דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
נדה דף סה
(נדה סד,ב)
אמר רב: 'בוגרת - נותנין לה לילה הראשון'; [לפי הר"ן עד כאן דברי רב.]
[מסבירה הגמרא]
והני מילי שלא ראתה, אבל ראתה - אין לה אלא בעילת מצוה ותו לא (ואפילו לבית הלל, דאמרי 'בהגיע זמנה לראות ארבעה' - הני מילי נערה:
דמשיגיעו ימי הנעורים הוי זמנה, אבל בוגרת - לילה הראשון ותו לא).
מיתיבי: 'מעשה ונתן לה רבי ארבע לילות מתוך י"ב
חדש (שבעל לילה הראשון והלך בדרך מיד, ושהה שלשה חדשים וחזר ובעל ומצא דם, וכן
פעם שניה, ושלישית, ובא לפני רבי ואמר: דם בתולים הוא) ; היכי דמי?
אילימא דיהיב לה כולהו בימי קטנות,
(נדה סה,א)
'עד שתחיה המכה' תנן (וארבע
לילות לקטנה מאי עבידתייהו)!? אלא דיהיב לה כולהו בימי נערוּת? נערוּת י"ב חדש
מי איכא? והא אמר שמואל 'אין בין נערוּת לבגרוּת אלא ששה חדשים בלבד'? וכי תימא
בציר מהכי הוא דליכא, הא טפי איכא - הא 'בלבד' קאמר! אלא דיהיב לה שתים בימי קטנות
ושתים בימי נערוּת? הא בעא מיניה רב חיננא בר שלמיא מרב: 'הגיע זמנה לראות תחת בעלה מהו? אמר ליה:
כל בעילות שאתה בועל אינן אלא אחת (ושלש בעי למיתב לה לבד שתים דקטנות),
והשאר משלימין לארבע לילות'! אלא דיהיב לה אחת בימי קטנות ושתים בימי נערוּת ואחת
בימי בגרוּת? אי אמרת בשלמא בוגרת בעלמא (שניסת לאחר שבגרה)
יהבינן לה טפי (מלילה אחת: דאית לה שתי לילות - משום הכי יהיב להך
משבגרה לילה אחת שלמה ואף על גב דנבעלה קודם לכן) כי היכי
דאהני קטנוּת בימי נערוּת למבצר לה חדא (דכי היכי דאהני בעילות קטנות למבצר
חדא מארבע לילות הניתנות לנערה, דהא אמרינן 'כל בעילות שבעל אינן אלא אחת', הא
לילה אחת מיהא מבצרי: דתו לא יהבינן לה ארבע אלא שלש), אהני נמי נערוּת
לבגרוּת למבצר לה חדא (מלילות דבגרוּת, ותו לא; הלכך להך
בוגרת שנבעלה קודם לכן יהבינן מיהא לילה אחת מהשתים); אלא אי
אמרת בוגרת דעלמא לא יהבינן לה טפי (אלא אי אמרת בוגרת לילה הראשון ותו
לא), לא
ליתב לה אלא בעילת מצוה ותו לא (אמאי יהיב לה להך אחת בימי בגרוּת?
אם כן בעילות דקודם לכן מאי אהנו? חדא בעילה הוא דבעי למיתב לה בימי בגרוּת, ולא
כל הלילה)?
לעולם דיהיב לה אחת בימי קטנות ושלש בימי נערוּת (וליכא הכא בגרוּת כלל); (ודקשיא
לך: הא לא משכחת שלש עונות של שלשה חדשים בימי נערוּת -) מי סברת כל
תלתא ירחי חדא עונה? כל תרי ירחי חדא עונה.
מנימין סקסנאה הוה שקיל ואזיל לאתריה דשמואל; סבר למעבד
עובדא כוותיה דרב (בוגרת כל לילה הראשון)
אפילו ראתה [הבר הר"ן: כי דברי רב היו רק 'בוגרת - נותנין לה
לילה הראשון', וטעה בזה], אמר: לא
פליג רב בין ראתה בין לא ראתה.
קדים שכיב באורחא, קרי שמואל עליה דרב (משלי
יב,יא) לא יאונה לצדיק כל און [ורשעים מלאו רע] (שלא נכשל זה בדבריו).
ערוך לנר: ק"ק וכי אם הוא היה
עובר על דברי רב מה עון היה זה לרב? ... ומדלא פריש רב – טעה בדבריו וכבר אמר התנא
'חכמים הזהרו בדבריכם' ... עיין שם בערוך לנר.
אמר רב
חיננא בר שלמיא משמיה דרב: כיון שנתקו שניו של אדם (זִקנה) -
נתמעטו מזונותיו (קשין לבא), שנאמר (עמוס
ד,ו) גם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וחוסר לחם בכל
מקומותיכם [ולא שבתם עדי נאם ה'].
ראתה ועודה [בבית אביה: בית שמאי אומרים: נותנין לה בעילת מצוה; ובית
הלל אומרים: כל הלילה כולה]:
תנו רבנן: 'ראתה ועודה בבית אביה, בית הלל אומרים: כל
הלילה שלה, ונותנין לה עונה שלמה; וכמה 'עונה שלמה'? - פירש רבן שמעון בן גמליאל:
לילה וחצי יום.'
ומי בעינן כולי האי? ורמינהי [תוספתא טהרות פ"יא מ"יא]: 'הרי שהיו גתיו ובית בדיו (גתיו ליין, ובית בדיו לשמן)
טמאות, ובקש לעשותן בטהרה, כיצד הוא עושה? - הדפין (זהו
הדלת שנותנין על הענבים) והלולבין (היינו חופיא: אישקוב"א [מטאטא] שמנקים בה את הגת) והעדשין (זו
היא הגת עצמה שהענבים נתונים שם) –
מדיחן;
(נדה סה,ב)
העקלים (רדוט"ש [המחזיק את הזיתים תחת הקורה בבית הבד];
יש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב) של נצרים ושל בצבוץ (קנבוס; [פשתן – ספר הערוך]) – מנגבן (שאינם
בולעין כל כך); של שיפא (גומא; גליי"ד בלע"ז) ושל
גמי – מיישנן; וכמה מיישנן? – שנים עשר חדש; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מניחן מגת
לגת ומבד לבד -
היינו תנא
קמא?
איכא בינייהו
חרפי ואפלי (לרבי שמעון בן גמליאל פעמים שהן יותר מי"ב חדש,
פעמים שהן פחות).
רבי יוסי אומר: הרוצה לטהר מיד - מגעילן ברותחין, או
חולטן במי זיתים;
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: מניחן תחת
הצינור שמימיו מקלחין, או במעיין שמימיו רודפין, וכמה? – עונה; כדרך שאמרו ביין
נסך כך אמרו בטהרות.'
כלפי לייא!: בטהרות קיימינן!
אלא 'כדרך שאמרו בטהרות - כך אמרו ביין נסך'.
וכמה עונה?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: או יום או לילה.
רבי חנה שאונא - ואמרי לה רבי חנה בר שאונא - אמר רבה בר
בר חנה אמר רבי יוחנן: חצי יום וחצי לילה.
ואמר רב שמואל בר רב יצחק: ולא פליגי (רבי חייא ורבה בר בר חנה): הא בתקופת ניסן ותשרי (שהיום והלילה שוים – 'או יום או לילה'), הא בתקופת
תמוז וטבת (שאינם שוין – 'חצי יום וחצי לילה' דהוי עונה שלימה של
י"ב שעות) - הכא נמי אימא גבי נדה: חצי יום וחצי לילה.
והא 'לילה וחצי יום' קאמר?
אלא אי לילה - דניסן ותשרי; אי חצי יום וחצי לילה - דטבת
ותמוז;
ואיבעית אימא: שאני כתובה, דמגבי בה טפי עד דחתמי (יש עיכוב בדבר לדקדק בכל ולחותמה, הילכך בעינן לילה שלימה וחצי יום).
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: הלכה בועל בעילת מצוה (בין הגיע זמנה בין לא הגיע), ופורש.
מתיב רב חסדא: 'מעשה ונתן לה רבי ארבע לילות מתוך
י"ב חדש'! אמר ליה רבא: הדורי אפירכא למה לי? אותיב ממתניתין!
הוא סבר מעשה רב.
מכל מקום לרב ושמואל קשיא?
אינהו דעבדו כרבותינו, דתניא: 'רבותינו חזרו ונמנו
בועל בעילת מצוה ופורש.'
אמר עולא: כי הוו בה רבי יוחנן וריש לקיש בתינוקת (בהאי פרקא ששמה 'תינוקת') - לא הוו מסקי מינה אלא כדמסיק תעלא (שועל) מבי כרבא (מן המחרישה, שאינו מוציא משם אלא
אבק ברגליו; הכי נמי לא ילפינן מפרקא דמתניתין מידי, אלא מברייתא)
ומסיימי בה הכי (וכרבותינו דאמרי):
בועל בעילת מצוה ופורש.
אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אלא מעתה בעל נפש לא יגמור
ביאתו!?
אמר ליה: אם כן לבו נוקפו ופורש.
תנו רבנן [תופסתא נדה פ"ט מ"א,
בשנויים]: 'וכולן שהיו שופעות דם
ובאות מתוך ארבע לילות לאחר ארבע לילות (ללא
ראתה בבית אביה), מתוך הלילה
לאחר הלילה (לראתה בבית אביה) - כולן צריכות לבדוק את עצמן (שאין סומכות לומר "הואיל ושופעות דם - מדם בתולים הוא, ואפילו אחר
ארבע לילות", אלא בודקות אם נשתנו מראה דמים, כדמפרש); ובכולן רבי מאיר מחמיר כדברי בית שמאי (לקטנה ארבע לילות, להצריכה בדיקה אם שופעת מתוך ארבע לאחר ארבע, ולנערה
לילה אחד); ושאר ראיות (היכא דאינה שופעת) שבין בית
שמאי ובית הלל (דלבית הלל טהורין ואפילו נשתנו) - הלך אחר מראה דמים, שהיה רבי מאיר
אומר: מראה דמים משונים הן זה מזה; כיצד? - דם נדה אדום, דם בתולים אינו אדום; דם
נדה זיהום, דם בתולים אינו זיהום; דם נדה בא מן המקור, דם בתולים בא מן הצדדין' (ובהא לא סבירא ליה כבית שמאי לגמרי: דלבית שמאי אפילו לא נשתנו – טמאין,
כיון דאינה שופעת מתוך ארבע לאחר ארבע – לקטנה, ומתוך לילה לאחר לילה - להגיע זמנה
ולא ראתה)'.
אמר רבי יצחק בר רבי יוסי אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי
מאיר, אבל חכמים אומרים: כל מראה דמים אחת הן.
תנו רבנן: 'הרואה
דם (לאו בבתולה קא מיירי, אלא בדם נדות)
מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית; מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש
(נדה סו,א)
ותנשא לאחֵר (כדמפרש לקמיה: שאין כל האצבעות שוות); ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה
ושלישית (דתלתא זימני בעינן לחזקה, כרבן שמעון בן גמליאל; בכולה
גרסינן 'ושלישית'); מכאן ואילך
לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחֵר; ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה
ושניה ושלישית;
מכאן ואילך
לא תשמש עד שתבדוק עצמה; כיצד בודקת את עצמה? - מביאה שפופרת ובתוכה מכחול (קיסם ארוך) ומוך מונח
על ראשו (של מכחול): אם
נמצא דם על ראש המוך - בידוע שמן המקור הוא בא; לא נמצא דם על ראשו - בידוע שמן
הצדדין הוא בא (וטהור); ואם יש לה מכה באותו מקום - תולה במכתה; ואם יש לה וסת (לקלקול הזה: שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש, אלא לפרקים) - תולה בוסתה (ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת);
ואם היה דם
מכתה משונה מדם ראייתה - אינה תולה;
ונאמנת אשה
לומר "מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא" - דברי רבי; (הך מילתא לחודה דנאמנת אשה קאמר רבי, אבל רישא - כולה רבן שמעון [בן גמליאל] היא);
רבן שמעון בן
גמליאל אומר: דם מכה הבא מן המקור – טמא;
ורבותינו העידו
על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור.'
מאי בינייהו?
אמר עולא: מקור מקומו טמא איכא בינייהו.
שפופרת אפגורי מפגרא לה (שהעץ
אינו חלק ומסרטט ומוציא דם)?
אמר שמואל: בשפופרת של אבר ופיה רצוף (כפול) לתוכה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה נא להודיע
לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03
או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה,
אפילו באמצע משפט - כך:
(תענית
ב,ב)
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא: בתחתית הדף
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר
– להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol