דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק תשיעי 'המגרש'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין פט,ב)
יצא עליה קול
מזה ומזה (ואחר כך מזה, שלא קידשה שני בפנינו קידושי תורה, אלא קול יצא
שקידש אחר הראשון) – מהו?
אמר רב פפא: אף
זו: מגרש ראשון ונושא שני (ולא יגרש שני וישא ראשון, ואף על
גב דקלא בעלמא הוו נמי הנך קידושי שני - חיישינן דלא לימרו 'גירש ראשון תחילה
וקידשה שני, ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה').
אמימר אמר:
מותרת לשניהם.
(גיטין צ,א)
והלכתא: מותרת
לשניהם (כלומר: אף מגרש שני ונושא ראשון, ואפילו רב הונא מודה בהא).
משנה:
בית שמאי
אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר [דברים
כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר [וכתב
לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו].
ובית הלל אומרים:
אפילו הקדיחה (שרפה; או על ידי אוּר שקורין אדורשי"ר, או במלח
כמו 'כי אש קדחה באפי' (דברים לב)) תבשילו,
שנאמר: 'כי מצא בה ערות דבר' (לב"ה משמע להו: או ערוה או
שאר דבר סרחון);
רבי עקיבא אומר: (אפילו לא מצא בה לא ערוה ולא דבר:) אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו.
גמרא:
תניא: 'אמרו
בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר 'דבר'?
אמרו להם
בית שמאי: והלא כבר נאמר 'ערות'?
אמרו להם
בית הלל: אם נאמר 'ערות' ולא נאמר 'דבר' - הייתי אומר: משום 'ערוה' תצא, משום 'דבר' לא תצא; לכך נאמר 'דבר'; ואילו נאמר 'דבר' ולא נאמר 'ערות' הייתי אומר: משום 'דבר' תנשא לאחר (היוצאת
מבעלה מפני 'דבר' - ולא מפני ערוה - הוא דקאמר רחמנא מותרת לינשא לאחר, כדכתיב 'והיתה
לאיש אחר', אבל) ומשום 'ערוה' לא תנשא לאחר (היוצאת
משום ערוה תהא אסורה לכל);
לכך נאמר 'ערות'.'
ובית שמאי - האי
'דבר' מאי עבדי ליה (דהא קרא - דוקא בערוה לחוד
איירי, ואם כן 'ערוה בדבר' מבעי ליה, כלומר: ערוה בעדים)?
נאמר כאן 'דבר'
ונאמר להלן 'דבר': [דברים יט,טו: לא יקום עד אחד באיש לכל
עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא]
על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר; מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים (ברורים:
אינה נאסרת עליו משום ערוה אלא בעדות ברורה).
ובית הלל (דהא
על כרחינו האי 'דבר' מפקיתו ליה לעדות, כדמפרש ליה ואזיל) - מי כתיב 'ערוה בדבר' (דמשמע
דמצא בה ערוה בעדים ברורים)? ובית
שמאי - מי כתיב 'או ערוה או דבר'?
ובית הלל (נמי:
ודאי מיבעי להו להכי לענין לכופו להוציא דלא כייפינן ליה להוציא אלא בעדות ברורה) - (מיהו) להכי כתיב 'ערות דבר' (ולא
כתיב 'ערוה בדבר' ולא כתיב נמי 'או ערות או דבר'): (כי היכי דלידרשיה בתרוייהו:) דמשמע הכי ('ערוה או
דבר') ומשמע (נמי) הכי ('ערוה בדבר').
רבי עקיבא
אומר: אפילו מצא אחרת:
במאי קא
מיפלגי?
בדריש לקיש,
דאמר ריש לקיש: 'כי' משמש בארבע לשונות (במקום ארבע לשונות הללו
נכתב 'כי' בתורה): אי (במקום
'אם'), דלמא (במקום
'פן'), אלא (במקום
'אלא'), דהא (במקום
'אשר').
(במקום 'אם': כמו [דברים
יז,ב] כי ימצא בקרבך [באחד
שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' אלקיך לעבר בריתו],
[דברים כב,ו] כי
יקרא [קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים, והאם רבצת
על האפרחים או על הביצים--לא תקח האם על הבנים],
(שמות כג,ה) כי
תראה חמור [שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו],
(שמות כג,ד) כי תפגע [שור
איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו]: כולהו
משמע 'לכשיארע', כלומר 'אם יהיה כך', וכן רובן;
במקום 'אלא': לסתור
דבר האמור למעלה, לומר: 'אינו כן, אלא כן', כמו [בראשית
יח,טו: ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה]
ויאמר: לא כי צחקת: אינו כן כדבריך, אלא צחקת; וכן אל
תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח לו (דברים טו,ז: כי
יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נתן לך--לא תאמץ את לבבך
ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, (דברים טו,ח) כי פתח תפתח [את
ידך] לו [והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר
לו]: אלא פתוח תפתח לו; וכמו [בראשית
יט,ב: ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו
רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו] לא, כי
ברחוב נלין: לא נסור אל ביתך אלא ברחוב נלין; וכן הרבה.
במקום 'פן': (דברים
ז,יז) כי תאמר בלבבך רבים [הגוים
האלה ממני, איכה אוכל להורישם] (דברים
ז,יח) לא תירא מהם [זכר תזכר
את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים]': אין
אתה יכול לפרש בלשון 'אם', לומר 'אם תאמר בלבבך וגו' לא תירא מהם', הא אם לא תאמר
- תירא מהם? אין זה נכון, ולא בלשון 'אלא', אבל נדרש הוא בלשון 'פן', לומר: שלא
תאמר כן, ובתמיה נדרש, כלומר: 'וכי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ותירא מהם'? וכן: (איוב
יט,כח) כי תאמרו מה נרדף לו [ושרש
דבר נמצא בי]:לעולם לא תשיבו אל לבבכם לומר מה נרדף לו.
וכן כל 'כי' הסמוכין ל'אף': (איוב
לה,יד) אף כי תאמר לא תשורנו [דין
לפניו ותחולל לו] (איוב ט,יד) אף כי
אנכי אעננו [אבחרה דברי עמו]
- כולן נדרשין בלשון תימה; הלכך סוף פירוש ממלמדך: פן תאמר כן.
ועוד משמש בלשון 'דהא', דהיינו 'אשר' או
'מפני', כלומר: ליתן טעם ליישב דבר שלמעלה הימנו, כמו: [בראשית
יח,טו: ותכחש שרה לאמר]
לא צחקתי כי יראה [ויאמר: לא כי צחקת],
כמו 'אשר יראה', כלומר: מפני שיראה; וכן: [שמות יח,יד:
וירא חתן משה, את כל אשר הוא עשה לעם; ויאמר, מה הדבר הזה
אשר אתה עשה לעם] מדוע אתה יושב לבדך [וכל
העם נצב עליך מן בקר עד ערב] [שמות
יח,טו: ויאמר משה לחתנו]
כי יבא אלי העם [לדרש אלהים]:
מפני שבא אלי העם, שהעם בא אלי; וכן: [שמות לב,א: וירא
העם כי בשש משה לרדת מן ההר; ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר
ילכו לפנינו] כי זה משה האיש [אשר
העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו]; [בראשית
לא,לא: ויען יעקב ויאמר ללבן: כי יראתי]
כי אמרתי פן תגזל את בנותיך [מעמי];
[בראשית כ,יא: ויאמר
אברהם] כי אמרתי רק אין יראת אלהים [במקום
הזה, והרגוני על דבר אשתי] - כולן נדרשין כמו 'אשר', כלומר:
מפני; וכן [במדבר כ,כט: ויראו כל העדה]
כי גוע אהרן [ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית
ישראל], לפי הדרשה שדרשוהו חכמים: שמפני גויעתו נסתלק הענן.
וכולהו מתרגמינן להו 'ארי', שלשון 'ארי' בארמי משתמש
כל לשונות 'כי' בעברי, ואם באת לשנותו - צריך אתה לשנות כולן לפי עניינו;
וכל 'כי' הנפתרים בלשון 'כאשר', כמו (שמות
יג,ה) והיה כי יביאך [ה' אל ארץ
הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש,
ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה],
וכל אלו שאין אתה יכול לפותרו בלשון 'אם', 'דהא', -
ודאי יביאך; וכן (ויקרא יט,כג: [ו]כי
תבואו אל הארץ [ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו; שלש שנים יהיה לכם
ערלים לא יאכל]; (שמות
טו,יט) כי בא סוס פרעה [ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עלהם את
מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים]; [ירמיהו
ג,טז: והיה] כי תרבו ופריתם בארץ [בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו
עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד]
- כולן לשון 'דהא' הן נפתרים במדרש סיפרא וססיפרי: עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ:
בשכר שתירש – תכבש, כלומר: מפני שיביאך, וכשתבואו אל הארץ - אתם זקוקים למצות
הללו; ו'כי בא סוס פרעה וגו' - מפני שבא סוס פרעה
וגו' - לפיכך 'ותקח מרים וגו'; וכל כגון אלו שאין אתה
יכול לפותרן בלשון 'מפני' ונפתרין בלשון 'כאשר', כמו [שמות
יב,כו: והיה] כי יאמרו אליכם בניכם [מה העבדה הזאת לכם],
(שמות יח,טז) כי יהיה להם דבר [בא אלי ושפטתי בין איש ובין
רעהו; והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו] - כולן
לשון 'אם' הם).
בית שמאי סברי:
[והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר - דהא מצא בה ערות דבר (מפני
שמצא בה; הא לאו הכי - לא יגרשנה.
ובית הלל נמי הכי משמע להו לשון 'מפני': מפני שמצא בה
או ערוה או דבר, ואם לאו לא יגרשנה; הלכך 'לא תמצא חן' דקאמר קרא - היינו מפני
שמצא בה, כדמפרש ביה ולא משום חן של נוי);
ורבי עקיבא
סבר: כי מצא בה ערות דבר - אי נמי מצא בה ערות דבר (ורבי
עקיבא מפרש ליה להאי 'כי' בלשון 'אם'; הלכך תרי מילי נינהו: אם לא תמצא חן
של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר).
אמר ליה רב פפא
לרבא: לא מצא בה לא ערוה ולא דבר (לבית הלל וגירשה) – מהו (מי כייפינן ליה לאהדורה או
לא)?
אמר ליה: מדגלי
רחמנא גבי אונס (האונס את הנערה בתולה): [דברים כב,יט:
וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ולו תהיה לאשה] לא יוכל לשלחה כל ימיו (ואמרינן
במסכת מכות (טו,א) דהאי 'כל ימיו'
- קרא יתירא הוא, ובא ללמדך:) - (לא
יוכל לשלחה ואם שלח - לא יהא בשלוחה כל ימיו:) כל ימיו בעמוד והחזיר קאי (שבית דין
כופין אותו להחזירה, ואינו לוקה על שילוחו, שנתקו הכתוב לעשה של 'עמוד והחזר') - התם הוא דגלי רחמנא (מכלל
דלכל המגרשים אינם בעמוד והחזר),
אבל הכא - מאי דעבד עבד (דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר - למה לי לגלויי
בהאי).
אמר ליה רב
משרשיא לרבא: אם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו – מהו (יש עונש
בדבר או לא)?
קרי עליה (משלי
ג,כט) אל תחרש על רעך רעה והוא
יושב לבטח אתך.
תניא: 'היה
רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל (דעות בני אדם חלוקות באסטניסות של
מאכל ומשתה: יש שהוא איסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט, ויש שאינו איסטניס כל כך,
ויש שאינו איסטניס כלל) - כך
דעות בנשים (כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות: יש מקפיד על פריצות
מועט, ויש שאינו מקפיד כל כך, ויש שאינו מקפיד כלל): יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו,
וזו היא מדת פפוס בן יהודה (בעלה של מרים מגדלא; נשייא היה) שהיה נועל בפני אשתו ויוצא (וכשיוצא
מביתו לשוק - נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם; ומדה שאינה הוגנת היא זו: שמתוך כך
איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו);
ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו - וזו היא מדת כל אדם: שמדברת עם
אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו - זו היא מדת
אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק
(גיטין צ,ב)
ופרומה משני
צדדיה (אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן), ורוחצת עם בני אדם
עם בני אדם? סלקא דעתך (אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו)?
אלא במקום שבני אדם רוחצין (והיא
נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהן) –
זו - מצוה
מן התורה לגרשה, שנאמר [דברים כד,א: כי יקח
איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות [דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן
בידה] ושלחה מביתו (הפסוק
הבא: כד,ב) ויצאה מביתו] והלכה והיתה לאיש אחר; הכתוב קראו 'אחר' לומר שאין זה בן זוגו לראשון: זה
הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו; זכה שני – שלחה, שנאמר (הפסוק
הבא: כד,ג) ושנאה האיש
האחרון [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי
ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]; ואם לאו – קוברתו, שנאמר (שם) או כי ימות האיש האחרון - כדאי הוא במיתה, שזה הוציא רשעה מביתו וזה
הכניס רשעה לתוך ביתו.'
כי שָׂנֵא
שַׁלַּח [אמר ה' אלקי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר ה' צבאות ונשמרתם
ברוחכם ולא תבגדו] (פסוק
הוא בנבואת מלאכי (מלאכי ב,טז))
רבי יהודה
אומר: אם שנאתה – שלח (כרבי עקיבא).
רבי יוחנן
אומר: שנאוי המשלח (ואית דגרסי 'שנוי המשלח' וזו שמעתי: שנוי המשלח לפני
המקום; ואפילו לבית הלל: נהי דלא כייפינן שלא להוציא - מיהו שנוי הוא. וגירסת
רש"י הוא:
'אם שנואה היא לפני המקום – שלח' [ופירש
רש"י:] כבית שמאי).
ולא פליגי: הא
בזִוּג ראשון (אשת נעורים, ובה משתעי קרא, כדכתיב בתריה??? 'אשת
נעוריך' וכתיב 'ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד') הא בזוג שני, דאמר רבי אלעזר: כל המגרש אשתו
ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: (מלאכי
ב,יג) וְזֹאת שֵׁנִית
תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד
פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם (שם, יד) וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְקֹוָק
הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא
חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ.
הדרן עלך המגרש וסליקא לה מסכת גיטין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ
לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com