דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף יז
המשך פרק שני 'היה מביא'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה יז,א)
במדבר פרק ה
(יח) והעמיד הכהן את האשה לפני ה’
ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי
המרים המאררים:
(יט) והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה
אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה:
(כ) ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת
ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך:
(כא) והשביע
הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת ה'
את ירכך נפלת ואת בטנך צבה:
(כב) ובאו המים המאררים האלה במעיך
לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן:
(כג) וכתב את האלת האלה הכהן בספר
ומחה אל מי המרים:
(כד) והשקה את האשה את מי המרים
המאררים ובאו בה המים המאררים למרים:
משנה:
בא לו לכתוב את
המגילה, מאיזה מקום הוא כותב?
מ-ואם לא שכב איש [במדבר
ה,יט: והשביע
אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך - הנקי
ממי המרים המאררים האלה] (שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא
אם שטית - לא הנקי); (במדבר
ה,כ) ואת כי
שטית (טומאה [??]) תחת אישך [וכי נטמאת; ויתן איש בך את שכבתו,
מבלעדי אישך],
ואינו כותב (במדבר ה,כא) והשביע הכהן את האשה [בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה] וכותב [את המשך הפסוק] 'יתן
ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' ואינו כותב [את המשך הפסוק] 'ואמרה
האשה אמן אמן'.
(וכך הן סדורין בפרשה, אלא ש'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה
ואמר הכהן לאשה'
מפסיק בראש 'יתן
ה' אותך',
ואינו כותבו, דאינו אלא צוואה: שמצוה הכהן להשביע; וגם בסוף: 'ובאו המים המאררים במעיך
לצבות בטן ולנפיל ירך' - אינו כותב סוף המקרא 'ואמרה האשה' - דהיינו קבלה, שהאשה תקבל עליה שבועה, ואין זו מן האלות).
רבי יוסי אומר:
לא היה מפסיק (משהתחיל 'אם לא שכב איש אותך' עד 'אמן אמן': שהיה כותב צוואה ד'והשביע הכהן את האשה' וקבלה ד'ואמרה האשה אמן אמן').
רבי יהודה
אומר: כל עצמו (לישנא בעלמא הוא: יזהר בעצמו) אינו כותב (שלא יהא כותב) אלא (אלות לבדו) 'יתן
ה' אותך לאלה ולשבועה [בתוך
עמך בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה] ובאו המים המאררים האלה
במעיך [לצבות בטן ולנפל ירך] (ואפילו 'אם לא שכב איש אותך' ו'הנקי' - לא היה כותב, וכל שכן 'והשביע הכהן') ואינו כותב 'ואמרה האשה אמן אמן' (שהוא סוף המקרא הזה).
גמרא:
במאי קא
מיפלגי?
בהאי קרא
קמיפלגי: (במדבר ה,כג) וכתב את האלות האלה הכהן בספר [ומחה אל מי המרים]: רבי מאיר סבר: 'אלות' - אלות ממש ('יתן ה' אותך' 'ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'); 'האלות' - לרבות קללות הבאות מחמת ברכות (הנקי ממי המרים); 'אלה' (מיעוטא הוא) - למעוטי קללות שבמשנה תורה (דאי כתב קרא 'וכתב את האלות
בספר' הוה משמע אלות שבמשנה תורה: 'יככה ה' בשחפת' [דברים כחכב] - דאלה איקרו, דכתיב 'והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים
כט,יח)); 'האלה'
- למעוטי צוואות ('והשביע הכהן את האשה', דלא תימא 'לא ידלג' -
הילכך איצטריך למעטינהו) וקבלות
אמן. (ולקמיה פריך: מאי שנא האי [אות] ה"י דמרבה ביה [האלות], ומאי שנא האי [אות] ה"י דממעט ביה [האלה]?)
ורבי יוסי?
כולהו (ריבויא) כדקאמרת ('אלות' - אלות ממש; 'האלות' -
הקללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים); (אבל ה"י ד'האלה' - לא
תדרוש למעוטי צוואות וקבלות, דאתא) 'את' - לרבות צוואות וקבלות (וה"י דהאלה -
אורחיה הוא).
ורבי מאיר?
'את'ים לא
דריש.
ורבי יהודה?
כולהו (ההי"ן דקרא) - במיעוטי דריש להו: 'אלות' - אלות ממש; 'האלות'
- למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' -- למעוטי קללות שבמשנה תורה; 'האלה'
- למעוטי צוואות וקבלות.
ורבי מאיר, מאי
שנא האי ה"י דמרבי ביה, ומאי שנא האי ה"י דמעיט ביה?
ה"י דגביה
דריבויא (ה"י ד'האלות'
דקאי א'וכתב') - ריבויא היא; ה"י דגביה דמיעוטא ('אֵלֶה' דמיעוטא הוא: אלה ולא אחרות) – מיעוטא.
והא לית ליה
לרבי מאיר 'מכלל לאו אתה שומע הן (דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול, דתנן [קידושין
פ"ג מ"ד]: 'רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי',
דכתיב ביה 'אם
יעברו' 'ואם לא יעברו' [במדבר
כלב,כט-ל]; הא
[אם] לא כפליה - מכלל לאו לא
תשמע הן)'?
אמר רבי תנחום:
[במדבר ה,יט: והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך
ואם לא שטית טמאה תחת אישך] הנקי [ממי המרים המאררים האלה] כתיב (בלא יו"ד [הינקי??], דמשתמע
'הנקי אם לא שכב', ותדרוש הכי 'טומאה תחת אישך'- חנקי).
דריש רבי
עקיבא: 'איש ואשה זכו (ללכת בדרך ישרה: שלא יהא הוא נואף
ולא היא נואפת) - שכינה
ביניהן (שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן: יו"ד באיש
וה"י באשה); לא
זכו - אש אוכלתן (שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש)'.
אמר רבא: ודאשה
עדיפא מדאיש (אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש); <מאי טעמא?> האי מצרף (אש של אשה נוחה להדליק מהר,
שאין אות של שם מפסיק, אלא מחובר הוא ונקרא 'אש') והאי לא מצרף (אבל של איש - אין אותיות של
אש מצטרפות יחד: שהיו"ד של שכינה מפסקת).
אמר רבא: מפני
מה אמרה תורה 'הבא עפר לסוטה'? - זכתה - יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה [בראשית
יח,כז: ויען
אברהם ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי] עפר ואפר; לא זכתה - תחזור לעפרה.
דריש רבא: בשכר
שאמר אברהם אבינו 'ואנכי עפר
ואפר' - זכו בניו לשתי מצות: אפר
פרה ועפר סוטה.
והאיכא נמי עפר
כיסוי הדם?
התם הכשר מצוה
איכא, הנאה ליכא (ואין זה קיבול שכר, אבל כאן יש הנאה בסוטה: לתת שלום, ושלא
ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא, ואם נקתה - ונזרעה זרע, ומבטלת לעז מעל בניה;
ואפר פרה - לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל).
דרש רבא: בשכר
שאמר אברהם אבינו (בראשית יד,כג) אם מחוט ועד שרוך נעל [ואם אקח מכל אשר לך ולא
תאמר אני העשרתי את אברם] (שהבריח עצמו מן הגזל) זכו בניו לשתי מצות: חוט של תכלת (כנגד 'מחוט') ורצועה של תפלין (כנגד שרוך דהיינו רצועה).
בשלמא רצועה של
תפלין, דכתיב (דברים כח,י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך [ויראו ממך] (קיבול שכר הוא דאיכא הנאה), ותניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין
שבראש';
אלא חוט של
תכלת (של ציצית) - מאי
היא (הנאה איכא)?
דתניא: 'היה
רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין (שהזקיקו הכתוב לציצית)?
מפני שהתכלת
דומה לים, וים דומה לרקיע (בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית
כאילו הקביל פני שכינה; והכי תניא לה בספרי [במדבר
פסקא קטו]:
דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד; הילכך:
תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע - דתכלת לא דמי לרקיע כל כך, אלא דומה לדומה: כמו
תכלת דומה למראה הים, ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע), ורקיע דומה לכסא הכבוד (קראי קדריש:), שנאמר (דכתיב ברקיע) (שמות כד,י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת
הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב (בכסא הכבוד) [יחזקאל
א,כו: וממעל
לרקיע אשר על ראשם]
כמראה אבן ספיר דמות כסא [ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו
מלמעלה].
משנה:
אינו כותב לא
על הלוח (של עץ) ולא
על הנייר (של עשבים: שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד, ועושין כמו עור) ולא על
(סוטה יז,ב)
[המשך המשנה]
הדיפתרא (עור שאינה מעובד כל צרכה,
דמליח וקמיח ולא עפיץ: שהיו מעבדין הקלפים בעפצים שקורין גלי"ש) אלא על המגילה, שנאמר [במדבר
ה,כג: וכתב
את האלת האלה הכהן]
בספר [ומחה אל מי המרים] (בספר = קלף);
ואינו כותב לא
בקומוס (שרף האילן, ומתיכו במים וכותב הימנו) ולא בקנקנתום (וויטריאול"ו או
אורדימנ"ט קורין אותו) ולא בכל דבר שרושם (ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק
וקומוס וקנקנתום עבדי רושם) אלא בדיו (שלנו, של שרף), שנאמר (שם) 'ומחה': כתב שיכול למחות.
גמרא:
אמר רבא:
1. מגילת סוטה
שכתבה בלילה - פסולה; מאי טעמא? אתיא 'תורה' 'תורה': כתיב הכא [במדבר
ה,ל: או איש
אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ה'] ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, וכתיב התם (דברים
יז,יא) על פי
התורה אשר יורוך ועל המשפט [אשר יאמרו לך - תעשה: לא תסור מן
הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל]; מה משפט ביום (בסנהדרין (לד,ב) נפקא לן מ'והיה ביום הנחילו' [דברים
כא,טז]) - אף מגילת
סוטה ביום;
2. כתבה למפרע ('ירך ולנפיל, בטן לצבות במעיך' וכו' כסדר הזה, או אחד מהן
היפך, והשאר כתב כהילכתן) –
פסולה, דכתיב (במדבר ה,כג) וכתב את האלות האלה [הכהן בספר; ומחה אל מי
המרים]: ('האלה' משמע) כי דכתיבא (כמו שהן סדורין בפרשה) כתבה;
3. קודם שתקבל
עליה שבועה – פסולה, שנאמר 'והשביע' (פסוק יט) ואחר כך 'וכתב'
(פסוק כג);
4. כתבה איגרת (בלא שרטוט) – פסולה: [במדבר
ה,כג: וכתב
את האלות האלה הכהן]
בספר [ומחה אל מי המרים] אמר רחמנא (והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין
שרטוט);
(סוטה יח,א)
5. כתבה על שני
דפין (כדפין של ספר תורה העשויין עמודים) – פסולה: 'ספר' אחד אמר רחמנא ולא
שנים ושלשה ספרים;
6. כתב אות אחת
ומחק אות אחת (ומחקה על המים), (וחזר) וכתב אות אחת (שלאחריה) ומחק אות אחת (ומחקה עד שהשלים את כולה) – פסולה, דכתיב (במדבר
ה,ל: או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה
לפני ה'] ועשה
לה הכהן את כל התורה הזאת (עד שתהא כולה כאחד).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com