יבמות דף ק

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק אחד עשר 'נושאין על האנוסה'

יבמות דף ק

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות צט,ב)

תנו רבנן: 'עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ואלו הן:

1)חרש 2)שוטה 3)וקטן 4)טומטום 5)ואנדרוגינוס 6)העבד 7)והאשה (אשת כהן)

8)והערל (כהן שמתו אחיו מחמת מילה) 9)והטמא 10)ונושא אשה שאינה הוגנת לו;

וכולן משגרין להם לבתיהם (ואוכלין וערל שאסור לאכול מאכיל לנשיו ועבדיו) חוץ מטמא (לקמיה מפרש) ונושא אשה שאינה הוגנת לו (פסולה לכהונה).'

בשלמא חרש שוטה וקטן - לאו בני דיעה נינהו (וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל); טומטום ואנדרוגינוס נמי -

(יבמות ק,א)

בריה בפני עצמה נינהו (והויא זילותא דקדשים); עבד נמי - דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין; ערל וטמא - משום דמאיסי; נושא אשה שאינה הוגנת לו - משום קנסא; אלא אשה מאי טעמא לא?

פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע: חד אמר משום גרושה (שמא יגרשנה בעלה, והיא זרה, ולא ידעי אינשי ופלגי לה), וחד אמר משום יחוד.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו בי דרי דמקרב למתא ולא שכיחי בהו אינשי (משום גרושה ליכא, דהא סמוך למתא הוא, וידעי לה אי גרושה היא; ומשום יחוד איכא, הואיל דלא שכיחי ביה אינשי); אי נמי דמרחק ושכיחי בה אינשי (משום גרושה איכא משום יחוד ליכא).

'וכולן משגרין להם לבתיהן, חוץ מטמא (קנסא הוא דלא איזדהר) ונושא אשה שאינה הוגנת לו' - אבל ערל משגרינן ליה - מאי טעמא?

משום דאניס.

טמא נמי הא אניס?

האי נפיש אונסיה (שמתו אחיו) והאי לא נפיש אונסיה.

תנו רבנן: 'העבד והאשה - אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות; ובמקום שחולקין - נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד.'

מאי קאמר (קתני 'אין חולקין' והדר קתני 'במקום שחולקין')?

(האי 'במקום שחולקין' - לאו אתרומה קאי) (ו)הכי קאמר: 'במקום שחולקין (ודבר שחולקין נמי לנשים כגון) מעשר עני (שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי) - נותנין לאשה תחלה'

מאי טעמא?

משום זילותא (משום דזילא בה מילתא למיקם). (מעשר עני אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית, כדכתיב 'לגר ליתום ולאלמנה וגו' (דברים כו,יב), ועוד: משום דלא ליכספו עניים).

אמר רבא: מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי (זה תובע בעל דינו וזו תובעת בעל דינה ואין הדין בין שניהם) הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא (הייתי נזקק לאיש תחלה לגמור את דינו, ואחר כך הייתי נזקק לדון בין אשה ובין בעל דינה), אמינא דמיחייב במצות; כיון דשמענא להא - שרינא תיגרא דאתתא ברישא; מאי טעמא? - משום זילותא.

הגדילו התערובות [ושחררו זה את זה נושאין נשים ראויות לכהונה]

'שיחררו' - אי בעי - אִין, אי לא בעי - לא (כלומרף לא כפינן להו לשחרר זה את זה –בתמיה!)? ואמאי? לישא שפחה אינו יכול' בת חורין אינו יכול (ותנן גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין 'כופין את רבו ועושה אותו בן חורין' [גיטין פ"ד מ"ד] משום האי טעמא)?

אמר רבא: אימא: כופין אותן ומשחררין זה את זה.

נותנין עליהם חומרי [ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים]:

למאי הלכתא [האם נשארו חומרי כהנים שלא פרט שבמשנה? או מה הן חומרי ישראלים]?

אמר רב פפא[1]: למנחתם: נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים.

(מנחת ישראל נקמצת ושיריה נאכלים, כדכתיב (ויקרא ב,ב) 'וקמץ' 'והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו' (ויקרא ו,ט); ומנחת כהן אין נקמצת לפי שכולה כליל, שנאמר (ויקרא ו,טז) 'כל מנחת כהן כליל תהיה'; ואחד מתערובות הללו שמתנדב מנחה - צריכה קמיצה, שמא ישראל הוא; ומנחה שלא נקמצה פסולה כזבח שלא נשחט; ושיריה אין נאכלין דלמא כהן הוא)

הא כיצד?

הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן - איקרי כאן 'כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו' (היכי מצי מקטיר להו לשירים? ודלמא מנחת ישראל היא, ושירים גמורים הן, והרי הן בבל תקטירו, דכתיב (ויקרא ב,יא) לא תקטירו ממנו אשה לה' - כל שממנו לאישים - שנקטר הימנו דבר הראוי להקטיר - הרי השירים בבל תקטירו)!

אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמסיק להו לשום עצים, כרבי ~~אלעזר~~ אליעזר[2], דתניא: 'רבי ~~אלעזר~~ אליעזר אומר: '[ויקרא ב,יב: קרבן ראשית תקריבו אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח] (בתריה דהאי קרא ד'לא תקטירו' כתיב) לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשום עצים' (ומילתיה דרבי אליעזר בזבחים בפרק 'התערובות' (דף עז.) גבי אברי חטאת שנתערבו באברי עולה: 'רבי אליעזר אומר: ינתנו כולם למעלה ורואה אני את בשר החטאת שהן שירים, ובבל תקטירו - כאילו הן עצים: דכיון דלא מכוין לאקטורי - לאו הקטרה היא, ומותר לעשות כן מפני תקנת עולה; וחכמים אומרים: תעובר צורתם ויצאו לבית השרפה)

הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבנן מאי איכא למימר?

דעביד לה כרבי אלעזר ברבי שמעון, דתניא (גבי כהן המטמא הקדש בדלי דלות שמביא מנחת חוטא (מנחות עד,א) וכתב בה במנחת חוטא [ויקרא ה,יג] 'והיתה לכהן כמנחה' כלומר: אם חוטא זה כהן הוא - הרי היא כמנחת ישראל: מה מנחת ישראל נקמצת - אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת; אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זה שיריה נאכלין? - תלמוד לומר: 'וכל מנחת כהן כליל תהיה'; הא כיצד? הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבות לעצמן דברי רבי שמעון): רבי אלעזר ברבי שמעון אומר : הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן (למטה, מקום שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה, והיינו אצל המזבח)'.

ואפילו רבנן (עד כאן) לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון (ואמרו דשירים קריבים) אלא במנחת חוטא של כהנים, דבת הקרבה היא (דסבירא להו: כולה בת הקרבה היא, כמנחת נדבתו), אבל הכא (דלא מצי לאקרובה משום שמא זר הוא ושירים גמורים הם ובבל תקטירו) - אפילו רבנן מודו (דמתפזרין).

משנה:

מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים, ונשאת, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון:

היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני - חולצין ולא מייבמין (לאשתו של ספק זה: בני הראשון חולצין שמא בן אביהם היה, ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא, והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב, וזו עליהם בכרת; וכן בני האחרון) וכן הוא להם (לנשותיהם) - חולץ ולא מייבם.

(יבמות ק,ב)

[המשך המשנה]

היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם - הוא חולץ ומייבם (או חולץ או מייבם לאשת בן הראשון: אם אחיו הוא – הרי טוב! ואם לאו – נכרית היא אצלו; וכגון שאין אח אלא הוא, דליכא לספוקי ביבמה לשוק; וכן לאשת בן האחרון), והם (אחין): אחד חולץ ואחד מייבם (או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה, וחברו [מהקבוצה השניה] מייבם: אם יבמתו היא הרי טוב, ואם לאו נכרית היא, ומשום יבמה לשוק – ליכא, שהרי חלץ לה יבמה).

היה אחד ישראל ואחד כהן:

נושא אשה ראויה לכהן ואין מטמא למתים, ואם נטמא אינו סופג את הארבעים (דלמא לאו כהן הוא);

אינו אוכל בתרומה, ואם אכל אינו משלם קרן וחומש;

ואינו חולק על הגורן;

ומוכר התרומה והדמים שלו;

ואינו חולק בקדשי הקדשים;

ואין נותנין לו את הקדשים;

ואין מוציאין את שלו מידו;

ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה;

ובכורו יהא רועה עד שיסתאב;

ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים.

היו שניהם כהנים - הוא אונן עליהם (לחומרא, שמא זה אביו, וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו) והם אוננים עליו (וכן הן אוננים עליו, וביום מותו אסורים שניהם בקדשים; ופריך בגמרא: ה"ד? דשניהם חיין? אי תימא בגרושה - אמאי הוא אין מטמא לראשון? אם בנו הוא - הרי טוב, ואם אינו בנו - הרי הוא חלל וכו' מפרש בגמרא);

הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו;

הוא אינו יורש אותן (דיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו), אבל הם יורשין אותו (דמי מעכב על ידן, והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם);

ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה,

עולה במשמרו של זה ושל זה (לעבוד, ואין בני משמר מעכבין עליו);

ואינו חולק (אבל אינו חולק: דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה).

אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד.

גמרא:

דוקא מיחלץ והדר יבומי (היו לו אחין מן הראשון ומן השני שלא מאותה האם, דקתני מתניתין: 'והן - אחד חולץ ואחד מייבם' - דוקא מיחלץ חד, והדר יבומי חבריה) אבל יבומי ברישא לא, דקא (דלמא) פגע ביבמה לשוק (שמא יבמתו של חברו היא, ולא שלו).

אמר שמואל: עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל - הולד שתוקי (וכשר הוא, דהא פשיטא לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא).

מאי 'שתוקי'?: אילימא שמשתקים אותו מנכסי אביו – פשיטא: מי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתקין אותו מדין כהונה (מלעבוד עבודה; ואף על גב דלענין יוחסין, לישא אשה כשר הוא - פסול לעבודה); מאי טעמא? - אמר קרא (במדבר כה,יג) והיתה לו ולזרעו אחריו [ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל] בעינן זרעו מיוחס אחריו (שניכר זרעו שהוא שלו) וליכא.

מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה, גבי אברהם דכתיב [בראשית יז,ז: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם] להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך - התם מאי קא מזהר ליה רחמנא (הואיל וההוא 'אחריך' קא דרשת ליה לענין פסול כהונה - הכא מאי פסול קא דרשת ביה? הא ודאי גבי ישראל כשר הוא: כגון עשרה כשרים עומדים ופירש אחד מהם ובעל)?

הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרהּ (כדאמר בפרק שלישי דקידושין (סח,ב): 'שפחה - הוולד כמוה, דכתיב 'האשה וילדיה [תהיה לאדניה]'; עובדת כוכבים – דכתיב [דברים ז,ד] 'כי יסיר את בנך' - בנך הבא מן הישראלית קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי 'בנך' אלא בנה).

מיתיבי: 'ראשון ראוי להיות כהן גדול' (היכא שמייבם אשת אחיו בתוך שלשה [חדשים] וילדה ספק בן תשע לראשון ספק בן שבעה לאחרון (בפרק 'החולץ' [משנה פ"ז מ"ו, דף סט,ב: בת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן – הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח])) - והא בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא!?

זרעו מיוחס אחריו – דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא; וכי גזור רבנן – בזנות; בנשואין לא גזור רבנן.

ובזנות מי גזור רבנן? והתנן [במשנתנו]: 'מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה' מאי 'אחר בעלה'?: אילימא 'אחר מיתת בעלה' - אימא סיפא: 'הוא אונן עליהם והם אוננים עליו': בשלמא 'הוא אונן עליהם' - משכחת לה (אפילו בנשואין:) בנשואין דשני, (ואף על גב דקמא מית ליה, כגון) וליקוט עצמות דקמא (שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות; אונן זה ספק עליהם, ואסור בקדשים דתנן בפסחים (צא,ב): 'השומע על מתו והמלקט עצמות - אוכל בקדשים לערב', אבל כל היום אסור); אלא 'הם אוננים עליו' - היכי משכחת לה?: קמא הא מית ליה? ואלא בגרושה? ומאי 'אחר בעלה' - אחר 'גט בעלה'? אימא סיפא: 'הוא אין מטמא להם והם אינן מטמאין לו': בשלמא 'הן אין מטמאין לו' – לחומרא, דכל חד וחד דלמא לאו בריה הוא, אלא 'הוא אין מטמא להם' – אמאי? בשלמא לשני לא ליטמי ליה (שמא בן הראשון הוא, וכהן כשר הוא), אלא לראשון ליטמי ליה ממה נפשך: אי בריה הוא - שפיר קא מטמא ליה, ואי בר בתרא הוא - שפיר קא מטמא ליה, דחלל הוא! אלא לאו – בזנות (ששניהם באו עליה בזנות, והלכך אין מיטמא להן: דבין כך ובין כך כהן כשר הוא; ומשכחת 'הוא אונן עליהם והן עליו' - דהא תרווייהו חזו ליה), ומאי 'אחר בעלה'? - אחר בועלה! וקתני סיפא 'עולֶה במשמר של זה ושל זה' ותיובתא דשמואל!

אמר רב שמעיא: (לעולם בזנות לא מיתוקמא, דהא פסול לעבודה [כדעת שמואל], ולא מצי למיתני 'עולה במשמרו של זה ושל זה', אלא היכי משכחת לה? - דרואה במיתת שניהם, ואין מיטמא להן, דכהן כשר הוא) [אלא] בממאנת (בממאנת יתומה שמיאנה בבעלה ולא שהתה שלשה חדשים וניסת[YH1] ).

ממאנת מי קא ילדה? והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן: 'שלש נשים משמשות במוך (מותרות (לשמש) ליתן מוך באותו מקום שלא יתעברו): קטנה, מעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות, מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל (עובר שני דוחק את הראשון ופוחת את צורתו [ב'המפלת' (נדה כה)]), מניקה - שמא תגמול את בנה וימות; ואיזו היא קטנה (שמתעברת ומתה) - מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד (ולענין מיאון - נמי בת י"ב ויום אחד לא ממאנת, ומקמי הכי קתני דאי מיעברא מתה); פחות מיכן (אינה מתעברת כלל) או יתר על כן (אי מיעברא - לא מתה) משמשת כדרכה והולכת - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו, שנאמר (תהלים קטז,ו) שומר פתאים ה' [דלותי ולי יהושיע]?

משכחת לה בקידושי טעות (על תנאי, ולא נתקיים, דנפקא מיניה בלא גיטא, וניסת בתוך שלשה, ומשכחת לה דרואֶה מיתת שניהן, וכהן כשר הוא; לפיכך אין מיטמא להן ועולה במשמרו לעבוד: דבזנות כהאי גוונא דהוי על ידי נשואין לא גזור רבנן), וכדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: [במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין בה והיא לא נתפשה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת ('היא' - מיעוטא הוא, והכי קאמר: 'היא' – כלומר: אשה גמורה, דכי לא נאנסה וזינתה – אסורה); ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה (שנבעלה תחת בעלה ברצון) מותרת (לבעלה), ואי זו? - זו שקדושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב לה על כתפה - ממאנת והולכת לה (וכיון דלא בעיא מיניה גיטא - לאו אשתו הויא; ואי זינתה - הרי היא כפנויה שזינתה, ומותרת לו).

(יבמות קא,א)

היו שניהם כהנים [- הוא אונן עליהם והם אוננים עליו; הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו; הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו; ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה...]:

תנו רבנן [תוספתא יבמות פ"יב מ"ז [ליברמן]]: 'הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה, קלל שניהם בבת אחת, הכה שניהם בבת אחת (שחבטן במקל בהכאה אחת) – חייב (שהרי אחד מהם אביו (קסבר התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עובר והכהו[YH2] );

רבי יהודה אומר: בבת אחת חייב (דבהתראת ודאי התרו בו: "אל תכה שניהם, שבמכה זו אתה מתחייב"), בזה אחר זה פטור (דאיכא שתי התראות, וכל חדא וחדא הוה התראת ספק; ולתנא קמא התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עבר)'.

והתניא: 'רבי יהודה אומר: 'פטור בבת אחת'!?

תרי תנאי אליבא דרבי יהודה.

מאי טעמא דמאן דפטר (בבת אחת? הא ודאי התראה היא)?

אמר רבי חנינא: נאמר ברכה למטה (באביו ואמו) ונאמר ברכה למעלה (כלפי מעלה כי יקלל אלהיו (ויקרא כד,טו)): מה למעלה שאין בה שותפות - אף למטה שאין בה שותפות; ואיתקש הכאה לקללה (בפרשת 'ואלה המשפטים' סמכן הענין, אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן; ואיכא למאן דאמר היקש הוא, ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין פה,א)).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] מדוע אינו עונה: לפדיון הבן, שלא יקח פדיון אלא ישאיר לכהן ודאי? ותשובה זו עדיפה, כי היא להלכה גם בזמן הזה!? תשובת הכולל:

The Kollel replies:
In the case that the Gemara brings, the Safek has in a single instance both the Chumra of the Yisrael -- that his Minchah needs a Kemitzah, and the Chumra of a Kohen -- that his Minchah is not eaten. In contrast, there are
obviously many rights to which he is not entitled merely because he is not definitely a Kohen, such as Matnas Kehunah which you mentioned, and Nesi'as Kapayim which he obviously must forgo. These stem from the fact that he is not a Kohen Vadai, and not because he has the Chumra of a Yisrael, and therefore do not fit the definition of Chumras Shneihem. Dov Zupnik

[2] ביומא מז,ב: רבי אליעזר, וכן מסתבר מזבחים במשנה פ"ח מ"ד [בבלי עז,א]: איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה: רבי אליעזר אומר: יתן למעלה, ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים. וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. [וכן בתוספתא זבחים ה,ח]

[YH1]A KOHEN WHO IS UNSURE WHO HIS FATHER IS כהן שתוקי
QUESTION: Shmuel asserts that there is a Gezeirah d'Rabanan prohibiting a
Kohen who does not know the identity of his father from serving in the Beis
ha'Mikdash, even though he knows that the man who fathered him was a Kohen.
He is a valid Kohen and has the laws of a Kohen, but he may not perform the
Avodah.

The Gemara explains that the Gezeirah d'Rabanan applies only in a case where
the Kohen's mother was involved in Z'nus. The Gezeirah does not apply when
the Kohen's doubt about his father's identity arose for reasons unrelated to
Z'nus. For example, if his mother was married to one Kohen, and then she
married a different Kohen without waiting three months, and she had a son
seven months later, that son is a "Safek Ben Tish'ah l'Rishon, Safek Ben
Shiv'ah l'Sheni" -- there is a doubt whether his father was the first Kohen
or the second Kohen. In such a case, he is permitted to perform the Avodah.

The Gemara attempts to disprove Shmuel's assertion that the Rabanan
prohibited a Kohen from serving in the Beis ha'Mikdash when he is in doubt
about the identity of his father, even when that doubt arose as a result of
his mother's involvement in Z'nus. The Gemara cites our Mishnah (100a) that
states that a Kohen who is a "Safek Ben Tish'ah l'Rishon, Safek Ben Shiv'ah
l'Sheni" may not be Metamei for either of the two possible fathers upon
their deaths. The Gemara questions how could it be that he is prohibited to
be Metamei for the first possible father? If the case is where the woman
married a second husband after her first husband died (and, as an Almanah,
she is permitted to marry another Kohen), then obviously the Mishnah cannot
be saying that the son may not be Metamei for him, because that Kohen died
before the son was born! If the case is where the woman married a second
husband after her first husband *divorced* her, then the child born from
that union is a Chalal, because a Gerushah is not permitted to marry the
second Kohen. If so, the child should be permitted to be Metamei for the
first father in any case: If the child is the son of the first father (and
thus he is not a Chalal), then he may be Metamei for him because the man is
his father; if he is the son of the second husband, then he may also be
Metamei for the first one because he is a Chalal, and a Chalal is permitted
to be Metamei l'Meisim!

Therefore, says the Gemara, it must be that his mother had Z'nus. The first
Kohen was not married to her at all and thus he did not have to divorce her.
He is still living after she marries the second Kohen, and the child who is
born does not know who his true father is. Thus we see that even though the
child does not know who his father is because of the Z'nus, the Mishnah
concludes that he may still serve in the Beis ha'Mikdash!

RASHI (DH Ela Lav b'Znus) says that when the Gemara says that she had Z'nus,
it means that she had Z'nus with *both* the first Kohen and the second Kohen.

Why does Rashi say that *both* men lived with the woman as Z'nus? It
suffices to say that she had Z'nus with the first Kohen, and that she
married the second Kohen! It is only necessary to say that she had Z'nus
with the first Kohen and was not married to him, in order that the woman not
be a Gerushah and her child, if he is from the second Kohen, not be a
Chalal! (MAHARSHA)

In fact, the Mishnah states clearly that after she lived with the first
Kohen, "she married [another Kohen] and gave birth." According to Rashi's
explanation, the term "she married" in the Mishnah is Lav Davka and it
really means that she was Mezanah. Why does Rashi take the Mishnah out of
its simple meaning without any indication in the Gemara to do so?

ANSWERS:
(a) The MAHARSHA explains that Rashi's words are Lav Davka. The main point
is that her relationship with the first Kohen was one of Z'nus.

This answer is difficult to accept, as the YASHRESH YAKOV points out, for
why would Rashi write that she had Z'nus with both men if it is not
necessary to explain the Gemara that way?

(b) The BEIS SHMUEL (EH 3:16) suggests that Rashi understood that when the
Gemara says that the Gezeirah d'Rabanan, according to Shmuel, applies only
in a case where the Kohen is in doubt about his father's identity because
his mother had Z'nus, this means when she had Z'nus with *both* Kohanim
(that is, with all of the possible men who might be his father). If she had
Z'nus with only one Kohen, the Gezeirah does not invalidate the child from
doing the Avodah, since one of the possible fathers was indeed married to
her.

However, the Beis Shmuel himself questions this approach. If it is true that
the Gezeirah to invalidate the Kohen from Avodah applies only when all
possible fathers had Z'nus with his mother, then why did the Gemara not give
a simple answer for the question it asks on Shmuel, by saying that the
second Kohen was married to her and did not have Z'nus with her? In that
case, one of the possible fathers was married to her, and thus the Gezeirah
should not apply! It must be that even if only one of the possible fathers
had Z'nus with her, the Gezeirah still applies.

(c) The CHELKAS MECHOKEK (EH 3:12) explains that Rashi is answering a
different question. If the first Kohen had Z'nus with her and the second
Kohen married her, then we should apply the rule of "Rov Be'ilos Achar
ha'Ba'al" (see 69b). That rule would tell us that the child was most likely
fathered by her husband, and not by the man with whom she had Z'nus.

This rule is normally applied in a case where a woman was married and had
Z'nus while married. Afterwards, she was found to be pregnant. The rule of
"Rov Be'ilos Achar ha'Ba'al" states that the child is assumed to be her
husband's child and was not conceived through the act of Z'nus.

However, the Acharonim (Beis Shmuel and others) ask that we do not apply
this rule unless she had Z'nus while she was married. In this case, though,
she had Z'nus with the first Kohen before she was married to the second
Kohen, so there should be no reason to assume that the child came from the
second Kohen, to whom she was married, than from the first Kohen, with whom
she had Z'nus! (Moreover, the only way that the child could have been
fathered by her husband (the second Kohen) is if it was conceived on the
very first day of the marriage, since it was born after seven months of
pregnancy. This is an unlikely possibility which certainly negates the
application of the rule "Rov Be'ilos Achar ha'Ba'al.")

(d) The YASHRESH YAKOV and ARUCH LA'NER answer that Rashi is answering a
different question. When a woman has Z'nus, she is careful to be
"Mis'hapeches" (to turn herself over) to prevent becoming pregnant from the
Z'nus (35a; see also Rashi 69b, DH Aval b'Znus). Since she married the
second Kohen, we should assume that it is definitely his child, because she
was probably "Mis'hapeches" after the Z'nus so that she would not have
children from that relationship, and why, then, is there any doubt? It must
be she had Z'nus with both men. The fact that she became pregnant shows that
she was not "Mis'hapeches," and therefore the child can be attributed
equally to either of the Kohanim.

(Rashi may have learned this point from the fact that the Gemara does not
answer what the Beis Shmuel suggested it should answer: that perhaps
Shmuel's Gezeirah only applies if both potential father's had Z'nus, and the
Mishnah's case is when only the first potential father had Z'nus with the
mother. Since the Gemara does not offer this answer, it appears that in the
case where only one of the father's had Z'nus and not the other, the child
is indeed attributed to the second father and is not in doubt as to his
lineage. The Mishnah, therefore, cannot be discussing this case.)

[YH2]HITTING TWO PEOPLE AT THE SAME TIME
QUESTION: The Gemara cites a Beraisa that states that if a person is a
"Safek Ben Tish'ah l'Rishon, Safek Ben Shiv'ah l'Sheni" (i.e. he is not sure
which of two men is his real father) and that person hits both possible
fathers at once, he is Chayav. If he hits one after the other, then whether
or not he is Chayav depends on the argument among the Tana'im whether
"Hasra'as Safek" is considered Hasra'ah.

In what way does the child hit both possible fathers at the same moment?
RASHI (DH b'Vas Achas) explains that he takes a long stick, swings it, and
hits both men at the same time.

RASHI in Chulin (82b) suggests a more basic explanation of how the son hits
both possible fathers at the same time. He simultaneously hits one of the
men with one hand, and the other man with his other hand.

RASHI in Makos (16a, DH) offers an even simpler explanation. He hits both
possible fathers in the normal manner (with his dominant hand, one after the
other), but he does so "Toch Kedei Dibur" -- within a very short amount of
time, so that the Hasra'ah serves to be Mechayev him for both beatings.

Why does Rashi give a different explanation in each place for hitting two
men at the same time ("b'Vas Achas")? What advantage does each explanation
have over the other? (see NEHOR SHRAGA)

ANSWER: Apparently, Rashi had a different problem with each explanation, and
in the different Sugyos he chose to explain "b'Vas Achas" in different ways
in order to avoid the problems with the other two ways of explaining it.
Since each explanation had its own advantage, each time Rashi chose the
explanation that he felt was the best explanation at that time. The
advantages of each approach may be as follows:

(a) The simplest explanation is that the child hit both men "Toch Kedei
Dibur." Rashi's basis for explaining that the two beatings were done "Toch
Kedei Dibur" is because we find that the Hasra'ah does not have to come
immediately before the act of the Aveirah, but it may come a few seconds
before the Aveirah, as long as it is within "Toch Kedei Dibur" of the
Aveirah.

Rashi in Yevamos and in Chulin rejects that explanation, because he
understands that the Hasra'ah only works "Toch Kedei Dibur" when a single
act was done within a few seconds of the Hasra'ah. To be Chayav for a second
act, a second Hasra'ah would be necessary, even though that second act was
also done "Toch Kedei Dibur." That is why Rashi here and in Chulin does not
explain that "b'Vas Achas" means that both beatings occurred within "Toch
Kedei Dibur."

(b) The reason Rashi here says that "b'Vas Achas" means that the son uses
one stick to hit both men at the same time, and he does not say that the son
uses both of his hands to hit both men at the same time, is because using
both of his hands would be considered to be two different actions. Even if
those two actions happened simultaneously, the Hasra'ah would only apply
only to one action. For two actions, two Hasra'os would be necessary.

Alternatively, Rashi holds "Iy Efshar l'Tzamtzem" -- it is not possible for
two events to occur at exactly the same time. When the son hit the two men
with his two hands, one action had to precede the other, and thus he would
not be Chayav for hitting them "b'Vas Achas." When he hits them both with a
single swing of a stick, though, it is one action, and for that the Hasra'ah
is able to make him Chayav for the two different results of the single
action.

(c) Rashi in Chulin says that the son hit the two men with his two hands.
Why does Rashi there not say that he hit them both with one stick? Rashi
there chose to give the simpler case, which is when he hits them with two
different hands, rather than with one stick.

Rashi in Chulin did not feel that there was any way to explain the case
according to those who say "Iy Efshar l'Tzamtzem." If one cannot be
Metzamtzem, then even hitting two people with a single stick will not cause
the Hasra'ah to apply to both hits, since one of the two people inevitably
was hit before the other. The fact that the two hits came from a single
swing is not sufficient reason for the Hasra'ah to apply to both hits,
according to Rashi in Chulin; the fact that they were brought about by the
same *swing* does not make them into a single action. Two hits are always
called two actions. Since the only way to explain the Beraisa that discusses
hitting both at the same time is if the hits occur at the selfsame moment,
this Beraisa must hold Efshar l'Tzamtzem.

(The mechanics behind the difference in opinion expressed in Rashi in Chulin
and in Yevamos might involve whether Hasra'ah means warning a person not to
do a particular *action* (Rashi in Yevamos), or not to do a particular
*Aveirah* (Rashi in Chulin). According to the former, a single Hasra'ah can
apply to two Aveiros that stem from a single action, while according to the
latter it cannot.)