דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף נו
(נדה נה,ב)
מימי רגליו [של זב]
מנלן [שהן טמאות ומטמאות]?
דתניא [ספרא מצורע פרק זבים פרשתא א
מ"יא, בשנויים]: '[ויקרא טו,ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב
מבשרו זובו טמא הוא (דסמיך ליה [פסוק ג]) וזאת
תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא] 'זובו טמא וזאת' (ודרשי האי וזאת אקרא דלעיל: זובו טמא וזאת, כלומר: דבר אחר נמי כזוב:)
לרבות מימי רגליו לטומאה;
והלא דין
הוא: ומה רוק הבא ממקום טהרה – טמא, מימי רגליו הבאין
(נדה נו,א)
ממקום טמא (ממקום שזובו יוצא שהוא טמא בשבילו) -
אינו דין שיהו טמאין!?
דם (של זב גמור) היוצא מפי
האמה יוכיח: שבא ממקום טמא, וטהור (יליף ליה לקמן דטהור) - אף אתה אל תתמה על זה, שאף על פי
שבא ממקום טומאה - יהיה טהור!
תלמוד לומר: זובו טמא וזאת - לרבות מימי רגליו לטומאה'.
דם היוצא מפי האמה, מנלן דטהור?
דתניא: 'יכול יהא
דם היוצא מפיו ומפי האמה טמאין (יכול דם היוצא מפיו של זב יהא נדון
כרוק ודם היוצא מפי אמתו יהא נדון כזוב)?
תלמוד לומר: [ויקרא
טו,ב:
דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו] זובו טמא הוא - הוא טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי
האמה טמא אלא טהור.'
ואיפוך אנא ('וזאת' לרבות דם, ו'הוא'
להוציא מי רגלים)?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: דומיא דרוק: מה
רוק שמתעגל ויוצא (מתאסף הרבה כאחד ואחר כך יוצא,
כגון רוק ומי רגלים ושכבת זרע) - אף כל שמתעגל ויוצא, יצא דם שאין
מתעגל ויוצא (דכי אתא - קמא קמא נפיק).
והרי חלב שבאשה שמתעגל ויוצא, ואמר מר: חלב שבאשה מטמא טומאת
משקין; טומאת משקין – אִין, אבל לא טומאה חמורה!?
אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: דומיא דרוק:
מה רוק מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע (כשאינו מוציאו) -
אף כל מתעגל ויוצא (כגון סילון של מי רגלים)
וחוזר ונבלע, יצא דם שאינו מתעגל ויוצא, יצא חלב שבאשה: שאף על פי שמתעגל ויוצא -
אינו חוזר ונבלע.
ונילף מזובו: מה זובו שאין מתעגל ויוצא - מטמא אף כל?
אמר רבא: מזובו ליכא למילף, שכן גורם טומאה לאחרים.
והשרץ:
אמר ריש לקיש: שרץ שיבש ושלדו (דפוס
צורתו)
קיימת (שלא נשבר ונתפזר) – טמא.
והאנן תנן 'מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין'?
אמר רבי זירא: לא קשיא: הא בכולן (בשכולו
שלם טמא אפילו יבש), הא במקצתן, דתניא [דומה
לספרא שמיני פרשתא ה פ"ז מ"ו, ולא בשם רבי יצחק ברבי ביסנא]: 'אמר רבי יצחק ברבי ביסנא אמר רבי שמעון בן
יוחי: (בשרצים כתיב) [ויקרא יא,לא: אלה הטמאים לכם בכל השרץ
כל הנֹגֵעַ] בהם [במתם
יטמא עד הערב]; יכול
בכולן? תלמוד לומר: [ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו] מהם [במתם יטמא מכל כלי עץ או
בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר]!
אי 'מהם', יכול במקצתן?
תלמוד לומר 'בהם'!'; הא כיצד?
- כאן בלח כאן ביבש.
אמר רבא: הני זבוגי (פרוי"ט
[קרפדה] הנמצאים יבשים) דמחוזא (והוא צב ויש שקורין אותו בלעז
בו"ט [קרפדה]), כי
שלדן קיימת – טמאין; ואמר ריש לקיש: שרץ שנשרף ושלדו קיימת – טמא.
מיתיבי 'נמצא שרץ שרוף על גבי הזיתים, וכן מטלית
המהוהא (בלויה ונרקבת) – טהורין, שכל הטמאות כשעת מציאתן'?
אמר רבי זירא: לא קשיא: הא בכולן, הא במקצתן, דתניא [דומה
לספרא שמיני פרשתא ה פ"ז מ"ו, ולא בשם רבי יצחק ברבי ביסנא]: 'אמר רבי יצחק ברבי ביסנא אמר רבי שמעון בן
יוחי: [ויקרא יא,לא:
אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנֹגֵעַ] בהם [במתם יטמא עד הערב];
יכול בכולן? תלמוד לומר: [ויקרא יא,לב:
וכל
אשר יפל עליו] מהם [במתם יטמא מכל
כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב
וטהר]!'; הא כיצד? - כאן
בשרוף, כאן בשאינו שרוף.
מטמאין לחין:
זב - דכתיב (ויקרא טו,ג) [וזאת תהיה טמאתו
בזובו] רָר בשרו [את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא] (רר - כעין ריר, שהוא לח, כמו (שמואל א
כא,יד) ויורד רירו על זקנו)
כיחו וניעו ורוקו - דכתיב (ויקרא
טו,ח) [ו]כי ירוק [הזב בטהור וכבס בגדיו
ורחץ במים וטמא עד הערב]- כעין רוק;
שרץ - [ויקרא יא,לא:
אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנֹגֵעַ בהם] במותם [יטמא עד הערב] אמר
רחמנא: כעין מיתה.
'שכבת זרע' - הראויה
להזריע;
נבלה - דכתיב (ויקרא יא,לט)
[ו]כי
ימות [מן
הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב] - כעין
מיתה.
אם יכולין להשרות [ולחזור לכמות שהן - מטמאין לחין ומטמאין יבשין; וכמה היא
שרייתן? - בפושרין מעת לעת]:
בעי רבי ירמיה: תחילתו וסופו בפושרין? או דלמא תחילתו אף
על פי שאין סופו (אין צריך שיהו המים פושרין בסוף
כשיכלה מעת לעת)?
תא שמע, דתניא: 'כמה
היא שרייתן בפושרין? יהודה בן נקוסא אומר: מעת לעת, תחילתו אף על פי שאין סופו (אין צריך שיהו המים פושרין בסוף, אכן יהו על השרץ כמעת לעת אף על פי שאין
סופן; וקולא היא: דאי לא הדר בהכי – טהור, ואף על גב דאי הוו פושרין כל מעת לעת -
הוה הדר); רבן שמעון בן גמליאל אומר: צריכין
שיהו פושרין מעת לעת.'
רבי יוסי אומר בשר המת [יבש ואינו יכול להשרות ולחזור
לכמות שהיה - טהור]:
אמר שמואל: טהור מלטמא בכזית, אבל מטמא טומאת רקב (מלא תרווד ממנו מטמא במגע ומשא ואהל). [גליון הש"ס: עיין בפ"ב דאהלות וברע"ב, וברע"ב טהרות
פ"ד משנה ד [שאינו מטמא במגע].]
תניא נמי הכי: 'רבי יוסי אומר: בשר המת שיבש ואין יכול
לשרות ולחזור כמות שהיה - טהור מלטמא בכזית, אבל טמא טומאת רקב.'
משנה:
השרץ שנמצא במבוי - מטמא למפרע עד שיאמר "בדקתי את
המבוי הזה ולא היה בו שרץ", או עד שעת כבוד;
וכן כתם שנמצא בחלוק - מטמא למפרע עד שיאמר "בדקתי
את החלוק הזה ולא היה בו כתם", או עד שעת הכבוס;
ומטמא בין לח בין יבש (הכתם
או השרץ, בין שנמצאו לחין בין שנמצאו יבשין - מטמא כל טהרות שנמצאו במבוי מיום
כיבודו ושעשתה האשה מיום כבוס).
רבי שמעון אומר: היבש מטמא למפרע (עד
שעת כיבוד או כיבוס, דאיכא למימר לאחר כיבוס מיד נפל), והלח אינו
מטמא אלא עד שעת שיהא יכול לחזור ולהיות לח (אבל
הלח אינו מטמא למפרע אלא עד שעה שנוכל לומר אם נפל באותו יום עדיין הוא יכול להיות
עכשיו לח, אבל עד שעת הכיבוד - לזמן מרובה – לא, דהא לח הוא, ואי מההיא שעתא נפל -
הוה מתעביד יבש).
גמרא:
איבעיא להו: עד שעת כבוד חזקתו בדוק (מי מחזקינן דבדיק ליה בשעת הכיבוד ומשום הכי טהרות דקודם כיבוד טהורות)? או
דלמא חזקתו מתכבד (דאי הוה התם בשעת כיבוד הוי נפיק
האי שרץ מחמת כיבוד)?
ומאי נפקא מינה?
דאמר "כביד ולא בדיק (כבדתיו
ולא בדקתיו)": אי אמרת 'חזקתו בדוק' (דהא
דמטהרין הנך דמקמי כיבוד משום דחזקתו שבדקו בשעת כיבוד), הא לא בדק (וטהרות דמקמי כיבוד נמי טמאות)! אי אמרת 'חזקתו מתכבד', הא מתכבד!
(נדה נו,ב)
אי נמי (בסתמא, דלא אמר "לא בדקתי")
דאשתכח (שרץ) בגומא: אי אמרת חזקתו בדוק, מאן דבדק בגומא נמי בדיק! אי אמרת
חזקתו מתכבד - גומא לא מתכבדא.
וכן הכתם [וכן כתם שנמצא בחלוק - מטמא למפרע עד שיאמר "בדקתי
את החלוק הזה ולא היה בו כתם", או עד שעת הכבוס]:
איבעיא להו: עד שעת כבוס חזקתו בדוק או דלמא חזקתו מתכבס?
למאי נפקא מינה?
דאמר כיבס ולא בדק: אי אמרת חזקתו בדוק - הא לא בדק; אי
אמרת חזקתו מתכבס - הא מתכבס;
אי נמי דאשתכחה בסטרא (בצדי
הבגד שיש שם קמטים ותפירות שקורין וירונ"ש): אי אמרת
חזקתו בדוק - מאן דבדק בסטרא נמי בדיק; אי אמרת חזקתו מתכבס - בסטרא לא מתכבס;
מאי?
תא שמע, דתניא: 'אמר
רבי מאיר: מפני מה אמרו 'השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע (אפילו
דקודם כיבוד טמאות) עד שיאמר
"בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ" או עד שעת כיבוד' (כלומר: מפני מה תלו בכיבוד וטיהרו טהרות דקודם כיבוד)? - מפני שחזקת בני ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כבודיהם, ואם לא
בדקו הפסידוהו למפרע; ומפני מה אמרו 'כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר
"בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם" או עד שעת הכבוס (ומפני מה תלו טהרה בכבוס)? -
מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן, ואם לא בדקו הפסידו למפרע;
רבי אחא אמר:
(אם לא בדקתו בשעת כבוסו ולאחר זמן נמצא בו כתם ואין ידוע אם קודם כבוס היה
בו לטמא טהרות של קודם לכן -) תחזור
ותכבסנו: אם נדחה מראיתו (מחמת כבוס זה) - בידוע שלאחר כבוס (בידוע שלאחר כבוס ראשון נפל בו,
וטהרות של קודם כבוס ראשון טהורות: דאי קודם כבוס קמא הוה ביה - כבר נדחו מראיו
מחמת כבוס ראשון), ואם לאו -
בידוע שלפני הכבוס;
רבי אומר:
אינו דומה כתם שלאחר הכבוס לכתם שלפני הכבוס, שזה מקדיר (נכנס
בבגד: טרשטריי"ש [מחלחל – אוצר לעזי רש"י]) וזה (כתם שלפני כבוס) מגליד (וגלדו
עבה)';
שמע מינה חזקתו בדוק!
שמע מינה.
ומטמא בין לח [בין יבש. רבי שמעון אומר: היבש מטמא למפרע, והלח אינו
מטמא אלא עד שעת שיהא יכול לחזור ולהיות לח]:
אמר רבי אלעזר (אדרבי שמעון קאי): לא
שנו אלא שרץ, אבל כתם לח - נמי מטמא למפרע (עד שעת הכבוס): אימר יבש
היה ומיא נפיל עליה.
שרץ נמי, אימר יבש היה ומיא נפיל עליה?
אם איתא דהכי הוא - אמרטוטי אימרטט.
משנה:
כל הכתמין הבאין מרקם (שהן
עובדי כוכבים ודמן טהור) – טהורין.
רבי יהודה מטמא מפני שהם גרים (ודמן
טמא)
וטועין (שאין מצניעין את כתמיהם).
הבאין מבין העובדי כוכבים טהורין; מבין ישראל ומבין
הכותים: רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרים (בגמרא פריך: ואי דישראל טהור דמאן
טמא),
מפני שלא נחשדו על כתמיהן (ומכבסין אותם).
גמרא:
קפסיק ותני ('הבאין מבין העובדי כוכבים
טהורין') אפילו מתרמוד (אלמא בני תרמוד עובדי כוכבים
גמורים הן);
אמר רבי יוחנן: זאת אומרת מקבלין גרים מתרמוד (וכשרין לבא בקהל, ולא אמרינן 'ממזרים הן שנתערבו בבנות עשרת
השבטים, ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר')
איני! והא רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו 'אין מקבלין
גרים מתרמוד'!? וכי תימא זאת ולא סבירא ליה - והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה'!?
אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן.
מבין ישראל [ומבין הכותים: רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרים מפני שלא
נחשדו על כתמיהן]:
ורבנן, אי דישראל מטהרי, דמאן מטמו?
חסורי מחסרא והכי קתני: מבין ישראל – טמא, מבין הכותים:
רבי מאיר מטמא, דכותים גרי אמת הן, וחכמים מטהרין, דכותים גרי אריות הן (מפורש בספר (מלכים ב יז,כה) וישלח ה' בהם את האריות וגו')
אי הכי, 'שלא נחשדו על כתמיהן'? 'גרי אריות' מבעי
ליה!?
אלא הכי קאמר: מבין ישראל ומבין הכותים – טמאין, דכותים
גרי אמת הן (ודמן טמא); הנמצאין בערי ישראל (במקום גלוי) – טהורין, שלא נחשדו על כתמיהם ואצנועי מצנעי להו; הנמצאין
בערי כותים: רבי מאיר מטמא, דנחשדו על כתמיהם (דלא
מצנעי להו), וחכמים מטהרין, שלא נחשדו על כתמיהן.
משנה:
כל הכתמים הנמצאים בכל מקום (במקום
ישראל) –
טהורין, חוץ מן הנמצאים בחדרים (מסתמא מדאצנעי - דם נדה הוא)
ובסביבות בית הטמאות (חדר שהנשים משתמשות בו בימי נדותן).
בית הטמאות של כותים מטמאין באהל, מפני שהם קוברין שם את
הנפלים.
רבי יהודה אומר: לא היו קוברין אלא משליכין, וחיה גוררתו.
נאמנים לומר "קברנו שם את הנפלים" או "לא קברנו";
נאמנים לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה;
נאמנים על ציון קברות, ואין נאמנין לא על הסככות ולא על
הפרעות ולא על בית הפרס; (סככות ופרעות - בגמרא מפרש להו,
וספק נינהו, ומדרבנן, וכותיים לית להו;)
זה הכלל: דבר שחשודים בו - אין נאמנין עליו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol