דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף מד
(נדה מג,ב)
משנה:
תנוקת בת יום אחד מטמאה בנדה; בת עשרה ימים מטמאה בזיבה;
תנוק בן יום אחד מטמא בזיבה ומטמא בנגעים ומטמא בטמא מת
וזוקק ליבום (אם נולד יום אחד קודם מיתת אחיו, אבל נולד לאחר מיתת
אחיו - אינו זוקק, דכתיב (דברים כה,ה) כי ישבו אחים יחדו) ופוטר מן היבום (אם נולד לאחר מיתת אביו וחיה שעה אחת ומת, אבל כל זמן שמעוברת - אינו
מתירה לינשא) ומאכיל בתרומה (בת ישראל שניסת לכהן ומת ונולד לה
בן לאחר מיתתו אוכלת בשבילו בתרומה בו ביום שנולד כדכתיב (ויקרא כב,יא) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן: יאכִילו את אמם,
אבל הניחה מעוברת - אינה אוכלת בשבילו עד שיולד) ופוסל מן
התרומה (קסלקא דעתא כגון בת כהן שניסת לישראל ומת והניח בן יום אחד - פסלה מתרומת
בית אביה כל ימי חייו, דכתיב (ויקרא
כב,יג) וזרע אין לה ושבה אל בית אביה, והא יש לה זרע! ובגמרא פריך: אפילו עובר נמי פוסל!?)
(נדה מד,א)
המשך המשנה
ונוחל ומנחיל (מפרש בגמרא)
וההורגו חייב, והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם
(מפרש בגמרא).
גמרא:
מנהני מילי?
דתנו רבנן: 'אשה ([ויקרא
טו,יט: ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת
ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב]; והאי קרא בנדה משתעי);
אין לי אלא אשה, בת יום אחד לנדה מנין? - תלמוד לומר: 'ואשה'.
'בת עשרה ימים לזיבה' מנא הני מילי?
דתנו רבנן: 'אשה; אין לי אלא אשה; בת עשרה ימים לזיבה
מנין? - תלמוד לומר: 'ואשה
(ואשה כי תזוב זוב דמה [ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב
טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא ויקרא טו,כה] קא דריש)'.
[לשון הספרא
פרשת מצורע פרק זבים פרשה ד משנה א: ואשה; אין לי אלא אשה גמורה, מנין לרבות את הקטנה? תלמוד לומר ואשה: מיכן אמרו: בת יום אחד לנידה, בת עשרה ימים לזיבה.]
תינוק בן יום אחד [מטמא בזיבה]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [דומה לספרא מצורע פרק זבים פרשתא
א משנה א]: (ויקרא טו,ב) [דברו אל בני ישראל
ואמרתם אלהם] איש איש [כי יהיה זב
מבשרו זובו טמא הוא]; מה תלמוד
לומר 'איש איש'? - לרבות בן יום אחד שמטמא בזיבה -
דברי רבי יהודה; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: אינו צריך; הרי הוא
אומר (ויקרא טו,לג)
[והדוה
בנדתה] והזב
את זובו לזכר ולנקבה [ולאיש אשר ישכב עם טמאה] 'לזכר' - כל שהוא, בין גדול בין קטן; 'לנקבה' - כל שהיא, בין גדולה בין קטנה; אם
כן מה תלמוד לומר 'איש
איש'? - דברה
תורה כלשון בני אדם.
ומטמא בנגעים:
דכתיב (ויקרא יג,ב) אדם כי
יהיה בעור בשרו [שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל
אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים] - אדם כל שהו. ('אדם' משמע כל שהוא מין אדם, אפילו קטן, כדכתיב (במדבר
לא,לה) ונפש אדם מן הנשים [אשר לא
ידעו משכב זכר...] ובקטנות משתעי קרא.)
ומטמא בטמא מת:
דכתיב (במדבר יט,יח)
[ולקח
אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים] ועל
הנפשות אשר היו שם [ועל הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר] -
נפש כל דהו. (נפשות - כל שיש בו נפש.)
וזוקק ליבום:
דכתיב (דברים כה,ה) כי
ישבו אחים יחדיו [ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר
יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] - אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם. [ספרי
כי תצא פסקא רפח]
ופוטר מן היבום:
(דברים כה,ה) [כי ישבו אחים יחדיו ומת
אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו
לאשה ויבמה] 'ובן אין לו' אמר רחמנא,
והא אית ליה!
ומאכיל בתרומה:
דכתיב (ויקרא כב,יא)
[וכהן
כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו] ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו -
קרי ביה 'יאכילו בלחמו'.
ופוסל מן התרומה:
(ויקרא כב,יג) [ובת כהן כי תהיה אלמנה
וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר
לא יאכל בו] 'וזרע אין לה'
אמר רחמנא, והא אית לה.
מאי איריא זרע? אפילו עובר נמי, דכתיב '[ושבה אל בית אביה] כנעוריה' -
פרט למעוברת' [ספרא אמור פרשתא ו פ"ו מ"א] (כלומר: אם דומה לימי נעורים - ושבה, ואם לאו - לא תשוב); וצריכי:
דאי כתב רחמנא 'וזרע אין לה' - משום דמעיקרא חד גופא
והשתא תרי גופי, אבל הכא דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא, אימא תיכול? - כתב רחמנא
'כנעוריה'; ואי כתב רחמנא 'כנעוריה',
משום דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה מליא, אבל הכא דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה
סריקא, אימא תיכול? – צריכא;
קראי אתרוץ (דתרוייהו צריכי),
אלא מתניתין: מאי אריא בן יום אחד (מדנקט 'יום אחד' ולא נקט 'עובר',
דוקא נקט)?
אפילו עובר נמי?
אמר רב ששת: (האי 'פוסל', לאו אאמו קאי,
אלא אעבדיו קאי, ו)הכא במאי עסקינן? - בכהן שיש לו שתי נשים, אחת גרושה (שהיתה גרושה ועבר ונשאה) ואחת שאינה גרושה, ויש לו בנים
משאינה גרושה (והן כהנים כשרים; ועבדים שנפלו להן בירושה אוכלין
בתרומה בשבילן, דכתיב (ויקרא כב,יא) וכהן כי יקנה נפש קנין
כספו [הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו]),
ויש לו בן יום אחד מן הגרושה (והוא חלל, ואינו ראוי לכהונה, ויש
לו חלק בעבדים), דפוסל בעבדי אביו (את כולן) מלאכול
בתרומה (שאין אנו יודעין לברור מי מגיע לחלקו; ודוקא בן יום אחד דראוי לירושה, אבל
כל זמן שלא נולד - אוכלין כולן, דאין זכייה לעובר), ולאפוקי
מדרבי יוסי, דאמר (במסכת יבמות בפרק 'אלמנה לכהן
גדול' (דף סז.)): עובר נמי פוסל (יש לו זכייה ואפילו הוא במעי אשה זרה הכשרה לכהונה – פוסלה; דקסבר כל זמן
שהוא במעי זרה - זר הוא, וכל שכן האי, דבמעי גרושה הוא: דאפילו כשיולד לא יהא ראוי) -
קא משמע לן: בן יום אחד – אִין, עובר – לא.
נוחל ומנחיל:
'נוחל'? - ממאן?
מאביו;
'ומנחיל' – למאן?
לאחיו מאביו (דהא אין ירושה אלא לקרובי האב).
אי בעי מאבוה לירתי, ואי בעי מיניה לירתי (אפילו חשיבנא ליה כמאן דליתיה - ירתי לאחר מיתת אביהם, ואיהו מאי אהני)?
אמר רב ששת: נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב (אם מתה אמו ביום שנולד, הרי הוא יורשה; וכשמת הוא - באין אחיו מאביו
ויורשין הימנו נכסי אמו, דאי לאו איהו - הוו שקלי ליה קרובי האם, דבן נוחל את אמו
אבל האם אינה נוחלת את בנה; וכל שכן קרובי האם שאין נוחלין אותו, דכתיב (במדבר
א,ב) למשפחותם לבית אבותם:
משפחת האם אינה קרויה משפחה); ודוקא בן יום אחד, אבל עובר (שבמעיה
אם מתה מעוברת) – לא (אינו נוחל להנחיל את קרוביו מן האב);
מאי טעמא? - דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו
(נדה מד,ב)
בקבר (כי מת הוא קודם לה) להנחיל
לאחיו מן האב.
איני! והא הוה עובדא ופרכס עד תלת פרכוסי (ופרכס עובר שבמעי אמו אחר מיתתה תלתא פרכוסי, אלמא היא מייתה ברישא)!?
אמר מר בריה דרב אשי: מידי דהוה אזנב הלטאה דמפרכסת.
מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר: (מתניתין,
דקתני 'נוחל ומנחיל') לומר שממעט בחלק בכורה (כגון
אם היה בן יום אחד כשמת אביו, והיה לו אח בכור ואח פשוט, ומת הוא אחר אביו - נוחל
הוא מאביו את חלק רביעי שבנכסיו, ומנחילו לשני אחיו וחולקין הבכור והפשוט את חלקו
של זה בשוה, ונמצא ממעט בחלק הבכור: דאי לאו איהו - הוה שקיל בכור תרי תילתי;
כגון: מששה זהובים ארבעה, ופשוט נוטל שני זהובים, ועכשיו נוטל הבכור שלשה זהובים
כנגד שני אחין, ומחלקו של זה שלשה רבעי זהוב, נמצאו ביד בכור ארבעה זהובים חסר
רביע וביד פשוט שני זהובים ורביע; ודוקא בן יום אחד, אבל עובר אינו ממעט, כדאמר
לקמן: בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק הבכורה, ונוטל הבכור שליש בכורתו,
ובין שלשתן יחלקו שני שלישים);
ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: בן שנולד אחר מיתת האב
אינו ממעט בחלק בכורה; מאי טעמא (אמרינן בן יום אחד דממעט אבל עובר
לא)? - (דברים
כא,טו) [כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה]
וילדו לו [בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה] בעינן (וילדו לו משמע בחייו).
בסורא מתנו הכי; בפומבדיתא מתנו הכי:
אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: בכור שנולד לאחר מיתת
אביו (כגון מת אביו והאשה מעוברת תאומים) - אינו נוטל פי שנים (אין היוצא ראשון נוטל פי שנים; בלאו תאומים לא משכחת לה: דכיון דבכור לא
נולד עד מות אביו - פשוט מהיכן בא? אי נמי שהניח שתי נשים מעוברות);
מאי טעמא? (דברים כא,יז) [כי את הבכר בן השנואה]
יכיר [לתת
לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה] בעינן, והא
ליכא.
והלכתא ככל הני לישני דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא.
וההורגו חייב:
דכתיב (ויקרא כד,יז)
ואיש כי יכה כל נפש [אדם מות יומת] - מכל מקום.
והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם:
למאי הלכתא?
אמר רב פפא: לענין אבלות;
כמאן?
דלא כרבן שמעון בן גמליאל (אכולה
מתניתין קאי: דקא חשיב בן יום אחד בן קיימא), דאמר: 'כל ששהה שלשים יום באדם (דאילו בבהמה שמונה ימים לא הוי נפל) - אינו נפל', הא לא שהה
- ספק הוי!
הכא במאי עסקינן? - דקים ליה שכלו לו חדשיו.
משנה:
בת שלש שנים ויום אחד (ביאתה
ביאה לכל דבר:) מתקדשת (אם מסרה אביה לכך)
בביאה, ואם בא עליה יבם – קנאה (וזכה בנכסי אחיו, ליורשה, ולטמא לה),
וחייבין עליה משום אשת איש (אם קבל בה אביה קדושין מזה, ובא
אחר עליה – נהרג, דביאתה ביאה), ומטמאה את בועלה (אם היא נדה; אבל פחות מכן - אף על גב שמטמאה במגע - אינה מטמאה את בועלה
משום בועל נדה לטומאת שבעה, אלא משום נוגע ולטומאת ערב) לטמא משכב
תחתון (של בועל נדה) כעליון (של זב);
נשאת לכהן - תאכל בתרומה;
בא עליה אחד מן הפסולין (כגון:
חלל, נתין, וממזר, ועבד, ועובד כוכבים) - פסלה מן הכהונה (פסלה מתרומת אביה אם היא בת כהן, כדתניא בגמרא ד'אלמנה לכהן גדול' ביבמות (דף
סח.): מנין לכהנת לויה וישראלית שבא עליהן כו'? - תלמוד
לומר: כי תהיה לאיש זר [הוא
בתרומת הקדשים לא תאכל] [ויקרא
כב,יב]; כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה);
בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה (כגון: אביה, או חמיה) - מומתין עליה, והיא פטורה (מפני
שהיא קטנה ולאו בת עונשין);
פחות מכן כנותן אצבע בעין.
גמרא:
תנו רבנן: בת שלש שנים מתקדשת בביאה - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: בת שלש שנים ויום אחד;
מאי בינייהו?
אמרי דבי רבי ינאי: ערב ראש השנה (של
שנה רביעית) איכא בינייהו (לרבי מאיר גופיה לא הוי בת ביאה עד
יום אחרון של שלישית, דהוא ערב ראש השנה; ולרבנן עד למחר: דמיקלע יום ראשון
ברביעית)!
ורבי יוחנן אמר: 'שלשים יום בשנה חשובין שנה' איכא
בינייהו (לרבי מאיר מכי איקלע שלשים יום בשנה שלישית הויא בת ביאה, ולרבנן עד
דמיקלע שנה רביעית, ואיכא בינייהו טובא).
מיתיבי: 'בת שלש שנים - ואפילו בת שתי שנים ויום אחד -
מתקדשת בביאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בת שלשה שנים ויום אחד';
(נדה מה,א)
בשלמא לרבי יוחנן (דאמר מכי איקלע חשיבות שנה בשנה
שלישית, לרבי מאיר הויא בת ביאה – ניחא); (ואף
על גב דאמר רבי יוחנן שלשים יום, והכא קתני 'יום אחד' - תנאי היא בפרק 'ארבעה ראשי
שנים' (ראש השנה דף י.)) כי היכי דאיכא תנא דקאמר יום אחד
בשנה חשוב שנה הכי נמי איכא תנא דאמר שלשים יום בשנה חשובין שנה; אלא לרבי ינאי (דאמר: לרבי מאיר עד סוף שנה שלישית לאו בת ביאה היא) קשיא!
קשיא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol