דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף ג
(נדה ב,ב)
ורמי חבית אמקוה (דהא תרוייהו איכא תרתי
לריעותא) מאי שנא
הכא (במקוה) ודאי (דמחזקינן למפרע טומאת ודאי), ומאי שנא הכא (בחבית, דקאמר) ספק?
אמר רב חנינא מסורא: מאן תנא
'חבית'? - רבי שמעון היא, דלגבי מקוה נמי ספקא משוי ליה, דתנן: 'מקוה שנמדד
ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד –
טמאות; [עד כאן לשון המשנה מקואות
פ"ב מ"ג; מכאן ואילך תוספתא מקואות פ"א מ"ז]; רבי שמעון אומר: ברשות הרבים טהורות, ברשות היחיד
תולין' (טעמא מפרש לקמן).
(נדה ג,א)
ושניהם לא למדוה אלא מסוטה (דכתיב (במדבר ה,יג)
והיא נטמאה - איתקש טומאה לסוטה); רבנן סברי כי סוטה: מה סוטה ספק היא ועשאוה כודאי (שאסורה לבעלה עד שתשתה) - הכא נמי ספק ועשאוה כודאי.
אי מסוטה (גמרי רבנן), אימא כי סוטה: מה סוטה ברשות הרבים
טהורה הכא נמי (הוה
להו למימר) ברשות
הרבים טהור!
הכי? השתא: התם - משום סתירה
הוא, וסתירה ברשות הרבים ליכא (אין רשות הרבים מקום סתירה), הכא משום חסר הוא, מה לי חסר ברשות הרבים מה לי חסר
ברשות היחיד? וכי תימא הא כל ספק טומאה ברשות הרבים טהור - כיון דאיכא תרתי
לריעותא כודאי טומאה דמי;
ורבי שמעון סבר כי סוטה: מה
סוטה ברשות הרבים טהור - הכא נמי ברשות הרבים טהור;
אי מסוטה אימא כי סוטה: מה
סוטה ברשות היחיד טמאה ודאי, הכא נמי ברשות היחיד טמאה ודאי?
הכי? השתא: התם יש רגלים לדבר
(סימן
טומאה איכא), שהרי
קינא לה (התרה
בה "אל תסתרי עמו") ונסתרה, הכא מאי רגלים לדבר איכא (דליהוי חסר מקודם לכן? דילמא השתא הוא דחסר! ושמע מינה
דקסבר רבי שמעון בשאר ספק טומאה דעלמא נמי ברשות היחיד תולין, דהא אין רגלים לדבר)? (אלא
לאו מסוטה מצינן למגמר: דתחלת טומאה איתקש לסוטה, סוף טומאה לא איתקש.)
(ואם כן מאי טעמא דרבי שמעון דמטהר ברשות הרבים?) ואי בעית אימא היינו טעמא דרבי
שמעון: גמר סוף טומאה (דהיינו טבילה) מתחלת טומאה (מגע הטומאה): מה תחלת טומאה: ספק נגע ספק לא נגע - ברשות הרבים טהור, אף סוף טומאה ספק
טבל ספק לא טבל - ברשות הרבים טהור.
ורבנן?
הכי? השתא: התם גברא בחזקת
טהרה קאי, מספקא לא מחתינן ליה לטומאה; הכא גברא בחזקת טומאה קאי, מספקא לא מפקינן
ליה מטומאתו.
(לשמאי פריך:) ומאי שנא ממבוי, דתנן [נדה
פ"ז מ"ב]: 'השרץ [המת] שנמצא במבוי מטמא למפרע (כל טהרות שנעשו במבוי), עד שיאמר "בדקתי את המבוי הזה (באותו היום) ולא היה בו שרץ" (ושוב אינו מטמא מאותו היום
ולמפרע אבל עד אותו יום הוא מטמא), או עד שעת הכיבוד (אבל טהרות דקודם כיבוד
טהורין, דחזקת ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כיבודיהן, ואי הוה בההיא שעתא - הוה
מישתכח; אבל טהרות דלאחר כיבוד טמאות מספק שמא לאחר כיבוד מיד נפל)'!?
התם נמי: כיון דאיכא שרצים [מתים] דגופיה ושרצים [מתים] דאתו מעלמא [כגון: שמתו ברשות הרבים ועל ידי רגלי ההולכים ברשות הרבים נדחקו לתוך
המבוי] - כתרתי לריעותא דמי.
ואיבעית אימא היינו טעמא
דשמאי: הואיל ואשה מרגשת (שנט"ר בלע"ז) בעצמה (כלומר: יודעת בעצמה כשיוצא דם ממנה; והא מדלא ארגשה
מאתמול - ודאי השתא בבדיקת עד נפק).
והלל?
כסבורה הרגשת מי רגלים היא.
ולשמאי, האיכא ישנה?
ישנה נמי אגב צערה מיתערא,
מידי דהוה אהרגשת מי רגלים.
והאיכא שוטה (שאינה מבינה להרגיש)?
מודה שמאי בשוטה.
הא 'כל הנשים' קתני?
כל הנשים פקחות.
וליתני 'נשים'?
לאפוקי מדרבי אליעזר, דאמר
רבי אליעזר (במתניתין
היא [נדה פ"א מ"ג], לקמן (דף ז.)): 'ארבע
נשים [דין שעתן]' ותו לא - קא משמע לן 'כל הנשים'.
והאיכא כתמים (הרואה כתם, דקיימא לן לקמן
(דף נו.) מטמאה למפרע עד שתאמר "בדקתי חלוק זה ולא היה
בו כתם" או עד שעת כבוס, ולא אמרינן 'אי נפיק מגופה הוה מרגשת')?
לימא תנן כתמים דלא כשמאי (דכיון דאמר 'אשה מרגשת' -
אמאי טמאה? לימא לאו מגופה הוה, הואיל ולא ארגשה).
אמר אביי: מודה שמאי בכתמים;
מאי טעמא? בצפור לא נתעסקה (דנימא: מדם צפור הוה, דאמר התם 'תולה בכל דבר שהיא
יכולה לתלות'; בפרק 'הרואה כתם' (לקמן
נח:)), בשוק של
טבחים לא עברה, האי דם מהיכא אתי?
אי בעית אימא היינו טעמיה
דשמאי: דאם איתא דהוה דם - מעיקרא הוה אתי.
והלל?
כותלי בית הרחם העמידוהו.
ושמאי?
כותלי בית הרחם לא מוקמי דם.
משמשת במוך (ממלאה אשה אותו מקום מוכין
לשאוב את הזרע שלא תתעבר, ואינה נוטלתו משם אלא בשעת הצורך, ושמא מוך העמיד את
הדם; 'שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה' [תופסתא נדה פ"ב מ"ד; וכן להלן דף מה,א]) מאי איכא למימר?
אמר אביי: מודה שמאי במשמשת
במוך;
רבא אמר: מוך נמי, אגב זיעה
מכויץ כויץ (דשריי"ט
בלע"ז) (ויש מקומות לדם לצאת);
ומודה רבא במוך דחוק.
ומאי איכא בין הני לישני ('אשה מרגשת' ו'מעיקרא הוה
אתי') להאיך
לישנא ('העמד
אשה על חזקתה')?
(נדה ג,ב)
איכא בינייהו למרמי חבית
ומקוה ומבוי: להאיך לישנא ('העמד אשה על חזקתה') איכא למרמינהו, להני לישני ליכא למרמי.
ומאי איכא בין האי לישנא ('אשה מרגשת') להאיך לישנא ('מעיקרא הוה אתי')?
לאביי איכא מוך (ללישנא דאשה מרגשת - אפילו
משמשת במוך נמי דיה שעתה, וללישנא דמעיקרא הוה אתי - משמשת במוך מטמאה למפרע), לרבא איכא מוך דחוק.
תניא כי האי לישנא: דאם איתא
דהוה דם - מעיקרא הוה אתי: 'אמר לו הלל לשמאי: אי אתה מודה בקופה שנשתמשו בה
טהרות בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת (לאחר שניטלו טהרות מן הקופה) שטהרות הראשונות טמאות (טמאות למפרע, ודוקא בזוית אחרת, כגון קופה
ארוכה אמתים ושלש אמות, דאיכא למימר קודם שניטלו הטהרות הוה התם, ונטמא הכלי מחמת
השרץ, וטהרות מחמת הכלי, ואיהו הוא דלא נתעסק באותו זוית ולא אשכחיה, אבל
באותו זוית – לא, דודאי בתר הכי נפל: דאי הוה התם בשעת טהרות - הוה חזי ליה כשהוציאן)?
אמר לו: אבל (כן הדבר), ומה הפרש בין זו לזו (והא טומאה דלמפרע הוא)? לזו יש לה שולים (פונ"ץ בלע"ז,
ועכבו השולים את השרץ מלצאת, והוא הוציא טהרות דרך פיה מלמעלה, והשרץ שבזוית אחרת
לא ראה), לזו [לאשה] אין לה שולים (ואי הוה דם מאתמול בבית החיצון הוה נפיק ונפיל)'.
רבא אמר: טעמא דשמאי משום
בטול פריה ורביה (דכיון דחיישינן לדם בבית החיצון לבו נוקפו ופורש מן
האשה).
תניא נמי הכי: 'אמר לו
שמאי להלל: אם כן בטלת בנות ישראל מפריה ורביה'.
ומאן דתני האי לישנא [ביטול פו"ר] - הא תניא
כי האיך לישנא: דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי?
התם הלל הוא דקטעי: הוא סבר
טעמא דשמאי דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי, וקא מקשי ליה 'קופה' ('הרי קופה', דלא אמר 'אם
איתא דהוה שרץ מעיקרא הוה נפיק עם הטהרות כשעירה את הקופה'), ואמר ליה שמאי: טעמא דידי משום בטול פריה ורביה,
ולמאי דקטעית נמי, דקמקשית 'קופה' - לזו יש לה שולים ולזו אין לה שולים;
ולמאן דתני האי לישנא [דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי], הא תניא כי האיך לישנא משום בטול פריה ורביה?
הכי קאמר ליה הלל לשמאי:
אִין, טעמא קאמרת דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי, ומיהו עשה סייג לדבריך, דמאי
שנא מכל התורה כולה דעבדינן סייג (סייג = חזוק וגדר, מדרבנן, לטמא למפרע)!
אמר ליה: אם כן בטלת בנות
ישראל מפריה ורביה.
והלל מפריה ורביה מי קאמינא?
לטהרות הוא דקאמינא!
ושמאי לטהרות נמי לא: דאם כן
לבו נוקפו ופורש.
(והוא הדין דמצי למיפרך הני מתניתין אהנך לישנא דלעיל,
ולתרוצי כי האי גוונא: הלל טעי וסבר טעמא דשמאי אם איתא [דהוה דם - מעיקרא הוה אתי],
וקשיא ליה קופה, וקאמר ליה שמאי: טעמא דידי משום העמד אשה על חזקתה, אי משום אשה
מרגשת, ולמאי דקא טעית נמי דקא מקשת לי 'קופה'? - זו יש לה שולים כו'.)
<שולים בדוקין מכוסין
בזוית - סימן>
איתמר: קופה שנשתמשו בה טהרות
בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת: חזקיה אמר טהרות הראשונות טהורות, רבי יוחנן אמר
טהרות הראשונות טמאות.
והא שמאי והלל מודו בקופה
דטהרות הראשונות טמאות?
כי מודו שמאי והלל - בקופה
שיש לה שולים (והוא
הוציאן דרך הפה, הלכך אם שרץ היה בה - לא ראהו ולא יצא); כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה שאין לה שולים (כגון חבית של עץ שניטלו
שוליהם ויכול להשתמש באורך חללן כשהן מוטלות בקרקע, וכשהוא מערה אותן - הוא מגביה
ראש האחד ומערה, והכל יוצא ממנה).
אין לה שולים? - מאי טעמא
דרבי יוחנן (הא
ודאי אילו הוה התם בשעת טהרות הוה נפיק בהדייהו)?
אין לה שולים ויש לה אוגנים (במקום השוליים יש אוגנים:
שכפופין ראשי הנסרים כלפי פנים, וכשהוא מערה איכא למימר אוגנים עכבו), והתניא [דומה למשנה טהרות פ"ד מ"ד, אבל ראה תוד"ה והתניא המדלה]: 'המדלה עשרה דליים מים בזה אחר זה (עשר פעמים בדלי אחד ומערה
בכלי [לתוך כלי]
גדול) ונמצא
שרץ באחד מהן - הוא טמא וכולן טהורין (דאמר: השתא הוא דנפל, דהואיל שלא מצא קודם שעירה הדלי
בפעם הזאת לתוך הכלי)' ואמר ריש לקיש משום רבי ינאי: לא שנו אלא שאין לה (לדלי) אוגנים (דהשתא ודאי אם איתא דהוה התם בזימנא קמאי - הוה נפיל
מן הדלי עם המים), אבל יש לה אוגנים כולן טמאין; לימא חזקיה לית ליה דרבי ינאי?
מיא שרקי (ואין צריך להפוך הדלי על
פניו כשהוא מערה, הלכך איכא למימר אוגנים עכבוהו לשרץ), (אבל) פירי לא שרקי (וכשעירה טהרות ממנה - הפכה כולה על פניה, לפי שאין
פירות נוחין לישרק ולצאת, הלכך אי הוה שרץ עם הטהרות - הוה שריק ונפיל בהדייהו);
אי נמי מיא לא קפיד עלייהו (אי משייר מינייהו לתוך
הדלי, הלכך אינו שופך כל הדלי על פניו, ומצו אוגנים לעכובי שרץ) פירי קפיד עלייהו (לאפוקינהו כולהו, והופך
קופה על פיה, ולא משייר מידי; ואם איתא דהוה שרץ - הכי נמי דלא אישתייר);
ואי בעית אימא: כי מודו שמאי
והלל - בקופה שאינה בדוקה (שלא בדקה בשעה שנתן טהרות לתוכה, הלכך אין להעמידה על
חזקת טהרה);
(נדה ד,א)
כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן -
בקופה בדוקה: מר סבר הא בדקה, ומר סבר אימור עם סילוק ידו נפל.
והא דומיא דאשה קתני (בההיא דהלל ושמאי, דקתני 'מה
הפרש בין זו לזו'), ואשה בדוקה (מקודם לכן) היא (דהא
כל שחרית וערבית היא בודקת - אפילו הכי טהרות דקופה טמאות, וקשיא לחזקיה)?
כיון דשכיחי בה דמים - כשאינה
בדוקה דמיא (וקופה
נמי בשאינה בדוקה עסקינן);
ואיבעית אימא: (הא והא בבדוקה, אלא) כי מודו שמאי והלל - בקופה שאינה
מכוסה (ופיה
מלמעלה, הלכך איכא למימר עם סילוק ידיו נפלו), כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה מכוסה (משום הכי מטהר חזקיה).
מכוסה (בתמיה)? היכי נפל (האי שרץ והיכי אישתכח בה השתא)?
כגון שתשמישה על ידי כסוי (כשהוא רוצה להכניס לתוכה
ולהוציא מתוכה - מגלה ומכסה אותה, הלכך חזקיה סבר: כל זמן שהטהרות בתוכה - נזהר בה
וכסה, והשתא - לאחר שניטלו ממנה - הסיח דעתו משמירתה ולא נזהר לכסותה ונפל; ורבי
יוחנן סבר: חיישינן שמא כשגילה להשתמש בה - בעוד שהטהרות בתוכה - נפל).
והא דומיא דאשה קתני, ואשה
מכוסה היא (דלא
נפיל בה דם מעלמא, וקופה דכוותה, במכוסה עסקינן, ואפילו הכי טמאה, וקשיא לחזקיה)?
כיון דשכיחי בה דמים - כשאין
מכוסה דמיא;
ואיבעית אימא: כי מודו שמאי
והלל - בזוית קופה; כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בזוית בית (כדמפרש ואזיל: שטלטלה לקופה בזוית אחרת לאחר
שניטלו טהרות ממנה).
והא 'קופה' קאמר?
הכי קאמר: קופה שנשתמשו בה
טהרות בזוית בית זו, וטלטלוה בזוית אחרת, ונמצא שרץ בזוית אחרת: חזקיה סבר לא
מחזקינן טומאה ממקום למקום (דלא אמרינן 'מאידך זוית הוה בה שרץ עם הטהרות', אלא
אמרינן 'לאחר שהביאה כאן נפל בה'), ורבי יוחנן סבר מחזקינן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2004 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol