דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

נדה דף כז

 

(נדה כו,ב)

בעא מיניה רבי יוסי בן שאול מרבי: המפלת דמות עורב ושליא מהו (מי תלינן שליא בעורב ולא ניחוש לולד אחר? או לא תלינן)?

אמר ליה: אין תולין אלא בדבר שיש במינו שליא (כגון: אדם ובהמה וחיה, אבל עוף - לא).

קשורה בו מהו?

אמר ליה: דבר שאינו שאלת.

איתיביה: 'המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהן, בזמן שהשליא קשורה עמהן אין חוששין לולד אחר; אין שליא קשורה עמהן חוששין לולד אחר: הריני מטיל עליהן

 

(נדה כז,א)

חומר שני ולדות (אם זה זכר - חיישינן דלמא נקבה הוה ההוא דשליא, ותשב לזכר ולנקבה; ולרבנן, דאמרי 'המפלת חיה ועוף אינו ולד' - מאי חומרא איכא? בהאי ולד מחמרינן עלה למימר ליכא שום ולד ואין לה דם טוהר, והיינו חומרא דיליה, ומשום שליא מטמינן לה שבועים), שאני אומר: שמא נמוח שפיר (ולד) של שליא (ולד הוה עם השליא ונימוח שפיר של שליא) ונמוח שליא של שפיר (ושמא נימוחה שלייתו של שפיר, כלומר: ושלייתו של זה שלפנינו נימוח, וזו אינה שלו הואיל ואינה קשורה בו)' (קתני מיהא 'בזמן שקשורה עמהן')!?

תיובתא (דרבי, דאמר 'דבר שאינו שאלת').

 

אמר רבה בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל: מעשה ותלו את השליא בולד עד עשרה ימים; ולא אמרו 'תולין' אלא בשליא הבאה אחר הולד (אבל יצתה שליא קודם - חוששין לאחר).

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מעשה ותלו את השליא בולד עד עשרים ושלשה ימים.

אמר ליה רב יוסף: עד עשרים וארבעה אמרת לן!

אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רבי יצחק: מעשה ונשתהה הולד אחר חבירו שלשים ושלשה יום.

אמר ליה רב יוסף: שלשים וארבעה אמרת לן!

הניחא למאן דאמר 'יולדת לתשעה יולדת למקוטעין' - משכחת לה: אחד נגמרה צורתו לסוף שבעה (יום או יומים בתוך חדש שביעי בסופו, דחיי), ואחד נגמרה צורתו לתחלת תשעה (יום אחד בחדש, דהוו להו שלשים ושלשה); אלא למאן דאמר 'יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין' מאי איכא למימר (היכי משכחת לה? תרוייהו בחדש השביעי ליכא למימר, דחדש כולי האי לא הוי; ואם זה לסוף שבעה וזה לסוף תשעה, טפי איכא! ואם זה בשבעה וזה בשמונה - לא חיי! ומדקרי להו 'ולד' ולא 'נפל' מכלל דבני קיימא נינהו)? (פלוגתייהו לקמן בפרק 'בנות כותים' (דף לח:).)

איפוך שמעתתא (דרבי יוחנן): שלשים ושלשה לשליא, עשרים ושלשה לולד (משכחת לה דאחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה ואחד לסוף שבעה, דלכולי עלמא יולדת לשבעה יולדת למקוטעין).

אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב מנחם איש כפר שערים, ואמרי לה בית שערים: מעשה ונשתהה ולד אחד אחר חבירו שלשה חדשים, והרי הם יושבים לפנינו בבית המדרש, ומאן נינהו? - יהודה וחזקיה בני רבי חייא.

והא אמר מר 'אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת'? (קסלקא דעתא בשלשה חדשים לא משכחת לה אלא אם כן נתעברה זה אחר זה.)

אמר אביי: טיפה אחת היתה ונתחלקה לשתים; אחד נגמרה צורתו בתחלת שבעה, ואחד בסוף תשעה.

 

שליא בבית הבית טמא: 

תנו רבנן: 'שליא בבית - הבית טמא; לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא שאין ולד עמה - דברי רבי מאיר; רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון מטהרין;

אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל לבית החיצון (לבית אחר) שהוא (שהבית) טהור?

אמר להן: אבל (הן).

(אמרו לו:) ולמה (מאי שנא בית ראשון דמטמית ליה)?

(אמר להם:) לפי שאינו (הואיל וטלטלוהו - נמוק).

אמרו לו: כשם שאינו בבית החיצון - כך אינו בבית הפנימי.

אמר להן: אינו דומה נמוק פעם אחת לנמוק שתי פעמים.'

 

יתיב רב פפא אחורי דרב ביבי קמיה דרב המנונא, ויתיב וקאמר: מאי טעמא דרבי שמעון (נהי דנמוק, מכל מקום כל גופו של מת כאן הוה, והוה ליה כרקב וכנצל [בשר המת שנימוח ונעשה ליחה סרוחה])? - קסבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר (אפילו ממין טומאה) - (אם אינה שוה לה) בטלה.

אמר להו רב פפא: היינו נמי טעמייהו דרבי יהודה ורבי יוסי!

אחיכו עליה: מאי שנא? פשיטא (אמרו ליה: פשיטא, מאי שנא טעמייהו מטעמיה)!? (כולה חדא מילתא אמרי.)

אמר רב פפא: אפילו כי הא מילתא (דאתיא לידי חוכא) לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה (דלמא מתוך דבריו אמרי ליה טעמא, ולא לישתוק ולימא 'מסברנא ליה'), משום שנאמר (משלי ל,לב) אם נבלת בהתנשא (אם נבלת עצמך על דברי תורה סופך להתנשא) ואם זמות יד לפה (ואם זמות ושתקת - סופך לשום יד על פה: שלא תדע להשיב לשואלין).

ואזדא רבי שמעון לטעמיה, דתניא: 'מלא תרוד (כף) רקב (רקבובית של מת, וזה שיעורו לטמא באהל הלכה למשה מסיני) שנפל לתוכו עפר כל שהו – טמא, ורבי שמעון מטהר' [דומה לתופסתא אהלות פ"ד מ"ג, אך שם המטהר הוא רבי יהושע];

מאי טעמא דרבי שמעון?

אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי: אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר ליה (אף על גב דרובא רקב אי אפשר למקום שנפל העפר שלא תהא גרגר של רקב בין שני גרגרים של עפר, ובטל הרקב, ובציר לו שיעורא דתרוד), ואמינא להו: אדרבה! אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות רקב על

 

(נדה כז,ב)

פרידה (גרגיר) אחת עפר ונפיש ליה שיעורא!

אלא אמר רבה: היינו טעמא דרבי שמעון: סופו (של רקב) כתחלתו (כשנקבר): מה תחלתו נעשה לו דבר אחר (אם יש דבר הראוי לירקב ולעשות רקב של מת) גנגילון (בטול: שאותו דבר אחר מבטלו) - אף סופו (לאחר שנעשה רקב כשנקבר כהלכתו) נעשה לו דבר אחר (המתערבת בו) גנגילון (מבטלו).

(ולשון 'גנגילון' - דבר העומד כנגדו לבטלו ולקלקלו; ולקמן פריך: הואיל וטעמא דרבי שמעון ברקב כדאמר השתא, גבי שליא דליכא למימר הכי - מאי טעמא?)

מאי היא (דאמר 'תחלתו דבר אחר נעשה לו גנגילון')?

דתניא [תוספתא אהלות פ"ב מ"ב]: 'איזהו מת שיש לו רקב ואיזהו מת שאין לו רקב (שאין רקב שלו מטמא)?

נקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים (דהשתא אין תערובת ברקבוביתו) - זהו מת שיש לו רקב;

ואיזהו מת שאין לו רקב?

נקבר בכסותו (דאיכא רקבובית) או (אפילו ערום) בארון של עץ (דאיכא רקבובית) או על גבי רצפה של לבנים (שעפרן נמחה) - זהו מת שאין לו רקב (מפני דבר אחר המעורב בו);

ולא אמרו רקב אלא למת בלבד' - למעוטי הרוג, דלא (לפי שיצא דמו, וחסר, וקיימא לן במסכת נזיר (דף נא.): מת שחסר אין לו רקב).

 

גופא: 'מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא - טמא, ורבי שמעון מטהר' [אהלות  פ"ב מ"ב]; 'מלא תרוד רקב שנתפזר בבית - הבית טמא (משום אהל), ורבי שמעון מטהר' [אהלות פ"ג מ"ב].

וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמרי רבנן משום דמכניף, אבל נתפזר אימא מודו לו לרבי שמעון, דאין מאהיל וחוזר ומאהיל (גג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור, ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור, ושני אהלות הן, ואין מצטרפין); ואי אשמעינן בהא - בהא אמר רבי שמעון דאין מאהיל וחוזר ומאהיל, אבל בהא אימא מודה להו לרבנן – צריכא.

 

תניא אידך [משנה אהלות  פ"ב מ"ב]: 'מלא תרוד ועוד (יותר ממלא תרוד) עפר בית הקברות (לשון אחר: רקב ממש של מת, אלא כגון שנקבר בכסותו או בקרקע בלא ארון של שיש, ויש כאן מלא תרוד ועוד מאותו עפר: דהוו מעורבין רקב ועפר) – טמא, ורבי שמעון מטהר'; מאי טעמייהו דרבנן? - לפי שאי אפשר למלא תרוד ועוד עפר בית הקברות שאין בו מלא תרוד רקב; השתא דאמרת טעמא דרבי שמעון משום סופו כתחלתו, גבי שליא מאי טעמא?

אמר רבי יוחנן: משום בטול ברוב נגעו בה (שדם הלידה נתרבה על מיחוי הולד, ומבטלו).

תוספות ד"ה מלא תרוד ועוד. פ"ה כגון שנקבר בכסותו, ואין נראה לרשב"ם, דבתחלה מודו כ"ע דדבר אחר נעשה לו גלגילון

ונראה לרשב"ם דהכא מיירי בנקבר ערום, ודרכן היה לטוח כוכין בסיד, ומיד שנתרקב היה התרוד ממנו טמא ואחר כך נפל מן הסיד ונתערבה עם הרקב שכבר היה טמא, ומהך לא עביד צריכותא דקמ"ל משום דא"א שלא יהא תרוד מרקב קודם שנתערב בו עפר.

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: רבי שמעון, ורבי אליעזר בן יעקב אמרו דבר אחד (ולקמן מוקמינן דרבי אליעזר בן יעקב - משום בטול ברוב).

רבי שמעון - הא דאמרן;

רבי אליעזר – דתנן [בכורות פ"ג מ"א]: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה (שלא היה לה ולד מעולם) ששפעה חררת דם - הרי זו (החררה) תקבר (שהוא מיחוי של בכור) ופטורה מן הבכורה (שאם תלד עוד אין ולדה לכהן)', ותני רבי חייא עלה: 'אינה מטמאה (אותה חררה) לא במגע ולא במשא - '

ומאחר שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא (אלמא לא חיישינן לולד) - אמאי תקבר?

(ומשני:) 'כדי לפרסמה שהיא פטורה מן הבכורה (שידעו הכל שזה פטר רחם).'

(ופרכינן: מדפטורה מן הבכורה) אלמא ולד מעליא הוא, ואמאי תני רבי חייא 'אינה מטמאה לא במגע ולא במשא'?

אמר רבי יוחנן: משום בטול ברוב (מיחוי הנפל בטל בדם) נגעו בה.

 

אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: ומודה רבי שמעון (במתניתין, בשליא, אף על גב שהבית טהור) שאמו טמאה לידה.

אמר ההוא סבא לרבי אמי: אסברא לך טעמא דרבי יוחנן: דאמר קרא (ויקרא יב,ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי תזריע וילדה זכר [וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] - אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה (כלומר: דנימוח כזרע) - טמאה לידה.

 

ריש לקיש אמר: שפיר שטרפוהו (כמו (חולין סד.) 'ביצים טרופות בקערה': שמחקוהו ובלבלוהו) במימיו (שהדיחוהו בהן, אי נמי במי הלידה והטינוף שיוצא עמו) - נעשה כמת שנתבלבלה צורתו (נמחק כולו, כמו שרוף שנתפזר ואין שלדו קיימת).

אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: מת שנתבלבלה צורתו מנלן דטהור? אילימא מהא דאמר רבי שבתאי אמר רבי יצחק מגדלאה, ואמרי לה אמר רבי יצחק מגדלאה אמר רבי שבתאי: מת שנשרף ושלדו קיימת (גופו קיים שלא נתפזר האפר ועדיין נראה כשלם) – טמא; מעשה היה וטמאו לו פתחים גדולים (של ארבעה טפחים)

 

(נדה כח,א)

וטהרו לו פתחים קטנים (הפחותים מארבעה, כשאר מתים שלמים, שהגדולים מצילין על הקטנים, דקיימא לן 'מת פתחו בארבעה': אם הוא בבית - כל הפתחים טמאים, ואם פתח פחות מארבעה – טהור; והני מילי להציל את שאר פתחים, אבל להוציא - הא אמרינן פותח טפח מוציא הטומאה לצד שני; והכי אמרינן במסכת אהלות (פ"ג מ"ו) 'המת פתחו בארבעה; במה דברים אמורים? - להציל את הפתחים, אבל להוציא את הטומאה - בפותח טפח'), וקא דייקת מינה 'טעמא דשלדו קיימת, הא לאו הכי טהור' – אדרבה: דוק מינה להאי גיסא: 'שלדו קיימת - הוא דטהרו לו פתחים קטנים, הא לאו הכי - פתחים קטנים נמי טמאין', דכל חד וחד חזי לאפוקי חד חד אבר!?

אמר ליה רבינא לרב אשי: רבי יוחנן (דפליג עליה דריש לקיש, דבעי למימר דמת שנתבלבלה צורתו טמא) דאמר כמאן?

כרבי אליעזר, דתנן [אהלות פ"ב מ"ב]: 'אפר שרופין: רבי אליעזר אומר: שיעור ברובע (רובע הקב)'; היכי דמי? - מת שנשרף ושלדו קיימת.

אמר אביי: כגון ששרפו על גבי קטבלא (עור שלוק וקשה ואינה נשרפת עם המת).

רבא אמר: כגון ששרפו על גבי אפודרים (אפודרא  = אבן שייש; ותרוייהו כגון שעשויות בית קיבול ומחיצות שאין העפר יכול להתפזר)

רבינא אמר: כגון דאיחרכי אחרוכי (המת, ולא נעשה אפר).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol