דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף ד
(נדה ג,ב)
<שולים בדוקין מכוסין
בזוית - סימן>
איתמר: קופה שנשתמשו בה טהרות
בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת: חזקיה אמר טהרות הראשונות טהורות, רבי יוחנן אמר
טהרות הראשונות טמאות.
והא שמאי והלל מודו בקופה
דטהרות הראשונות טמאות?
כי מודו שמאי והלל - בקופה
שיש לה שולים (והוא
הוציאן דרך הפה, הלכך אם שרץ היה בה - לא ראהו ולא יצא); כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה שאין לה שולים (כגון חבית של עץ שניטלו
שוליהם ויכול להשתמש באורך חללן כשהן מוטלות בקרקע, וכשהוא מערה אותן - הוא מגביה
ראש האחד ומערה, והכל יוצא ממנה).
אין לה שולים? - מאי טעמא
דרבי יוחנן (הא
ודאי אילו הוה התם בשעת טהרות הוה נפיק בהדייהו)?
אין לה שולים ויש לה אוגנים (במקום השוליים יש אוגנים:
שכפופין ראשי הנסרים כלפי פנים, וכשהוא מערה איכא למימר אוגנים עכבו), והתניא [דומה למשנה טהרות פ"ד מ"ד, אבל ראה תוד"ה והתניא המדלה]: 'המדלה עשרה דליים מים בזה אחר זה (עשר פעמים בדלי אחד ומערה
בכלי [לתוך כלי]
גדול) ונמצא
שרץ באחד מהן - הוא טמא וכולן טהורין (דאמר: השתא הוא דנפל, דהואיל שלא מצא קודם שעירה הדלי
בפעם הזאת לתוך הכלי)' ואמר ריש לקיש משום רבי ינאי: לא שנו אלא שאין לה (לדלי) אוגנים (דהשתא ודאי אם איתא דהוה התם בזימנא קמאי - הוה נפיל
מן הדלי עם המים), אבל יש לה אוגנים כולן טמאין; לימא חזקיה לית ליה דרבי ינאי?
מיא שרקי (ואין צריך להפוך הדלי על
פניו כשהוא מערה, הלכך איכא למימר אוגנים עכבוהו לשרץ), (אבל) פירי לא שרקי (וכשעירה טהרות ממנה - הפכה כולה על פניה, לפי שאין
פירות נוחין לישרק ולצאת, הלכך אי הוה שרץ עם הטהרות - הוה שריק ונפיל בהדייהו);
אי נמי מיא לא קפיד עלייהו (אי משייר מינייהו לתוך
הדלי, הלכך אינו שופך כל הדלי על פניו, ומצו אוגנים לעכובי שרץ) פירי קפיד עלייהו (לאפוקינהו כולהו, והופך
קופה על פיה, ולא משייר מידי; ואם איתא דהוה שרץ - הכי נמי דלא אישתייר);
ואי בעית אימא: כי מודו שמאי
והלל - בקופה שאינה בדוקה (שלא בדקה בשעה שנתן טהרות לתוכה, הלכך אין להעמידה על
חזקת טהרה);
(נדה ד,א)
כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן -
בקופה בדוקה: מר סבר הא בדקה, ומר סבר אימור עם סילוק ידו נפל.
והא דומיא דאשה קתני (בההיא דהלל ושמאי, דקתני 'מה
הפרש בין זו לזו'), ואשה בדוקה (מקודם לכן) היא (דהא
כל שחרית וערבית היא בודקת - אפילו הכי טהרות דקופה טמאות, וקשיא לחזקיה)?
כיון דשכיחי בה דמים - כשאינה
בדוקה דמיא (וקופה
נמי בשאינה בדוקה עסקינן);
ואיבעית אימא: (הא והא בבדוקה, אלא) כי מודו שמאי והלל - בקופה שאינה
מכוסה (ופיה
מלמעלה, הלכך איכא למימר עם סילוק ידיו נפלו), כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה מכוסה (משום הכי מטהר חזקיה).
מכוסה (בתמיה)? היכי נפל (האי שרץ והיכי אישתכח בה השתא)?
כגון שתשמישה על ידי כסוי (כשהוא רוצה להכניס לתוכה
ולהוציא מתוכה - מגלה ומכסה אותה, הלכך חזקיה סבר: כל זמן שהטהרות בתוכה - נזהר בה
וכסה, והשתא - לאחר שניטלו ממנה - הסיח דעתו משמירתה ולא נזהר לכסותה ונפל; ורבי
יוחנן סבר: חיישינן שמא כשגילה להשתמש בה - בעוד שהטהרות בתוכה - נפל).
והא דומיא דאשה קתני, ואשה
מכוסה היא (דלא
נפיל בה דם מעלמא, וקופה דכוותה, במכוסה עסקינן, ואפילו הכי טמאה, וקשיא לחזקיה)?
כיון דשכיחי בה דמים - כשאין
מכוסה דמיא;
ואיבעית אימא: כי מודו שמאי
והלל - בזוית קופה; כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בזוית בית (כדמפרש ואזיל: שטלטלה לקופה בזוית אחרת לאחר
שניטלו טהרות ממנה).
והא 'קופה' קאמר?
הכי קאמר: קופה שנשתמשו בה
טהרות בזוית בית זו, וטלטלוה בזוית אחרת, ונמצא שרץ בזוית אחרת: חזקיה סבר לא
מחזקינן טומאה ממקום למקום (דלא אמרינן 'מאידך זוית הוה בה שרץ עם הטהרות', אלא
אמרינן 'לאחר שהביאה כאן נפל בה'), ורבי יוחנן סבר מחזקינן.
ומי מחזקינן? והתנן [טהרות פ"ה מ"ז]: 'נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת, ולמחר השכים ומצאו מת: רבי
מאיר מטהר, וחכמים מטמאין: שכל הטמאות כשעת מציאתן', ותני עלה [תוספתא טהרות פ"ג מ"ג, בשנוי לשון]: 'כשעת מציאתן ובמקום מציאתן (אם מצאו שחרית מת באותו
מקום שנגע בו בלילה – טמא, אבל מצאו במקום אחר מת – טהור, ולא אמרינן 'כי היכי
דהכא מת - התם נמי הוה מת, במקומו הראשון')'; וכי תימא הני מילי לשרוף (דלא מחזקינן טומאה ודאית ממקום למקום לשרוף עליה
תרומה), אבל
לתלות תלינן (דהרי
משמע במקום מציאתן - הוא דחכמים מטמאין טומאה ודאי, אבל שלא במקום מציאתן - טומאתן
הוה ספק; ורבי יוחנן נמי לתלות קאמר) - ומי תלינן? והתנן [טהרות
פ"ג מ"ה]: 'מחט שנמצאת מלאה חלודה (רדוליר"א) או שבורה (על גבי טהרות, ומכיר בה
שהיא טמאה) – טהורה (טהרות שנמצאת עליהן), שכל הטמאות כשעת מציאתן (ולא אמרינן 'שלֵמה נפלה
עליהם וטמאתם, ואחר כך נשברה', אלא אמרינן 'שבורה או חלודה כאשר היתה עתה נפלה
עליהם')' –
ואמאי? לימא 'האי מעיקרא מחט מעלייתא היא, והשתא הוא דהעלה חלודה'? (אלמא כל הטמאות כשעת
מציאתן מחזקינן להו, ואפילו תלייה ליכא, דקתני 'טהורה'; וקסלקא דעתא דהוא הדין נמי
למקום מציאתן, דמחזקינן להו בטומאה ולא מספקינן לה במקום אחר אפילו לתלות, וקשיא
לרבי יוחנן!) ועוד תנן
[טהרות פ"ט מ"ט]: 'מצא שרץ שרוף על גבי הזיתים וכן מטלית (טלית של זב היתה) המהומהם (הבלויה: מצאה בלויה על גבי
זיתים) – טהור (מלטמא הזיתים), שכל הטמאות כשעת מציאתן (דאמרינן: הכי נפלה עלייהו,
לאחר שבלתה, וטהרה מטומאתה)' (אלמא
לא מחזקינן טומאה משעה לשעה אפילו לתלות, דקתני 'טהורה', והוא הדין ממקום למקום), וכי תימא 'כשעת מציאתן בין לקולא
בין לחומרא, ובמקום מציאתן (וכי תימא לא דמי, דהכא משום הכי טהור: משום דשעת
מציאתה ומקום מציאתה בטהרה הואי, דבתר שעת מציאתן אזלינן בין לקולא בין לחומרא:
בין לקולא כי הכא גבי מחט ומטלית: לאחזוקי בטהורה ודאי, בין לחומרא כגון נגע באחד
בלילה - לאחזוקי בטומאה ודאית), אבל שלא במקום מציאתן (דליכא רגלים לדבר כולי האי) משרף לא שרפינן, מתלא תלינן' – והתניא [דומה לתוספתא טהרות פ"ד מ"ג]: 'ככר על גבי הדף (קרש מונח על גבי יתדות בכותל), ומדף טמא (בגד [בתוספתא:
מדרס]טמא) מונח תחתיו (תחת הדף בקרקע; בתורת כהנים [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג משניות ] קרי 'מדף' לעליונו של זב, ו'מדף' לשון טומאה
קלה הוא, כדלקמן, וסלקא דעתא השתא שהוא עליונו של זב דטמא מדאורייתא, ומיהו טומאתו
קלה משל מדרס: דלא הוי אב הטומאה לטמא אדם וכלים), (ובא ומצא את הככר על גבי הקרקע מן הבגד והלאה,) אף על פי שאם נפלה אי אפשר
אלא אם כן נגעה – טהורה, שאני אומר 'אדם טהור נכנס לשם ונטלה (ולא נפלה על גבי המדף:
שנטלו מעל הדף והניחה לארץ)' עד שיאמר: ברי לי שלא נכנס אדם שם', ואמר רבי אלעזר: לא נצרכה אלא למקום מדרון (שאף על פי שהדף שהככר עליה מקום מדרון, וראויה
הככר ליפול, ואם נפלה נגעה בבגד - אפילו הכי טהורה, שאני אומר כו', אלמא לא
מחזקינן טומאה ממקום למקום דנימא מעל הדף נפל ונתגלגל לכאן)!?
התם כדקתני טעמא:
(נדה ד,ב)
'שאני אומר: אדם טהור נכנס
לשם ונטלה' (אבל בקופה - הא נמצא שרץ לתוכה, ושעת מציאתה - טמאה
היא).
הכא נמי נימא 'עורב אתא ושדא'
(לאחר
שטלטל הקופה לזוית אחרת, ובזוית הראשונה לא היה)!?
אדם, דבכונה – אמרינן; עורב,
דשלא בכונה - לא אמרינן.
מכדי האי ככר ספק טומאה ברשות
היחיד הוא (ספק
נגע ספק לא נגע), וכל ספק
טומאה ברשות היחיד - ספקה טמא!?
משום דהוי דבר שאין בו דעת
לישאל (אם
נגע אם לא נגע), וכל דבר
שאין בו דעת לישאל - בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד - ספקו טהור (דהא קיימא לן ספקו טמא
ברשות היחיד משום דגמרינן מסוטה, שסוטה יש בה דעת לישאל אם נטמאה אם לאו).
(אבל אקופה לא פריך: דהא לא איתחזיק טומאה בזוית של
בית הראשון וכי היכי דפריך אככר - מצי למיפרך אמחט ואמטלית, ולשנויי כדמשני.)
ואיבעית אימא: הכא בטומאה
דרבנן (כגון
הנך מעלות דחומר בקדש (חגיגה כ:) בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה (שם יח:)
ומש"ה אפילו ברה"י ספקו טהור); דיקא נמי דקתני 'מדף', כדכתיב (ויקרא
כו,לו) [והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול] עלה נדף [ונסו מנסת חרב ונפלו
ואין רדף] (עלה נדף - דבר הקל; הכי נמי טומאה קלה אית, דאמרי
מדף = עליונו של זב, ושבוש הוא: דעליונו של זב מטמא ככר מן התורה - בפרק 'בנות
כותים' (לקמן דף לב:) 'נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה, לומר
לך דאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין', ומעיקרא כי אותביניה הכי - הוה סלקא דעתא
דעליונו של זב הוא).
וחכמים אומרים: לא כדברי זה
כו':
תנו רבנן: 'וחכמים
אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה: לא כדברי שמאי שלא עשה סייג לדבריו,
ולא כדברי הלל שהפריז על מדותיו (שהגדיל והרחיב מדתו: שטמאה למפרע מפקידה לפקידה), אלא מעת לעת ממעטת על יד
מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת;
'מעת לעת ממעטת על יד
מפקידה לפקידה' כיצד?
בדקה עצמה באחד בשבת ומצאת טהורה, וישבה שני ושלישי ולא
בדקה, ולרביעי בדקה ומצאה טמאה - אין אומרים 'תטמא מפקידה לפקידה' אלא מעת
לעת;
'ומפקידה לפקידה ממעטת על
יד מעת לעת' כיצד?
בדקה עצמה בשעה ראשונה ומצאת
טהורה, וישבה לה שניה ושלישית ולא בדקה, ולרביעית בדקה ומצאה טמאה - אין אומרים
'תטמא מעת לעת' אלא מפקידה לפקידה'.
פשיטא! כיון דבדקה עצמה בשעה
ראשונה ומצאת טהורה לא מטמינן לה מעת לעת!?
איידי דתנא 'מעת לעת ממעטת
על יד מפקידה לפקידה' (דאיצטריך למיתניה, דלא תימא 'עם סילוק ידיה ראתה באחד
בשבת') - תנא
נמי 'מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת'.
אמר רבה: מאי טעמייהו דרבנן (מאי האי שיעורא דמעת לעת?
דבשלמא מפקידה לפקידה דהלל ניחא: דשמא עם סילוק ידיה ראתה, אלא מעת לעת מאי שיעורא
הוא)? - אשה
מרגשת בעצמה (ואם
איתא דעם סילוק ידיה ראתה - הות מרגשת).
אמר ליה אביי: אם כן תהא דיה
שעתה (ואפילו
מעת לעת אמאי מטמא למפרע)?
ורבה - לחדודי לאביי הוא
דבעי.
אלא מאי טעמייהו דרבנן?
כי הא דאמר רב יהודה אמר
שמואל: חכמים תקנו להן לבנות ישראל (מתניתין היא (לקמן
יא.) 'פעמים היא צריכה
להיות בודקת כו') שיהו בודקות עצמן שחרית וערבית: שחרית להכשיר טהרות של לילה (להוציא מכלל ספק טומאה:
שאם תמצא טהורה - תדע שלא ראתה בלילה) וערבית להכשיר טהרות של יום (ולכשתמצא ערבית טמאה - יצאו אלו מספק); וזו (שבדקה עכשיו ומצאה טמאה) - הואיל ולא בדקה (והרי ימים רבים שלא בדקה) - הפסידה עונה (כל טהרות שנתעסקה בהן בעונה הזאת הפסידוה)'.
מאי 'עונה'? (הרי שתי עונות הן: היום
והלילה, דהיינו מעת לעת, כגון אם מצאה ערבית טמאה - הפסידוה כל טהרות של יום ושל
אמש?)
(ומשני:) עונה יתירה (הפסידוה, משום קנס: שהרי הפסידוה טהרות של אמש משום
קנס, אבל טהרות של יום - לאו קנס הוא: דאי נמי בדקה שחרית ומצאתה טהורה וערבית
ומצאתה טמאה - הפסידה טהרות של יום, דהיינו 'מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת').
אמר ליה רב פפא לרבא: והא
זימנין משכחת לה שלש עונות במעת לעת (כגון אם לא בדקה ימים רבים, ובדקה בצהרים: דמטמאין לה
מעת לעת, דהוה להו שלש עונות: היום, אמש, ואתמול למפרע עד צהרים! והשתא קנסינן לה
שתי עונות, ורבנן חדא הוא דקנסו, ותו לא)?
(ומשני:) השוו חכמים מדותיהן שלא תחלוק במעת לעת (זמן קבוע וחלוט נתנו לה למפרע, ואפילו עשתה
אותו זמן משלש עונות, כגון שבדקה בצהרים ולא בדקה שחרית ואמש - לא רצו לגרוע ולמעט
זמנה הקבוע לה, אלא פסקו דבריהם, שלא תתן דברים לשיעורין);
איבעית אימא (להכי מטמינן לה מצהרים
דאתמול): שלא יהא
חוטא נשכר (דאי
אמרת 'לא נקנֹס אלא עונה יתירה', נמצא חוטא נשכר: דאילו זו שלא בדקה עצמה ימים
רבים ובדקה לה היום שחרית היתה נקנסת מעת לעת שלם, ומפני שאיחרה עד הצהרים והוסיפה
לחטוא לא תפסיד אלא לילה וחצי יום)!
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאתניסה (שנאנסה שחרית) ולא בדקה (ללישנא דחוטא נשכר – ליכא, דהא נאנסה; ללישנא
דלא תחלוק - איכא).
כל אשה שיש לה וסת [דיה שעתה]:
לימא מתניתין - רבי דוסא היא,
ולא רבנן, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: ארבע נשים דיין שעתן (מפני שדמיהן מסולקים ואין
דם מצוי בהן): בתולה (בתולת דמים, שלא ראתה דם
מימיה, ואפילו היא נשואה קרי לה 'בתולה', והכי מפרש במתניתין, וכולה מפרש במתניתין
[להלן דף ז,א]), מעוברת, מניקה, וזקנה; רבי
דוסא אומר: כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה (ופליגי רבנן בעלמא עליה)'?
אפילו תימא רבנן: עד כאן לא
פליגי רבנן עליה דרבי דוסא אלא שלא בשעת וסתה (דכיון דראתה שלא בזמנה - איכא למיחש דלמא מקמי
הכי הוה, דהא ליכא למימר 'אורח בזמנו בא'), אבל בשעת וסתה - מודו ליה, ומתניתין בשעת וסתה ודברי הכל.
מכלל דרבי דוסא אפילו שלא
בשעת וסתה אמר? מאן תנא להא, דתנו רבנן: 'אשה שיש לה וסת - כתמה טמא למפרע (עד שעת הכבוס, אף על גב
דבראייתה דיה שעתה - מטמאינן כתמה למפרע, דהא אשכחינן בראייה טומאה למפרע) שאם תראה שלא בשעת וסתה -
מטמאה מעת לעת', נימא רבנן היא (דאמרי שלא בשעת וסתה מטמאה
למפרע) ולא רבי
דוסא?
אפילו תימא רבי דוסא: עד כאן
לא פליג רבי דוסא עלייהו דרבנן אלא בשעת וסתה, אבל שלא בשעת וסתה מודי להו,
ומתניתין בשעת וסתה, ורבי דוסא היא,
(נדה ה,א)
וברייתא דברי הכל.
ולוקמא איפכא (כדאוקמיה מעיקרא, ומאי
טעמא הדרי בה? הא שפיר מצי לאוקמי מתניתין דברי הכל וברייתא רבנן)?
כיון דאיכא לאוקומי לקולא
ולחומרא (מעיקרא
אוקימנא לקולא: דבשעת וסתה דברי הכל דיה שעתה, ובשלא בשעת וסתה פליגי; והשתא
אוקימנא פלוגתא בשעת וסתה, ואיכא דמחמיר ומטמא לה למפרע, ושלא בשעת וסתה דברי הכל
מטמאה למפרע) - לחומרא
מוקמינן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2004 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol