דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף מא
(נדה מ,ב)
יכול שאני
מרבה את הרובע והנרבע והמוקצה (שיחדו לצורך תקרובת עבודת כוכבים) והנעבד (שהשתחוה
לו) (פסולין
ליקרב, כדיליף לקמן בשמעתין) ואתנן
והמחיר והכלאים (פסולין לקרבן, שנאמר '(ויקרא
כב,כז) שור או כשב
- פרט לכלאים') והטרפה ויוצא דופן?
תלמוד לומר:
'זאת'.
ומה ראית
לרבות את אלו ולהוציא את אלו?
(נדה מא,א)
אחר שריבה
הכתוב ומיעט (הואיל וכתוב אחד ריבה וכתוב אחד
מיעט - מעתה יש לך לילך אחר אומד הדעת),
אמרת: מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש (שלאחר
שבאו לעזרה אירע פסולן), ומוציא אני
את אלו שלא היה פסולן בקדש.'
קתני מיהת יוצא דופן, דלא! מאי לאו יוצא דופן דקדשים?
אמר רב הונא בריה דרב נתן: לא! יוצא דופן דבכור.
'בכור'? מ'פטר רחם' נפקא (דלא קדיש; וכיון דחולין הוא - למה לי למעוטי? פשיטא אם עלה ירד)!?
אלא מאי, [ולד]
דקדשים? מ'אמו'-'אמו'
נפקא (נמי דלא קדיש, דגמר מבכור [כמו שכתב רש"י לעיל [מ,א]: (בבכור כתיב (שמות כב,כט) שבעת ימים יהיה עם אמו, ובקדשים כתיב (ויקרא כב,כז) והיה שבעת ימים תחת אמו)])?
האי מאי? אי אמרת בשלמא דקדשים - היינו דאצריכי תרי קראי ('אמו'-'אמו' ו-'זאת'): חד לבהמת
חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה (ושמעינן מ'אמו'-'אמו' דלא קדיש),
וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן (דעל כרחך ולד היוצא ממנה קדוש
מאליו, ואיצטריך למעוטי מ'זאת'
דאף על גב דקדיש - אם עלה ירד, הואיל ולא היה פסולו בקדש), וקסבר
ולדות קדשים בהוייתן [בלידתן] הן
קדושים (נראה בעיני דלא גרסינן ליה, ופירוש
משובש הוא: דכל שכן למאן דאמר משעת יצירה הן קדושים, דהיינו במעי אמו, דאיצטריך
למעוטי מ'זאת'); אלא אי
אמרת דבכור, מ'פטר רחם' נפקא!
הכי נמי מסתברא (דכל הני פסולין דהכא - בבהמות
קדשים קאמר, ורובע ונרבע - כגון שהקדישן ולבסוף נרבעו; ומוקצה ונעבד נמי בקדשים
קלים, ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הן ויכול לאוסרן; והכי נמי מוקמינן
בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.); ואתנן ומחיר - כשנתן לה
עובר בהמת קדשים קלים באתנן, וקסבר 'בהוייתן [בלידתן]
הם קדושים' ולא קודם לכן; לפיכך איסור אתנן ומחיר חל עליהם; וקדושה דממילא נמי
חיילא עלייהו, והרי הם קדושים; וכלאים וטרפה ויוצא דופן נמי בולדות קדשים), ('הכי נמי מסתברא דבקדשים קאי ותרי קראי איצטריכא ליה' כדאמר)
מדקתני הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והכלאים (וקא
ממעט להו מהאי קרא); (וכי) הני מהכא
נפקא? מהתם נפקא [דומה לסיכום ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ב משנה
ז-יא]: [ויקרא א,ב:
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן
הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן
הבהמה' (ולא
כל בהמה) להוציא הרובע והנרבע, 'מן
הבקר' להוציא את הנעבד, 'מן הצאן'
להוציא את המוקצה, 'ומן הצאן'
להוציא את הנוגח (שהמית את האדם; והאי רובע ונרבע
ונוגח דקתני - כגון על פי עד אחד או על פי הבעלים, דמודה בקנס פטור, הלכך להדיוט
שרי ולגבוה אסור; אבל על פי שני עדים - בסקילה הוא, ולהדיוט נמי אסור)'!?
ותו, כלאים מהכא נפקא? - מהתם נפקא [ספרא אמור פרשתא ח מ"ג]: (ויקרא
כב,כז) שור או כשב או עז [כי יולד והיה שבעת ימים
תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'] 'שור' -
פרט לכלאים (מן
העז ומן הכבש); 'או עז'
פרט לנדמה (אביו
ואמו מן העז והוא כבש) ['כי יולד' פרט ליוצא דופן]' (וכיון דנפקי מהתם דלא קדש - למה לי למעוטי מהכא דיֵרדוּ? הא חולין נינהו);
אלא אצטריכו תרי קראי: חד לבהמת חולין (ואקדשה), וחד לבהמת
קדשים - הכא נמי איצטריך תרי קראי.
תנו רבנן: 'המקשה
שלשה ימים (בימי זיבה וראתה דם כל שלשה דרך רחם) ויצא ולד דרך דופן - הרי זו יולדת
בזוב (כלומר: זבה היא, דכי טיהר רחמנא מזיבה דם הקושי - הני
מילי בלידה מעלייתא, אבל דרך דופן לאו לידה היא);
ורבי שמעון
אומר: אין זו יולדת בזוב (ורבי שמעון לטעמיה, דאמר 'יוצא
דופן ולד מעליא הוא', ומטהר את קישויו);
ודם היוצא
משם טמא; (לקמן מפרש מאי קאמר)
ורבי שמעון
מטהר.'
בשלמא רישא, רבי שמעון לטעמיה (דאמר
במתניתין 'יושבין עליו ימי טומאה' אפילו בלידה יבשתא, וימי טהרה - אלמא 'ולד' הוא,
הלכך לענין קושי נמי 'ולד' הוא, ומטהר את קישויו) ורבנן לטעמייהו,
אלא סיפא במאי פליגי (הא ליכא למימר 'דם היוצא עמו דרך
דופן יהיה טמא כדם הלידה', דאם כן איפכא מבעי ליה: רבי שמעון מטמא, דאמר 'ולד'
הוא, וחכמים מטהרים!? אלא ודאי אפילו לרבי שמעון לא הוי אלא כדם המכה, והא דאמר
רבי שמעון במתניתין 'יושבין עליו ימי טומאה' - משום ולד קאמר, ולא משום דם)?
אמר רבינא: כגון שיצא ולד דרך דופן
(נדה מא,ב)
ודם דרך רחם (בשלשת ימי הקושי קודם לידה),
ואזדא רבי שמעון לטעמיה (ורבי שמעון מטהר לטמא, הואיל וימי
זיבה הן ודם קושי בימי זיבה - רחמנא טהריה) ורבנן לטעמייהו (ואמור רבנן דזיבה היא, דלא מטהר לה ולד, דלאו לידה היא).
מתקיף לה רב יוסף: חדא - דהיינו רישא! ועוד: '[ודם היוצא] משם' -
מקום ולד משמע!?
אלא אמר רב יוסף: כגון שיצא ולד ודם דרך דופן (ופלוגתא אחריתי היא, ולאו אקושי קאי: דרישא איירי כשיצא דם דרך רחם קודם
לידה), ובמקור
מקומו טמא קמיפלגי: מר סבר מקור מקומו טמא (רבנן סברי מקור מקומו טמא, הלכך
טיפת דם מטמאה, ואף על גב דדרך דופן לאו 'ראִייה' היא לטמא את האשה טומאת שבעה,
מיהו טיפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור, ומקור מקומו טמא), ומר (ורבי שמעון) סבר: מקור מקומו טהור (מקור
מקומו טהור מלטמא טיפה הנוגעת בו, הלכך כי אתא דם דרך דופן - טהור מלטמא, וכדם מכה
דמי, וכי אתא נמי דרך רחם - טהור כל ימי זיבה היכא דליכא שופי סמוך ללידה, דולד
מטהרו ואף על גב דולד דרך דופן נפק).
אמר ריש לקיש: לדברי המטמא בדם - מטמא באשה (טומאת שבעה, משום ראיית נדה, ואף על גב דבא דרך דופן); לדברי
המטהר בדם - מטהר באשה; ורבי יוחנן אמר: אף לדברי המטמא בדם - מטהר באשה!
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון
בן יוחי: 'מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה
דרך ערותה? שנאמר (ויקרא כ,יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה [והיא גלתה את
מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם] -
מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה.'
אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה [כנראה
רבי יהודה הנשיא; וכן בנדה טו,א]: 'מקור שנעקר (חתיכת בשר) ונפל לארץ – טמאה, שנאמר (יחזקאל
טז,לו) [כה אמר ד' ה'] יען השפך נחושתך ותגלי
ערותך [בתזנותיך על מאהביך ועל כל גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם]' (נחושתך = שולייך, והיינו 'מקור', וכתיב ותגלי ערותך אלמא נעקר ונשפך לארץ קרי ליה
'ערוה', כאילו הוא במקומו - הילכך טמא; נחושתך = שולים, כדאמר במסכת שבת (דף מא.)
'מפני שנחושתה מחממתה'; ובטהרות נמי בכמה דוכתין 'נחושתו של תנור' (כלים
פ"ח מ"ג)); למאי? אילימא לטומאת שבעה – 'דם'
אמר רחמנא [ויקרא טו,יט: ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת
ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב], ולא חתיכה! אלא לטומאת ערב (מפני שנגעה בו ביציאתה)!
אמר רבי יוחנן: מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות (דם לבן וצלול) – טמאה; למאי?: אילימא לטומאת שבעה - חמשה דמים טמאין
באשה ותו לא! אלא לטומאת ערב (מפני שנגע במקור ונוגע בה);
ודווקא תרתי, אבל חדא אימא מעלמא (מן הצדדין) אתיא.
כל הנשים מטמאין בבית החיצון:
הי ניהו 'בית החיצון'?
אמר ריש לקיש: כל שתינוקת יושבת*
ונראת (כשהתינוקת יושבת נפתח רחמה קצת). [*
'יושבת' – כמו יושבת לצרכיה; רובצת על עקביה; SQUATS]
אמר ליה [רש"י לא גורס] רבי
יוחנן (לשון קושיא הוא): אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ (אותו
מקום מי קרי 'בבשרה'? כולו 'חוץ' הוא, ואפילו אצל מגע שרץ, דקיימא לן 'אין מגע
בית הסתרים מטמא' – 'גלוי' הוא אם נגע שם שרץ)!?
אלא אמר רבי יוחנן: עד בין השינים.
(טומאת
בית הסתרים לקמן יליף מ'וידיו לא שטף במים' (ויקרא טו,יא) דלאו בר טמויי הוא; ובתורת כהנים נמי מינה נפקא לן [ספרא
מצורע פרק זבים פרשתא בפ"ד מ"ה].)
איבעיא להו: בין השינים כלפנים או כלחוץ?
תא שמע, דתני רבי זכאי: עד בין השינים (כמין שינים יש בתוך הרחם: תלתולי בשר); בין השינים
עצמן – כלפנים.
במתניתא תנא: מקום דישה.
מאי 'מקום דישה'?
אמר רב יהודה: מקום שהשמש (אבר) דש.
תנו רבנן [קיצור ספרא מצורע פרק זבים פרשתא
ד משנה ד]: [ויקרא טו,יט: ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זֹבה בבשרה
שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב] 'בבשרה' - מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ; ואין לי
אלא נדה, זבה מנין?
תלמוד לומר:
'זובה
בבשרה' (ואף על גב דבנדה כתיב, מדאפקיה בלשון זובה - ילפינן זיבה);
פולטת שכבת
זרע מנין?
תלמוד לומר:
'יהיה [זובה בבשרה]' [בספרא: תלמוד לומר: תהיה [זבה
דם]].
ורבי שמעון
אומר: דיה כבועלה: מה בועלה אינו מטמא עד שתצא טומאה לחוץ (כדכתיב (ויקרא טו,טז) ואשר תצא ממנו שכבת זרע) - אף היא אינה מטמאה עד שתצא טומאתה לחוץ. [וכן
תוספתא נדה פ"ה מ"ו]
וסבר רבי שמעון דיה כבועלה? והתניא [דומה
לספרא מצורע פרק זבים פרשתא ג פרק ו משנה י]: (ויקרא
טו,יח) [ואשה אשר ישכב איש אֹתה שכבת זרע] ורחצו במים וטמאו עד הערב; אמר רבי שמעון: וכי מה בא זה ללמדנו
(הא משום טבילה דידיה לא איצטריך, דהא כתיב לעיל [ויקרא
טו,טז] ואיש
כי תצא ממנו שכבת זרע [ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב])? אם לענין נוגע בשכבת זרע (ואם ללמד עליה שצריכה טבילה אם נגע בשרה מבחוץ בשכבת זרע כשיצתה ממנו), הרי כבר נאמר למטה (בפרשת 'אמור אל הכהנים'): [ויקרא
כב,ד:
איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש] או איש [אשר תצא ממנו
שכבת זרע] (ואמר לקמן בפרקין (דף מג:)
'מנין לנוגע בשכבת זרע? תלמוד לומר: או
איש', אלמא מיניה נפקא לן)!? אלא (בא
ללמדנו שאפילו לא נגע בשרה מבחוץ בקרי טמאה מפני טיפת תשמיש, והוצרך
להשמיענו שטמא: דאי לא אשמעינן, לא הוה קיימא לן) מפני שטומאת בית הסתרים היא, וטומאת בית הסתרים אינה מטמאה, אלא
שגזרת הכתוב הוא.' (הכי גרסינן בתורת כהנים: 'מה בא
זה ללמדנו אם לענין הנוגע בשכבת זרע הרי כבר אמור למטה אלא מפני כו') (אלמא לא אמרינן דדיה כבועלה)!?
לא קשיא: כאן (גזרת הכתוב) במשמשת, כאן
בפולטת.
'פולטת'? תיפוק ליה (דקודם יציאתו חוץ טמאה היא) דהא
שמשה!?
בשטבלה לשמושה (ולמחר פלטה, וקאמר לך רבי שמעון
בה: דיה כבועלה).
למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה? והא אמר רבא: 'משמשת כל
שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה, שאי אפשר לה שלא תפלוט' (וכיון
דכל שלשה אסורה משום תשמישה, דיה כבועלה היכי משכחת לה? אי לאחר שלשה,
אפילו יצא נמי טהורה, דהא שכבת זרע מסרחת היא)?
הכא במאי עסקינן (הא דקאמר רבי שמעון דטהורה בטבלה
לתשמישה)?
שהטבילוה במטה (דכיון דלא זזה ממקומה - אפשר לה בלא פליטה).
מכלל דכי קאמר רבא דאזלה איהי בכרעה, וטבלה? (אם כן מאי 'אי אפשר שלא תפלוט כל שלשה', דמשמע טמאה ודאית?) (הא בחזקת טהורה היא טפי, דאיכא למימר) דילמא בהדי
דקאזלה שדיתא (בהדי דאזלא ומסגייא בכרעה שדיתיה לכוליה קודם טבילה)?
(נדה מב,א)
וכי תימא דילמא אשתייר (חיישינן
שמא נשתייר בה, ומספיקא קא מטמאה), אי הכי (אם
כן מאי 'אי אפשר'?) 'חיישינן שמא נשתייר' מבעי ליה!?
אלא לרבא נמי שהטבילוה במטה (דלא
אזלה, הילכך כל שעה פלטה), ולא קשיא: כאן במתהפכת, כאן בשאינה מתהפכת (והא דרבי שמעון דיכולה לטבול לשמושה - כגון שלא נתהפכה לאחר הטבילה, ודרבא
- במתהפכת);
ורבא אקרא קאי (ורבא לפרושי לן קרא אתא),
והכי קאמר: כי כתב רחמנא (ויקרא טו,יח)
[ואשה
אשר ישכב איש אתה שכבת זרע] ורחצו במים וטמאו עד הערב (דמשמע דיכולה לטבול בו ביום) - בשאינה מתהפכת, אבל במתהפכת - כל
שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה, שאי אפשר לה שלא תפלוט.
(לשון אחר: מתהפכת בשעת תשמיש, ואין
הזרע נקלט ברחם יחד, הילכך פולטת והולכת מעט מעט; אינה מתהפכת בשעת תשמיש - נקלט
הזרע יחד, ויוצא בבת אחת.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את
הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by
Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice,
is granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol