יבמות דף קא

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום פרק אחד עשר 'נושאין על האנוסה'

ותחילת פרק שנים עשר 'מצות חליצה'

יבמות דף קא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות קא,א)

היו שניהם כהנים [- הוא אונן עליהם והם אוננים עליו; הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו; הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו; ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה...]:

תנו רבנן [תוספתא יבמות פ"יב מ"ז [ליברמן]]: 'הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה, קלל שניהם בבת אחת, הכה שניהם בבת אחת (שחבטן במקל בהכאה אחת) – חייב (שהרי אחד מהם אביו (קסבר התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עובר והכהו[YH1] );

רבי יהודה אומר: בבת אחת חייב (דבהתראת ודאי התרו בו: "אל תכה שניהם, שבמכה זו אתה מתחייב"), בזה אחר זה פטור (דאיכא שתי התראות, וכל חדא וחדא הוה התראת ספק; ולתנא קמא התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עבר)'.

והתניא: 'רבי יהודה אומר: 'פטור בבת אחת'!?

תרי תנאי אליבא דרבי יהודה.

מאי טעמא דמאן דפטר (בבת אחת? הא ודאי התראה היא)?

אמר רבי חנינא: נאמר ברכה למטה (באביו ואמו) ונאמר ברכה למעלה (כלפי מעלה כי יקלל אלהיו (ויקרא כד,טו)): מה למעלה שאין בה שותפות - אף למטה שאין בה שותפות; ואיתקש הכאה לקללה (בפרשת 'ואלה המשפטים' סמכן הענין, אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן; ואיכא למאן דאמר היקש הוא, ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין פה,א)).

ועולה במשמרו [עולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק]:

וכי מאחר דאינו חולק - למה עולה?

'למה עולה?' האמר בעינא דניעביד מצוה (בתמיה גרסינן לה: דקא אמרת 'למה עולה' הא ודאי בלא חלוקה ניחא ליה למיעבד עבודה)!

אלא 'עלה' לא קתני (אלא בעי הכי: 'עלה' לא קתני, דניתני 'עלה במשמרו אינו חולק'), אלא 'עולה' - בעל כרחו (דאף על גב דאינו חולק - כפינן ליה לעבוד)?

אמר רב אחא בר חנינא אמר אביי אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: משום פגם משפחה (שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני אדם "פסול הוא לעבודה"; (ובני משמרות יכולין לכופו ולומר לו "הואיל ואומרים עליך שאתה ממשפחה שלנו - עבוד במשמר שלנו, שלא יאמרו בני אדם שלא ראוך עובד במשמר אחר "פסול הוא זה"; וכן במשמרו של אחר)).

ואם היו שניהם במשמר [אחד - נוטל חלק אחד]:

מאי שנא שני משמרות, דלא, דאזיל להא משמרה ומדחו ליה ואזיל להא משמרה ומדחו ליה - משמר אחד נמי אזיל להאי בית אב ומדחו ליה?

(כל משמר חלוק לששה בתי אבות, וכל אחד עובד את יומו ונוטל עורות קדשים הבאים ביומו.)

אמר רב פפא: הכי קאמר: אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד - נוטל חלק אחד.

הדרן עלך נושאין על האנוסה

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=

יבמות פרק שנים עשר 'מצות חליצה'

דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי.

דברים כה,ח: וקראו לו זקני עירו ודברו אליו; ועמד ואמר 'לא חפצתי לקחתה';

דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.

דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל: בית חלוץ הנעל.

משנה:

מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות (שאינן מסנהדרי עירן; בגמרא פריך 'אי דיינין?').

חלצה במנעל (מנעל - של עור רך הוא, כעין שלנו) - חליצתה כשרה (אבל לכתחלה לא, כדמפרש לקמן: משום מנעל המרופט שניטל גבו; אבל עיקר חליצה בסנדל, והוא של עור קשה ומבושל; ומשנפחת - אין לו תקנה ואין דרך לנועלו);

באנפיליא (של בגד; קלצו"ן בלע"ז) - חליצתה פסולה (דמידי דמגין בעינן, דכתיב (דברים כה,ט) 'נעלו' - ונעל מידי דמגין הוא, דכתיב (יחזקאל טז,י) 'ואנעלך תחש' והוא עור). בסנדל שיש לו עקב (שול"א בלע"ז) – כשר, ושאין לו עקב – פסול.

מן הארכובה ולמטה - חליצה כשרה; מן הארכובה ולמעלה (שנחתך רגלו מן הארכובה וחלץ מן הארכובה ולמעלה) - חליצה פסולה.

חלצה בסנדל שאין שלו, או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין - חליצה כשרה (אבל חליצה של שמאל קתני בפירקין (לקמן קד,א) פלוגתא);

חלצה בגדול (סנדל שלא היה למדת רגלו אבל) שהוא יכול להלוך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו - חליצתה כשרה.

גמרא:

ומאחר דאפילו שלשה הדיוטות - דיינין למה לי?

הא קא משמע לן: דבעינן בשלשה שיודעים להקרות (ליבם - "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה,ח) "מאן יבמי להקים וגו' "ככה יעשה לאיש" וכולן בלשון הקדש) כעין דיינים.

תנינא להא, דתנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק יב הלכה ט ]: 'מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים. רבי יהודה אומר: בחמשה.'

מאי טעמא דתנא קמא?

דתניא: 'זקנים (ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים (דברים כה,ז)) – שנים, ואין בית דין שקול; מוסיפין עליהן עוד אחד - הרי כאן שלשה.'

ורבי יהודה?

'זקני' (וקראו לו זקני עירו (דברים כה,ח)) - שנים, 'זקנים' (דברים כה,ז) – שנים (אבל ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים (דברים כה,ט) לא קא חשיב, דכיון דכתיב 'הזקנים' - אהנך דלעיל קאי), ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה.

ותנא קמא - האי 'זקני' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לרבויי אפילו שלשה הדיוטות.

ורבי יהודה - הדיוטות מנא ליה?

נפקא ליה 'מלעיני' [כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים...], דאמר מר: 'לעיני' – פרט לסומים; ומדאיצטריך 'לעיני' למעוטי סומים - שמע מינה דאפילו הדיוטות, דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן - למה לי למעוטי סומין? מדתני רב יוסף [שהוא עצמו נעשה סומא] נפקא, דתני רב יוסף: 'כשם שבית דין מנוקים בצדק - כך בית דין מנוקים מכל מום,

(יבמות קא,ב)

שנאמר (שיר השירים ד,ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך (דאיירי בסנהדרין).

ואידך - ההוא 'לעיני' מאי עביד ליה?

ההוא - לכדרבא הוא דאתא, דאמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה דכתיב 'לעיני הזקנים וירקה'.

ואידך נמי מיבעי ליה לכדרבא?

אין הכא נמי.

ואלא הדיוטות מנא ליה?

נפקא מ'בישראל' (להקים לאחיו שם בישראל (פסוק ז)) - ישראל כל דהו.

ואידך האי 'ישראל' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: 'בישראל - בבית דין של ישראל ולא, בבית דין של גרים.'

ואידך?

'בישראל' אחרינא כתיב (פסוק י).

ואידך?

מיבעי ליה לכדתניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם 'חלוץ הנעל''.

ואידך?

מ'ונקרא' נפקא.

אלא מעתה 'וקראו' (פסוק ח) – שנים, 'ודברו' (שם) – שנים!?

הכי נמי.

לרבי יהודה הרי כאן תשעה, לרבנן הרי כאן שבעה!?

ההוא מיבעי ליה לכדתניא: 'וקראו לו - ולא שלוחם; ודברו אליו - מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו: שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו 'מה לך אצל ילדה' 'מה לך אצל זקנה' 'כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך'.

אמר רבא: אמר רב נחמן: הלכה: חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כוותיה (במתניתין).

אמר ליה רבא: לרב נחמן[1], אי הכי - מיאון נמי, דתנן: 'המיאון והחליצה בשלשה' (וסתמא היא בפרק קמא דסנהדרין [משנה ג]); וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'מיאון: בית שמאי אומרים בית דין (סנהדרין) מומחין, ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין; אלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי ברבי יהודה, ורבי אלעזר ברבי יוסי מכשירין בשנים', ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג!

התם חד סתמא והכא תרי סתמי (חליצה תרי סתמי נינהו: הך מתניתין דידן והך דסנהדרין).

התם נמי תרי סתמי נינהו, דתנן (בפרק 'כיצד' (יבמות פרק ב משנה י): '(מי שאסר את האשה בנדר - הרי זה לא ישאנה) מיאנה או שחלצה בפניו - ישאנה (וליכא משום הסר ממך עקשות פה), מפני שהוא בבית דין' (כלומר: לא יחיד היה שם, דנימא בשבילו נתכוין, שהרי בית דין היה שם; ואין בית דין פחות משלשה)!

אלא התם תרי סתמי, הכא תלתא סתמי.

מכדי הא סתמא והא סתמא - מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא?

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: הואיל וסתם במקום מחלוקת , דתנן [סנהדרין פ"א מ"ג]: 'סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה - דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה.' - ולא קפליג רבי יהודה, שמע מינה הדר ביה רבי יהודה – שמע מינה. (הואיל וסתמא במקום מחלוקת היא, שנחלק שם רבי יהודה בדבר אחר, ובדבר זה לא נחלק - שמע מינה הדר ביה; אבל מיאון - לאו סתמא במקום מחלוקת היא, דהנך תנאי: רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי - לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי, דנימא 'מדלא איפלוג בהא שמע מינה הדרי בהו').

אמר רבא: צריכי דייני למיקבע דוכתא (לשם כך), דכתיב [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו] ועלתה יבמתו השערה (מקום מזומן לכך משמע [לשער הידוע]) אל הזקנים [ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי].

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה; כמאן? כרבי יהודה.

והא הדר ביה?

לפרסומי מילתא (דחלוצה היא, ולא לינסבא לכהן; אי נמי דליתו אינשי וליקפצו עלה).

רב אשי איקלע לבי רב כהנא; אמר ליה: סליק מר לגבן למלויי בי חמשה. אמר רב כהנא: הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא סק לזירזא דקני (חבילה של קנים, והלכו לישב שם לשם חליצה זו) לאיצטרופי בי חמשה' [לבוא לדון בהרכב חמשה, ולכן היה צריך לזרז – כי לא חשבו שיש טעם להשלים את השלשה שכבר ישבו לחמשה דיינים].

אמרו ליה: למה לי חמשה?

אמר להו: כי היכי דליפרסם מילתא.

רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה. אמר ליה: סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא.

אמר ליה: תנינא ('תנינא' - גרסינן: יש ברייתא בידי, וקתני בה:) 'בישראל - בבית דין ישראל ולא בב"ד של גרים (והכי אמר לעיל: דרב שמואל בר יהודה קתני לה), ואנא - גר אנא (הוא ואביו נתגיירו, הלכך פסילנא לחליצה)!

אמר רב יהודה: כגון רב שמואל בר יהודה - מפיקנא ממונא אפומיה. 'מפיקנא'? סלקא דעתא? והא 'על פי שנים עדים' אמר רחמנא!?

אלא מרענא שטרא אפומיה (דאי אומר "ידענא ביה דפריע" - לא מיזדקיקנא למיגבא ביה).

אמר רבא:

(יבמות קב,א)

גר דן את חבירו (דיני נפשות, דאילו דיני ממונות - אפילו לכל ישראל, דתנן '(סנהדרין פ"ד מ"ב; דף לב,א): 'הכל כשרים לדון דיני ממונות', ואמרינן: 'הכל' - לאתויי מאי? לאתויי גר) דבר תורה, שנאמר (דברים יז,טו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך [לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - עליך הוא דבעינן 'מקרב אחיך', אבל גר דן את חבירו גר (אפילו חבירו אתה מקים עליו) (דיין בכלל מלך, דכתיב (משלי כט,ד): מלך במשפט יעמיד ארץ: אם דומה דיין למלך, שאין צריך כלום - יעמיד ארץ, ועוד שִימות הרבה כתובים כאן: כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך); ואם היתה אמו מישראל - דן אפילו ישראל; ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל, שנאמר: 'ונקרא שמו בישראל' (משמע שיהא ישראל מכל צדדין).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] ואין לומר שאמר כך לרב נחמן עצמו, שהרי רבא מקור לשאלתו מדברי רב יוסף בר מניומי; ויתכן שמטרת רבא כאן להקשות על המסורת של רב יוסף בר מניומי, שסותרת את המסורת שלו מרב נחמן; אך משום כבודו של רב יוסף בר מניומי נוסח את דבריו כחקירה בדברי רב נחמן

[YH1]HITTING TWO PEOPLE AT THE SAME TIME
QUESTION: The Gemara cites a Beraisa that states that if a person is a
"Safek Ben Tish'ah l'Rishon, Safek Ben Shiv'ah l'Sheni" (i.e. he is not sure
which of two men is his real father) and that person hits both possible
fathers at once, he is Chayav. If he hits one after the other, then whether
or not he is Chayav depends on the argument among the Tana'im whether
"Hasra'as Safek" is considered Hasra'ah.

In what way does the child hit both possible fathers at the same moment?
RASHI (DH b'Vas Achas) explains that he takes a long stick, swings it, and
hits both men at the same time.

RASHI in Chulin (82b) suggests a more basic explanation of how the son hits
both possible fathers at the same time. He simultaneously hits one of the
men with one hand, and the other man with his other hand.

RASHI in Makos (16a, DH) offers an even simpler explanation. He hits both
possible fathers in the normal manner (with his dominant hand, one after the
other), but he does so "Toch Kedei Dibur" -- within a very short amount of
time, so that the Hasra'ah serves to be Mechayev him for both beatings.

Why does Rashi give a different explanation in each place for hitting two
men at the same time ("b'Vas Achas")? What advantage does each explanation
have over the other? (see NEHOR SHRAGA)

ANSWER: Apparently, Rashi had a different problem with each explanation, and
in the different Sugyos he chose to explain "b'Vas Achas" in different ways
in order to avoid the problems with the other two ways of explaining it.
Since each explanation had its own advantage, each time Rashi chose the
explanation that he felt was the best explanation at that time. The
advantages of each approach may be as follows:

(a) The simplest explanation is that the child hit both men "Toch Kedei
Dibur." Rashi's basis for explaining that the two beatings were done "Toch
Kedei Dibur" is because we find that the Hasra'ah does not have to come
immediately before the act of the Aveirah, but it may come a few seconds
before the Aveirah, as long as it is within "Toch Kedei Dibur" of the
Aveirah.

Rashi in Yevamos and in Chulin rejects that explanation, because he
understands that the Hasra'ah only works "Toch Kedei Dibur" when a single
act was done within a few seconds of the Hasra'ah. To be Chayav for a second
act, a second Hasra'ah would be necessary, even though that second act was
also done "Toch Kedei Dibur." That is why Rashi here and in Chulin does not
explain that "b'Vas Achas" means that both beatings occurred within "Toch
Kedei Dibur."

(b) The reason Rashi here says that "b'Vas Achas" means that the son uses
one stick to hit both men at the same time, and he does not say that the son
uses both of his hands to hit both men at the same time, is because using
both of his hands would be considered to be two different actions. Even if
those two actions happened simultaneously, the Hasra'ah would only apply
only to one action. For two actions, two Hasra'os would be necessary.

Alternatively, Rashi holds "Iy Efshar l'Tzamtzem" -- it is not possible for
two events to occur at exactly the same time. When the son hit the two men
with his two hands, one action had to precede the other, and thus he would
not be Chayav for hitting them "b'Vas Achas." When he hits them both with a
single swing of a stick, though, it is one action, and for that the Hasra'ah
is able to make him Chayav for the two different results of the single
action.

(c) Rashi in Chulin says that the son hit the two men with his two hands.
Why does Rashi there not say that he hit them both with one stick? Rashi
there chose to give the simpler case, which is when he hits them with two
different hands, rather than with one stick.

Rashi in Chulin did not feel that there was any way to explain the case
according to those who say "Iy Efshar l'Tzamtzem." If one cannot be
Metzamtzem, then even hitting two people with a single stick will not cause
the Hasra'ah to apply to both hits, since one of the two people inevitably
was hit before the other. The fact that the two hits came from a single
swing is not sufficient reason for the Hasra'ah to apply to both hits,
according to Rashi in Chulin; the fact that they were brought about by the
same *swing* does not make them into a single action. Two hits are always
called two actions. Since the only way to explain the Beraisa that discusses
hitting both at the same time is if the hits occur at the selfsame moment,
this Beraisa must hold Efshar l'Tzamtzem.

(The mechanics behind the difference in opinion expressed in Rashi in Chulin
and in Yevamos might involve whether Hasra'ah means warning a person not to
do a particular *action* (Rashi in Yevamos), or not to do a particular
*Aveirah* (Rashi in Chulin). According to the former, a single Hasra'ah can
apply to two Aveiros that stem from a single action, while according to the
latter it cannot.)