד ועובד כוכבים
נמי עבידי דמיגיירי!
גירות לא
שכיחא, מיתה שכיחא.
"חוץ
מזנותיך (שלא תבעלי בזנות)" מהו?: בנשואין - הא לא שייר? או דלמא שייר בביאה (בעלמא
וצד אישות קרינן בה)?
אמר ליה:
תניתוה: '"לאבא" ו"לאביך"': ובמאי? אילימא בנשואין -
אבא ואביך בני נשואין נינהו (דתיסק אדעתיה דבעי לאתנויי בהדה?
הא לא תפסי בה קדושין)? אלא לאו
בזנות, ו"לאבא" ו"לאביך" - הוא דלא שייר (ו"אבא"
ו"אביך" - הוא דלא הוי שיור דבלאו הכי נמי אסירא להו), הא לאחר שייר?
דלמא בנשואין (ודלמא
בנישואין קתני מתניתין): דעבר
ואינסיב (ואף על גב דלאו אורחא הוא; הלכך לאחֶר הוי שיור, אבל בזנות
אימא לא הוי שיור).
"חוץ משלא
כדרכה" מהו?: בכדרכה - הא לא שייר? או דלמא 'משכבי אשה [ויקרא
יח,כב: ואת זכר לא תשכב משכבי אשה; תועבה הוא ויקרא
כ,יג: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה - תועבה עשו שניהם, מות
יומתו, דמיהם בם]' כתיב (- הקיש שני משכביה לכל דבר)?
"חוץ
מהפרת נדריך" מהו?: בנשואין הא לא שייר? או דלמא '[במדבר
ל,יד: כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש] אישה יקימנו ואישה יפירנו' כתיב (וכיון דשייר הפרת נדרים לגביה -
אישה קרינא ביה)?
"חוץ
מתרומתיך (שאם תנשאי לכהן לא יאכילך בתרומה)" - מהו?: בנשואין הא לא שייר? או דלמא [ויקרא
כב,יא: וכהן כי יקנה נפש] קנין כספו הוא יאכל בו [ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו] כתיב (והאי - כיון דלאו בר הכי
הוא - לא הויא 'קנין כספו', ואשתכח דשייר בקדושין אצל כהנים)?
"חוץ
מירושתיך (שאם תמותי אני יורשך)" – מהו?: בנשואין הא לא שייר? או דלמא 'לשארו'
(גירסת רש"י: ממשפחתו) וירש
אותה [במדבר
כז,יא: ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו
וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] (מכאן שהבעל יורש את אשתו, וכיון
דאיהו ירית לה - אשתו היא)?
"חוץ
מקידושיך בשטר" (שאם יקדשוך בשטר לא יהו קידושין; כלומר: ששייר אחד
מדרכי קדושין, ולא שייר את כולם) -
מהו?: מי אמרינן 'אפשר דמקדש לה בכסף ובביאה'? או דלמא 'ויצאה... והיתה' [דברים כד,ב: ויצאה
מביתו והלכה והיתה לאיש אחר] -
איתקוש הוויות להדדי (והיכא דשייר חדא מינייהו - לא קרינא ביה 'ויצאה')?
תיקו.
משנה:
גופו של גט (עיקר כתב הגט - כך יכתבו בו): "הרי את מותרת לכל אדם"
(גיטין פה,ב)
[המשך
המשנה:]
רבי יהודה
אומר: "ודן דיהוי ליכי מינאי (וזה הספר אשר יהיה ליך מאתי) ספר תירוכין ואגרת שבוקין (שצריך
להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא מגרשה) וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין".
גופו של גט שחרור: "הרי את בת חורין", "הרי את לעצמך".
גמרא:
פשיטא אמר לה
לאשתו (לכתוב בגיטה) "הרי
את בת חורין" (ולא כתב בו "הרי את מותרת לכל אדם") - לא אמר ולא כלום (דלא שייך
בגירושין לשון חירות דבת חורין היא קודם לכן);
אמר לה לשפחתו
"הרי את מותרת לכל אדם" - לא אמר ולא כלום (דלגבי
מלאכה לא אפקה מיניה; וכיון דשפחה היא, ושם שפחה עלה - לא משתריא נמי לבן חורין);
אמר לה לאשה
"הרי את לעצמך" – מהו?: לגמרי קאמר לה? או למלאכה קאמר לה?
אמר ליה רבינא
לרב אשי: תא שמע דתנן: 'גופו של גט שחרור "הרי את בת חורין",
"הרי את לעצמך"'; ומה עבדא, דקני ליה גופיה, כי אמר ליה "הרי
את לעצמך" קני גופיה, אשה, דלא קני גופה, לא כל שכן!
אמר ליה רבינא
לרב אשי: אמר ליה לעבדו "אין לי עסק בך" – מהו?
אמר ליה רב
חנין לרב אשי - ואמרי לה רב חנין מחוזנאה לרב אשי: תא שמע, דתניא: 'המוכר עבדו
לעובד כוכבים יצא לחירות (אף על פי שקנסוהו לפדותו עד עשרה
בדמיו - לא ישתעבד לו עוד) וצריך
גט שחרור (להתירו בבת ישראל) מרבו ראשון; אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים?
שלא כתב עליו אונו (שטר כשמכרו לעובד כוכבים), אבל כתב עליו אונו - זהו שחרורו'.
מאי 'אונו'?
אמר רב ששת:
דכתב ליה "לכשתברח ממנו (מן העובד כוכבים; אם תוכל להמלט
מן העובד כוכבים - ) אין לי עסק
בך" (אלמא 'אין לי עסק בך' לשון חירות הוא).
רבי יהודה
אומר: ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין:
במאי קמיפלגי?
רבנן סברי
'ידים (בית אחיזה לדבר, לאחוז בו) שאין מוכיחות (ולומר הוכיח שעל ידי ספר
זה גירשה ) הויין ידים (אפילו
הכי הוי בית יד)', ואף על גב דלא
כתב לה 'ודן' - מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה (ואמרינן:
מדכתב גט ויהיב - גלי דעתיה דבהאי גיטא גירשה);
ורבי יהודה סבר
'ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים', וטעמא דכתב לה 'ודן' - דמוכחא מילתא דבהאי
גיטא קא מגרש לה, אבל לא כתב לה 'ודן' - אמרי בדיבורא (דאמר לה
בשעת מסירה "הרי את מותרת לכל אדם") גרשה, ושטרא ראיה בעלמא הוא (להיות
בידה לעדות בכל אשר תלך להראות שהיא פנויה).
(זהו
טופס הגט: פטרית יתיכי ליכי, אנת פלונית בת פלוני, דהוית אינתתי מקדמת דנא, וכדו
פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי די תהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל מאן
דיתיצבייין, ואינש לא ימחי בידייכי, מן יומא דנן ולעלם; ודן די יהוי ליכי מינאי גט
פטורין וספר תירוכין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל.)
אמר אביי: האי
מאן דכתב גיטא - לא לכתוב 'ודין', דמשמע 'ודין' (דמשמע "דִין הוא שאגרשך, אבל
אם אינו דין עלי שאגרשך - לא תתגרשי") אלא 'ודן'; ולא לכתוב 'איגרת (שיבוקין)' (ביו"ד), דמשמע איגרת (לשון גג), אלא 'אגרת'; ולא לכתוב 'לימהך ('לימהך להתנסבא לכל מאן דיתיצביין')' דמשמע 'לי מהך' (לי תהי
מספר הזה ואילך, אלא 'למהך' בלא יו"ד); ולא לכתוב 'למחך' (צריך שיבדיל רגלו של ה"י,
שיהיה אויר בין רגלו לגגו, דלא ליתחזי כחי"ת) דמשמע כי חוכא (לצחק כלומר מצחק אני ביך
כי חוכא);
[וצריך
לכתוב] 'די תיהוייין'
(די תיהוייין רשאה לישדי ביה, תלתא יודי"ן רצופין דניקרי
'די תיהוייין', דאי לא שדיא ביה אלא תרין יודי"ן מיתקרי 'די דהויין' - נשין
דעלמא), (וכן) 'די תיצבייין' (דכי כתב
תלתא יודי"ן - משמע שתהא רשאה להנשא לכל מי שתרצה) - תלתא תלתא יודי"ן, דמשמע תהויין ותצביין; ולורכיה
לוי"ו ד'תירוכין' (יאריך וי"ו ש'בספר תירוכין'), ולוי"ו ד'שבוקין' (ווי"ו
שבאגרת שבוקין; דאי לא מאריך ליה - מיחזי כיו"ד), דמשמע תריכין (ספר תריכין: גרושות דעלמא) ו'שביקין' (אגרת
נשים עזובות דעלמא, ולא שלה הוא);
ולורכיה
לוי"ו ד'כדו' (ד'וכדו פטרית יתיכי': וי"ו האחרונה מאריך שלא
יראה כיו"ד, דאי לא מאריך ליה),
דמשמע 'וכדִי' (כלומר: בולא כלום, באין ספר, כמו 'כדִי נסבה' (ראש
השנה ה,א), וכמו 'ואמרי לה כדי' -
שם חכם (בבא מציעא ב,א));
ולא ליכתוב
'לאיתנסבא' (באלף, אלא 'להתנסבא' בה"א, שמא ירחיק 'לא' מן
'יתנסבא') דמשמע לא יתנסבא (לא
תנשא), אלא 'להתנסבא'.
איבעיא להו: (מי) בעינן 'ודן' או לא בעינן 'ודן' (כלומר:
הלכה כרבי יהודה או כרבנן)?
תא שמע: דאתקין
רבא בגיטי: 'איך פלניא בר פלניא פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה, דהות אינתתיה מן
קדם דנא, מיומא דנן ולעלם' - ואילו 'ודן' לא קאמר!
ולטעמיך כולהו
מי קאמר (כל שאר דברים הנכתבים בגט כגון 'די תיהויין וכו' - מי הזכירם
רבא בתקנה זו)? אלא (אף
על גב דלא אזכרינהו רבא) בעינן (דלכתבינהו) - הכא נמי ('ודן') בעינן (ומיהו רבא לא הוצרך לתקן
אלא אלו כדמפרש ואזיל).
'מיומא דנן' -
לאפוקי מדרבי יוסי דאמר 'זמנו של שטר מוכיח עליו'. (אין צריך
לכתוב 'מהיום' בגט דשכיב מרע, דזמנו של שטר מוכיח עליו, ולא הוי כגט לאחר מיתה;
לכך תקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילין בו, ואף על גב דקיימא לן כרבי יוסי -
בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא, שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם פסול אמשפחות ישראל.)
'ולעלם' -
(גיטין פו,א)
לאפוקי מדבעא
מיניה רבא מרב נחמן: דאמר "היום אי את אשתי ולמחר (הרי) את אשתי" (מהו?
ופשט ליה: כיון דפסקה – פסקה, אפילו הכי תקן דלא לעביד הכי, שלא להוציא לעז על הגט).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com