דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף יא
(נדה י,ב)
במה אמרו דיה שעתה [בראייה ראשונה, אבל בשניה - מטמאה מעת לעת]:
אמר רב: אכולהו (ארבע נשים - כולהו קתני לה
דבשניה מטמאה מעת לעת);
ושמואל אמר: לא שנא אלא בתולה
וזקנה (בתולה,
כיון דראתה פעם ראשונה ושניה -הוחזקה רואה; זקנה נמי: כיון דאיתחזקא תרי זימני אחר
שלש עונות - אישתכח דלאו סילוק דמים הוא, אלא דילוג וסת), אבל מעוברת ומניקה (ודאי דמיה מסולקין, ואפילו לא נסתלקו מתחלתן -
מסתלקין והולכין הן תדיר. [פירוש זה מפי] ברוך) - דיין כל ימי עיבורן, דיין כל ימי מניקותן;
וכן:
אמר רבי שמעון בן לקיש:
אכולהו;
ורבי יוחנן אמר לא שנו אלא
בתולה וזקנה, אבל מעוברת ומניקה - דיין כל ימי עיבורן דיין כל ימי מניקותן.
כתנאי: 'מעוברת ומניקה
שהיו
(נדה יא,א)
שופעות (לאו דוקא) דם ובאות - דיין כל ימי עיבורן
ודיין כל ימי מניקותן - דברי רבי מאיר; רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אומרים: לא
אמרו דיין שעתן אלא בראייה ראשונה, אבל בשניה - מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה'.
ואם ראתה ראשונה [מאונס - אף השניה דיה שעתה]:
(קפצה הוי אונס)
אמר רב הונא: קפצה וראתה, קפצה
וראתה, קפצה וראתה (שלש פעמים) - קבעה לה וסת: (כדמפרש ואזיל:)
למאי?: אילימא לימים (כגון: קפצה באחד בשבת
וראתה, וקפצה באחד בשבת וראתה, וכן שלישית - קבעה לה וסת באחד בשבת, וכל זמן שתראה
עוד באחד בשבת ואפילו בלא קפיצה - דיה שעתה, ואם הגיע אחד בשבת ולא בדקה עצמה -
טמאה מספק, דאורח בזמנו הוא בא: כל יומא באחד בשבת) - הא כל יומא דלא קפיץ לא חזאי (אלמא לאו וסתה הוא)!?
אלא לקפיצות (כיון דראתה שלש פעמים על
ידי קפיצה - הורגלה לראיית קפיצה, ובכל יום שתקפוץ מחזקינן לה ברואה, ואם לא בדקה
טמאה ואפילו שאר ימות שבת)? – והתניא: 'כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת'!?
מאי? לאו 'לא קבעה וסת כלל'?
לא! לא קבעה וסת לימים
לחודייהו ולקפיצות לחודייהו, אבל קבעה לה וסת לימים ולקפיצות (כל אחד בשבת שתקפוץ -
מחזקינן לה ברואה, דזמנה הוא לראות באחד בשבת על ידי קפיצה).
לימים לחודייהו פשיטא (דלא קבעה)!?
אמר רב אשי: כגון דקפיץ בחד
בשבת וחזאי, וקפיץ בחד בשבת וחזאי, ובשבת קפצה ולא חזאי, ולחד בשבת חזאי בלא
קפיצה: מהו דתימא איגלאי מילתא למפרע דיומא הוא דקגרים ולא קפיצה (ויהא באחד בשבת וסתה אפילו
בלא קפיצה)? - קא
משמע לן (הא
דאמר ד'לא קבעה וסת'– לימים:) דקפיצה נמי דאתמול גרמא (לראייה דהאידנא, ואין לה וסת באחד בשבת בלא קפיצה,
ולא לקפיצה בלא אחד בשבת - מדלא חזיא מאתמול), והאי דלא חזאי - משום דאכתי לא מטא זמן קפיצה.
לישנא אחרינא: אמר רב הונא:
קפצה וראתה, קפצה וראתה, קפצה וראתה - קבעה לה וסת לימים ולא לקפיצות.
היכי דמי?
אמר רב אשי: דקפיץ בחד בשבת
וחזאי, וקפיץ בחד בשבת וחזאי, <ובשבת קפצה ולא חזאי>, ולחד בשבת
<אחרינא> חזאי בלא קפיצה; דהתם איגלאי מילתא דיומא הוא דקא גרים.
משנה:
אף על פי שאמרו דיה שעתה (באשה שיש לה וסת [תוספות: בארבע נשים שדיין שעתן]) - צריכה להיות בודקת (בכל יום שחרית וערבית כשאר
נשים), חוץ מן
הנדה (משראתה
יום אחד - טמאה שבעה, ואינה צריכה בדיקה כל שבעה, שהרי בלא ראייה היא טמאה), והיושבת על דם טוהר (דלמה לה בדיקה? אפילו תראה
דם טהורה היא); ומשמשת
בעדים (אף
על פי שיש לה וסת - צריכה לשמש בעדים ולבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש) - חוץ מיושבת על דם טוהר ובתולה
שדמיה טהורים (ארבע
לילות, דהיא אינה צריכה לשמש בעדים, שהרי דמה טהור; ואפילו נשתנו מראה דמיה -
הואיל ושמשה - אמרינן דמשום תשמיש נשתנה; אבל שחרית וערבית היכא דלא שמשה אחר
בעילה ראשונה - צריכה בדיקה, כדמפרש בגמרא, שמא נשתנו מראה דמים שלה), ופעמים צריכה להיות בודקת (כל אשה) שחרית ובין השמשות (שחרית - להכשיר טהרות של
לילה, ערבית - להכשיר טהרות של יום, כדאמרינן טעמא בריש פירקין) ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה (עם בעלה);
יתירות עליהן כהנות: בשעה שהן
אוכלות בתרומה;
רבי יהודה אומר: אף בשעת
עברתן מלאכול בתרומה.
גמרא:
'חוץ מן הנדה' - דבתוך
ימי נדתה לא בעי בדיקה; הניחא לרבי שמעון בן לקיש, דאמר 'אשה קובעת לה וסת בתוך
ימי זיבתה (כגון
ראתה בראש חודש וחזרה וראתה בט"ו לחודש כשעומדת בימים שהיא ראויה לזיבה,
דהיינו י"א יום שבין נדה לנדה, וחזרה וראתה בראש חודש ובט"ו לחודש,
וחזרה וראתה בט"ו לחודש ולא ראתה בראש חודש שלפניו -שקבעה לה וסת לט"ו
בחודש, ומצטרפין תרתי ראיות דימי זיבה להך ראייה לקביעות וסת) ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה (כגון ראתה בראש חודש,
וחזרה וראתה בחמישי בחודש, דהיינו בימי נדות, וחזרה וראתה עוד פעמים בחמישי בחודש
- לא קבעה וסת: שאין ראיית ימי נדה ראייה לקבוע, שהיא עלולה לראות בימי נדותה)' – שפיר (שפיר קתני במתניתין דלא בעיא בדיקה: דאי
לטמויי - טמאה היא! ואי לקבוע וסת ולידע אם תשנה וסת שלשה פעמים ליום אחר שאינה
למודה עד עכשיו - הא אמרת דלא קבעה); אלא לרבי יוחנן, דאמר 'אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה' – תבדוק, דילמא
קבעה לה וסת!?
אמר לך רבי יוחנן: כי אמינא
אנא - היכא דחזיתיה ממעין סתום (כדמפרש אליבא דרבי יוחנן בשילהי פרק 'בנות כותים' (לקמן דף לט:):
כגון דחזאי ריש ירחא וריש ירחא, ועשרים וחמשה, וריש ירחא - דהוה ראייה בתרייתא
בימי נדותה: דאפילו הכי הוה קביעות וסת בריש ירחא, כדמפרש התם, דאמר: וסתה בריש
ירחא קבעה, והא דאקדים וחזאי - דמים יתירי איתוספו בה; דהא ודאי קבעה, משום דתחילת
הוסת הוחזק ממעין סתום; וגם ראייה אחרונה חשבינן לה כמעין סתום, כדאמר 'הא דאקדים
וחזאי תוספת דמים הוא'), אבל חזיתיה ממעין פתוח (כגון שהראיות הראשונות של וסת יהו בתוך ימי נדה, כי
מתניתין (דלא מיירי בתחלת נדה, דהא לא מפליג בה מידי, אלא סתמא קתני 'חוץ מן
הנדה')) - (הילכך) לא אמרי (לא בעיא בדיקה בימי נדות: שהרי נפתח מעינה,
ואפילו היא רואה לא תקבע וסת).
(לישנא אחרינא: ממעין סתום שראתה היום
ופסקה וחזרה וראתה ברביעי או בחמישי לנדתה, אבל ממעין פתוח כגון שלא פסקה,
וראתה א' ב' ג' ד' לחודש, וראתה פעם שניה בד' בחודש, וכן שלישית - לא מהניא ראייה
דרביעי בחודש דנדות קמא למיקבע; ומתניתין במעיין פתוח; וראשון ישר בעיני.)
והיושבת על דם טוהר:
קסלקא דעתא מבקשת לישב על דם
טוהר (כשכלין
ימי לידה, כגון בשביעי לזכר או יום י"ד לנקבה - לא בעיא בדיקה, דהא אפילו אינה
רואה היא טמאה); הניחא
לרב, דאמר (בפרק
'בנות כותים' (לקמן דף לה:)) 'מעין אחד הוא (דם הבא בתוך שבעה של לידה
ודם הבא לאחר שבעה - ממעין אחד הוא): התורה טמאתו (תוך שבעה לזכר וי"ד לנקבה) והתורה טהרתו (כל ימי הטוהר)' – שפיר (שפיר קתני מתניתין דלא בעיא בדיקה, דהא בין פסקה ובין
לא פסקה טמאה היום וטהורה למחר); אלא ללוי, דאמר 'שני מעינות הם (נפתח הטמא כל ימי הלידה ונסתם הטהור, ולסוף שבעה לזכר
וי"ד לנקבה נסתם הטמא ונפתח הטהור, ואוקימנא התם דשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה סבירא
ליה ללוי דאפילו בשמיני לעולם היא טמאה עד שתפסוק, דהא לא נסתם הטמא)' - תבדוק (בשביעי) דילמא אכתי לא פסק ההוא מעין טמא!?
אמר לך לוי: הא מני? -
(נדה יא,ב)
בית שמאי היא, דאמרי (בפרק 'בנות כותים') 'מעין אחד הוא'.
וסתם לן תנא כבית שמאי?
סתם ואחר כך מחלוקת הוא, וכל
סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם.
ואי בעית אימא: מי קתני
'מבקשת לישב'? 'יושבת' קתני (שכבר נכנסו ימי טוהר).
אי 'יושבת' מאי למימרא?
מהו דתימא תיבדוק דדילמא קבעה
לה וסת - קא משמע לן דמעין טהור למעין טמא לא קבעה.
הניחא ללוי, דאמר שני מעינות
הם; אלא לרב דאמר מעין אחד הוא - תבדוק דילמא קבעה לה וסת (תוך שמונים דנקבה, שלש ראיות מעשרים לעשרים
לרבן שמעון בן גמליאל, ולרבי - שתי ראיות משלשים לשלשים, שכשיכלו ימי טוהר הוה ליה
וסת לעשרים)?
אפילו הכי: מימי טהרה לימי
טומאה לא קבעה.
ומשמשת בעדים [- חוץ מיושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים]:
תנן התם [נדה פ"י מ"א]: 'תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת, בית שמאי אומרים: נותנין לה ארבע
לילות, ובית הלל אומרים: עד שתחיה המכה (מכת בעילה דכל זמן שתהא רואה דם מחמת תשמיש דם
בתולים הוא)'.
אמר רב גידל אמר שמואל: לא
שנו (אבית
הלל קאי) אלא שלא
פסקה (ממראות
דם) מחמת
תשמיש (דכל
זמן ששמשה ראתה) וראתה
שלא מחמת תשמיש (כלומר: אפילו חזרה וראתה ביום שלא מחמת תשמיש -
מחזקינן לה בדם בתולים הואיל ומחמת תשמיש לא פסקה), אבל פסקה מחמת תשמיש (ששמשה פעם אחת ולא ראתה), וראתה (אחרי כן, בין שראתה מחמת תשמיש בין שלא ראתה מחמת
תשמיש) – טמאה (דאמרינן: כיון דבשעת תשמיש
פסקה פעם אחת - רגלים לדבר שהבתולים כלו כבר, וזה - ממקום טמא ירד); עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה –
טמאה; נשתנו מראה דמים שלה (ממראה דם בעילה ראשונה) – טמאה;
מתיב רבי יונה: 'ובתולה
שדמיה טהורים' – אמאי? תשמש בעדים (אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש), דדילמא נשתנו מראה דמים שלה!?
אמר רבא: אימא רישא: 'חוץ מן
הנדה והיושבת על דם טוהר' - הוא דלא בעיא בדיקה, אבל בתולה שדמיה טהורין בעיא
בדיקה.
אלא קשיין אהדדי!
כאן (הא דקתני שאינה משמשת בעדים) – ששמשה (עכשיו), (דאי
נמי חזיא לאחר תשמיש ונשתנו מראה הדם) דאימא (טהורין) שמש (אבר התשמיש) עכרן, כאן (הא דאמר נשתנו מראה דמים שלה טמאה) - שלא שמשה (שלא שמשה היום, אלא בטהרות עסקה סמוך
לבדיקה; הילכך לענין טהרות שחרית וערבית בעיא בדיקה; ולפני תשמיש היינו טעמא דלא בעיא
בדיקה: דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה - לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן, דאמרינן
לקמן: כל לבעלה לא בעיא בדיקה, אלא מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות - בעיא נמי
בדיקה לפני תשמיש לבעלה; והכא ליכא מגו.
לישנא
אחרינא כאן ששמשה לאחר תשמיש ראשון לא בעיא בדיקה ואפילו שחרית וערבית,
ואפילו נשתנו - אימור שמש עכרן; והא דתני 'נשתנו - טמאין' - כשלא שמשה לאחר לילה
הראשון;
ולאו
טעמא הוא: דאם כן אפילו לא נשתנו נמי טמאה, דהא עברה עליה לילה אחת בלא תשמיש
אמרינן לעיל דטמאה).
תניא נמי הכי: 'במה דברים
אמורים? שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש, אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה –
טמאה; עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה – טמאה; נשתנו מראה דמים שלה – טמאה'.
פעמים היא צריכה [להיות בודקת שחרית ובין השמשות]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא
שנו (הא
דתנן שחרית וערבית בודקת) אלא לטהרות, אבל לבעלה מותרת (בלא בדיקה).
פשיטא! 'שחרית' תנן (דטהרות הוא, דהא אין
משמשין מטה ביום)!
אלא אי אתמר - אסיפא אתמר: 'ובשעה
שהיא עוברת לשמש את ביתה' אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא באשה עסוקה
בטהרות: דמגו דבעיא בדיקה לטהרות (לאחר תשמיש, שמא ראתה לאחר תשמיש מחמת תשמיש) - בעיא נמי בדיקה לבעלה (לפני תשמיש), אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא
בדיקה.
מאי קא משמע לן?: תנינא (במתניתין [נדה פ"ב מ"ד] (לקמן
טו.)): 'כל
הנשים בחזקת טהרה לבעליהן' (ומתניתין, דקתני דבעינן בדיקה - על כרחך הכי מתרצת לה
מתניתין דהכא: בעסוקה בטהרות, והתם בשאינה עסוקה בטהרות)!?
אי ממתניתין, הוה אמינא הני
מילי באשה שיש לה וסת, אבל אשה שאין לה וסת בעיא בדיקה.
והא מתניתין - באשה שיש לה
וסת עסקינן (דקתני
'ואע"פ שאמרו דיה שעתה וכו', והא ודאי בשיש לה וסת, ועלה מיירי שמואל
ואמר 'אבל לבעלה מותרת', אבל אין לה וסת לא קאמר)!
מתניתין - בין שיש לה וסת בין אין לה וסת (דכיון דאמר 'יש לה וסת
בעיא בדיקה' - כל שכן דאין לה וסת, ואכולהו קאמר שמואל 'אבל לבעלה מותרת'), והא (והא דאיירי מתניתין ביש לה וסת) - קא משמע לן: דאף על גב דיש לה
וסת, מגו דבעיא בדיקה לטהרות - בעיא נמי בדיקה לבעלה.
והא אמרה שמואל חדא זימנא (דאפילו אין לה וסת לא בעיא
בדיקה לבעלה אלא אם כן רגילה לעשות טהרות), דאמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל: 'אשה שאין לה וסת
אסורה לשמש עד שתבדוק', ואוקימנא (לקמן) בעסוקה בטהרות!?
חדא מכלל חברתה אתמר.
תניא נמי הכי: 'במה דברים אמורים (דבעיא בדיקה)? –
לטהרות (כלומר
בעסוקה בטהרות אבל לבעלה גרידא שאינה עסוקה בטהרות לא), אבל
לבעלה מותרת; במה דברים אמורים? - שהניחה בחזקת טהורה, אבל הניחה בחזקת טמאה -
לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו "טהורה אני"'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol