דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף כ
(נדה יט,ב)
רב נחמן אמר (אמתניתין
קאי): כדם הקזה.
מיתיבי [תוספתא נדה פ"ו מ"א]: 'מעשה ותלה רבי מאיר (כתם)
(נדה כ,א)
בקילור (אנפלשט"ר
[סוג
תמרוק], ואדום הוא, ונתעסקה בו), ורבי תלה בשרף שקמה' (אלמא קילור דומה לדם נדות, ואף על גב דלא הוי סומק כולי האי) מאי, לאו
אאדום (וקשיא לכולהו דדייקי בין דם בחור
לדם נשוי משום דסומק טפי, ובין דם מאכולת של ראש לשאר דם מאכולת)?
לא, אשאר דמים.
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמיה אומנא (מקיז דם בקרן); שקלי ליה קרנא קמייתא לאמימר, חזייה,
אמר להו: אדום דתנן - כי האי; שקלי ליה אחריתי, אמר להו: אשתני!
אמר רב אשי: כגון אנא דלא ידענא בין האי להאי (בין קמא לבתרא) - לא מבעי לי למחזי דמא.
שחור כחרת:
אמר רבה בר רב הונא: 'חרת' שאמרו = דיו (כלומר: לא כשחרורית חרת הניתך במים, אלא שחרורית חרת הניתך בדיו).
תניא נמי הכי: 'שחור כחרת, ושחור שאמרו = דיו';
ולימא 'דיו'?
אי אמר 'דיו', הוה אמינא כי פכחותא דדיותא (קלישות הדיו: כשהכלי מלא - יורד שחרורית החרת למטה, ומלמעלה הוא ברור
ואינו שחור כל כך); קא משמע לן כי חרותא דדיותא.
איבעיא להו: בלחָה (בדיו
לחה, כדמפרש) או ביַבשתא (שכן
דרך שנותנין חרת בדיו כששולקים קליפות הקוצרים, והוא מתייבש)?
תא שמע, דרבי אמי פלי קורטא דדיותא (מבקע
חתיכות דיו יבש) ובדיק בה (ובודק
בו מראית דם שחור).
אמר רב יהודה אמר שמואל: כקיר (שעוה
שחורה), כדיו, וכענב (ענבים
שחורים; לשון אחר 'קיר' - שם עשב שחור) – טמאה, וזוהי ששנינו 'עמוק מכן
טמאה'.
אמר רבי אלעזר: כזית, כזפת, וכעורב – טהור, וזוהי ששנינו 'דיהה מכן טהור.
עולא אמר (עולא – א'שחור' דמתניתין קאי,
דקתני 'טמא'): כלבושא סיואה (שם
מקום, ועושין שם מלבושים שחורים).
עולא אקלע לפומבדיתא; חזייה לההוא טייעא דלבוש לבושא אוכמא, אמר להו: שחור
דתנן - כי האי; מרטו מיניה פורתא פורתא - יהבו ביה ארבע מאה זוזי.
רבי יוחנן אמר: אלו כלים האוליירין (בלנים
מחממי מרחצאות; לשון אחר: שם מקום) הבאים ממדינת הים.
למימרא דאוכמי נינהו? והאמר להו רבי ינאי לבניו: "בני, אל תקברוני לא
בכלים שחורים ולא בכלים לבנים: שחורים שמא אזכה (לגן עדן והצדיקים מלובשים לבנים) ואהיה כאבל בין החתנים, לבנים שמא לא
אזכה ואהיה כחתן בין האבלים, אלא בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים, - אלמא לאו
אוכמי נינהו!?
לא קשיא: הא בגלימא הא בפתורא (גלימי
אוליירין הוו סומקי, אבל פתורי - כגון מפה וסדין - אוליירין הוו שחורין).
אמר רב יהודה אמר שמואל: וכולם (חמשה
דמים) - אין בודקין אלא על גבי מטלית לבנה (מראות הדמים ניכרים בה);
אמר רב יצחק בר אבודימי: ושחור על גבי אדום (דם שחור, נבדקה מראיתו אם שחור היא כחרת או דיהה מכן - על גבי בגד אדום);
אמר רב ירמיה מדפתי: ולא פליגי, הא בשחור הא בשאר דמים.
מתקיף לה רב אשי: אי הכי, לימא שמואל 'חוץ משחור'!?
אלא אמר רב אשי: בשחור גופיה קמיפלגי.
אמר עולא: כולן (הדמים), עמוק מכן (מאותו שיעור השנוי במתניתין לכל אחד, אי הוה סומק טפי) - טמא,
דיהה מכן טהור, כשחור (ואף
על פי דלא תנן במתניתין 'דיהה מכן טהור' אלא גבי שחור - הוא הדין לכולהו); ואלא מאי
שנא שחור דנקט? סלקא דעתך אמינא 'הואיל ואמר רבי חנינא "שחור - אדום הוא, אלא
שלקה" הילכך אפילו דיהה מכן נמי ליטמא (דהאי אדום הוה, ועל ידי לקותא הושחר) - קמשמע לן (דאין דרך דם אדום המשחיר על ידי לקותא להיות דיהה).
רבי אמי בר אבא אמר: וכולן עמוק מכן טמא, דיהה מכן נמי טמא, חוץ משחור; אלא
מאי אהני שיעוריה דרבנן? - לאפוקי דיהה דדיהה (שנדחה ממראיתו יותר מדאי).
ואיכא דאמרי: רמי בר אבא אמר: וכולן עמוק מכן טהור (אם מאותו מראה הוא, אבל אם האדים הרבה עד שבא לכלל אחד משאר המראות של
מעלה הימנו - הרי בא לחדא מהנך דמתניתין), דיהה מכן טהור, חוץ משחור, ולהכי מהני
שיעוריה דרבנן.
בר קפרא אמר: וכולן עמוק מכן טמא, דיהה מכן טהור, חוץ ממזג, שעמוק מכן טהור,
דיהה מכן טהור.
בר קפרא, אדיהו [הראו לו דם דהוי לפסוק
הלכה] ליה (דם הדומה למזגא) ודכי [וטיהר], אעמיקו ליה [הראו לו דם כהה לפסוק הלכה] ודכי.
אמר רבי חנינא: כמה נפיש גברא דלביה כמשמעתיה.
וכקרן כרכום:
תנא: 'לח ולא יבש';
תני חדא: 'כתחתון (עלה
תחתון) ולא כעליון', ותניא אידך 'כעליון ולא כתחתון', ותניא אידך 'כעליון
וכל שכן כתחתון', ותניא אידך 'כתחתון וכל שכן כעליון'.
אמר אביי: תלתא דרי ותלתא טרפן הויין ([שלש שורות] דעלין הוו זו למעלה מזו), נקוט דרא מציעאה וטרפא מציעתא בידך ([קח
את העלה האמצעי בשורה האמצעית] לבדוק בה את הדם, דההוא
משובח לבדוק מכולן, ומיהו כוליה דרא כשרה לבדוק; והא דקתני 'כתחתון ולא כעליון'
- הכי קאמר: כשורה אמצעית ולא כעליונה היממנה; והא דקתני 'כעליון ולא כתחתון'
- כשורה אמצעית ולא כתחתונה הימנה, דאין ככשר לבדוק אלא בדרא אמצעית; והא דתניא 'כתחתון
וכ"ש כעליון' - דמשמע דתרוייהו כשרין לבדוק, אלא שהעליון משובח - לאו
אדרי קאי אלא אעלין דדרא מציעא, והכי קאמר: בעלה תחתון שהוא ברור, וכל שכן בעליון
הימנה, דהיינו אמצעי שהוא ברור מאד; והא דתניא 'כעליון וכל שכן כתחתון' -
הכי קאמר: כעליון = כעלה העליון, וכל שכן כתחתון: כעלה האמצעי).
כי אתו לקמיה דרבי אבהו, אמר להו: בגושייהו שנינו (לבדוק בהן ולא לאחר תלישתן).
וכמימי אדמה:
תנו רבנן: 'כמימי אדמה מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים -
דברי רבי מאיר; רבי עקיבא אומר: מבקעת יודפת; רבי יוסי אומר: מבקעת סכני; רבי
שמעון אומר: אף מבקעת גנוסר, וכיוצא בהן.'
תניא אידך: 'וכמימי אדמה: מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים
כקליפת השום; ואין שיעור למים משום דאין שיעור לעפר (אלא יביא עפר כמו שירצה, אם רב אם מעט, ויציף על מים כעובי קליפת השום
למעלה מן העפר); ואין בודקין אותן צלולין אלא עכורין (שתהא מראית אדמה נכנסת במים); צללו - חוזר ועוכרן; וכשהוא עוכרן (המים בעפר) - אין עוכרן ביד אלא בכלי.'
[תוספתא נדה פרק ג משנה ה: קרן כרכום
כברור שיש בו בעליון ולא בתחתון כלח ולא כיבש כרואה בצל ולא כרואה בחמה. כמימי
אדמה כיצד מביא אדמה מבקעת בית כרם ומצא עליה מים דברי רבי מאיר; ר' יהודה אומר
מבקעת סכני; ר' יוסי אומר מבקעת יוטבת; רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אף
של בקעת גנוסר וכיוצא בהן. ומשערין אותן עכורים ואין משערין אותן צלולים צללו
יחזיר ויעכרם שניים שאין שעור למים ולעפר כמו בשני חלקים מים ואחד יין מן השרוני
הדומה לכרמלי חדש ולא ישן.]
איבעיא להו: 'אין עוכרין אותן ביד אלא בכלי' - דלא לרמיה בידיה
ולעכרינהו (לא יתן העפר אל תוך ידו ויעכור
המים בעפר שבידו אף על פי שחוזר ונותנו בכלי לאחר עכירה), אבל במנא כי עכר ליה בידיה (אבל אם העפר בכלי, כי עכר להו בידיה באצבע) שפיר דמי?
או דלמא דלא לעכרינהו בידיה אלא במנא (כשהמים
בספל, לא יעכרם באצבעו אלא בבזך או בכלי אחר)?
תא שמע: 'כשהוא בודקן אין בודקן אלא בכוס (של זכוכית)' (אלמא לא לירמי עפר במים בכפו ויבדוק);
ועדיין תבעי לך: בדיקה בכוס, עכירה במאי?
תיקו.
כי אתו לקמיה דרבה בר אבוה, אמר להו: במקומה שנינו (שאין האדמה דומה לדם אלא במקומה, אבל הביאה במקום אחר - נשתנה מראיתה).
רבי חנינא פלי (מבקע) קורטא
דגרגשתא [כלי חרס] ובדיק ביה (בלא מים). לייט עליה רבי ישמעאל ברבי יוסי (אאחר שיעשה כן) באסכרה, [אמר:]
(נדה כ,ב)
רבי חנינא הוא דחכים (ומצי
בדיק כהאי גוונא), כולי עלמא לאו חכימי; הכי אמר רבי יוחנן:
חכמתא דרבי חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא: מטמינא – מטהר, מטהרנא – מטמא [כשאני טמאתי הוא טהר, כשאני טהרתי הוא טמא].
אמר רבי אלעזר: ענוותנותא דרבי חנינא גרמא לי דחזאי דמא:
ומה רבי חנינא דענותן הוא מחית נפשיה לספק וחזי - אנא לא אחזי?
אמר רבי זירא: טבעא דבבל גרמא לי דלא חזאי דמא, דאמינא בטבעא לא ידענא, בדמא
ידענא?
למימרא דבטבעא תליא מלתא? והא רבה הוא דידע בטבעא ולא ידע בדמא?
'כל שכן' קאמר: ומה רבה דידע בטבעא לא חזא דמא, ואנא אחזי?
עולא אקלע לפומבדיתא, אייתו לקמיה דמא ולא חזא, אמר: ומה רבי אלעזר, דמרא
דארעא דישראל הוה (בקי
במראות דם מכל חכמי ארץ ישראל, כדמפרש לקמן), כי מקלע לאתרא דרב יהודה לא חזי דמא (משום כבודו דרב יהודה) - אנא אחזי? (פומבדיתא - אתריה דרב יהודה, בשילהי פרק קמא דסנהדרין (דף
יז:): 'סבי דפומבדיתא - רב יהודה ורב עינא'.)
ואמאי קרו ליה 'מרא דארעא דישראל'?
דההיא אתתא דאייתא דמא לקמיה דרבי אלעזר, הוה יתיב רבי אמי קמיה, ארחיה (הריח בו) - אמר לה: האי - דם חימוד הוא (שנתאוית לבעלה וראתה הדם מחמת תאוה).
בתר דנפקה, אטפל לה רבי אמי, אמרה ליה: בעלי היה בדרך וחמדתיו! קרי עליה (תהלים כה,יד) סוד ה' ליראיו [ובריתו
להודיעם].
אפרא הורמיז*, אמיה דשבור מלכא, שדרה דמא לקמיה דרבא; הוה יתיב רב עובדיה
קמיה; ארחיה - אמר לה: האי - דם חימוד הוא. (ואף על גב דאמר לעיל 'רבא לא ידע בדמא' - ניסא איתרחיש ליה.)
אמרה ליה לבריה: תא חזי כמה חכימי יהודאי.
אמר לה: דלמא כסומא בארובה?
הדר שדרה ליה שתין מיני דמא וכולהו אמרינהו; ההוא בתרא - דם כנים הוה, ולא
ידע; אסתייע מילתא ושדר לה (משום
דורון) סריקותא (מסרק
נאה) דמקטלא כלמי ('כלמי'
= כנים כדמתרגמינן 'כנים' = 'כלמתא'; שהורגין עליה כנים, וסברה: ודאי הבין, ומשום
הכי שלח לי האי), אמרה: יהודאי בתווני דלבא יתביתו (בחדרי הלב אתם יושבים). ('ומחדרים' [דברים
לב,כה] מתרגמינן 'ומתווניא', כלומר: כל חכמה מצויה בכם.)
(*נכרית
היתה, וכן שמה; ואף על פי כן היתה משמרת עצמה מנדות, וקרובה להתגייר, ואף קרבנות
היתה שולחת; ולשון יוני איפרא = חן, כמו 'אפריון נמטייה לרבי שמעון' (בבא
מציעא דף קיט.); הורמיז - כמו (בבא בתרא דף עג.)
'הורמיז בר ליליתא', כלומר: יופי שדים היה לה.)
אמר רב יהודה: מרישא הוה חזינא דמא; כיון דאמרה לי אמיה דיצחק ברי "האי
טיפתא קמייתא לא מייתינן לה קמייהו דרבנן משום דזהימא" - לא חזינא (דדילמא אשתני, ואף על גב דמראה דם טהור יש לה - דלמא
אי אייתא טיפתא קמייתא הוה מיחזי טמא); בין טמאה לטהורה (כשכלין ימי טוהר של זכר או של נקבה וראתה ביום ארבעים
ואחד או ביום שמונים ואחד) ודאי חזינא (אי דם טמא - מטמינא ואי לאו מחמשה דמים הוא – מטהרינא, דההוא ודאי טיפתא
קמייתא מייתא, דלא מזהמא: דעד השתא חזאי ואתא דם טוהר, שכל ארבעים לזכר ושמונים
לנקבה - מעין פתוח, ואפילו פסקה יום או יומים - הואיל ומוחזקת היא בדמים - לא
זהמא, ומייתא טיפתא קמייתא).
ילתא אייתא דמא לקמיה דרבה בר בר חנה וטמי לה; הדר אייתא לקמיה דרב יצחק בריה
דרב יהודה ודכי לה!
והיכי עביד הכי? והתניא 'חכם שטימא אין חברו רשאי לטהר, אסר אין חבירו
רשאי להתיר'?
מעיקרא טמויי הוה מטמי לה (רב
יצחק, משום כבודו דרבה בר בר חנה); כיון דאמרה ליה דכל יומא הוה מדכי לי
כי האי גונא, והאידנא הוא דחש בעיניה - דכי לה.
ומי מהימני?
אין, והתניא: 'נאמנת אשה (מביאה
דם אחר או שלה או של חברתה) לומר "כזה ראיתי ואבדתיו"' (אם דם זה טהור - לא מספקינן ליה בטומאה משום דם האבוד,
דמהימנא למימר "כזה ראיתי"; אלמא קים לה במראה דמים).
איבעיא להו: "כזה טיהר איש פלוני חכם" מהו (מהו שתסמוך עליה חברתה שהראתה דמה לזו ואמרה לה "כדם זה שלך הראתי גם
אני לפלוני חכם וטיהר")?
תא שמע: 'נאמנת אשה לומר "כזה ראיתי ואבדתיו"'!
שאני התם, דליתיה לקמה (אבל
הכא דאיתיה קמן - ניחזי אנן).
תא שמע: דיָלתא אייתא דמא לקמיה דרבה בר בר חנה וטמי לה, לקמיה דרב יצחק בריה
דרב יהודה ודכי לה; והיכי עביד הכי? והתניא 'חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר
וכו', ואמרינן: טמויי הוה מטמי לה, כיון דאמרה ליה ד"כל יומא מדכי לה כי האי
גונא, והאידנא הוא דחש בעיניה - הדר דכי לה" אלמא מהימנא לה!?
רב יצחק בר יהודה - אגמריה סמך (דפשיטא
ליה דטהור, והאי דהוה מטמא מעיקרא - משום כבודו דרבה בר בר חנה, אבל אי הוה מספקא
ליה - לא הוה סמיך עלה).
רבי ראה דם בלילה וטימא, ראה ביום (לאותו
דם עצמו) וטיהר, המתין שעה אחת, חזר וטימא (קסלקא דעתא דלא חזר וראהו אלא מאליו חזר בו וטימא, דסבר שמא אמש טמא הוה
ועכשיו - שיָבש - נשתנה ממראיתו ממה שהיה לו אמש, ואילו הוה לח כמתחלתו הוה נראה
טמא, לפיכך חזר בו ממה שטיהר), אמר: אוי לי שמא טעיתי (במה שחזרתי וטימאתי הואיל ומראיהו עכשיו טהור)!
' שמא טעיתי'? ודאי טעה, דתניא: 'לא יאמר חכם "אילו
היה לח היה ודאי טמא"'!
אלא אמר "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות": מעיקרא אחזקיה בטמא (כלומר: אמש לא מספק טימא, אלא שפיר חזייה ואחזיק
בטומאה, דאמרינן לקמן: רבי בדק לאור הנר), כיון דחזא לצפרא דאשתני (הלבין) – אמר: ודאי טהור הוה, ובלילה הוא דלא
אתחזי שפיר; כיון דחזא דהדר אשתני (עוד
יותר) – אמר: האי - טמא הוא ומפכח הוא דקא מפכח ואזיל (מראה אדמומיתו עוברת, הילכך הדר למילתיה קמייתא וטימא;
והא דאמרינן 'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות' - היכא דלא אחזיה כשהוא לח ולא
אידמי ליה כטמא).
רבי בדיק לאור הנר; רבי ישמעאל ברבי יוסף בדיק ביום המעונן ביני עמודי (בין העמודים , היכא דגרסי, ואף על גב דליכא נהורא כולי
האי).
אמר רב אמי בר שמואל: וכולן אין בודקין אותן אלא בין חמה לצל.
רב נחמן אמר רבה בר אבוה: בחמה ובצל ידו (נותן ידו כנגד חמה על הדם ומיצל) .
וכמזוג: שני חלקים [מים ואחד יין מן היין השרוני]:
תנא:
(נדה כא,א)
'השרוני (מזוג) - נידון
ככרמלי; חי (דהכי
נמי בדקי בכרמלי חי) ולא מזוג, חדש ולא ישן.' (ואית דגרסי 'כשרוני נידון הכרמלי'.)
אמר רב יצחק בר אבודימי: וכולן אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט (של זכוכית פשוט טנב"ש [= דק]).
מאי טעמא?
אמר אביי: של כל העולם כולו מחזיק לוג - עושין אותו ממָנָה, שני לוגין עושין
אותו ממאתים; כוס טבריא פשוט, אפילו מחזיק שני לוגין - עושין אותו ממָנָה, ואיידי
דקליש - ידיע ביה טפי (נראה
בו אדמומית היין).
הדרן עלך כל היד
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol