דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק תשיעי 'המגרש'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין פז,ב)
א"ר אבא
אמר רב: כשיש ריוח (גליון)
מלמטה (תחת הראשון, דודאי לא נחתך ממנו כלום, דלא נכתב בו יותר).
ודלמא זמן
דבתרא מיגז גזייה (שמא הגט שלו - נמלך מלגמרו, ולמעלה הימנו בצדו היה גט
אחר כתוב וחתום, וכשחזר ונמלך לגרשה חתך עליונו של שני וכוון תיבה אצל תיבה לגמור
גט שלו)?
כדא"ר אבא
אמר רב: כשיש ריוח מלמטה -
(גיטין פח,א)
הכא נמי כשיש
ריוח מלמעלה (דודאי לא נכתב בו יותר).
ודלמא אימלוכי
אימליך (מתחילה שלא לגרשה, והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו) וכתב (ונמצא הראשון בטל? אי נמי הוה
ליה 'נכתב ביום ונחתם לאחר זמן', דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים)?
דכתב 'הרי את'
מלמטה 'ומותרת' מלמעלה (דבתוך כדי גמר דבור ליכא למימר דמימליך, אלא גומר עד
'לכל אדם' - ונמלך).
ודלמא (הכי) איתרמי ליה (שבתוך
כדי גמר דבור חזר בו)?
כולי האי לא
חיישינן.
רב אשי אמר (כולהו
קשייתא בהכי מיתרצן): (כגון) דידיעה ביה מתחתא דמגילתא (שניכר
ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט, שלא היה בו קלף אלא זה, לא למעלה ולא למטה;
שניכר סביבות הקלף שחור ועב, שלא נגע שם תער הגלבים; שדרך עושי קלפים שקושרים
אבנים סביב למתוח הקלף, ומתחילין לתקנו בסמוך; וכשאין ריוח מלמטה עסקינן,
דליכא למיפרך אימלוכי אימליך).
חתמו עדים בראש
הדף [מן הצד או מאחריו בגט פשוט – פסול]:
איני! והא רב
חתים מן הצד?
התם - בשגגו (של
חתימה) כלפי כתב (כלפי
כתב הגט; דהאי ודאי על גט זה חתם; ומתניתין בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט, דאיכא
למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים).
אלא הא דקתני 'הקיף
ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע - שניהם פסולין' וליחזי הי מינייהו (גגו) כלפי כתב וליתכשר (דודאי
עליו חתמו)? (דקא סלקא
דעתא שהעדים חותמין ברוחב הקלף כסדר כתב הגיטין.)
התם - דרמי ליה
כעיברא (העדים מוטלין בין שני הגיטין כבריח: ראשי שיטות של חתימה
מחברין הגיטין כבריח הדלת שנמשכת באויר הפתח - כך הן נמשכין בין אויר שני הגיטין).
אי הכי - סיפא,
דקתני 'ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע: את שהעדים ניקרין בסופו - כשר'
ואי דרמי כעיברא לאו בהדי האי מיקרי ולאו בהדי האי מיקרי?
אלא רב (כי
חתים מן הצד - לא בגיטין ולא בשטרות אלא) בדיסקי (כשהיה מזמין אנשים לדין לפניו והסופר כותב להם איגרת
הזמנה בשמו והוא חותם ) הוה חתים (פעמים
מן הצד, ואין הקפדה בכך).
גט שכתבו עברית
[ועדיו יוונית, יוונית ועדיו עברית; עד אחד עברי ועד אחד יווני] כתב סופר ועד כשר:
אמר רבי ירמיה:
'חתם סופר' [ולא 'כתב סופר'] (עם עד אחד) שנינו (במשנתנו, דכשר, דהוה להו שני
עדים, ואשמועינן מתניתין דלא חיישינן למימר 'הבעל לא צוה שיחתום הסופר, אלא אמר
לשנים "אמרו לסופר פלוני ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתומו", וחשו הנך
שלוחין לכיסופא דספרא ואחתמוהו - להא לא חיישינן כדאוקמינן בפרק 'מי שאחזו' (דף
עב,א)).
אמר רב חסדא:
הא מני? - רבי יוסי היא (דאמר מילי לא מימסרן לשליח).
ההיא כתובת
חתנים דאתיא לקמיה דרבי אבהו, דהוו ידעי ליה לטופסא (דשטרא:
שהיו מכירין כתיבת הסופר) ולחתימת
ידא דחד סהדא (ולא היו מכירין חתימת השני); סבר לאכשורה. אמר ליה רבי ירמיה: חתם סופר
שנינו.
כתב חניכתו
וחניכתה כשר:
תנו רבנן: 'חניכת
אבות בגיטין - עד עשרה דורות (הויא חניכה, שאם כתבה בגט - לא
מפסלא, למיהוי כשִינה שמו ושמה);
רבי שמעון
בן אלעזר אומר: שלשה דורות כשר, מכאן ואילך פסול.'
כמאן אזלא הא
דאמר רבי חנינא: 'כתב חניכת אבות
בגיטין - עד שלשה דורות'?
כמאן? כרבי
שמעון בן אלעזר.
אמר רב הונא:
מאי קראה (דברים ד,כה)
כי תוליד בנים (היינו דור שני) ובני בנים (היינו דור שלישי) ונושנתם (ומכאן
ואילך קרי ליה 'ונושנתם') [בארץ
והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו]
אמר רבי יהושע
בן לוי: לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי דינים (שבעה
משפחות של מלכים ממלכי ישראל) עבודה
זרה, ואלו הן: ירבעם בן נבט, ובעשא בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח
בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה, שנאמר (ירמיהו
טו,ט) אומללה יולדת השבעה,
נפחה נפשה באה שמשה, בעוד יומם בושה וחפרה [ושאריתם לחרב אתן לפני
איביהם נאם ה'] (והנך
דמלכי יהודה לא חשיב, שהיו בימיהם של אלו, והוי כבית דין אחד: המלך ובנו ובן בנו -
וכל מלכים שקמו מזרעו אחריו קרי 'חד בית דין'. שלום בן יבש וזכריה לא קחשיב, לפי
שלא מלכו שנה שלמה; וכן זמרי; אבל עמרי - אביו של אחאב - על שם בית דינו של אחאב
נקרא, ומפני שאחאב הרשיע לעשות יותר נקרא הקלקול על שמו.
בימי הושע בן אלה גלו עשרת השבטים, ומההיא שעתא קרי לה
'חורבן' דהיינו 'אומללה יולדת השבעה' שילדה שבע משפחות לעבודה זרה).
אמר רב אמי:
מאי קראה? - כי תוליד בנים
ובני בנים.
אמר ליה רב
כהנא ורב אסי לרב: כתיב ביה, בהושע בן אלה (מלכים ב יז,ב) ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל [אשר
היו לפניו], וכתיב (מלכים
ב יז,ג) עליו עלה שלמנאסר [מלך
אשור ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה] (מפני שלא הרשיע כשאר המלכים בא הפורעניות בימיו - בתמיה)?
אמר להו: אותן
פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל - בא הושע וביטלן, ואף
על פי כן לא עלו ישראל לרגל; אמר הקב"ה: אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל (הואיל
שאין מוחה בידם והן לא עלו) - (יגלו
ו)ילכו בשבי.
אמר רב חסדא
אמר מר עוקבא ואמרי לה אמר רב חסדא [אמר רבי ירמיה] דרש מרימר: מאי דכתיב (דניאל
ט,יד) וישקוד (וימהר,
כמו 'כי שוקד אני על דברי' - מתרגמינן 'מוחי אנא' (ירמיה
א,יב)) ה' על
הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו [על כל מעשיו אשר עשה ולא שמענו
בקלו]; משום דצדיק ה' אלהינו
וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו? אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות
צדקיהו (חרבות ירושלים שגלו כולם) ועדיין גלות יכניה קיימת (גלות
יכניה - הוא יהויכין - קדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה, וזו היא צדקה: שמיהר
והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיה לבבל בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין: שילמדו
תורה לאלו הגולים אחריהם, לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניה), דכתיב ביה בגלות יכניה: [מלכים ב
כד,טז: ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים, ו]החרש והמסגר אלף [הכל
גבורים עשי מלחמה; ויביאם מלך בבל גולה בבלה]: 'חרש': שבשעה שפותחין - נעשו הכל כחרשין; 'מסגר': כיון שסוגרין - שוב אינן פותחין (הלכה שהם סגורים בה -
שאינם יודעים להשיב לשואליהם - שוב אין לה פותחין אחרים); וכמה? 'אלף'.
עולא אמר: (היינו
צדקה:) שהקדים שתי שנים ל-ונושנתם [דברים ד,כה: כִּי
תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם
פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ] (שמיהר להביא הרעה לסוף שמונה מאות
וחמשים, דהיינו שתי שנים קודם 'ונושנתם', דהיא בגימטריא שמונה מאות וחמשים ושתים;
ואם שהו עד 'ונושנתם' - היה מתקיים בהן 'כי
אבד תאבדון').
(גיטין פח,ב)
אמר רב אחא בר
יעקב: שמע מינה: 'מהרה' דמרי עלמא - תמני מאה וחמשין ותרתי הוא (כמנין
'ונושנתם' דהא כתיב: 'כי אבד תאבדון מהר').
משנה:
גט מעושה (בחזקה): בישראל כשר, ובעובדי כוכבים פסול;
ובעובדי כוכבים
- <חובטין אותו ואומרים לו "עשה
מה שישראל אומרים לך" - וכשר.
גמרא:
אמר רב נחמן
אמר שמואל: גט המעושה בישראל: כדין (כגון הנך דאמרינן בהו 'יוציא ויתן
כתובה' או שהיתה אסורה לו) – כשר,
שלא כדין - פסול (להתירה לינשא) ופוסל (מן הכהונה משום ריח הגט), ובעובדי כוכבים: כדין פסול ופוסל, שלא כדין - אפילו ריח
הגט אין בו.
מה נפשך (דאמרת
'בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל')?
אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו (דדין תורה נינהו לכוף את ישראל
בדין) - איתכשורי נמי ליתכשר; אי
לאו בני עשויי נינהו - מיפסל לא ליפסל?!
אמר רב משרשיא:
דבר תורה גט מעושה בעובדי כוכבי – כשר, ומה טעם אמרו 'פסול'? שלא תהא כל אחת ואחת
הולכת ותולה עצמה בעובד כוכבים (שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה
לגרשה, ובאה עליו בעקיפין) ומפקעת
עצמה מיד בעלה.
אי הכי – 'שלא
כדין אפילו ריח הגט אין בו'? ונהוי שלא כדין כישראל, ומפסיל נמי לפסול (כשלא
כדין? דישראל - הואיל ומדאורייתא בני עשויי נינהו, כישראל, והא גבי ישראל אמרת
'שלא כדין פסול ופוסל')?
אלא הא דרב
משרשיא - בדותא היא[1] (דודאי
לאו בני עשויי נינהו); וטעמא מאי?
כדין (כדין דעובדי כוכבים: עובדי כוכבים שעישוהו להוציא, ובדין
תורה אף על גב דלאו גיטא הוא - גזור ביה רבנן לפסול בכהונה) בכדין דישראל – מיחלף (משום
דמיחלף בכדין דישראל, ואתי למימר 'ישראל נמי שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא
מעליא הוא'), שלא כדין (דעובדי
כוכבים) בכדין ישראל - לא מיחלף (ואי
אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסיל ,ואמרן לעיל
דפסיל - היא גופה גזירה היא: אטו כדין, וגזירה לגזירה לא גזרינן).
אביי אשכחיה
לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי (כופה איש להוציא את אשתו בדין). אמר ליה: והא אנן - הדיוטות אנן (שאין
מומחין אלא סמוכין, דמיקרו 'אלהים' דיינין,
ואין סמיכה בחוץ לארץ, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (יד,א)), ותניא: 'היה רבי טרפון אומר: כל מקום שאתה
מוצא אגוריאות (אסיפות; כמו אוגר בקיץ (משלי
י,ה)) של עובדי
כוכבים - אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר (שמות
כא,א) ואלה המשפטים אשר
תשים לפניהם – 'לפניהם' (קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר
קודם מתן תורה, כדכתיב: (שמות כד,א) ואל משה אמר עלה וגו'
ואף על פי שנכתבה פרשה זו לאחר מתן תורה - קודם מתן תורה נאמרה, ונבנה המזבח,
והעלו העולה והשלמים, ובאותו דם נכנסו לברית) ולא לפני עובדי כוכבים; דבר אחר: 'לפניהם' - ולא לפני הדיוטות'?
אמר ליה: אנן -
שליחותייהו (דבני ארץ ישראל) קא עבדינן (הם נתנו לנו רשות), מידי דהוה (אדיני
ממונות) אהודאות והלואות (דעבדינן
שליחותייהו, כדאמרינן בסנהדרין (דף ב,ב)).
אי הכי, גזילות
וחבלות נמי (לעביד שליחותייהו? ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא
דסנהדרין דבעינן שלשה מומחין)?
כי עבדינן
שליחותייהו - במילתא דשכיחא (הלואה וכן גט); במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו.
משנה:
(פנויה:) יצא שמה בעיר 'מקודשת' (שיצא עליה קול 'פלונית מתקדשת
היום לפלוני', ויש דברים נראין, כדמפרשי אמוראי בגמרא) - הרי זו מקודשת (ולא תינשא לאחר בלא גט), 'מגורשת' - הרי זו מגורשת (קא
סלקא דעתין דהכי קאמר: אשת כהן שיצא עליה קול 'פלונית נתגרשה היום' - הרי זו
מגורשת, ואסורה לישב עוד תחתיו; דאילו 'מגורשת' - להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי:
דמשום יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא? והיינו דפרכינן לה בגמרא; ואסרינן לה אגברא
על בעלה כהן)
- ובלבד שלא
יהא שם אמתלא (שלא יהא, עם הקול של קידושין או של גירושין, משל וטעם
שהוא שובר את כח הקול).
איזו היא
'אמתלא'?
גירש איש פלוני
את אשתו על תנאי (זהו שובר של גירושין; [ואינה
מגורשת] שמא לא נתקיים התנאי); זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו - זו היא אמתלא
(זהו אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא).
גמרא:
ואסרינן לה
אגברא (בתמיהה: ואמגורשת קאי: אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה, קתני
מתניתין: חיישינן לקלא, ואסרינן עליה)? והא אמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין (שיצא על
האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין) - לא חיישינן ליה (כגון אם
נשאת לכהן, ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה - לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות
ברורה; וזו - נשואה ועומדת היא)?
הכי קאמר: יצא
שמה בעיר 'מקודשת' - הרי זו מקודשת;
מקודשת ומגורשת
(האי קול דמגורשת - ארישא קאי: אשה פנויה שיצא עליה קול
'מקודשת' - חיישינן לה, ואסורה לינשא אלא לאותו איש; חזר ויצא עליה קול 'מגורשת':
שגירשהּ אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו) -
(גיטין פט,א)
הרי זו מגורשת (ומותרת
לכל[2]); מאי טעמא? קול (שחששנו לו תחילה) ושוברו עמו.
אמר רבא: יצא
לה (לאשה פנויה בעיר) שם מזנה (לעובד כוכבים ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה) בעיר - אין חוששין לה (לאוסרה
לכהונה); מאי טעמא? פריצותא בעלמא
הוא דחזו לה (ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] תוספות
בבא בתרא מח,א ד"ה דבר תורה
אפילו בעכו"ם כשר: דכיון דבדין מעשים כאותן שכופין אותו להוציא דבישראל נמי
אי שלא כדי מעשה פסול כדאמר שמואל בהמגרש (גיטין פח,ב ושם)
וא"ת
ומאי נפקא מינה אם תולה בעכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה דכיון דבדין עבדה וגם
חכמים היו כופין אותו להוציא?
וי"ל
דגזרו כדין אטו שלא כדין.
וא"ת
לההוא טעמא דמפרש בהמגרש דבעכו"ם פסול דבר תורה משום לפניהם ולא לפני
עכו"ם ,ועכו"ם לאו בני עישוי נינהו - תקשה ליה לרב הונא אמאי פסול? נימא
דאגב אונסיה גמר ומגרש?
וי"ל
כיון שעל ידי כפיית עכו"ם נותנו הוי שלא כדין ושלא כדין הוי כמו מתנה
כדפרישית לעיל
וא"ת
ואמאי מייתי הכא דרב משרשיא ההוא דהתם הוה ליה לאיתויי דהא אמר התם דהא דרב משרשיא
בדותא היא?
וי"ל
דלפי סברת המקשה דחשיב עכו"ם בני עישוי מתרץ לו דפריך ליה בעכו"ם אמאי
פסול ואי לאו דבעי עישוי נינהו לא הוה פריך ולא מידי דהוי כמו מתנה ולסברתו משני
ליה כדרב משרשיא:
[2] ברי"ף: מקודשת ומגורשת – הרי זו מגורשת;
וכן ברמב"ם הלכות גירושין פ"י ה"כ והלכות איסורי ביאה פ"יז
ה"כ: נחשבת למגורשת