דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק תשיעי 'המגרש'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין פה,ב)
'ולעלם' -
(גיטין פו,א)
לאפוקי מדבעא
מיניה רבא מרב נחמן: דאמר "היום אי את אשתי ולמחר (הרי) את אשתי" (מהו?
ופשט ליה: כיון דפסקה – פסקה, אפילו הכי תקן דלא לעביד הכי, שלא להוציא לעז על
הגט).
גופו של גט
שחרור "הרי את בת חורין", "הרי את לעצמך":
אתקין רב יהודה
בשטר זביני דעבדי: 'עבדא דנן מוצדק לעבדו (דינו פסוק לעבדות שאין שום
ערעור במכירה), ופטיר ועטיר ('ועטיר'
כמו 'עיטרא': שטר חלוקה; 'רק הבמות לא סרו'
(מלכים ב יב,ד) מתרגם 'לא עטרא') מן חרורי (ופרוש
ומופלג מכל חירות, כמו 'הנפטר מרבו' (יומא נג,א)) ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא (ומערעור
המלך והמלכה, שלא חטא להיות מוכתב למלכות ליהרג: שאם היה מוכתב למלכות - מקחו בטל,
כדאמר בבבא מציעא ב'השוכר'), ורשום
דאיניש ('רושם': סימן שעושין על העבדים, כדאמרינן במסכת שבת (נח,א)) - לא אית עלוהי (מאדם אחר
חוץ מן המוכר הזה), ומנוקה מכל מום (כמו
לסטים מזויין דמקחו בטל), ומן שחין
דנפיק עד טצהר (ומכל שחין שיצא בפניו עד שתי שנים, דמאיס למיקם קמיה;
'עד טצהר' בלשון פרסי שתי שנים), חדת
ועתיק.
(והאי דקא אמרינן 'סמפון בעבדים ליכא' - היינו היכא
דזבין סתמא, אבל הכא - כיון דאתני - מקחו בטל, וזה עכשיו אין לו שחין; ודרך שחין
ישן - שהולך לו חוזר עד שתי שנים; לפיכך עד שתי שנים מתנה עמו: שאם יצא בו אותו
שחין עד שתי שנים שיהא מקחו בטל, לפי שכבר היה בו המום הזה ולא ראהו.)
מאי אסותיה?
אמר אביי:
גינברא (כמשמעו: זנגבי"ל), ומרתכא (פסולת סיגי כסף שיוצא ממנו במקום
שמתיכין אותו בשעת חפירתו מן ההרים וקורין לו קוגילו"ן), וכבריתא (גפרית), וחלא דחמרא [חומץ
בן יין], ומשחא דזיתא [שמן
זית], ונטפיק חיורא
[נפט לבן], ושייפי ליה (וסך אותו
) בגדפא דאווזא (בנוצה
של אווז).
משנה:
שלשה גיטין
פסולין ואם נשאת הוולד כשר:
כתב בכתב ידו
ואין עליו עדים,
יש עליו עדים
ואין בו זמן (תקנתא דרבנן משום בת אחותו כדאמרינן בפ"ק (לעיל
דף יז:) הלכך הולד כשר),
יש בו זמן ואין
בו אלא עד אחד (פליגי בה בגמרא: איכא למאן דאמר: אכתב ידו קאי, אפילו
הכי אשמועינן דלכתחלה לא, ורישא אשמועינן דאפילו אין בו עד - אם ניסת הוולד כשר;
ואיכא למאן דאמר אכתב סופר קאי, ואפילו הכי הוולד כשר, דסופר הוה ליה במקום עד שני);
- הרי אלו שלשה
גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר.
רבי אליעזר[1] אומר: אף על פי שאין עליו עדים (ואינו כתב ידו), אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר (לינשא לכתחילה), וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם (שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גירשתיה).
(האי
תנא [של הרישא של משנתנו] - לאו כרבי מאיר סבירא
ליה, דאמר 'עדי חתימה כרתי': דלרבי מאיר הוולד ממזר; ולמאן דמוקי לה בגמרא כרבי
מאיר - איכא למימר ד'כתב ידו כמאה עדים דמי'; ולאו כרבי אלעזר סבירא ליה, דאמר
'עדי מסירה כרתי': דהא פליג רבי אלעזר בסיפא! אלא כיון דכתב ידו הוא, 'וכתב...
ונתן' (דברים
כד,א) קרינא ביה, ואף על גב דליכא עדי מסירה - כשר מדאורייתא,
ומיהו רבנן פסלינהו, דלמא אתי לאכשורי ב'כָתב סופר'; הלכך לא תינשא, ואם ניסת
הוולד כשר; ודוקא כתב ידו, אבל כתב סופר ואין שם עד - הוולד ממזר.)
גמרא:
ותו ליכא (גיטין
פסולין לכתחילה והולד כשר)? והא
איכא גט ישן (דאמרינן לעיל בגמרא 'אם ניסת לא תצא')?
התם לא תצא,
הכא תצא.
הניחא למאן
דאמר הכא 'תצא' (רב ולוי פליגי בה לקמן בשמעתין), אלא למאן דאמר הכא 'לא תצא' מאי איכא למימר?
התם תינשא
לכתחלה (אמרינן בגמרא 'אם נתגרשה - תנשא לכתחלה' בפרק 'הזורק' (לעיל
עט,ב)), הכא דיעבד.
והא איכא גט
קרח?
התם הוולד
ממזר, הכא הולד כשר.
הניחא לרבי
מאיר, (דאמר 'כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר'[YH1]); אלא לרבנן מאי איכא למימר (אי
מתניתין דהכא דרבנן היא - ניתני נמי הכא 'גט קרח')?
התם תצא [מבעלה
השני] (אפילו
לרבנן), הכא לא תצא.
הניחא למאן
דאמר הכא 'לא תצא'; אלא למאן דאמר הכא 'תצא' מאי איכא למימר?
הא איכא 'שלום
מלכות' (דאמרינן ב'הזורק' (עט,ב) כתב לשם מלכות כו')?
התם תצא, הכא
לא תצא.
הניחא למאן
דאמר הכא 'לא תצא', אלא למאן דאמר 'תצא' מאי איכא למימר?
<התם - הולד
ממזר, הכא - הולד כשר; הניחא לרבי מאיר, אלא לרבנן מאי איכא למימר?> מוקים לה
כדרבי מאיר; והתם - הולד ממזר, הכא - הולד כשר.
מנינא דרישא ('שלשה
גיטין פסולין') למעוטי מאי
ומנינא דסיפא ('הרי אלו שלשה גיטין פסולין' משמע מיעוטא: הני
ותו לא -) למעוטי מאי?
מנינא דרישא -
למעוטי הני דאמרן (ואשמעינן דמתניתין - רבי מאיר היא, דאמר התם הולד
ממזר) ; מנינא דסיפא למעוטי הא:
דתניא: 'המביא גט ממדינת הים: נתנו לה ולא אמר <לה> "בפני נכתב
ובפני נחתם" - יוציא והולד ממזר - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין הולד
ממזר; כיצד יעשה? - יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר: "בפני
נכתב ובפני נחתם".' (דהכא הולד ממזר כרבי מאיר;
ואשמועינן מתניתין דברייתא מתרצתא היא, דאפילו כהאי גוונא משוי ליה רבי מאיר ממזר.)
כתב בכתב ידו
ואין עליו עדים:
אמר רב: 'כתב
ידו' שנינו .
אהייא? אילימא
ארישא (דליכא שום עד)
– פשיטא: 'כתב ידו' קתני! ואלא אמצעיתא (שפסול משום זמן) - (מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר) הרי יש עליו עדים!?
אלא אסיפא: יש
בו זמן ואין בו אלא עד אחד,
(גיטין פו,ב)
ודוקא כתב ידו
ועד (הוא דאמרינן הולד כשר; וכי תימא הא מרישא שמעינן לה: דאפילו
בלא שום עד הולד כשר? אי לאו סיפא - הוה אמינא היכא דאיכא עד אחד עם כתב ידו תינשא
לכתחלה), אבל כתב סופר ועד – לא;
ושמואל אמר:
אפילו כתב סופר ועד, שהרי שנינו (לקמן בפירקין) 'כתב סופר ועד – כשר' (כלומר
כתב סופר וחתם עד אחד כשר).
ורב?
(אמר לך:) מי דמי? התם תינשא לכתחילה ('כשר' לכתחילה משמע, דהתם 'חתם
סופר עם העד' שנינו, כדמתרץ לה רבי ירמיה לקמן), הכא דיעבד;
ושמואל (לית
ליה דרבי ירמיה, אלא: כתב סופר ולא חתם)?
לא קשיא: הא
בספרא דמובהק (והיינו טעם דכשר לכתחילה: בספרא דמובהק ובקי בתורת
גיטין, ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי הבעל), והא בספרא דלא מובהק.
וכן אמר רבי
יוחנן: כתב ידו שנינו (כרב, דאמר 'כתב ידו שנינו', אבל כתב סופר - הולד ממזר).
אמר ליה רבי
אלעזר (רבי אלעזר סבר דאמצעיתא קאי): הרי 'יש עליו עדים'!
אמר ליה:
אסיפא.
זימנין אמר רב (בהני
שלשה גיטין דמתניתין): '(אם
ניסת) תצא', זימנין אמר רב 'לא
תצא'; הא כיצד? יש לה בנים (קודם שנודע לנו שבגט הזה ניסת) - לא תצא (שלא
להוציא לעז ממזרות על בניה), אין לה
בנים – תצא.
מתיב מר זוטרא
בר טוביה: וכולן (חמש עשרה עריות שאמרו שפוטרות צרותיהן מן החליצה [יבמות
פ"א מ"א]) שהיו
בהן ספק קידושין או ספק גירושין ( אם היו בהן לבעליהן המת קידושי
ספק או שגרשן לפני מותו גירושי ספק - נמצאת צרתה ספק שהיא צרת ערוה, ופטורה, ספק
שאינה צרת ערוה וזקוקה ליבם) - הרי
אלו (הצרות) חולצות
(שמא זקוקה היא) ולא מתיבמות (שמא אינה זקוקה, ונמצא נושא אשת אח שלא במקום מצוה); כיצד 'ספק קידושין'? - זרק לה קידושין ספק קרוב
לה ספק קרוב לו - זהו ספק קידושין; 'ספק גירושין'? - כתב בכתב ידו ואין עליו עדים,
יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד - הרי זה ספק גירושין (דכיון
דמדאורייתא כשר זקוקה צרתה ליבם)';
- ואי אמרת 'לא תצא' (אם ניסת בגט זה) - צרתה אתיא ליבומי (אתי למימר
גט זה מעליא, וצרתה - לאו צרת ערוה היא ואתי ליבומה)?
(ומשנינן:) תתיבם ואין בכך כלום (כלומר: אי אתי ליבומה - לא איכפת
לן כולי האי דנגזור הא אטו הא), (דכיון
דכשר מדאורייתא -) חששא דרבנן (בעלמא) היא (ולאו צרת ערוה היא).
לוי אמר: לעולם
לא תצא (ואפילו אין לה בנים); וכן אמר רבי יוחנן: לעולם לא תצא; וכן אמר להו רבי יוחנן לבני רבי חלפתא
דמן הונא: הכי אמר אבוכון: 'לעולם לא תצא'; (ועוד
שמועה זו אמר אביכם:) ו'קרצית
שבעמיר (דקרצית הנמצאת בעמרים) אינה פוסלת במי חטאת (אם שתת
מהן)'.
מאי 'קרצית'?
אמר אביי: דידבתא דביני כיפי.
מתיב רב דניאל בר רב קטינא: כל העופות פוסלין במי חטאת
חוץ מן היונה, מפני שמוצצת (ואינה מחזרת ממים שבפיה לחזור
ולטפטף בתוך הכלי; דתנן התם 'שתתה מהן בהמה חיה ועוף – פסולין, מפני שמקיאים מפיהם
לתוכן, וכבר בטלו בפיהן מתורת מי חטאת); ואם איתא - ניתני 'חוץ מיונה וקרצית'?
לא פסיקא ליה, דגדולה (דידבתא:
זבוב גדול כמין חגב) לא פסלה, וקטנה
(דביני כיפי, הנמצא בין העמרים) פסלה.
ועד כמה (הויא קטנה ופסלה)?
אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי אמי: עד כזית (ומכזית
ומעלה הויא גדולה ולא פסלה).
רבי אלעזר אומר: אף על פי [שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים
– כשר, וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם]:
אמר רב יהודה
אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין (דעדי מסירה כרתי, ואפילו פסולא
דרבנן ליכא, אבל לא בשטרות, דכתיב בהן 'וכתוב בספר וחתום'
בירמיה (לב,מד) בספר המקנה); כי אמריתה קמיה דשמואל – אמר: אף בשטרות (דהתם
- עצה טובה קא משמע לן, מפני תיקון העולם)<.
'ורב סבר:
בשטרות לא'? הא קתני (מתניתין) 'וגובה מנכסים משועבדים' (אם שטר הוא או גט זה -
גובה כתובה מנכסים משועבדים, דתנן בכתובות (פ"ט מ"ט; דף
פט,א) 'הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה')?
רבי אלעזר -
תרתי (בגיטין ושטרות) אמר, ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא. וכן אמר רבי יעקב בר אידי אמר
רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי אלעזר בגיטין;
ורבי ינאי אמר:
אפילו ריח הגט (ליפסל בכהונה להחמיר, וכל שכן להתיר) אין בו.
ורבי ינאי -
לית ליה דרבי אלעזר?
הכי קאמר: לרבנן
אפילו ריח הגט אין בו.
וכן אמר רבי
יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש: הלכה כרבי אלעזר בגיטין, ורבי יוחנן אמר: אפילו ריח
הגט אין בו.
לימא רבי יוחנן
לית ליה דרבי אלעזר?
הכי קאמר: לרבנן
אפילו ריח הגט אין בו.
שלח ליה רבי
אבא בר זבדא למרי בר מר: בעי מיניה מרב הונא: הלכה כרבי אלעזר בגיטין או אין הלכה?
אדהכי נח נפשיה
דרב הונא.
אמר ליה רבה
בריה: הכי אמר אבא משמיה דרב[א]: הלכה כרבי אלעזר בגיטין; ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה (הנך
דמפרש ואזיל: רב חמא בר גוריא) משום
רבינו (רב) אמרו:
הלכה כרבי אלעזר בגיטין, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
איכא דאמרי וחברינו
הבקיאין בדבר הלכה (רב חסדא), ותלמידי רבינו משום רבינו אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין, דאמר רב חסדא אמר
רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין;
וכן כי אתא רבין אמר רבי אלעזר אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
משנה:
שנים ששלחו שני
גיטין שוין (בשמותיהן) ונתערבו:
נותן שניהם לזו
ושניהם לזו;
לפיכך אבד אחד
מהן - הרי השני בטל (דלא ידעינן דמאן ניהו).
חמשה שכתבו כלל
בתוך הגט 'איש פלוני מגרש פלונית', ו'פלוני - פלונית' והעדים מלמטה - כולן כשרין,
וינתן לכל אחת ואחת.
היה כותב טופס
לכל אחד ואחד (בגמרא מפרש לה) והעדים מלמטה: את שהעדים ניקרין עמו (היינו
תחתון, אבל עליונים פסולים, שמא לא העידו אלא על האחרון) - כשר.
גמרא:
מאן תנא (דקתני
דאיכא תקנתא בנותן שניהם לזו ושניהם לזו)?
אמר רבי ירמיה:
דלא כרבי אלעזר (אלא כרבי מאיר; הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה, שהרי בא
לידה, ועדיו חתומים בו; ורבי מאיר - כיון דלא בעי עדי מסירה - שפיר דמי, דהא כל
גיטין נמי משחתמו העדים אינן יודעין למי ינתן), דאי רבי אלעזר - כיון דאמר 'עדי מסירה כרתי' - הא לא
ידעי (עדי מסירה) בהי
מינייהו קא מגרשה (ואין זו נתינה לשמה, מבוררת ! ורבי אלעזר - כיון דחתימה לשמה לא בעי - על כרחיך 'לשמה'
דכתיב בקרא – א'כתב' 'ונתן'
קאי).
אביי אמר:
אפילו תימא רבי אלעזר: אימא דבעי רבי אלעזר כתיבה לשמה, נתינה לשמה מי בעי?
חמשה שכתבו כלל
[בתוך הגט 'איש פלוני מגרש פלונית', ו'פלוני - פלונית' והעדים מלמטה - כולן
כשרין, וינתן לכל אחת ואחת. היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה: את שהעדים
ניקרין עמו - כשר.]:
היכי דמי 'כלל'
היכי דמי 'טופס'?
אמר רבי יוחנן:
זמן אחד לכולן - זהו 'כלל'; זמן לכל אחד ואחד - זהו 'טופס';
וריש לקיש אמר:
(גיטין פז,א)
אפילו זמן אחד
לכולן - נמי הוי 'טופס' (לכל אחד ואחד, לפסול העליונים (אם כן כי כתבו 'איש
פלוני מגרש פלונית, ופלוני פלונית') - הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד
- הוי כל חד גט לעצמו, ונמצא אחרון מפסיק בבעדות, ואין עדים מעידים אלא עליו), אלא היכי דמי 'כלל'? - דכתב 'אנו פלוני ופלוני
גירשנו נשותינו פלונית ופלונית'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] אולי צריך להיות: אלעזר; וכן הוא ברש"י
וברי"ף; וכן כתב תוספות יום טוב; ויתכן שיש כאן חלק שגם אלה דברי רבי אליעזר;
והחלק הוא: אף על פי שאין עליו עדים – כי יתכן
שרבי אליעזר סובר שמעיקרו של דבר אין צריך כלל מן התורה עדים בגט, ואינו סובר
שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. ודבר זה צריך עיון.
בירושלמי גיטין פ"א הלכה ד: אלעזר; פ"ב
ה"ב; וכן גירסת המשנה כאן בירושלמי: "אלעזר"; וכן בהמשך הגמרא פו,ב
[YH1]רש"י לא
גרס מילים אלה בגמרא, ולכן פירש מילים אלה, ולפי זה נכנסו לתוך הגמרא מפירושו
[YH2]רש"י גיטין דף פא עמוד ב ד"ה גט
קרח - 'גט קרח' מפרש בסיפא
במתניתין: שקשריו מרובין מעדיו; בבבא בתרא (קס,ב) אמרינן דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים: שהיו
כותבין גט פתאום לנשותיהן, ומתחרטין לאחר זמן, ואין יכולים להחזירן; ותקנו להם גט
מקושר, שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס; וחותמין עדיו מבחוץ וכותב שיטה
או שתים, וכורכן על החלק, ותופר, ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני
שיטין או יותר מבפנים, וכורכן על החלק, וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי;
ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו - זה 'קרח', ופסול, כדמפרש בגמרא: משום
'כולכם': דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה, וחיישינן דלמא אמר להו 'כולכם חתומו'
והרי אחד שלא חתם