דברי הגמרא
באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף
הדף.
נדה דף נח
(נדה נז,ב)
אמר מר: 'על בשרה ספק טמא ספק טהור – טמא; על חלוקה
ספק טמא ספק טהור – טהור' היכי דמי?: אי מחגור ולמטה, על חלוקה אמאי טהור, והא
תנן 'מן החגור ולמטה טמא'? ואי מחגור ולמעלה, על בשרה אמאי טמא, והתנן 'ראתה
דם על בשרה שלא כנגד בית התורפה טהורה'?
איבעית אימא מחגור ולמטה, ואיבעית אימא מחגור ולמעלה:
אי בעית אימא מחגור ולמטה, כגון שעברה בשוק של טבחים: על
בשרה - מגופה אתאי, דאי מעלמא אתאי - על חלוקה מיבעי ליה אשתכוחי; על חלוקה
מעלמא אתא: דאי מגופה אתא - על בשרה מיבעי ליה אשתכוחי!
ואיבעית אימא מחגור ולמעלה, כגון דאזדקרה (זקפה עצמה לאחוריה; ואף על גב דעברה בשוק של טבחים - טמאה): על
בשרה ודאי מגופה אתאי, דאי מעלמא אתאי - על חלוקה איבעי ליה אשתכוחי; על
חלוקה - מעלמא אתאי, דאי מגופה אתאי - על בשרה איבעי ליה אשתכוחי!
קתני מיהת 'על בשרה ספק טמא ספק טהור – טמא', ואף
על גב דלא הרגישה! ועוד, תנן: 'הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה'
ואף על גב דלא הרגישה!?
אמר רב ירמיה מדפתי: מודה שמואל שהיא טמאה -
(נדה נח,א)
מדרבנן (דלמא ארגשה ולאו אדעתה).
רב אשי אמר: שמואל הוא דאמר (לעיל
'בדקה קרקע עולם כו' - לאו משום הרגשה, אלא) כרבי נחמיה (סבירא
ליה),
דתנן [נדה פ"ט מ"ג]: 'רבי
נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה - אינו מקבל כתמים (לא
הזכירו חכמים גזרת כתם אלא על דבר המקבל טומאה)' (הלכך כל הנך תיובתא - לאו קושיא נינהו, דשמואל לא איירי בהרגשה כלל);
בשלמא לרב אשי - היינו דקאמר 'קרקע', אלא לרב ירמיה (מדפתי,
דקבלה לתיובתא דלעיל, ומשני: 'מודה שמואל כו', ומדקבלה לתיובתא - מכלל דטעמא
דשמואל משום הרגשה, ואי משום הרגשה) מאי איריא קרקע? אפילו גלימא נמי (בדקה בטלית וישבה עליה ואחר כך מצאה דם – טהורה, שלא הרגישה)?
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא גלימא דלא מבדק שפיר ואיכא
למימר מעלמא אתא, אלא אפילו קרקע דמבדק שפיר דאיכא למימר מגופה אתיא – טהור.
על עקבה ועל ראש גודלה - טמאה:
בשלמא עקבה עביד דנגע באותו מקום, אלא ראש גודלה מאי
טעמא? וכי תימא זימנין דנגע בעקבה - ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום? והתניא: 'היתה
לה מכה בצוארה (אם נמצא דם כנגד תורפה)
שתוכל לתלות (במכה של צוארה שפעמים שמטה את
צוארה לפניה ונופל דם המכה על תחתית חלוקה) – תולה; על כתפה שאינה יכולה לתלות (שאין דם בא מכתפה ונופל לפניה [כנראה על כתפה מאחור]) - אינה
תולה, ואין אומרים שמא בידה נטלתו (ממכה שבכתפה) והביאתו לשם'?
אלא שאני ראש גודלה: דבהדי דפסעה - עביד דמתרמי (תחת אותו מקום, ודם נוטף עליו).
ולא מחזקינן טומאה ממקום למקום?: והתניא: 'נמצאת על
קשרי אצבעותיה (היינו גב היד) - טמאה מפני
שידים עסקניות הן'!? מאי טעמא (והא גב היד אפילו בשעת בדיקה לא
נגעה, מאי טעמא טמאה)? - לאו משום דאמרינן בדקה בחד ידא ונגעה באידך ידא (ונגעה יד שבדקה על גב חבירתה)?
לא! שאני ידה, דכולה עבידא דנגעה.
על שוקה ועל פרסותיה מבפנים [טמאה, מבחוץ – טהורה, ועל
הצדדין מכאן ומכאן – טהורה]:
מבפנים עד היכא (עד היכא קרוי פנים מעובי השוק, ולא
אמרינן צדדין נינהו)?
אמרי דבי רבי ינאי: עד מקום חבק (עד
מקום חבק ספק; וכמדומה לי שהוא קֶפֶץ הירך והשוק שקורין יירי"ט [מיתר הברך], וקאמר: עד מקום שהוא מתחיל - קרוי פנים; ו'חבק' היא מתיחת הגידין
שחובקין הירך והשוק יחד, סמוך לאותו קפץ' כמו (שבת דף
סד.) 'את הקילקי ואת החבק').
איבעיא להו: מקום חבק כלפנים או כלחוץ?
תא שמע: דתני רב קטינא: עד מקום חבק וחבק עצמו כלפנים.
רב חייא בריה דרב אויא מתני לה בהדיא 'אמרי דבי רבי ינאי:
עד מקום חבק, וחבק עצמו כלפנים'.
בעי רבי ירמיה: כשיר (רצועה
בעיגול כצמיד) מהו (מי מספקינן בדם הנדה או לאו)? כשורה
מהו? טיפין טיפין מהו? לרוחב ירכה מהו?
תא שמע: 'על בשרה ספק טמא ספק טהור – טמא'; 'על
בשרה' מאי לאו כי האי גוונא?
לא, דלמא דעביד כרצועה (לאורך
הירך, דהיינו אורחיה: כשנופל ושותת נעשה כרצועה).
ההיא איתתא דאשתכח לה דמא במשתיתא (שהיתה
מסכת טווי לאריג ונמצא דם על השתי; [תארגי את שבע מחלפות ראשי] עם המסכת דשמשון (שופטים
טז,יג) מתרגמינן 'עם משתיתא'); אתאי לקמיה
דרבי ינאי, אמר לה: תיזיל ותיתי (כדרך שעשתה עד עכשיו, שהלכה ושבה:
אי מתרמי שהטווי המוסך - שקורין אורדי"ר [סידור חוטי השתי] - בא בין רגליה כנגד אותו מקום - טמאה).
והתניא [תוספתא טהרות פ"ד מ"א;
פ"ה מ"ח]: 'אין שונין בטהרות'? (גבי
מתעטף בטליתו וטהרות וטמאות בצדו בפרק קמא
(לעיל דף ה:) ספק נגע ספק לא נגע ]
טהור, ואם אי אפשר אלא אם כן נגע – טמא; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף על פי דלא
אפשר - לא מטמינן ליה, אלא אומרים לו 'שנה'! ואי לא נגע - מטהרינן ליה; אמרו לו:
אין שונין בטהרות: דאף על גב דהשתא לא מיתרמי - דלמא מעיקרא לא הוה הכי.)
כי אמרינן 'אין שונין' – לקולא (כגון
בההיא, דאי אפשר לו אלא אם כן נגע וטמא, ואנן [לא]
ניקו ונימא ליה 'שנה!' להקל), אבל לחומרא שונין (אבל
הכא - חומרא הוא: דמסתמא טהורה, דהא לא על בשרה ולא על חלוקה אשתכח, והאי דאמר
"תיזיל ותיתי" ואי מתרמי מטמינן לה - חומרא היא).
היתה פושטתו [ומתכסה בו בלילה - כל מקום שנמצא בו כתם טמאה, מפני שהוא
חוזר; וכן בפוליוס]:
תניא: 'אמר רבי
אלעזר ברבי יוסי: דבר זה (היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כו') הוריתי בעיר רומי לאיסור, וכשבאתי
אצל חכמים שבדרום - אמרו לי: יפה הוריתה.'
תנו רבנן: 'ארוכה
שלבשה חלוקה של קצרה (ולא בדקתו קודם לבישה ואחר כך נמצא
עליו דם) וקצרה שלבשה חלוקה של ארוכה, אם מגיע
(כתם) כנגד בית
התורפה של ארוכה - שתיהן טמאות (טמאה אף ארוכה וכל שכן קצרה), ואם לאו - ארוכה טהורה וקצרה טמאה (טהורה הארוכה, אבל קצרה טמאה: שהרי כנגד בית התורפה שלה הוא מגיע).'
תניא אידך: 'בדקה
חלוקה והשאילתו לחבירתה היא (הראשונה) טהורה, וחבירתה תולה בה.'
אמר רב ששת: ולענין דינא (דכבוס
הכתם מן החלוק) תנן (דחבירתה תולה בה, דאמרה אחרונה
"לא מהימנת לי דאת בדקתיה"), אבל לענין טומאה - היא טהורה
וחבירתה טמאה.
(נדה נח,ב)
מאי שנא מהא, דתניא [תוספתא
מקואות פ"ב מ"ז]: 'שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע
על זו שתיהן טמאות (ולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור,
ואף על גב דאיכא למתלי)' (והכא נמי: אף על גב דבדקה, לימא
שתיהן טמאות, דאימור: לאו יפה בדקה)?
שאני התם, דאיכא סלע יתירה (ומאי
חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך - תלייה בהך? הלכך שתיהן טמאות; אבל הכא
טומאה תלויה בהך דלא בדקה).
תנו רבנן: 'לבשה
שלשה חלוקות הבדוקין לה (זה על גב זה): אם יכולה לתלות (כדמפרש: עברה בשוק של טבחים) – תולה, ואפילו [הכתם]
בתחתון [בלבד]; אין יכולה לתלות - אינה תולה, ואפילו [הכתם]
בעליון [בלבד]; כיצד: עברה בשוק של טבחים - תולה אפילו בתחתון; לא עברה בשוק
של טבחים - אף בעליון אינה תולה.'
משנה:
ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות: שחטה בהמה חיה ועוף,
נתעסקה בכתמים - או שישבה בצד העסוקין בהן, הרגה מאכולת - הרי זו תולה בה.
עד כמה תולה (בדם מאכולת)?
רבי חנינא בן
אנטיגנוס אומר: עד כגריס של פול (אבל טפי מהכי - אין דם מאכולת כל
כך גדול, ובהכי מיהא תלייה), ואף על פי שלא הרגה (ורבי
חנינא פליג אדרבנן, דקאמרי 'הרגה – אִין, לא הרגה – לא'),
ותולה בבנה או בבעלה (אם
יש בהם מכה).
אם יש בה מכה (יבשה) והיא יכולה
להגלע (כלומר: להתלחלח) ולהוציא דם - הרי זו תולה;
מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו: "ראיתי
כתם"!
אמר לה: שמא מכה היתה ביך?
אמרה לו: "הן, וחיתה"!
אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם?
אמרה לו: "הן"! - וטהרה רבי עקיבא.
ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה
בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, שנאמר (ויקרא
טו,יט) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה [שבעת ימים תהיה
בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב] – דם, ולא כתם;
עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם: עגול – טהור, משוך –
טמא, דברי רבי אליעזר ברבי צדוק.
גמרא:
תנינא להא, דתנו רבנן: 'מעשה ותלה רבי מאיר בקילור (אפלשטור"א [תחבושת] אדום), ורבי תלה
בשרף שקמה.'
או שישבה [בצד העסוקין בהן ... הרי זו תולה בה]:
ישבה – אִין, לא ישבה – לא (ולא
אמרינן 'דלמא ישבה ולאו אדעתה'); תנינא להא, דתנו רבנן [תוספתא
נדה פ"ו מ"יא]: 'עברה בשוק של טבחים, ספק ניתז עליה ספק לא ניתז
עליה – תולה; ספק עברה ספק לא עברה – טמאה.'
הרגה מאכולת [הרי זו תולה בה]:
הרגה – אִין, לא הרגה – לא; מתניתין מני?
רבן שמעון בן גמליאל היא, דתניא: הרגה – תולה; לא הרגה - אינה תולה, דברי רבן שמעון בן גמליאל; וחכמים
אומרים: בין כך ובין כך תולה.
אמר רבן
שמעון בן גמליאל: לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף: לדברי אין קץ (שאיני נותן שיעור, ואם לא הרגה - אפילו כחרדל טמאה), שאין לך אשה שטהורה לבעלה: שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה
טיפי דם מאכולת! לדברי חברי אין סוף (שהם מקילים יותר מדאי: דאפילו לא
הרגה – תולה, ואין נותנין שיעור, אלא אפילו כסלע תולה או יותר), שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה,
שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם! אבל נראין דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס
מדברי ומדבריהם, שהיה אומר "עד כמה היא תולה? - עד כגריס של פול (ואפילו לא הרגה, ויתר מכגריס – לא, ואפילו הרגה; ולדבריו יש לטמא כגריס
ועוד, ולטהר פחות מכגריס)"
ולדבריו אנו מודים.'
תוספות
ד"ה וכדבריו אנו מודים. ומיהו היכא דהרגה הרבה מאכולת או פשפש - תולה כפי מה
שהרגה, מידי דהוה אשוק של טבחים.
ולרבנן, דאמרי תולה - עד כמה (כלומר:
וכי אפשר לתלות כתם גדול במאכולת)?
אמר רב נחמן בר יצחק: תולה בפשפש ועד כתורמוס (כתם רחב כתורמוס יכולה לתלות, ולא במאכולת אלא בפשפש: שמא פשפש הרגה,
שכתמו גדול; פשפש = פונייש"א בלע"ז)
תנו רבנן: 'פשפש זה - ארכו כרחבו, וטעמו כריחו; ברית
כרותה לו שכל המוללו - מריח בו (כלומר: ריחו נודף ומבאיש, וכל
המוללו - על כרחו מריח ריחו).'
'ארכו כרחבו' - לענין כתמים (דאי
הוה כתם ארכו כרחבו - אפילו יותר מכגריס - תלינן בפשפש);
'טעמו כריחו' - לענין תרומה, דתנן [תרומות
פ"ח מ"ב]: 'או שטעם טעם פשפש בפיו - הרי זה יפלוט (באוכל תרומה מיירי, וכל שכן חולין,
דהא שרץ הוא! אלא האי דנקט תרומה - משום דפליגי לעיל מיניה: 'אמרו לו
"נטמאת ונטמאת התרומה" - רבי אליעזר אומר: יבלע, רבי יהושע אומר: יפלוט';
אבל אומר לו '"טמא היית וטמאה היתה התרומה" או שנודע שהוא טבל, או
שטעם טעם פשפש לתוך פיו - הרי זה יפלוט' הואיל ועד שלא נתנה לתוך פיו אירע בה
פסול זה - לא חיישינן להפסד תרומה)'; מנא ידע (טעם
פשפש)? –
'טעמו כריחו'.
ואכתי מנא ידע (והלא לא הריח בו)?
'ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו'.
אמר רב אשי: עיר שיש בה חזירים - אין חוששין לכתמים. (חזירים אוכלים שקצים ורמשים ומתיזים דם.)
אמר רב נחמן בר יצחק: והא דדוקרת (טבחים
הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה) - כעיר שיש בה חזירים דמיא.
עד כמה היא תולה [רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: עד כגריס של פול, ואף על פי
שלא הרגה]:
אמר רב הונא: כגריס אינה תולה, פחות מכגריס תולה;
ורב חסדא אמר: כגריס תולה, יתר מכגריס אינה תולה.
לימא ב'עד ועד בכלל' קא מיפלגי: דרב הונא סבר 'עד ולא עד
בכלל', ורב חסדא סבר 'עד ועד בכלל'?
אמר לך רב הונא: איכא 'עד ועד בכלל' ואיכא 'עד ולא עד
בכלל', והכא לחומרא והכא לחומרא (הילכך עד ולא עד בכלל, דאי עד ועד
בכלל - הוה ליה קולא, דקתני 'עד כגריס [של פול] - תולה' וקיימא לן ב'אלו טריפות' (חולין
נה.) דבכל 'עד' אזלינן לחומרא: אי 'עד ועד' חומרא הוא -
אזלינן בתריה, ואי 'עד ולא עד' חומרא הוא - אזלינן בתריה);
ורב חסדא אמר לך: בעלמא אימא לך לחומרא אמרינן לקולא לא
אמרינן, והכא - כדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: כל שיעורי חכמים להחמיר - חוץ מכגריס
של כתמים, להקל.
איכא דאמרי לה להא שמעתא באפי נפשה (ולאו
אמתניתין): רב
הונא אמר: כגריס כיתר מכגריס, ורב חסדא אמר: כגריס כפחות מכגריס, וקמיפלגי בעד ועד
דהכא, כדאמרינן (כדאמר רב הונא לחומרא, כדאמרינן
בכל דוכתי, הלכך 'עד ולא עד בכלל', ולרב חסדא - כרבי אבהו).
מיתיבי:
(נדה נט,א)
'היו עליה טיפי דמים למטה ([מגריס] כלומר:
קטנים)
וטיפי דמים למעלה ([מגריס:]
גדולים) - תולה בעליון עד כגריס'; מאי, לאו
כגריס מלמטה (בפחות מכגריס ותלינן)?
לא, כגריס מלמעלה.
תוספות
ד"ה היו בה טיפי דמים למטה וטיפי דמים למעלה תלינן בעליון עד כגריס. פירש
הקונטרס: 'למטה' = קטנים, 'למעלה'
= גדולים; תלינן בעליון -
הגדול - בדם מאכולת עד כגריס; מאי לאו עד כגריס כלמטה = בפחות
מכגריס? לא כלמעלה = ביותר מכגריס;
וזהו
תימה: אמאי נקט 'למעלה' ו'למטה'? הוה ליה למנקט 'גדולים' 'וקטנים'!?
ועוד:
היכי משמע ליה כ'למטה'? מאי אולמיה ממתניתין? ועוד: דלא הוה ליה למנקט 'כלמעלה'
ו'כלמטה', דהוה ליה למימר 'כפחות מכגריס' ו'יותר מכגריס': לישנא דנקט עד הכא!?
ונראה
לי דהכי פירושו: למטה = למטה מן החגור; למעלה = למעלה מן החגור; תולה
בעליון = אותו שלמטה נתלה בעליון: דשמא כמו שעליון מעלמא אתי - תחתון נמי
מעלמא אתי, ועד כגריס נתלה בו; וקאמר מאי לאו כגריס למטה: ד'עד
כגריס' דקתני - מיירי שהתחתון עד כגריס תולה בעליון: שממקום שבא העליון בא
התחתון, מכלל דאי לאו עליון - מטמינן ליה ולא תלינן בדם מאכולת, אלמא 'כגריס' =
כיותר מכגריס!
ומשני:
לא כגריס ולמעלה, כלומר: תולה תחתון בעליון כשהעליון עד כגריס, ומלמעלה
למטה קחשיב - כשהעליון שלשה גריסין או שני גריסין עד כגריס, שאז אין אנו תולין
עליון בדם מאכולת אלא מעלמא אתי - אז נתלה בו התחתון, ומיירי כשתחתון יותר מכגריס;
אבל אם היה העליון כגריס - אז לא יהיה התחתון טהור, שאין רגלים לדבר דאתא דם בה
מעלמא, שהרי העליון יש לתלותו בדם מאכולת.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol