דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

 

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

נדה דף עב-עג

(נדה עא,ב)

משנה:

1. הרואה יום אחד עשר (שהיא סוף ימי זוב, ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה) וטבלה לערב ומשמשה:

בית שמאי אומר: מטמאין משכב ומושב (אפילו בעלה מטמא משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין, שהוא כבועל שומרת יום כנגד יום; דקסבר יום י"א בעי שימור) וחייבין בקרבן,

 

(נדה עב,א)

המשך המשנה

ובית הלל אומרים: פטורים מן הקרבן (דלא בעי שימור; אבל לענין טומאה מודו מדרבנן להחמיר, גזרה יום י"א אטו תוך י"א יום, דמטמאה בועלה מדאורייתא עד שתספור קצת יום המחרת, כדיליף לקמן, מ'יהיה לה');

2. טבלה ביום שלאחריו (דעבדה שימור קצת, ושימור מעליא הוא), ושמשה את ביתה (אלא שתוך י"א יום אסור לעשות כן: שלא תבא לידי ספק, שמא תראה לאחר תשמיש ומצטרפין הימים לזיבה ואין טבילתה טבילה), ואחר כך ראתה:

בית שמאי אומרים: מטמאין משכב ומושב (ואפילו בועלה – מדרבנן - גזרו אטו תוך י"א יום) ופטורין מן הקרבן (דהא עבדי שימור; ואף על פי שחזרה וראתה - אין מצטרפין לזיבה, שהרי תחילת נדה היא), ובית הלל אומרים: הרי זה גרגרן (ממהר לחטוא: שמא ירגיל בכך תוך י"א, אבל לענין טומאה - טהור);

3. ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה - שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן (ואפילו לא תראה למחר, דהא בעי שימור, והרי בעל זבה קטנה);

4. טבלה ביום שלאחריו (דעבדה קצת שימור) ושמשה - הרי זו תרבות רעה (שמא תראה אחר כן ותצטרף לשלפניו ואין טבילתה טבילה), ומגען ובעילתן תלויין (ומגען - לענין טומאה וטהרה, ובעילתן לעניןן קרבן – תלויין: שאם תראה - מגען מגע זבה, וחייבין בקרבן, ואם לא תראה - מגען טהור ובעילתן פטורה).

 

גמרא:

תנו רבנן: 'ושוין בטובלת לילה לזבה, שאינה טבילה (ואף על פי שחלוקין בית הלל ברואה יום י"א וטבלה לערב שפטורין מן הקרבן, התם - משום דיום י"א לא בעי שימור, הילכך לאו זבה הואי; אבל זבה קטנה של תוך י"א יום בעיא שימור: דאין טבילת לילה עולה עד שתשמור יום המחרת קצת ותטבול),

ושוין ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאה משכב ומושב וחייבין בקרבן (כאילו בועלה ביום ;והך סיפא - פירוש דרישא הוא);

לא נחלקו אלא ביום י"א יום, שבית שמאי אומרים מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן, ובית הלל פוטרין מקרבן;

אמרו להן בית שמאי לבית הלל: מאי שנא יום י"א מיום תוך י"א? אם שיוה לו לטומאה (שאתם מודים שמטמאה בועלה משכב ומושב ליל מוצאי י"א), לא ישוה לו לקרבן?

אמרו להן בית הלל לבית שמאי: לא! אם אמרת בתוך י"א יום, שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה (הילכך צריכה לשמור יום המחרת כנגד יום הראייה) - תאמרו ביום י"א שאין יום שלאחריו שנצטרף עמו לזיבה?

אמרו להם בית שמאי: השוו מדותיכם: אם שיוה לו לטומאה ישוה לו לקרבן, ואם לא שיוה לו לקרבן לא ישוה לו לטומאה?

אמרו להם בית הלל: אם הביאנוהו לידי טומאה להחמיר (מדרבנן) - לא נביאהו לידי קרבן להקל (להביא חולין בעזרה)! ועוד: מדבריכם אתם נושכין (מוקשין), שאתם אומרין 'טבלה יום שלאחריו ושמשה ואחר כך ראתה - מטמא משכב ומושב ופטורה מן הקרבן' - אף אתם השוו מדותיכם: אם שיוה לו לטומאה - ישוה לו לקרבן, ואם לא שיוה לו לקרבן - לא ישוה לו לטומאה? אלא להחמיר ולא להקל - הכא נמי להחמיר ולא להקל.'

אמר רב הונא: משכבה ומושבה שבשני (לראייתה: הרואה תוך י"א וטבלה יום שלאחריו) בית שמאי מטמאין אף על פי שטבלה אף על פי שלא ראתה (לבית שמאי דמחמירי, ומטמאין משכב ומושב מדרבנן לאחר טבילה ואפילו לא ראתה); מאי טעמא? - כיון דאילו חזיא מטמאה (למפרע מדאורייתא, שהרי מצטרף לזיבה) השתא (כי לא חזיא) נמי מטמיא (נמי גזרינן מדרבנן אטו ראתה).

אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן? תנינא: 'טבלה יום שלאחריו (יום י"ב, שאינו מצטרף) ושמשה את ביתה ואחר כך ראתה: בית שמאי אומרים: מטמאה משכבות ומושבות ופטורה מן הקרבן' (וקסלקא דעתא האי 'ראתה' דלאחריו - כאילו לא ראתה תוך י"א דמיא, דהא עכשיו היא מטמאה מתחילת נדה ואינה פוסלת טבילה של שחרית, והך טומאה - מדרבנן היא: דגזרינן י"ב אטו י"א - הכי נמי גזרינן לא ראתה אטו ראתה)!?

אמר רב כהנא: ראתה שאני.

אמר רב יוסף: וכי ראתה מאי הוי? ראייה דנדה היא (ואינה מצטרפת, אלא מעכשיו מטמאה, וטומאת מעת לעת הוא דאיכא עליה, וטומאת מעת לעת אינה מטמאה את בועלה?! אלא משום דגזרינן יום שלאחר י"א אטו תוך י"א דאורייתא - הכי נמי תוך י"א כי לא ראתה בשני [כלומר: לא ראתה פעם נוספת] אחר טבילתה - גזרינן אטו ראתה)!?

 

 

 

אמר ליה אביי לרב יוסף: רב כהנא (דאמר 'ראתה שאני'), הכי קא קשיא ליה: בשלמא היכא דראתה גזרינן ראייה דנדה אטו ראייה דזבה אלא היכא דלא ראתה מאי נגזר בה (הכי קא קשיא ליה: אף על גב דהך טומאה מדרבנן, ליכא למימר דכי היכי דגזרי בית שמאי ראייה שניה דלאחר י"א אטו ראייה שניה תוך י"א - הכי נמי נגזור לא ראתה אטו ראתה' [את זה אי אפשר לומר, שהרי] דראייה בראייה מיחלפא, ראתה בלא ראתה לא מיחלפא)?! ועוד תנן (דלא כרב הונא) [זבים פ"א מ"א; תוספתא זבים פ"א מ"א[1]]: 'הרואה ראייה אחת של זוב (באיש מיירי), בית שמאי אומרים: כשומרת יום כנגד יום (בשני שלה: שמגעה תלוי אחר טבילה - אף זה מגעו תלוי אם טבל לאחר ראייה ונגע במעשר - מגעו תלוי: שמא יראה ראייה שניה ומצטרף לזיבה), ובית הלל אומרים: כבעל קרי (וטהור למעשר לאחר טבילה מיד)' (קתני מיהא לבית שמאי: שומרת יום וזב בראייה ראשונה - שוין)

 

(נדה עב,ב)

ותניא [תוספתא זבים פ"א מ"א]: 'המסיט את הראייה (טהור שהסיט את הטפה ראשונה): בית שמאי אומרים תולין (אם יחזור הזב ויראה היום שנים נמצא זב גמור למפרע וזוב מטמא במשא), ובית הלל מטהרין (כמסיט את הקרי, דלא מטמא במשא); משכבות ומושבות שבין ראייה ראשונה לראייה שנייה: בית שמאי תולין, ובית הלל מטהרין'; וקתני רישא [תוספתא זבים פ"א מ"א]: 'הרואה ראייה אחת של זוב: בית שמאי אומרים: כשומרת יום כנגד יום', אלמא (מדמקשי [מלשון היקש] בית שמאי ראייה ראשונה לשומרת יום, וקתני 'משכב ומושב של בין ראייה ראשונה לשניה תולין') - (אלמא) שומרת יום כנגד יום לבית שמאי (משכב ומושב דשומרת יום בַּשֵּׁנִי שלה) תולין! (ואם לא תראה – טהורה; ודוקא בַּשֵּׁנִי, אבל בראשון לא סלקא לה טבילה עד שתשמור קצת שני, וכל זמן שלא טבלה [בשני] - זבה היא;)

לא תימא 'שומרת יום כנגד יום' אלא אימא 'כבועל שומרת יום כנגד יום' (דמודה רב הונא בבעילה בשני לאחר טבילתה שהיא תולה כל זמן שלא ראתה, ואין טומאתה עליו אפילו מדרבנן).

מאי שנא איהו (בועל) דלא מטמא משכב ומושב (דיליה) ומאי שנא איהי דמטמיא ליה [צריך לומר להו, והכוונה למושב ולמשכב][2]?

איהו דלא שכיחי ביה דמים - לא גזור ביה רבנן (לטמא משכב ומושב כל זמן שלא ראתה לאחר תשמיש), איהי דשכיחי בה דמים - גזור בה רבנן.

(כיון דאמרת איהי דשכיחי בה דמים גזרו בה רבנן -) ומאי שנא משכב ומושב דמטמיא ליה, ומאי שנא בועל דלא מטמיא ליה (דלא גזרו ביה רבנן שתטמאנו)?

משכב ומושב דשכיח מטמיא ליה, בועל דלא שכיח לא מטמיא.

 

 

תנן : 'טבלה יום שלאחריו ושמשה - הרי זו תרבות רעה: מגען ובעילתן תלויין', מאי לאו דברי הכל היא (ואפילו בית שמאי, וקתני בַּשֵּׁנִי שבתוך י"א מגעה תלוי, וקשיא לרב הונא)?

לא, בית הלל היא, דתניא : 'אמר להם רבי יהודה [הגר"א] בית שמאי לבית הלל: וכי לזו אתם קורין 'תרבות רעה'? והלא לא נתכוון זה אלא לבעול את הנדה'?

'נדה' סלקא דעתך?

אלא אימא 'לבעול את הזבה';

'זבה' סלקא דעתך?

אלא אימא 'לבעול שומרת יום כנגד יום'.

 

איתמר: [יום] עשירי [מתוך י"א יום שבין נדה לנדה] - רבי יוחנן אמר: עשירי (אין לו צרוף לזיבה: שאין מצטרף עמו אלא י"א, דהוי להו תרי) כתשיעי (דפשיטא לן ביה דבעי שימור אם ראתה בו, דהא ראוי להביאה לידי זבה גמורה): מה תשיעי בעי שימור - אף עשירי (אם התחילה לראות בו) בעי שימור (י"א כנגדו, אף על גב דאינה ראויה לבא לידי זבה גמורה);

ריש לקיש אמר: עשירי כאחד עשר (לבית הלל, דאמרי לא בעי שימור): מה אחד עשר לא בעי שימור - אף עשירי לא בעי שימור.

איכא דמתני לה אהא: 'אמר לו רבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא: אפילו אתה מרבה 'בשמן' 'בשמן' (גבי רבוכה של תודה במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף פט.) דכתיב [ויקרא ז,יב: אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן] וכתיב תלתא 'בשמן', ותניא [ספרא צו פרשתא ה פרק יא משנה ד] 'אילו נאמר בשמן [אחד] הייתי אומר '[הרי היא כ]כל המנחות ללוג, תלמוד לומר: בשמן בשמן דחלות ורקיקין, הוי ריבוי אחר ריבוי - למעט לחצי לוג) כל היום כולו - איני שומע לך (ללמד דבר זה מן המקרא), אלא חצי לוג שמן לתודה, ורביעית יין לנזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה (בין סוף נדה לתחילת נדה: משכלו ימי נדה - אינה חוזרת להיות נדה: לישב לראייה אחת ששה והוא, עד שיכלו י"א יום) - הלכה למשה מסיני (שהלכה למשה מסיני על פה הוא)'.

מאי 'הלכה' (דמשמע איום י"א קאמר רבי אלעזר בן עזריה דהוי הלכה למשה מסיני, ובעי הש"ס: מאי הלכותיו משאר הימים שלפניו)?

רבי יוחנן אמר: הלכה אחד-עשר ( בדבר אחד הוא חלוק משלפניו); ריש לקיש אומר: הלכות אחד עשר (בשני דברים הוא חלוק):

רבי יוחנן אמר הלכה אחד-עשר: אחד עשר הוא דלא בעי שימור, הא לאחריני (לעשירי) עביד שימור!

וריש לקיש אמר: הלכות אחד-עשר: לא אחד-עשר בעי שימור (מדאורייתא לשמור י"ב כנגדו), ולא שימור לעשירי הוי (דעשירי לא בעי שימור מדאורייתא הואיל ולא תבא בהן לידי זיבה, ומדרבנן מיהא אפילו רואה יום י"א - אסורה לשמש ביום שלאחריו, כדקתני מתניתין: 'הרי זה גרגרן', ואמרינן בפרק 'בא סימן' (לעיל דף נד.) 'גרגרן דתנן אסור').

הני 'הלכות' נינהו? הני קראי נינהו, דתניא:

[ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ה פרק ח משנה א] 'יכול הרואה שלשה ימים בתחילת נדה רצופים תהא זבה (לספירת ז' נקיים ולקרבן, דכתיב (ויקרא טו) ימים רבים וקמצריך לה ספירה וקרבן), ומה אני מקיים (ויקרא טו,יט) [ו]אשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה [בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב] (האמור בפרשה ראשונה שלא הצריכה ספירת נקיים וקרבן)? - ברואה יום אחד; אבל הרואה שלשה ימים בתחילה תהיה זבה? תלמוד לומר (בפרשה שניה):

 

(נדה עג,א)

(ויקרא טו,כה) [ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים] בלא עת נדתה [או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא [קרי: היא]] = סמוך לנדתה (בלא עת נדתה אינו אומר לך אלא ברואה שלשה אחר ימי נדתה סמוך לנדתה: שראתה יום ראשון אחר שבעה ימי נדתה, וראתה שמיני ותשיעי ועשירי);

[ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ה פרק ח משנה ב] ואין לי אלא סמוך לנדתה, מופלג לנדתה יום אחד מנין?

תלמוד לומר: 'או כי תזוב' (לרבות רואה תשיעי ועשירי ואחד עשר);

אין לי אלא יום אחד, מנין לרבות מופלג שנים שלשה ארבעה חמשה ששה ושבעה שמונה תשעה עשרה – מנין (שכולן יש להן דין אחד)?

אמרת: מה מצינו ברביעי (לימים שאחר הנדה) שראוי לספירה (לספירת נקיים אם ראתה אב"ג ופסקה) וראוי לזיבה (לצרף עם בג"ד אם לא ראתה באחד, דהא אתרבי מופלג יום אחד מקרא ד'או כי תזוב', דהיינו בג"ד), אף אני אביא (כל אלו עד) העשירי (ועשירי בכלל) שראוי לספירה וראוי לזיבה (שהן ראויין לספירה: אם ראתה שלשה ראשונים - משכי שבעה נקיים עד שיהו נמי נראין לזיבה באיזה מהם שתראה שלשה רצופין);

[ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ה פרק ח משנה ג] ומנין לרבות אחד עשר (שיצטרף עם הראשונים לזיבה לשלשה רצופין, ואף על גב שאינו ראוי לספירת נקיים של זיבת שלשה ראשונים)?

תלמוד לומר: 'בלא עת נדתה' (ואפילו מופלג לימים הרבה);

(כיון דכתיב בלא עת נדתה) יכול שאני מרבה אף שנים עשר (שאם ראתה י' י"א י"ב תהא זבה גמורה, ולא תהא תחלת נדה בראיית י"ב, אלא מצטרף לזיבה)?

אמרת: לאו!

ומה ראית לרבות אחד-עשר ולהוציא שנים עשר?

מרבה אני (יום) אחד-עשר שראוי לספירת 'או כי תזוב' (דזיבה רביעי מתרבי מ'או כי תזוב', ולאותה זיבה משכי ימי ספירה עד י"א), ומוציא אני שנים עשר שאין ראוי לספירת 'או כי תזוב';

[ספרא מצורע פרק זבים פרשתא ה פרק ח משנה ד] ואין לי (שתקרא זבה לטומאה) אלא (רואה) שלשה ימים (רצופין), שני ימים מנין?

תלמוד לומר: '[ויקרא טו,כה: כל ימי זוב טומאתה כ]ימי [נדתה תהיה]';

יום אחד מנין?

תלמוד לומר: (ויקרא טו,כה) [ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה] כל ימי [זוב טמאתה כימי נדתה תהיה] טמאה [הוא [קרי: היא]] מלמד שמטמאה את בועלה כנדה (שמפורש בה [ויקרא טו,כד] אשר ואם ישכב איש [אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא]);

[בספרא: אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה, מנין לרואה שנים תהיה זבה? - תלמוד לומר ימי זוב טומאתה כימי נידתה.

מנין לרואה יום אחד תהיה זבה? - תלמוד לומר: כל זובה כימי נידתה]

'היא' - היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל;

והלא דין הוא: ומה היא שאינה מטמאה בראיות כבימים (שאינה מטמאה בשלש ראיות ביום אחד טומאת זוב גמור לקרבן כאילו ראתה שלשה ימים), מטמאה את בועלה, הוא שמטמא בראיות כבימים (אבל זב מטמא בין בשלש ראיות ביום אחד, בין בשלשה ימים רצופין [בבבא קמא בפרק 'כיצד הרגל' (דף כד.)]) אינו דין שמטמא מה שהוא בועל? - תלמוד לומר: 'היא': היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל;

[סיפרא פרשת מצורע פרק זבים פרשה ה פרק ח משנה ח: תהיה טמאה - לרבות את בועלה היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את שהוא בועל; משנה ט: הלא דין הוא: ומה אם הזבה שאין מטמאה אלא בשלש ראיות

לשלשה ימים מטמאה את בועלה, הזב שהוא מטמא בשלש ראיות ליום אחד אינו דין שיטמא את שהוא בועל. ת"ל תהיה טמאה לרבות את בועלה. [היא] היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את שהוא בועל אלא שדברו חכמים בלשון נקייה]

ומנין שהיא [הגהות מהר"ב רנשבורג] עושה משכב ומושב?

תלמוד לומר: (ויקרא טו,כו) [כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה] כמשכב נדתה [יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה];

ואין לי (עושה משכב ומושב בימים שאחר הנדה) אלא (הרואה) שלשה ימים, שני ימים מנין?

תלמוד לומר: 'ימי' [ויקרא טו, כו: כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה];

יום אחד מנין?

תלמוד לומר: 'כל ימי';

ומנין שסופרת אחד לאחד?

תלמוד לומר: 'יהיה לה' (הוסיף לה הויה של שמור);

יכול תספור שבעה לשנים, ודין הוא: ומה הוא שאין סופר אחד לאחד (זב בעל ראייה אחת כבעל קרי, וטובל בו ביום), סופר שבעה לשנים – היא, שסופרת אחד לאחד, אינו דין שתספור שבעה לשנים!?

תלמוד לומר: 'יהיה לה': אינה סופרת אלא יומה.'

- אלמא קראי נינהו (כל דין י"א שבין נדה לנדה: מכאן למדנו שהן י"א יום, והרואה בהם שלשה הרי זו זבה, והרואה בא' בב' סופרת יום כנגד יום, ולסוף י"א מתחילין ימי נדה: אם תראה אחד תשב ששה והוא, שהרי לא רבינן לדין יום זובה אלא י"א, ומכאן ואילך הרי היא בדין פרשה ראשונה, דכתיב בה [ויקרא טו,יט] שבעת ימים תהיה בנדתה)?

לרבי עקיבא קראי (דלא גמר הך הלכתא הלכה למשה מסיני דקאמר רבי אלעזר בן עזריה, וכי היכי דיליף חצי לוג שמן לתודה מקראי - הכי נמי יליף אחד עשר יום שבין נדה לנדה מקראי), לרבי אלעזר בן עזריה - הלכתא.

 

אמר ליה רב שמעיה לרבי אבא: אימא ביממא (ראתה ביום) תהוי זבה (כדכתיב (ויקרא טו,כה) ימים רבים), בליליא (אבל ראתה בלילות לא תהא זבה [אלא]) תהוי נדה?

אמר ליה: עלך אמר קרא (ויקרא טו,כה) [ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים] בלא עת נדתה [או כי תזוב] על נדתה [כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא [קרי: היא]] - סמוך לנדתה (ליל שמיני, שהרי ימי נדות כל שבעה עד הלילה, כדכתיב (ויקרא טו,יט) שבעת ימים תהיה בנדתה)': סמוך לנדתה אימת הוי? בליליא, וקא קרי לה 'זבה'!

תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות (משנה וברייתא הלכה למשה מסיני) בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: (חבקוק ג,ו) [עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם] הליכות עולם לו; אל תקרי הליכות אלא הלכות.

 

הדרן עלך תינוקת וסליקא לה מסכת נדה

תמו מסכתות התלמוד הבבלי ולא נשלם לימודם

שבח לאל בורא עולם

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה נא להודיע לישעיהו הכהן הולנדר, ביאליק 27 פתח תקוה 49351, טלפון 93450996 03

או לכתובת הנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

מובאות וציטטות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 NARKISIM;

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך:

(תענית ב,ב)

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא: בתחתית הדף

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at the address at www.oocities.org/yeshol

 



[1]  אמנם נכון שהמובאה משביאה הגמרא היא משנה, אך היא גם תחילת התוספתא זבים פ"א מ"א, כמו ההמשך בתחילת עב,ב, ומשם אביי מביא את הראיה שלו, שהרי כתוב בהמשך הגמרא כאשר מתיחס אביי לדברים שכאן וקורא להם 'רישא', כי הם רישא של התוספתא;

מדוע מביא אביי את התוספתא?

כי במשנה איני יודע מה פירוש דברי בית שמאי 'כשומרת יום כנגד יום' – לאיזה ענין, ובהמשך הברייתא מתברר שבית שמאי אומרים 'תולין', ומשם הקושיא על רב הונא, שאמר: בית שמאי מטמאין אף על פי שטבלה אף על פי שלא ראתה.

[2] והטעות נובעת מהמשך הגמרא: 'ומאי שנא בועל דלא מטמיא ליה', ששם הגירסא הנכונה היא באמת 'ליה'