דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

נדה דף יג

נדה פרק שני כל היד

 

(נדה יג,א)

משנה:

כל היד המרבה לבדוק בנשים (שבודקת תמיד שמא ראתה) – משובחת (שמתוך כך לא אתי לידי ספק טומאה, ובעלה לא אתי לידי איסורא), ובאנשים (שבודק עצמו תדיר באמתו שמא יצא ממנו קרי) – תקצץ (שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה, ומוציא שכבת זרע לבטלה).

 

גמרא:

מאי שנא נשים ומאי שנא אנשים?

נשים, לאו בנות הרגשה נינהו – משובחות; אנשים, דבני הרגשה נינהו (שמזדעזעין אבריו כשמתחמם ורואה קרי) – תקצץ.

אי הכי מאי איריא 'מרבה'? כי לא מרבה נמי?

כי קתני 'מרבה' – אנשים (אנשים משובחת דקתני קאי 'מרבה', אבל אתקצץ דבאנשים - אפילו חדא זימנא).

תנא: 'במה דברים אמורים? - לענין שכבת זרע, אבל לענין זוב (שיצא זוב ממנו ורוצה לבדוק כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה ושלש לקרבן; זוב דומה למי בצק של שעורים, ובא מבשר המת; ושכבת זרע בא מבשר החי, וקשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת) אף הוא משובח כנשים; ואפילו לענין שכבת זרע, אם בא לבדוק בצרור או בחרס (דבר קשה אינו מחמם) – בודק, ובמטלית לא.'

והתניא 'בודק עצמו במטלית ובכל דבר שרוצה'?

כדאמר אביי: במטלית עבה (קשה היא ואינה מחממת) - הכא נמי במטלית עבה.

והיכא איתמר דאביי?

אהא, דתנן [נדה פ"ה מ"ב]: 'היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו (שנעקר זרע מגופו) - אוחז באמתו ובולע את התרומה' (אוחז באמה שלא יצא הזרע עד שיבלע את התרומה שבפיו, דתנן לקמן בפרק 'יוצא דופן' (דף מ.) 'הזב ובעל קרי אין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ').

'אוחז'? והתניא 'רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמתו ומשתין - כאילו מביא מבול לעולם (שעבירה זו היתה בידם, דכתיב (בראשית ו,יב) כי השחית כל בשר ואמרו: ברותחין קלקלו)'?

אמר אביי: במטלית עבה.

רבא אמר: אפילו תימא במטלית רכה, כיון דעקר – עקר (ומשום חמום דהשתא לא נפיק מידי).

ואביי חייש דלמא אתי לאוסופי, ורבא לא חייש דלמא אתי לאוסופי.

ולא? והתניא [דומה לתובספתא נדה פ"ב מ"ו]: 'הא למה זה דומה? - לנותן אצבע בעין: שכל זמן שאצבע בעין - עין מדמעת וחוזרת ומדמעת'?

ורבא - כל אחמומי והדר אחמומי בשעתיה לא שכיח (וכי קתני 'למה זה דומה' - דתחילתו לא יצא אלא על ידי משמוש האבר, שאינו נעקר יחד אלא כשהוא ממשמש יוצא מעט מעט והולך, אבל היכא דיצא מהרגשה ונעקר כולו כאחד - תו לא מוסיף).

 

גופא: 'רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמה ומשתין - כאילו מביא מבול לעולם.

אמרו לו לרבי אליעזר: והלא (שאינו אוחז ואינו מטיל למרחוק) נצוצות נתזין על רגליו, ונראה ככרות שפכה (סריס - אין מימי רגליו עושים כיפה), ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים!

אמר להן: מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרים ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום'.

תניא אידך: 'אמר להן רבי אליעזר לחכמים: אפשר יעמוד אדם במקום גבוה וישתין או ישתין בעפר תיחוח ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום'.

הי אמר להו ברישא?: אילימא קמייתא אמר להו ברישא, בתר דאמר להו איסורא (אסור לאחוז ואפילו אי אפשר לו בענין אחר, אף על פי שמוציא לעז, כדקתני 'מוטב שיוציא לעז כו') הדר אמר להו תקנתא (ישתין על גבי עפר תיחוח, דמשמע דאי ליכא הני - יאחוז באמה)? אלא הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה 'אין לו מקום גבוה ועפר תיחוח מאי?' - אמר להן: 'מוטב שיוציא לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום'.

וכל כך למה? מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה, דאמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה - חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח,י) וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו.

רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים, שנאמר (ישעיהו נז,ה) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים (הנחמים באלים = שמתחממים בעצי אילנות: במדורות גדולים, כלומר: בעלי הנאות; באלים - כמו (בראשית לה,יא) תחת האלה) - אל תקרי 'שוחטי' אלא 'סוחטי'.

רב אסי אמר: כאילו עובד עבודת כוכבים: כתיב הכא 'תחת כל עץ רענן' וכתיב התם (דברים יב,ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם] על ההרים הרמים [ועל הגבעות] ותחת כל עץ רענן.

 

רב יהודה ושמואל הוו קיימי אאיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב (שם מקום המובלע במלכות נהרדעא; מפי מורי הזקן) בנהרדעא; אמר ליה רב יהודה לשמואל: צריך אני להשתין.

אמר ליה: שיננא! אחוז באמתך (שלא יפלו מים על הגג) והשתן לחוץ.

היכי עביד הכי? והתניא 'רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמתו ומשתין כאילו מביא מבול לעולם'?

אמר אביי: עשאו (להא דרב יהודה) כבולשת (בולשת = חיל שמחפשין ובוזזין, כדמתרגמינן (בראשית לא,לה) ויחפש = ובלש), דתנן [עבודה זרה פ"ה מ"ו]: 'בולשת שנכנס לעיר: בשעת שלום חביות פתוחות - אסורות, סתומות - מותרות; בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות, לפי שאין להן פנאי לנסך' אלמא דכיון דבעיתי לא אתי לנסוכי - הכא נמי כיון דבעיתי לא אתי להרהורי.

והכא מאי ביעתותא איכא?

איבעית אימא: ביעתותא דליליא ודאיגרא (ומתיירא שמא יפול), ואיבעית אימא: ביעתותא דרביה (שמואל), ואיבעית אימא: ביעתותא דשכינה (שורה בבית הכנסת), ואיבעית אימא: אימתא דמריה (הקב"ה) עליה, דקרי שמואל עליה: 'אין זה ילוד אשה' (ואפילו במקום אחר נמי שרי לדידיה);

ואיבעית אימא: נשוי הוה, דאמר רב נחמן: אם היה נשוי – מותר; ואיבעית אימא: כי הא אורי ליה, דתני אבא בריה דרבי בנימין בר חייא: אבל מסייע בביצים מלמטה; ואיבעית אימא כי הא אורי ליה: דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: גבול יש לו: מעטרה (שפה גבוהה המקפת את ראש הגיד) ולמטה – מותר,

 

(נדה יג,ב)

מעטרה ולמעלה (לצד הגוף) - אסור.

 

אמר רב: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי.

ולימא 'אסור'?

דקמְגָרי יצר הרע אנפשיה.

ורבי אמי אמר: נקרא עבריין, שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו "עשה כך" ולמחר אומר לו "עשה כך" ולמחר אומר לו "לך עבוד עבודת כוכבים" - והולך ועובד.

איכא דאמרי: אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה: כתיב הכא (בראשית לח,י) וירע בעיני ה' [וימת גם אתו] (אלמא מיקרי רע); וכתיב התם (תהלים ה,ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (לא יגור עמך רע).

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו א,טו) [ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע] ידיכם דמים מלאו? - אלו המנאפים ביד.

 

תנא דבי רבי ישמעאל: (שמות כ,יג) [לא תרצח] לא תנאף [לא תגנב] - לא תהא בך ניאוף, בין ביד (מוציא זרע לבטלה) בין ברגל.

 

תנו רבנן: 'הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח'; בשלמא גרים - כדרבי חלבו, דאמר רבי חלבו: 'קשין גרים לישראל כספחת' (דכתיב בגרים (ישעיהו יד,א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב - לשון ספחת: שקשים לישראל כספחת, שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות; ועוד: שמא למדים ישראל ממעשיהן - מפי מורי הזקן; ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה, ולאו מילתא היא: שלא נתערבו בשביל הגרים, דאמרינן במסכת סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים בריתות, שכולן נתערבו זה בזה; אלמא לא נתערבו על הגרים), אלא 'משחקין בתנוקות' מאי היא? אילימא משכב זכור - בני סקילה נינהו (ואת אמרת 'מעכבים את המשיח' ותו לא? הלא במיתה הן נידונים)! אלא דרך אברים (היינו שכבת זרע לבטלה, ואינו משכב זכור: דבמשכב זכור כתיב (ויקרא יח,כב; כ,יג) משכבי אשה)? בני מבול נינהו! אלא דנסיבי קטנות, דלאו בנות אולודי נינהו (והוא ראוי להוליד; נמצא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה), דאמר רבי יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (חדר; כי 'גוף' שם מקום המיוחד לנשמות העתידים להיות נולדים), שנאמר (ישעיהו נז,טז) [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (כי רוח - הרוחות שלפני - שגזרתי להיות נולדים קודם יעטוף - מעכב את הגאולה; דקרא בגאולה כתיב: כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף וגו' נשמות שאני עשיתי יעטוף; ומסיפיה לרישיה מדריש; יעטוף כמו (בראשית ל,מב) העטופים ללבן).

 

באנשים תקצץ: 

איבעיא להו: דינא תנן או לטותא [קללה] תנן?: דינא תנן כי הא דרב הונא: קץ ידא (דאמרינן בסנהדרין 'כל המרים ידו על חבירו - תקצץ', דכתיב וזרוע רמה תשבר [איוב לח,טו] רב הונא קץ ידא, אלמא תקצץ - דינא הוא)? או לטותא תנן?

תא שמע, דתניא: 'רבי טרפון אומר: יד לאמה - תקצץ ידו על טבורו! (קסלקא דעתא טבורו ממש, והיינו דאמרי ליה [להלן] 'והלא כריסו נבקעת' כשקוצצין שם את ידו;) אמרו לו: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו? אמר להן: לא. והלא כריסו נבקעת! אמר להן: מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת'; אי אמרת בשלמא דינא תנן, היינו דאמרי 'והלא כריסו נבקעת' אלא אי אמרת לטותא תנן - מאי 'כריסו נבקעת'?

אלא מאי, דינא תנן? לא סגי דלאו על טבורו!

אלא הכי קאמר רבי טרפון: כל המכניס ידו למטה מטבורו – תקצץ (והכי קאמר: תקצץ על שהכניסה למטה מטבורו);

אמרו לו לרבי טרפון: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו?

אמר להן: לא.

והלא כריסו נבקעת (מפני הקוץ)?

אמר להן: מוטב תבקע כריסו ולא ירד לבאר שחת.

 

 

משנה:

החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה, אם יש להן פקחות מתקנות אותן (בודקות אותו ומטבילין אותן) והן אוכלות בתרומה.

 

גמרא:

'חרשת'? איהי תבדוק לנפשה, דתניא: 'אמר רבי: חרשת היתה בשכונתינו, לא דיה שבודקת לעצמה אלא שחברותיה רואות ומראות לה (שהיתה בקיאה במראה דם טמא ודם טהור)'!

התם במדברת ואינה שומעת (כבר שמעה ולמדה לדבר ואחר כן נתחרשה), הכא בשאינה מדברת ואינה שומעת, כדתנן [תרומות פ"א מ"ב]: 'חרש שדברו חכמים בכל מקום (להוציא מכלל בן דעת) - אינו שומע ואינו מדבר'.

 

הסומא: 

איהי תבדוק לנפשה ותיחזי לחבירתה?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'סומא' אינה משנה.

 

ושנטרפה דעתה: 

היינו 'שוטה': שנטרפה דעתה מחמת חולי.

 

תנו רבנן: 'כהן שוטה מטבילין אותו, ומאכילין אותו תרומה לערב, ומשמרין אותו שלא יישן (כדי שלא יתחמם ויראה); ישן – טמא; לא ישן – טהור;

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר: עושין לו כיס של עור (וכשירצו להאכילו יבדקו בכיס).

אמרו לו: כל שכן, שמביא לידי חימום.

אמר להן: לדבריכם שוטה אין לו תקנה!

אמרו לו: לדברינו, ישן טמא, לא ישן טהור; לדבריך שמא יראה טפה כחרדל ותבלע בכיס (וקאכיל תרומה בטומאת הגוף, והוי במיתה, דכתיב (ויקרא כב,ט) ומתו בו כי יחללוהו)!'

תנא: 'משום רבי אלעזר אמרו: עושין לו כיס של מתכת.'

אמר אביי: ושל נחשת, כדתניא: (לענין מי חטאת קאמר לטמא במשא, דבעינן עד דדרי כשיעור הזאה, כדאמר בפרק קמא (לעיל ט.) 'כמה יהו במים ויהיה בהם כדי הזאה? - כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה', כלומר: כדי שיהא בהם כדי להזות לבד מה שהאזוב בולע;) 'רבי יהודה אומר: רואין אותן גבעולין של אזוב כאילו הן של נחשת' (אלמא של נחשת לא בלע).

אמר רב פפא: שמע מינה (מדקתני 'כל שכן שאתה מביאו לידי חימום'): מכנסים אסורים!? והכתיב (שמות כח,מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה [ממתנים ועד ירכים יהיו]!?

ההוא – כדתניא: 'מכנסי כהנים, למה הן דומין? - כמין פמלניא (סינר, פורצינ"ט:חללו תלוי למטה ברוחב שלא יתעטף האבר ויתחמם) של פרשים (פרושים = צנועים; לישנא אחרינא: של פרשים): למעלה עד מתנים, למטה עד ירכים, ויש להם שנצים (אשרלט"ש כעין שלנו) ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה (כלומר: חללו רחב ותלוי למטה, ולא היה תיק בין הירכיים להיות האבר מתעטף בו שלא יבא לידי הרהור, והיינו 'בית הערוה'; ו'בית הנקב' כשהן קצרות כנגד נקב הרעי, כתבנית אדם נכנסות בין עגבותיו, ומלוכלכות בזיעה. וגנאי הוא לבגדי קדש בכך;

לישנא אחרינא בית הנקב ובית הערוה דרכן היה לעשות נקבים במכנסים כנגד בית הערוה להשתין מים לחוץ דרך שם, וכן כנגד בית הרעי, וכשגומר קושר הנקב ברצועה וסותמו).

אמר אביי:

 

(נדה יד,א)

רוכבי גמלים (אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומוציאים זרע) אסורין לאכול בתרומה.

תניא נמי הכי 'רוכבי גמלים כולם רשעים (כדאמר); הספנים כולם צדיקים (שדרים בסכנה ולבם לאביהם שבשמים); החמרים מהן רשעים מהן צדיקים.'

איכא דאמרי: הא דמכף הא דלא מכף. ('דמכף' - לשון 'אוכף של חמור': אם יש לו אוכף - ההאבר אינו מתחמם, שהעץ קשה הוא; ואם אין לו אוכף מתחמם בבשר החמור, אבל דרך גמלים לרכוב בלא אוכף אלא במרדעת, ומתחמם.)

ואיכא דאמרי: הא דמטרטין (ירך מכאן וירך מכאן ואברו מתחמם) הא דלא מטרטין (רוכב כאשה). ('מטרטין' - לשון מאזנים, כדאמרינן במנחות (דף פז.) 'וכי טורטני יכניס'.)

רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד (פניו למעלה, וגנות הוא, שפעמים שיתקשה אבר תוך שינתו ויתגלה, ועוד: שידיו מונחות לו על אברו ומתחמם).

איני! והאמר רב יוסף: 'פרקדן לא יקרא קרית שמע' - קרית שמע הוא דלא יקרא, הא מגנא שפיר דמי!

לענין מגנא, כי מצלי (מוטה מעט על צדו) שפיר דמי; לענין קרית שמע - כי מצלי אסור (אלא אם כן יושב או שוכב כולו על צדו).

והא רבי יוחנן מצלי וקרי קרית שמע?

שאני רבי יוחנן, דבעל בשר הוה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol