דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

נדה דף כא

 

(נדה כ,ב)

וכמזוג: שני חלקים [מים ואחד יין מן היין השרוני]:

תנא:

 

(נדה כא,א)

'השרוני (מזוג) - נידון ככרמלי; חי (דהכי נמי בדקי בכרמלי חי) ולא מזוג, חדש ולא ישן.' (ואית דגרסי 'כשרוני נידון הכרמלי'.)

אמר רב יצחק בר אבודימי: וכולן אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט (של זכוכית פשוט טנב"ש [= דק]).

מאי טעמא?

אמר אביי: של כל העולם כולו מחזיק לוג - עושין אותו ממָנָה, שני לוגין עושין אותו ממאתים; כוס טבריא פשוט, אפילו מחזיק שני לוגין - עושין אותו ממָנָה, ואיידי דקליש - ידיע ביה טפי (נראה בו אדמומית היין).

 

הדרן עלך כל היד

=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-==-=-==

נדה פרק שלישי המפלת

 

משנה:

המפלת חתיכה, אם יש עמה דם – טמאה (משום נדה), ואם לאו – טהורה (דלאו לידה היא: דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה, דכתיב (ויקרא יב,ב) [אשה כי תזריע וילדה זכר] כימי נדת דותה תטמא);

רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה. (מפרש בגמרא.)

המפלת כמין קליפה, כמין שערה (שער), כמין עפר, כמין יבחושין (יתושין) אדומים - תטיל למים: אם נמוחו – טמאה (משום נדה, דדם הוא), ואם לאו – טהורה.

המפלת כמין דגים חגבים שקצים ורמשים (נמי לאו ולד הוא, וטעמא מפרש בגמרא; הלכך): אם יש עמהם דם – טמאה (טמאה נדה), ואם לאו – טהורה.

המפלת מין בהמה חיה ועוף - בין טמאין בין טהורין - אם זכר תשב לזכר (ימי טומאת שבעה, וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין), ואם נקבה תשב לנקבה, ואם אין ידוע - תשב לזכר ולנקבה (לחומרא: ימי טומאה דנקבה שבועים, וימי טוהר כָּלִים לסוף ארבעים יום כזכר, ולא שמונים כנקבה), דברי רבי מאיר (ובגמרא מפרש מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים);

וחכמים אומרים: כל שאין בו מצורת אדם - אינו ולד.

 

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים [שבמשנה בדף יט,א] (דקסבר: היא גופה דם, הלכך טמאה נדה, אבל ולד לא הוי), אבל של שאר מיני דמים טהורה;

ורבי יוחנן אמר: של ארבעת מיני דמים - דברי הכל טמאה; של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה; לא נחלקו אלא שהפילה ואינה יודעת מה הפילה: רבי יהודה סבר: זיל בתר רוב חתיכות, ורוב חתיכות של ארבעת מיני דמים הויין;

(ירוקה ולבנה - לאו מארבע מיני דמים הן, אלא אדום, וכמימי אדמה, וכקרן כרכום, וכמזוג; ושחור לא קא חשיב, דהיינו אדום אלא שלקה)

ורבנן סברי: לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעת מיני דמים (דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים, דלא אתחזק לן האי רובא).

איני! והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'המפלת חתיכה אדומה שחורה ירוקה ולבנה, אם יש עמה דם – טמאה, ואם לאו – טהורה; רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה' - קשיא לשמואל בחדא ולרבי יוחנן בתרתי:

לשמואל בחדא, דאמר שמואל 'לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים', והא קתני 'ירוקה ולבנה', ופליג רבי יהודה! וכי תימא 'כי פליג רבי יהודה - אאדומה ושחורה, ואירוקה ולבנה – לא', אלא 'ירוקה ולבנה', למאן קתני לה (כלומר: להודיע דבריו של מי בא)?: אילימא רבנן, השתא: אדומה ושחורה מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא? אלא לאו - לרבי יהודה, ופליג (להודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג)!?

ותו לרבי יוחנן (כלומר: הך קושיא: ד'ירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי', דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן: דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה, והכא קתני ירוקה ולבנה, ופליג רבי יהודה; ותו קשיא אחריתי לרבי יוחנן), דאמר 'של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה', הא קתני 'אדומה ושחורה', ופליגי רבנן! וכי תימא 'כי פליגי רבנן - אירוקה ולבנה, אבל אאדומה ושחורה – לא' אלא 'אדומה ושחורה' למאן קתני לה?: אילימא רבי יהודה, השתא ירוקה ולבנה טמאה [שהן מראות טהורות], אדומה ושחורה מיבעיא? אלא לאו רבנן, ופליגי!?

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: באפשר לפתיחת הקבר (הרחם) בלא דם קמיפלגי (בלא דם לידה; הלכך: לרבנן, כי ליכא דם – טהורה, ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים, דחתיכה לאו 'דם' הוא אלא 'בשר', ולא אמר 'דם אחר איכא, ואנן הוא דלא חזינן', דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, לרבי יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה: דודאי דם אחר הוה, ואנן הוא דלא חזינן: דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם), ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: 'קשתה שנים (בתוך י"א יום שבין נדה לנדה, וראתה דם מחמת קושי) ולשלישי הפילה (ואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו), ואינה יודעת מה הפילה (אם נפל הוא, ואם רוח בעלמא הוא)

 

(נדה כא,ב)

הרי זו ספק לידה ספק זיבה (ספק אם זיבה היא וחייבת בקרבן זיבה, ספק אם לידה היא וחייבת בקרבן לידה, ספק אינה לא לידה ולא זיבה, ואין עליה קרבן ; כיצד? - אם ילדה בשלישי ולד גמור - הרי כאן לידה ולא זיבה, ואפילו ראתה דם עם לידתה להשלים שלש ראיות דקושי סמוך ללידה - רחמנא טהרה לקמן בפרק 'בנות כותים' (דף לו:): 'כי יזוב זוב דמה [ויקרא טו,כה] - דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד' ואם לא היה ולד וראתה דם עם לידתה - הרי כאן זיבה גמורה, דהשתא לאו 'קושי סמוך ללידה' הוא, דאין כאן לידה, ואם לא היה ולד ולא ראתה דם - אין כאן לא לידה ולא זיבה, דשני ימים הוא דחזאי), (הלכך) מביאה קרבן (אחד לאכול בקדשים, דשמא יולדת או זבה היא) ואינו נאכל (חטאת העוף שלה: דשמא אינה לא יולדת ולא זבה: דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם; ובשלישי לא חזאי - וולד נמי לא הואי, והאי קרבן - מליקת חולין היא, ונבלה);

רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם (הלכך מה נפשך: אם ולד הוא - הרי כאן לידה, ואם אינו ולד - הרי כאן זיבה, דבשלישי חזאי)'.

לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעה מיני דמים, אבל של שאר מיני דמים טהורה.

איני! והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה, אם יש עמה דם – טמאה, ואם לאו – טהורה; ורבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה' קתני 'אדומה ושחורה ירוקה ולבנה' ופליג רבי יהודה! וכי תימא כי פליג רבי יהודה - אאדומה ושחורה, אבל ירוקה ולבנה – לא, אלא 'ירוקה ולבנה' מאן קתני לה?: אילימא לרבנן, השתא אדומה ושחורה קא מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא? אלא לאו לרבי יהודה, ופליג?

אלא אמר רבי יוחנן: באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: 'קשתה שנים, ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה - הרי זו ספק לידה ספק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל; רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם'.

 

תנו רבנן [תופסתא נדה פ"ד מ"א]: 'המפלת חתיכה: סומכוס אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא [בתוספתא: אלעזר] אומר כדבריו: קורעה; אם יש דם בתוכה – טמאה, ואם לאו – טהורה'

- כרבנן ועדיפא (חמירא) מדרבנן: כרבנן דאמרי 'אפשר לפתיחת הקבר בלא דם', ועדיפא מדרבנן: דאינהו סברי 'עמה – אִין, בתוכה – לא' וסומכוס סבר אפילו בתוכה.

 

ותניא אידך: 'המפלת חתיכה, רבי אחא אומר: קורעה: אם תוכה מאדים (הבשר מאדים, ואפילו אין שם דם ממש) – טמאה, ואם לאו – טהורה' - כסומכוס (דאמר 'תוכה כעמה') ועדיפא מסומכוס (דאיהו בעי דם ממש).

 

ותניא אידך: 'המפלת חתיכה, רבי בנימין אומר: קורעה: אם יש בה עצם - אמו טמאה לידה' (ויש לה ימי טוהר, ותשב לזכר ולנקבה: ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר)';

אמר רב חסדא: ובחתיכה לבנה (דהוא מין בשר).

וכן כי אתא זוגא דמן חדייב (שני תלמידי חכמים מאותו מקום), אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'המפלת חתיכה לבנה – קורעה: אם יש בה עצם - אמו טמאה לידה'.

 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: המפלת חתיכה – קורעה: אם יש בה דם אגור (דם הרבה) – טמאה, ואם לאו – טהורה';

- כסומכוס (דאמר דם שבתוכו מטמא אותה משום נדה) וקילא מכולהו (מדסומכוס - דלא בעי אגור, ומדרבי אחא, דאמר אפילו אין תוכה אלא מאדים)!

 

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הרואה דם בשפופרת מהו? (ויקרא טו,יט) בבשרה (שיצא דרך כותלי בית הרחם, ואין מפסיק, והאי קרא בנדה כתיב, ופרשה שניה נאמרה, בזבה (ויקרא טו,יט) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה [שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב]) אמר רחמנא, ולא בשפופרת (הכניסה קנה חלול באותו מקום ונמצא בתוכו דם)? או דלמא האי 'בבשרה' מיבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ (מאחר שיצא מן המקור לפרוזדור והעמידו כותליה - מיד היא מטמאה, משאינו כן בזב ובעל קרי, דאין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ)?

אמר ליה: 'בבשרה' אמר רחמנא ולא בשפופרת, דאי 'בבשרה' מבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ, אם כן נימא קרא 'בבשר', מאי 'בבשרה' - שמע מינה תרתי.

והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי 'המפלת חתיכה, קורעה: אם יש בה דם אגור – טמאה, ואם לאו - טהורה' (ומאי שנא משפופרת)?

הכי? השתא: התם, דרכה של אשה לראות דם בחתיכה (הלכך 'בבשרה' קרינא ביה: דמין במינו לא חייץ); הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת.

 

לימא שפופרת תנאי, היא דתניא: 'המפלת חתיכה, אף על פי שמלאה דם, אם יש עמה דם – טמאה, ואם לאו – טהורה; רבי אליעזר אומר: 'בבשרה' - ולא בשפיר (שפיר = עור הולד קודם שנבראו בתוכו גידים ועצמות ובשר) ולא בחתיכה' -

רבי אליעזר היינו תנא קמא? - אימא שרבי אליעזר אומר 'בבשרה' ולא בשפיר ולא בחתיכה,

'וחכמים אומרים: אין זה דם נדה אלא דם חתיכה.'

תנא קמא נמי טהורי מטהר!?

אלא דפלי פלויי (שיש בה שורות שורות ביקועים מבחוץ והדם שם) איכא בינייהו: תנא קמא סבר 'בבשרה' ולא בשפיר ולא בחתיכה, והוא הדין לשפופרת (דתנא קמא לא מטהר לה אלא מגזרת הכתוב, סבר: האי דם - טהור הוא, ומשום חציצה היא טהורה, ומשום גזרת הכתוב, והוא הדין לשפופרת, כיון דטעמא משום חציצה הוא), והני מילי היכא דשיעא (חתיכה, והדם בתוכה לא נגע), אבל פלי פלויי (והדם שם ונוגע ברחם) – טמאה; מאי טעמיה? – 'בבשרה' קרינא ביה (והיינו דקאמרי 'אם יש עמה דם' - דפלי פלויי – 'טמאה, ואם לאו טהורה'); ואתו רבנן למימר: אף על גב דפלי פלויי - אין זה דם נדה אלא דם חתיכה(ורבנן בתראי לא דייקי לישנא דקרא, והאי דמטהרי - משום דלאו דם נדה הוא, הלכך לא שנא בתוכה כי שיעא ולא שנא פלי פלויי דנגע ברחם – טהורה); - הא (אבל שפופרת) דם נדה ודאי טמא ואפילו בשפופרת נמי (דלא דרשינן בבשרה אלא לטמאה בפנים כבחוץ)!

אמר אביי: בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דטהורה (דאין דרך הרואה בכך),

 

(נדה כב,א)

כי פליגי בחתיכה (ודפלי פלויי): מר (דתנא קמא) סבר: דרכה של אשה לראות דם בחתיכה (בבשרה למעוטי תוך חתיכה, אבל דם הנראה בבקעים – טמא, דהא בבשרה קרינן בה) ומר סבר (ורבנן בתראי סברי): (אפילו פלי פלויי – טהורה, דאין זה דם נדה, ד)אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה.

רבא אמר: דכולי עלמא אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר: אשה טהורה (דלאו ראייה היא), ודם טמא (ומיהו טיפת דם מטמאה טהרות אם נגעה בהן ואת האשה טומאת ערב), דהא אתי דרך מקור (משום דנגעה במקור, דקרא מתורת ראייה מעטיה, ולאו מטומאה); ורבנן סברי: אשה טהורה, ומקור מקומו טהור (דם נמי טהור, והכי קאמר: אין זה דם נדה (שתתן שום טומאה עליו), שאילו היה דם - היה לו לטמאה כנדה; ועכשיו אין לו שום טומאה אלא כחתיכת בשר בעלמא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol