דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף נ
(נדה מט,ב)
משנה:
כל הכשר לדון - כשר להעיד, ויש שכשר להעיד ואינו כשר
לדון.
גמרא:
לאתויי מאי?
אמר רבי יוחנן: לאתויי סומא באחת מעיניו (דכשר להעיד ואינו כשר לדון; אבל בשתי עיניו - אפילו לעדות פסול, דכתיב (ויקרא
ה,א) או ראה), ומני?
(נדה
נ,א)
- רבי מאיר היא (דפסיל סומא באחת מעיניו לדון),
דתניא: 'היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר:
(דברים כא,ה)
[ונגשו
הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' ו]על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע? וכי מה ענין ריבים אצל נגעים? מקיש
ריבים לנגעים: מה נגעים ביום, דכתיב (ויקרא יג,יד) וביום הראות בו [בשר חי יטמא] - אף ריבים ביום; ומה נגעים שלא
בסומא (אפילו סומא באחת מעיניו), דכתיב (ויקרא יג,יב) [ואם פרוח תפרח הצרעת
בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו] לכל מראה עיני הכהן (עד
דאיכא כולו מראה) - אף ריבים
שלא בסומא; ומקיש נגעים לריבים: מה ריבים שלא בקרובים (דנפקא
לן מ'לא יומתו אבות על בנים'
(דברים כד,טז)) -
אף נגעים שלא בקרובים (אין כהן רואה נגע קרובו).
אי מה ריבים
בשלשה אף נגעים בשלשה?: ודין הוא: ממונו בשלשה, גופו לא כל שכן?
תלמוד לומר: (ויקרא
יג,ב) [אדם כי יהיה בעור
בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת] והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים - הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את
הנגעים.
ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן, דהוה קדיין דינא ולא
קאמר ליה ולא מידי, היכי עביד הכי? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן: 'כל
הכשר לדון כשר להעיד ויש כשר להעיד ואין כשר לדון', ואמרינן לאתויי מאי? ואמר
רבי יוחנן: לאתויי סומא באחת מעיניו?
רבי יוחנן - סתמא אחרינא אשכח, דתנן [סנהדרין
פ"ד מ"א]: 'דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה' (אלמא לא מקשינן ריבים לנגעים דכתיב וביום
הראות בו בשר, וכי היכי דלענין לילה לא מקיש - לענין סומא נמי לא
מקיש).
ומאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא?
איבעית אימא: סתמא דרבים עדיף (ההיא
דלעיל אוקמינן כרבי מאיר, דיחיד הוא), ואיבעית אימא: משום דקתני לה גבי
הלכתא דדיני (בסנהדרין, דקא מיירי כולי מסכתא בדינין, הילכך עיקר
היא; אבל הך - לא תנן לה הכא גבי נדה אלא אגב גררא, דנקט 'כיוצא בו').
משנה:
כל שחייב במעשרות - מטמא טומאת אוכלין (דאין חייב לך במעשר אלא אוכל), ויש שמטמא טומאת אוכלין ואינו חייב
במעשרות.
גמרא:
לאתויי מאי?
לאתויי בשר ודגים וביצים.
משנה:
כל שחייב בפאה חייב במעשרות, ויש שחייב במעשרות ואינו
חייב בפאה.
גמרא:
לאתויי מאי?
לאתויי תאֵנה וירק שאינו חייב בפאה, דתנן [פאה
פ"א מ"ד]: 'כלל אמרו בפאה: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן
הארץ, ולקיטתו כאחד, ומכניסו לקיום (שאדם יכול לאוצרו) -
חייב בפאה' (בפאה כתיב (ויקרא
יט,ט) ובקוצרכם את קציר וגו'
- דומיא דקציר, דמכניסו לקיום, ואיכא כל הני);
'אוכל' - למעוטי ספיחי סטים (קרו"ג
[כרכום –
אוצר הלעזים]) וקוצה (גויטר"א, דאין אוכל אלא מין
צבע) (ולא ידענא אמאי נקט 'ספיחים', וכמדומה לי שהראשונים ראויים לאכילה);
'ונשמר' - למעוטי הפקר;
'וגידולו מן הארץ' - למעוטי כמהים ופטריות;
'ולקיטתו כאחד' - למעוטי תאנה (תאנה אינה מבשלה כאחד);
'ומכניסו לקיום' - למעוטי ירק;
ואילו גבי מעשר תנן [מעשרות
פ"א מ"א]: 'כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ - חייב במעשרות',
ואילו 'לקיטתו כאחד' (דממעט תאנה) ו'מכניסו
לקיום' (דממעט ירק) - לא קתני (אלמא תאנה וירק חייבין במעשר
מדרבנן, דמדאורייתא לא מיחייב אלא דגן ותירוש ויצהר).
אם היו בהם שומים ובצלין – חייבין, דתנן [פאה
פ"ג מ"ד]: 'מלבנות (שורות) בצלים שבין
הירק (שומים ובצלים מכניסן לקיום, לפיכך חייבים בפאה): רבי יוסי אומר: פאה מכל אחת ואחת (דירק הזרוע בין שורה לשורה מפסיק להו), וחכמים אומרים: מאחת על הכל'.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'עולשין (עשב ושמו קרישפל"א) שזרען מתחילה לבהמה ונמלך עליהן לאדם
(נדה נ,ב)
צריכות מחשבה (לאכילה) לכשיתלשו (ושוב תטמא טומאת אוכלין: שיחשב עליהן לאחר תלישתן לאוכלן, ואף על גב דכבר
חשב בחבורן, שהרי נמלך עליהן לאדם)' - קסבר מחשבת חבור לא שמה מחשבה.
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [טהרות
פ"א מ"א]: 'שלשה-עשר דברים נאמרו בנבלת עוף טהור, וזה אחד
מהן: צריכה מחשבה (לאכילה, ושוב תטמא מאיליה, ותחזור
ותטמא אוכלין במגע, דהא מאיליה קודם מחשבה אין לה טומאה אלא בבית הבליעה)
ואינה צריכה הכשר' (כדיליף לקמן בשמעתין: 'כל שסופו
לטמא טומאה חמורה - אין צריך הכשר' - לא שום הכשר ירידת טומאה: לא הכשר מים,
ולא הכשר שרץ, אלא מאיליה בלא שום נגיעה), אלמא מחשבת חיים לא שמה מחשבה (דהא מחיים סתמא לאכילה, ואפילו הכי לא מהניא ההיא מחשבה לטומאה, דבעינן מחשבה
בשעה שראוי לקבל טומאה, ומחיים לאו בר קבולי טומאה הוא) - הכא נמי
מחשבת חבור (הואיל ומחובר לאו בר קבולי טומאה -) לא
שמה מחשבה.
רבי זירא אמר: הכא בגוזל שנפל מן הרום עסקינן (עוף הבר פורח באויר), דלא הוה קמן (מחיים) דלחשוב
עליה.
אמר ליה אביי: תרנגולת שביבנה (דאמרינן
לקמן: כותים היו שם, וחשבו עליה; והא תרנגולת - עוף מזומן הוה, והויא קמן מחיים,
ואפילו הכי בעי מחשבה לטומאת מגע!) - מאי איכא למימר?
אמר ליה: תרנגול ברא הוה.
אחיכו עליה: תרנגול ברא - עוף טמא הוא, ועוף טמא מי קמטמא
(בבית הבליעה)! (והא קיימא לן (חולין
דף ק:) 'מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה, יצא זה שאיסורו משום
בל תאכל טמא – לא! ותרנגולת שביבנה מטמיא בבית הבליעה הואי, מדקא מייתי לה רבי
יוחנן בן נורי לקמן סייעתא למילתיה, דפליג בגוזל שנפלה בגת - אלמא דומיא דגוזל הוא)?
אמר להו אביי: גברא רבה אמר מילתא - לא תחיכו עליה: בתרנגולת
שמרדה (שברחה ונעשית מדברית לאדוניה, ושם גדלה אפרוחין*, ומהן נפל אחד כאן,
דלא היתה בו מחשבה מעולם), ומאי 'ברא' (דקאמר לכו)? דאיבראי
ממרה (הנעשה מדברית לאדוניה).
*[שהרי התרנגולת עצמה, לפני
שמרדה, הרי חשב עליה בסתם לאוכלין, וזה מועיל, ולכן מסביר רש"י שמדובר
באפרוחין שנולדו לאחר שמרדה]
רב פפא אמר: תרנגולתא (נקבה)
דאגמא הואי (דההוא - עוף טהור הוא אליבא דרב פפא);
רב פפא לטעמיה, דאמר רב פפא: תרנגול דאגמא – אסור;
תרנגולתא דאגמא – שריא; וסימניך: עמוני ולא עמונית.
דרש מרימר: תרנגולתא דאגמא אסירא: חזיוה רבנן דדרסה ואכלה
(מקבלת ברגליה מה שאוכלת; ואני אומר שדורסת על מאכלה ברגליה לאחוז שלא יבא
כולו לפיה, ואין עוף טהור עושה כן) והיינו 'גירותא' (דקיימא לן: 'גירותא' עוף טמא הוא, דאמר בפרק 'כל הבשר' (חולין
דף קט:) 'כל מה דאסר לן רחמנא - שרא לן לקבליה: אסר לן דמא
- שרא לן כבדא; אסר לן גירותא - שרא לן לישנא דכוורא').
תנו רבנן [טהרות פ"ח מ"ו; תופסתא
טהרות פ"ט מ"ז, עם תוספות הסבר]: 'גוזל (טהור) שנפל לגת (ומת), וחשב עליו להעלותו לכותי (להאכילו) – טמא (טומאת
אוכלין, ומטמא אוכלין אחרים במגע, דמעצמו באה עליו טומאה, משחשב עליו, כדיליף
לקמן: הואיל וסופו מטמא אדם - כגון האוכלו מטמא בגדים בבית הבליעה - לענין טומאה
קלה נמי לא בעי הכשר מים ולא הכשר נגיעת שרץ; 'הכשר' היינו דבר שמכשירו לטומאה,
כגון שרץ ומים); לכלב –
טהור; רבי יוחנן בן נורי אומר: אף לכלב טמא (טומאת
אוכלין, ולאו משום דאכילת כלב מחשבה היא, אלא לרבי יוחנן בן נורי לא בעי מחשבה); אמר רבי יוחנן בן נורי: קל וחומר:
אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה (כגון האוכלה מטמא בגדים בבית
הבליעה ואפילו לא חשב עליו, כגון שלא ידע שזה הוא), לא יטמא טומאה קלה (אוכלין ומשקין) שלא במחשבה?
אמרו לו: לא!
אם אמרת בטומאה חמורה שכן אינה יורדת לכך (אינה
יורדת לדין מחשבה; ולקמן מפרש מה היא),
תאמר בטומאה קלה שכן יורדת לכך?
אמר להן:
תרנגולת שביבנה תוכיח (שמתה תרנגולת ביבנה, ובא מעשה לפני
חכמים), שיורדת לכך וטמאוה שלא במחשבה (ואף על פי שיורדת לכך, כלומר: דלטומאה קלה טמאוה שלא במחשבה, ובטומאה קלה
אמרת 'יורדת לכך')!
אמרו לו: משם
ראיה? - כותים היו שם וחשבו עליה לאכילה.';
במאי עסקינן? אילימא בכרכים - למה לה מחשבה, והתנן [עוקצין
פ"ג מ"ג - בסיפא]: 'נבלת בהמה טהורה בכל מקום (ואפילו בכפרים, דליכא אוכלין מרובין - סתמא לאכילה), ונבלת עוף
טהור והחלב בכרכים [במשנה: 'בשוקים'] (ונבלת עוף טהור בכרכים, דאיכא עם רב, ואוכלין הכל, וכן חלב בהמה דכרכים) -
אין צריכין לא מחשבה ולא הכשר' (אבל
בכפרים בעי מחשבה)! אלא בכפרים? ומי איכא למאן דאמר דלא בעיא מחשבה? והתנן [עוקצין
פ"ג מ"ג - ברישא]: 'נבלת בהמה טמאה בכל מקום, ונבלת
עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה (נבלת בהמה טמאה בכל מקום - סתמא
לאו לאכילה, הלכך בעיא מחשבה; ונהי דאי איכא כזית בלא מחשבה מטמיא אפילו אדם
וכלים, וכל שכן אוכלין ומשקין, אלא להכי מהניא מחשבתה: דאי איכא פחות מכביצה שאר
אוכלין ופחות מכזית נבלה - משלים לכביצה: אי חשיב ליה - מצטרפא בהדייהו ומקבלת
טומאה במגע שרץ, ואי לא - לא) ואינה צריכה הכשר (דסופה לטמא טומאה חמורה)'?
אמר רבי זעירא בר חנינא: לעולם בכרך, וגתו מאסתו (והיינו טעמא דלרבנן בעיא מחשבה: דגת שנפל לתוכה – מאסתו, ואינו הגון
לאכילה כל כך) ועשאתו ככפר.
'אמר רבי יוחנן בן נורי: קל וחומר: אם מטמאה טומאה
חמורה שלא במחשבה, לא תטמא טומאה קלה שלא במחשבה? אמרו לו: לא! אם אמרת בטומאה
חמורה שכן אינה יורדת לכך'; מאי 'אינה יורדת לכך'?
אמר רבא: הכי קאמרי ליה: 'לא! אם אמרת
(נדה נא,א)
בטומאה חמורה שכן אינה עושה כיוצא בה (מאחר שמטמאה נבלה את האדם - אין אותו אדם חוזר ומטמא אדם: שאין מטמא אדם
אלא אב הטומאה), תאמר בטומאה קלה שעושה כיוצא בה (אבל
אוכל חוזר ומטמא אוכל - מדרבנן)?
אמר ליה אביי: כל דכן הוא: ומה טומאה חמורה, דקילא: דאינה
עושה כיוצא בה, מטמאה שלא במחשבה - טומאה קלה, דחמירא: דעושה כיוצא בה, אינו דין
שמטמאה שלא במחשבה?
אלא [מוסר לנו אביי?] אמר רב ששת: הכי קאמר: 'לא! אם
אמרת בטומאה חמורה שכן אינה צריכה הכשר, תאמר בטומאה קלה שצריכה הכשר'?
ומי צריכה הכשר? והתנן [טהרות
פ"א מ"א] : 'שלשה [עשר] דברים נאמרו בנבלת עוף טהור: צריכה
מחשבה, ואינה מטמאה אלא בבית הבליעה, ואינה צריכה הכשר'?
נהי דהכשר שרץ (שיכשירו שרץ להביאו לידי טומאה) לא
בעיא, הכשר מים בעיא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol