דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף לד
(נדה לג,ב)
תנו רבנן: 'מעשה
בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק, ונתזה צנורא מפיו, ונפלה לכהן גדול על בגדיו, והוריקו
פניו של כהן גדול (חרה לו שנטמאו בגדיו וקדם כהן גדול
אצל אשתו) וקדם (כהן
גדול) אצל אשתו (של
צדוקי לשואלה אם השלימה לדם ירוק או לא);
אמרה לו: אף על פי שנשי צדוקים הן - מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים.
אמר רבי יוסי
(ששכן היה להן): בקיאין אנו
בהן (אני מכיר בנשי צדוקים)
יותר מן הכל, והן מראות דם לחכמים, חוץ מאשה אחת שהיתה בשכונתינו שלא הראת דם
לחכמים ומתה.'
ותיפוק ליה משום צנורא דעם הארץ? (דאפילו
עם הארץ ישראל דאינו בועל נדה קיימא לן צינורא דעם הארץ מטמאה כל זמן שהיא לחה!)
אמר אביי: בצדוקי חבר.
אמר רבא: צדוקי חבר בועל נדה משוית ליה?
אלא אמר רבא:
(נדה לד,א)
(דלאו צדוקי דדרך אשתו להראות דם;) רגל
הוה וטומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוינהו רבנן (ברגל;
אבל צדוקי דסתמא בועל נדה הוא, נהי נמי דטומאת עם הארץ ליכא - טומאת בועל נדה איכא)
דכתיב (בפלגש בגבעה כתיב): (שופטים כ,יא)
ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים - הכתוב עשאן כולן חברים. (ומיניה שמעינן בכל זמן שישראל נאספים למקום אחד - קרי להו 'חברים', ורגל
היינו אסיפה.)
משנה:
דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת, בית שמאי מטהרים (בדם עובדת כוכבים, אף על גב דברוקה ובמימי רגליה מודו דחכמים גזרו עליהם
להיות כזבין לכל דבריהם, אפילו הכי דמה טהור, וטעמא מפרש בגמרא: דשיירו בה רבנן
למיהוי היכרא דטומאתה מדרבנן; ודם טוהר של מצורעת, ואף על גב דמעיינות מצורעת,
כגון: רוקה ומימי רגליה הוי אב הטומאה, כדאמר ב'המפלת' (לעיל דף
כח:) 'לזכר (ויקרא טו,לג) לרבות מצורע' שמעיינותיו טמאים כשל זב, דכתיב
ביה 'וכי ירוק הזב בטהור
(ויקרא טו,ח)' - אפילו הכי דם טוהר שלה טהור, דלאו 'מעיין' הוא, דדומיא דרוק בעינן:
שמתעגל ויוצא, כדאמרינן בפרק שני (לעיל דף יט:) גבי דם הירוק.)
ובית הלל אומרים: כרוקה וכמימי רגליה (שמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין; גבי דם עובדת כוכבים מטמא מדרבנן: שגזרו
עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם, והך - היכרא הוא דעבוד בה: דאילו דישראלית מטמא לח
ויבש, ודעובדת כוכבים לח ולא יבש, כרוקה וכמימי רגליה, דאמר לקמן בפרק 'דם הנדה'
דאין מטמאין יבשין; ודם טוהר של מצורעת נמי: אף על גב דדם לאו מעיין הוא - דין
מעיין אית ליה: דרחמנא רבייה, כדאמר בגמרא).
דם היולדת שלא טבלה (שעברו
ימי טומאת לידה ולא טבלה):
בית שמאי אומרים: כרוקה וכמימי רגליה (מטמא לח ואינו מטמא יבש*).
ובית הלל אומרים: מטמא לח ויבש (דטומאתן
מן התורה כל זמן שלא טבלה, דקסברי ביומי וטבילה תלא רחמנא).
ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש.
(*והכי תני לה בהדיא בתוספתא
דעדיות: דנדה, כל זמן שלא טבלה - הרי היא בנדתה לכל דבריה, הלכך רוקה ומימי רגליה
בטומאתן; ולקמן בפרק 'דם הנדה' (נו.)
ילפינן מקראי דאין רוק של זב מטמא יבש, ודמה נמי אף על גב דדם טוהר הוא לבית שמאי,
כדאמר בגמרא: דביומי תליא רחמנא, והא מלו, ומשום מעיין נמי ליכא לטמויי, דהא אין
מתעגל ויוצא - אפילו הכי רבנן גזור עליה הואיל וטמאה היא: גזרה לאחר שבעה אטו תוך
שבעה; ומיהו לא גזור עליה שיטמא לח ויבש כלפני שביעי, דעבוד בה היכרא דלידעו
דטומאתה מדרבנן ולא נשרוף עליה תרומה וקדשים; ואף על גב דגבי דם עובדת כוכבים לא
אמרי בית שמאי הכי, אלא מטהרי לגמרי - והיינו טעמא, כדאמר בגמרא: משום דחיישינן
דלמא אתי לחלק בשל תורה ולמימר 'מטמא לח ולא יבש' - התם הוא דכל טומאת עובד כוכבים
דרבנן, כדי שלא יהו ישראל רגילין אצלן במשכב זכור, וכיון דטמאו מגען ורוקן ומימי
רגליהן ואיכא הרחקה טובא - הלכך טהרו את דמה לגמרי, להיכרא: דלידעו דטומאת רוקה
ומימי רגליה דרבנן דלא נשרוף תרומה עלייהו, ולא חלקו בדמה דילמא אתי לחלק בשל
תורה; אבל הכא - אין כאן מדרבנן אלא דם לבדו, שהוא דם טוהר, הלכך גזור ושיור בה
להיכרא, דליכא למיחש דלמא אתי לחלוקי בשל תורה, דהכל יודעין דכיון דעברו ימי לידתה
דדם טוהר הוא.)
גמרא:
ולית להו לבית שמאי 'דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש
איש כי יהיה זב' (ויקרא טו,ב) [דברו אל בני
ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא]:
בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו
כזבין לכל דבריהם (משום שלא יהא תינוק ישראל רגיל
אצלו במשכב זכור)'?
אמרי לך בית שמאי: ההוא - בזכרים איתמר, דאי בנקבות -
היכי לעביד? ליטמא לח ויבש?: עשיתו כשל תורה (דכיון
דליכא היכרא - אתי למשרף עליה תרומה וקדשים)! ליטמי לח ולא ליטמי יבש (כדקאמריתו)? חלקת בשל תורה (אתי לחלק בדם ישראלית שהוא של
תורה, ולמימר דמטמא לח ולא יבש! הילכך שיירוה ולא גזור בה שום טומאה, כי היכי
דניהוי היכרא לטומאת עובדי כוכבים דמדרבנן היא, ולא נשרוף עליה תרומה)!
אי הכי רוקה ומימי רגליה נמי (דלגבי
ישראלית לח ולא יבש, כי מטמית להו בעובדת כוכבים - עשיתו כשל תורה, דקיימא לן בפרק
'דם הנדה' (לקמן דף נה.) 'רוקו וניעו מטמאין לחין
ולא יבשין', ונעביד היכרא ברוקה דעובדת כוכבים ומימי רגליה לטהרן לגמרי)!
כיון דעבדינן היכרא בדמה - מידע ידיע דרוקה ומימי רגליה דרבנן.
ולעביד היכרא ברוקה ומימי רגליה ולטמויי לדמה?
רוקה ומימי רגליה דשכיחי - גזרו בהו רבנן, דמה דלא שכיחא (דם לגבי רוק - לא 'שכיח' חשיב ליה) - לא גזרו ביה רבנן.
אמר רבא: זובו (של עובד כוכבים) טמא
אפילו לבית שמאי (דמקילי בדם האשה - בזוב של זכר
מודו שהטיפה מטמא אחרים במגע), קריו טהור אפילו לבית הלל:
זובו טמא אפילו לבית שמאי, דהא איכא למעבד היכרא בקריו;
קריו טהור אפילו לבית הלל: עבוד ביה רבנן היכרא (דלידעו
דטומאת עובדי כוכבים דרבנן) כי היכי דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים (דבית הלל נמי היכרא בעו, כדאמרינן בדם העובדת כוכבים ברוקה ובמימי רגליה,
ולא טמאוהו לח ויבש כישראלית; וגבי זב - דגבי ישראל נמי כל טומאותיו לחין ולא
יבשין, אי לא מטהרי חדא מינייהו לגמרי - ליכא היכרא).
ולעביד היכרא בזובו ולטמויי לקריו זובו?
דלא תלי במעשה (אין קרי בא אלא על ידי חימום)
גזרו ביה רבנן, קריו דתלי במעשה לא גזרו ביה רבנן.
לימא מסייע ליה: 'עובדת
כוכבים שפלטה שכבת זרע מישראל – טמאה (טמאה השכבת זרע, אבל בעובדת כוכבים
לא שייכא בה טומאה: כבהמה דעלמא),
ובת ישראל שפלטה שכבת זרע מן העובד כוכבים – טהורה (הטיפה:
קריו טהור)'- מאי, לאו טהורה
גמורה?
לא! טהורה מדאורייתא, טמאה מדרבנן.
תא שמע [דומה לתוספתא מקואות פ"ו מ"ד]: 'נמצאת
אומר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום
(נדה לד,ב)
ואפילו במעי עובדת כוכבים (שאם
תפלטנו על הבגד תטמאנו), ושל עובד כוכבים טהורה בכל מקום ואפילו במעי ישראלית
חוץ ממי רגלים שבה (דאי פתיכי במימי רגליה – טמאים,
כדאמרינן לעיל: גזרו עליהם שיהו כזבים, אבל קריו טהור, כדאמרינן: עבדו ביה רבנן
היכרא)';
וכי תימא הכי נמי טהורה מדאורייתא אבל טמאה מדרבנן - אטו מי רגליה מדאורייתא מי
מטמאו? אלא שמע מינה טהורה אפילו מדרבנן!
שמע מינה.
אמר מר: 'שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום אפילו במעי
עובדת כוכבים'; תפשוט דבעי רב פפא, דבעי רב פפא: שכבת זרע של ישראל במעי עובדת
כוכבים מהו?
בתוך שלשה לא קמיבעיא ליה לרב פפא, כי קמיבעיא ליה לאחר
שלשה (דלגבי ישראלית – טהורה, כדאמר במסכת שבת בפרק 'רבי עקיבא');
מאי? ישראל דדייגי במצות (יראים וחרדים במצות)
חביל (חם) גופייהו (ומתוך דאגתן מתחממין)
ומסריח, עובדי כוכבים דלא דייגי במצות לא חביל גופייהו ולא מסריח? או דילמא כיון
דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו ומסריח?
תיקו.
דם טהרה של מצורעת בית שמאי [מטהרים, ובית הלל אומרים:
כרוקה וכמימי רגליה]:
מאי טעמא דבית הלל?
אמר רבי יצחק: [ויקרא טו,לג: והדוה בנדתה והזב את
זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה] 'לזכר' -
לרבות מצורע למעינותיו [וכן ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ה
פרק ט משנה יג], 'ולנקבה' -
לרבות מצורעת למעינותיה; מאי 'מעינותיה'? אילימא שאר
מעינותיה (כגון רוקה ומימי רגליה, דאתו מזב, דכתיב ביה (ויקרא
טו,ח) וכי ירוק הזב, ומיניה נפקי שאר מעיינות [דזב]) - מזכר נפקא (כיון
דאתרבי מצורע למעינותיו - אתרבי מצורעת לכל מעינותיה דאיכא דכוותיהו בזכר)!
אלא לדמה (דליתיה בזכר): לטמא דם טהרה שלה;
ובית שמאי?
נקבה מזכר לא אתיא, דאיכא למיפרך: מה לזכר שכן טעון פריעה
ופרימה ואסור בתשמיש המטה (בשבעת ימי ספירו, דכתיב וישב מחוץ לאהלו [ויקרא
יד,ח] ואין אהלו אלא אשתו, שנאמר (דברים
ה,כז) שובו לכם לאהליכם), תאמר
בנקבה, דלא (דליתא בכל הני). (בכריתות
בפרק 'ארבעה מחוסרי כפרה' (דף ח:)
'איש פורע ופורם ואין אשה פורעת ופורמת', וגבי תשמיש נמי מחוץ
לאהלו כתיב, ולא מחוץ לאהלה; הילכך לא אתיא מזכר, ואיצטריך
לנקבה לגופה ולעולם לשאר מעינות, ומהיכא דנפקי שאר מעינות ליכא למימר דילפינן לדם:
דשאר מעינות ילפינן מרוק: 'מה רוק שמתעגל ויוצא' הוא מתאסף תחלה יחד ואחר
כך יוצא, ודם - לאו 'מתעגל ויוצא' הוא.)
ובית הלל?
לכתוב רחמנא בנקבה ולא בעי זכר, ואנא אמינא: ומה נקבה
שאינה טעונה פריעה ופרימה ואינה אסורה בתשמיש המטה רבי רחמנא מעינותיה, זכר לא כל
שכן! אם אינו ענין לזכר - תנהו ענין לנקבה, ואם אינו ענין למעינותיה (לשאר מעינותיה, דנפקי מלנקבה) -
תנהו ענין לדמה: לטמא דם טהרה שלה.
ובית שמאי?
זכר מנקבה לא אתיא, דאיכא למיפרך: מה לנקבה שכן מטמאה
מאונס (לגבי זיבה) תאמר בזכר, דלא!
ובית הלל?
קיימי במצורע ופרכי מילי דזב (בתמיה)?
ובית שמאי?
שום טומאה פרכי.
ואיבעית אימא אמרי לך בית שמאי: האי 'לזכר'
מיבעי ליה: ''לזכר' - כל שהוא זכר: בין גדול בין
קטן' [ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ה פרק ט משנה יג]. (ולא גרסינן 'נקבה כל שהיא נקבה כו' [גם זה שם בספרי], דאם כן מעינות למצורע מנא להו? אלא 'לנקבה' - לרבות מצורעת למעינותיה, ויליף זכר מנקבה למעינות, והאי 'לזכר' דמייתר להו לבית הלל - דרשי ליה בית שמאי לזב קטן
שמטמא בזיבה בן יומו, ולא נפקא להו מאיש איש, דסבירא להו דברה תורה כלשון בני אדם, ותינוקת קטנה נפקא להו מ'אשה' 'ואשה' כדילפינן בריש פירקא, ואייתר להו 'לנקבה' דהכא לרבות מצורעת למעינותיה; ובית הלל נמי לא דרשי איש איש, מיהו נפקא להו מזאת תורת הזב - בין גדול בין קטן מטמא בזיבה).
ובית הלל נפקא להו מ'זאת
תורת הזב' [ויקרא טו,לב: זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה] -
בין גדול בין קטן.
אמר רב יוסף: כי פשיט (כי
דריש) רבי
שמעון בן לקיש בזב, בעי הכי: ראייה ראשונה של זב קטן*, מהו שתטמא במגע?: (ויקרא
טו,לב) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע [לטמאה בה] אמר
רחמנא: כל ששכבת זרע שלו מטמא - ראייה ראשונה שלו מטמאה, והאי, כיון דשכבת זרע שלו
לא מטמאה - ראייה ראשונה נמי לא תטמא ( יג]. (ולא גרסינן 'נקבה כל - שהיא נקבה כו' [גם
זה שם בספרי], דאם כן מעינות למצורע מנא להו? אלא 'לנקבה')? או דילמא
כיון דאילו איהו חזי תרתי (כיון דאילו חזי קטן ראייה אחריתי)
מצטרפא (מצטרפת לקמייתא טומאת שבעה כדין זב
בעל שתי ראיות) – מטמיא (נמי כשל גדול טומאת ערב בקרי)?
(*ראיה שניה לא מיבעיא לן, דהא
מרבינן לה מ'לזכר - כל שהוא זכר', והתם - תרתי ראיות כתיבי: והזב את זובו (ויקרא טו,לג); וראשון של זב גדול נפקא
לן מהאי קרא: זאת תורת הזב, דהיינו חדא ראייה, דחדא
'זיבה' כתיב בקרא; (ויקרא טו,לב) ואשר
תצא ממנו שכבת זרע - איתקש ראייה ראשונה לקרי, אבל
דקטן מאי?)
אמר רבא: תא שמע: 'זאת
תורת הזב - בין גדול בין קטן: מה גדול ראייה ראשונה שלו מטמא - אף
קטן ראייה ראשונה נמי מטמא.'
בעי רב יוסף: ראייה ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא* (דבאדם דעלמא לא מטמיא אלא במגע, הכא במצורע מאי)?: מקום זיבה
מעין הוא (ואיתרבי מ'לזכר - לרבות מצורע למעיינותיו'), ומטמא (ומעיינות מטמאו במשא, כדאמר בפרק 'דם הנדה' (לקמן דף
נה:) וכי ירוק הזב בטהור (ויקרא טו,ח) - במה שביד טהור)? או
דילמא לאו מעין הוא (והויא כשאר ראייה ראשונה של כל אדם, דבמגע מטמיא)?
(*של איש טהור לא תבעי לך, דודאי לא מטמא במשא,
דאיתקש לקרי, וקרי לא מטמא במשא, כדתנן בפרק קמא דמסכת כלים; ושניה נמי לא תבעי לך: דאפילו באדם טהור מטמיא במשא, כדאמר לקמן בפרק 'דם
הנדה' (דף נה.): 'זוב מטמא במשא', ויליף
לה מזובו טמא הוא [ויקרא טו,ב], וההוא - בראייה שניה כתיב, דמנה הכתוב שתים, וזב בעל שתי ראיות - זב
גמור הוא לטומאה, אלא שאין טעון קרבן.)
אמר רבא: תא שמע [ספרא מצורע פרק זבים פרשתא
א משנה ח-ט]: '(ויקרא טו,ב)
[דברו
אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו] זובו
טמא הוא (זובו טמא
- היינו ראייה שניה שהרי מנה הכתוב שתים <זב מבשרו זובו טמא) -
לימד על הזוב שהוא טמא (ואמר
ב'דם הנדה' (שם דף נה.) דהאי קרא - לרבות למגע לא
איצטריך, דלא גרע משכבת זרע אלא למשא)'; במאי? אילימא בזב גרידא (דלאו מצורע - למה לי קרא לטיפה עצמה?)
(נדה לה,א)
(פשיטא:) לאחרים גורם
טומאה (כלומר: טיפה זו גורמת לבעלה שמטמא במשא, כדכתיב (ויקרא טו,י) וכל [הנגע בכל] אשר יהיה תחתיו [יטמא
עד הערב, וכל הנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב],
ואוקמינן בעליונו של זב), לעצמו (היא עצמה) לא כל שכן!
אלא פשיטא בזב מצורע (בזב מצורע איצטריך, דלא אתי בקל
וחומר, דלא גרמה לו טומאה: שהרי מחמת נגעו היה מטמא במשא, ואפילו באהל);
ומדאיצטריך קרא לרבויי בראייה שניה - שמע מינה מקום זיבה לאו מעין הוא (שמע מינה - בראשונה - דלאו מעיין הוא, דאי מעיין הוא, ראשונה מטמאה, שניה
לא כל שכן)!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this
notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol