דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק
שנים עשר 'מצות חליצה'
יבמות
דף קב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות קא,ב)
אמר רבא:
(יבמות קב,א)
גר דן את חבירו (דיני נפשות, דאילו
דיני ממונות - אפילו לכל ישראל, דתנן '(סנהדרין פ"ד מ"ב; דף לב,א): 'הכל
כשרים לדון דיני ממונות', ואמרינן: 'הכל' - לאתויי מאי? לאתויי גר) דבר תורה, שנאמר (דברים יז,טו) שום
תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך [לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - עליך הוא דבעינן 'מקרב
אחיך', אבל גר דן את חבירו גר (אפילו חבירו אתה מקים עליו) (דיין בכלל מלך, דכתיב (משלי כט,ד): מלך במשפט יעמיד ארץ: אם דומה דיין למלך,
שאין צריך כלום - יעמיד ארץ, ועוד שִימות הרבה כתובים כאן: כל משימות
שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך); ואם היתה אמו מישראל - דן אפילו ישראל; ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו
מישראל, שנאמר: 'ונקרא שמו בישראל' (משמע שיהא ישראל מכל
צדדין).
אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב:
אם יבא אליהו ויאמר "חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין
בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל (מנעל לכתחלה -
לא);
ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב:
אם יבא אליהו ויאמר "אין חולצין במנעל" - שומעין לו; "אין חולצין
בסנדל" - אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל (וכל כמה דלא
אמר לן אליהו 'אין חולצין במנעל' - חלצינן לכתחלה).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו מנעל לכתחלה.
ולמאן דאמר אפילו לכתחלה –
והתנן: 'חלצה במנעל חליצתה כשרה' - דיעבד אין, לכתחלה לא!
הוא הדין דאפילו לכתחלה,
ואיידי דבעי למיתני סיפא 'באנפיליא - חליצתה פסולה', דאפילו דיעבד - תנא
נמי רישא דיעבד.
ומנעל לכתחלה - תנאי היא,
דתניא: 'אמר רבי יוסי: פעם אחת הלכתי
לנציבין; מצאתי זקן אחד. אמרתי לו: כלום אתה בקי ברבי יהודה בן בתירא?
אמר לי: הן, ועל שולחני הוא תדיר.
"כלום ראית שחלץ ביבמה"?
אמר לי: ראיתי שחלץ הרבה פעמים.
"במנעל או בסנדל"?
אמר לי: וכי חולצין במנעל (והתורה
אמרה נעלו ולא 'מנעלו')? (ולא גרסינן 'והתורה אמרה נעלו ולא מנעלו', שאין מנעל כתוב בכל התורה אלא
'נעלו' כגון שַל נעלך (שמות
ג,ה) שלף איש נעלו (רות ד,ז), דמשמע בין
סנדל בין מנעל, ד'מנעל' לשון חכמים, ו'נעל' לשון תורה; והאי דאמר 'מנעל לכתחלה
אסור' - לאו מקרא יליף אלא משום גזירה, כדלקמן; והאי דכתיב באורייתא (דברים לג,כה) ברזל ונחשת מנעליך - לשון מנעול ובריח
הוא.)
אמרתי לו: אם כן מה ראה רבי מאיר לומר 'חלצה במנעל חליצתה כשירה'; רבי יעקב אומר משמו (דרבי מאיר) 'חולצין במנעל לכתחלה'?
ומאן דאמר 'לכתחלה לא' - מאי
טעמא? אילימא משום דהויא פנתא (גב המנעל) 'מעל', וארקתא (שרוך נעל (בראשית יד,כג) מתרגם 'ארקתא
דמסאנא': שכופלין רצועות על אזניו) 'מעל דמעל' (והוו ליה כשני נעלים זה על גב זה, אבל סנדל - אין
קושרין וכופלין רצועות של אזניו, שהרי קשה הוא, ואין הרצועה דוחקתו; אבל בשפת פיו
יש כמו קשר לקצר את פיו), והתורה אמרה 'מעל' ולא 'מעל דמעל' - אי הכי אפילו דיעבד נמי לא (אלא מדאמרינן 'חליצתו כשרה' - שמע מינה גלויי כרעא בעינא, ואפילו
שני מנעלים זה על גב זה - כי שולפת לתרוייהו - שפיר דמי, כדאמר לקמן: 'שני מנעלים
כו' – מהו? ועד כאן לא מיבעיא ליה אלא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי, אבל שלפתינהו
לתרוייהו - שפיר דמי), גזירה משום מנעל מרופט (מרופט: מבוקע, קרוע
מלמעלה; דכיון דרכיך - אף על גב דקרוע מייתב ליה אכרעיה, אבל סנדל שהוא קשה אין
יכול ליישבו על רגלו משנפחת, וליכא למיגזר מידי)!? אי נמי משום חצי מנעל? אמר רב: אי לאו דחמיתיה
לחביבי דחלץ בסנדל דאית לה שינצין (אשטר"ל [שרוכים], ונוח לחולצו) - אנא לא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטייעא, דמיהדק טפי, והאי דידן - אף על
גב דאית ביה חומרתא (קשר קשור על שפתיו,
ומעמידו שלא יצא מן הרגל - אפילו הכי בשעת חליצה) קטרינן ביה מיתנא כי היכי (דתיתי היא
ותישרי והדר תחלוץ) דתהוי חליצתה מעלייתא.
אמר רב יהודה אמר רב: יבמה שהגדילה בין האחין
מותרת לינשא לאחד מן האחין, ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן.
טעמא דלא חזינן, הא חזינן (דחלצה) -
חיישינן (דלמא חליצה היא לפוסלה עליהן, ואף על גב דלא
נתכוונו לחליצת מצוה)? והא תניא: 'בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא
נתכוון הוא - חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם כאחד'?
הכי קאמר: אף על גב דחזינן -
אין חוששין שמא כוונו.
ואיכא דאמרי (אין, ודאי טעמא דלא חזינן דחלצה, הא חזינן דחלצה -): טעמא דלא חזינן (דחלצה), הא חזינן (דחלצה) – חוששין (דלמא נתכוונו,
ומיפסלא עלייהו); ודקא
תנא בעי כוונה - הני מילי לאישתרויי לעלמא, אבל לאחין - מיפסלא.
אמר רב יהודה אמר רב: סנדל התפור בפשתן (שתפור בתוכו בגד פשתן כעין שתופרין בתוכו לבדין [פלטרא"ש] לשון אחר: התפור
בפשתן: שתפרו במשיחה כעין שלנו) אין חולצין בו (דבעינן כוליה דעור), שנאמר [יחזקאל טז,י: ואלבישך רקמה] ואנעלך תחש [ואחבשך בשש ואכסך משי] (אלמא לא קרי ליה 'נעל'
עד שיהא כולו של עור).
ואימא תחש – אִין, מידי
אחרינא (עור בהמה אחרת, או סנדל) לא?
'נעל' 'נעל' - ריבה. [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה
בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו (פסוק י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל]
אי 'נעל נעל ריבה' - אפילו כל
מילי נמי?
אם כן 'תחש' מאי
אהני ליה!
בעא מיניה רבי אלעזר מרב: הוא
של עור ותריסיותיו (רצועותיו) של שֵׂעָר (מנוצה של עזים) – מהו?
אמר ליה: מי לא קרינן ביה 'ואנעלך תחש'?
אי הכי - כולו של שֵׂעָר
נמי!?
ההוא – 'קרקא' ( קורקא [נעל בית]) מקרי.
אמר ליה רב כהנא לשמואל: ממאי
דהאי 'וחלצה נעלו מעל רגלו' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים,
וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר
לא יבנה את בית אחיו] - מישלף הוא?
דכתיב [ויקרא יד,מ: וצוה הכהן] וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע [והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא].
ואימא זרוזי הוא (שנוטלתו מעל גבי קרקע ומנעילתו ברגלו), דכתיב [במדבר לא,ג: וידבר משה אל העם לאמר] החלצו מאתכם אנשים לצבא [ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין]?
התם נמי: שלופי מביתא לקרבא.
והכתיב (איוב לו,טו) יחלֵץ עני בעניו [ויגל בלחץ אזנם] (כלומר: יזרזנו
ויתן לו כח!)?
(ומשני:) בשכר עניו יחלצו מדינהּ של גיהנם (הכא נמי
שלופי הוא, והכי קאמר: בשכר עניו שכפר עליו בחייו - יחלצנו ויצילנו מדינהּ של
גיהנם).
אלא הא דכתיב (תהלים לד,ח)
חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (קא סלקא דעתא זרוזי
הוא שיחליפו כח)?
בשכר יראיו יחלצם מדינהּ של
גיהנם.
אלא הא דכתיב [ישעיהו נח,יא: ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך] ועצמותיך יחליץ [והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר
לא יכזבו מימיו], ואמר רבי אלעזר: זו מעולה
שבברכות, ואמר רבא: זרוזי גרמי?!
אִין, משמע הכי ומשמע הכי,
דהכא: אי סלקא דעתא זרוזי הוא - אם כן לכתוב רחמנא 'וחלצה נעלו ברגלו'!?
אי כתב רחמנא 'ברגלו' – הוה
אמינא 'ברגלו - אִין, בשוקו (אם נחתך רגלו) לא! כתב רחמנא 'מעל רגלו' -
דאפילו בשוקו.
אם כן, לכתוב רחמנא 'במעל
רגלו'? מאי 'מעל רגלו' - שמע מינה מישלף הוא.
(הכי גרסינן: אם כן
נכתוב במעל רגלו מאי מעל רגלו שמע מינה שלופי הוא.)
אמר ליה ההוא מינא לרבן
גמליאל: [אתם היהודים הנכם] עמא דחלץ ליה מריה מיניה, דכתיב (הושע ה,ו) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חָלַץ מהם'?'
אמר ליה: שוטה! מי כתיב 'חלץ להם'?
'חלץ מהם' כתיב (הוא קיבל חליצה מהם)! ואילו יבמה דחלצו לה (דחלצי מינה) אחין (שהיבם קיבל הימנה) - מידי מששא אית ביה?
באנפיליא חליצתה פסולה כו':
למימרא דאנפיליא לאו מנעל
הוא? ותנן נמי [שקלים פ"ג מ"ב]: 'אין התורם (את הלשכה) נכנס (לתרום) לא בפרגוד חפות (חלוק שיש בו אימרא,
שלא יחשדוהו לומר "בתוך האימרא החביא כספים"; וחברו במסכת יומא (דף עז:) שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו) ולא
באנפיליא (נמי משום חשד) ואין
צריך לומר במנעל וסנדל (דבלאו חשד נמי אסור) לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה ( דכתיב (ישעיהו א,יב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי; ומדקתני 'אין
צריך לומר כו' - מכלל דאנפיליא לאו בכלל מנעל).
ורמינהו [תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ד הלכה ח]: 'אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן (ביום הכפורים) לא מבית לבית ולא ממטה למטה' (דהויא נעילת סנדל)?
אמר אביי: דאית ביה כתיתי (כתיתין: חתיכות דקות של מוכין ועור רך), ומשום תענוג (ולאו משום
דתיהוי נעילה).
אמר ליה רבא: ומשום תענוג בלא
מנעל ביום הכפורים מי אסירי? והא רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק!
אלא אמר רבא: לא קשיא: כאן
באנפיליא של עור [אסור], כאן באנפיליא של בגד [מותר] (מתניתא דתרומת
הלשכה - באנפיליא של בגד, דלאו מגין הוי, ולא הוי נעל [ואף על פי כן אסרו להכנס באנפיליא משום חשד]; ולגבי עזרה נמי ליכא בזיון, דאין דרך להכניסה בטיט; והא דיום הכפורים בשל
עור). הכי נמי
מסתברא: דאי לא תימא הכי - קשיא יום הכפורים איום הכפורים, דתניא: 'לא יטייל
אדם בקורדקיסין (מנעלים דקים שנועלין
תחת מנעלים עבים להגין מן המים, ונקראים אונדרשו"ך בלשון אשכנז) בתוך ביתו, אבל מטייל הוא
באנפילין בתוך ביתו' אלא לאו שמע מינה כאן
באנפיליא של עור כאן באנפיליא של בגד!?
שמע מינה.
תניא כוותיה דרבא: 'חלצה במנעל הנפרם (הנפרם: לשון לא תפרומו (ויקרא י,ו); ושייך פרימה במנעל; ו'פחיתה' ו'קיבול' שייך
בסנדל) שחופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל,
בסנדל של שעם ושל סיב (שעם וגמי [אולי רש"י גורס 'גמי' במקום 'סיב'] קשה הוא, ומגין הוא), בקב הקיטע (שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל ויש בה בית קיבול קטן ומכניס שם ראש שוקו,
ואין נסמך עליו; והוא קרוי 'קב', ולמשענת הליכה יש לו אשקינ"א [מוט] קשורה בשוקיו ומשענת ידיו שקורין קרוק"א [קב]), במוק (קילצו"ן [נעל בד] של לבד קשה ומגין), בסמיכת
הרגלים (מי שמהלך בידו וגורר את רגליו - עושה להם
סמיכה של עץ או של עור ומכניס לתוכו),
באנפיליא של עור;
והחולצת מן הגדול
(יבמות קג,א)
בין עומד בין יושב בין מוטה, והחולצת מן הסומא - חליצתה כשרה;
אבל במנעל הנפרם שאין חופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שאינו מקבל את רוב
הרגל, ובסמיכת הידים (שעושה לידיו בתים של
עור מפני שמכניסם בטיט, וסומך עליהן וגורר את רגליו),
ובאנפיליא של בגד, וחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה.'
[בברייתא לעיל למדנו:] 'קב
הקיטע' (דחשיב ליה מנעל) [וחליצתה כשרה] - מני?
רבי מאיר היא, דתנן (שבת פ"ו מ"ח (בבלי סה,ב)): 'הקיטע יוצא (בשבת) בקב שלו - דברי רבי מאיר;
רבי יוסי אוסר.'
[הברייתא
לעיל למדנו:] 'באנפיליא של בגד' (דקתני סיפא חליצתה
פסולה) - אתאן לרבנן (דפליגי עליה
דרבי מאיר בקב הקיטע, אלמא דלא הוי מנעל; דאי רבי מאיר - כיון דקב הקיטע הוה נעל,
אלמא 'ואנעלך תחש' לא דייק - אנפיליא נמי תהוי נעל!)
[רבנן חולקים
על רבי מאיר גם באנפיליא של בד וגם בקב; ורבי יוסי חולק בקב ואוסר לצאת בשבת, ולא
באנפיליא של בגד שמכשיר את החליצה.]
אמר אביי: מדסיפא רבנן - רישא (דקב הקיטע) נמי רבנן (ודייקי 'ואנעלך תחש') ורישא (ודקתני קב
הקיטע כשר) - במחופה
עור.
אמר ליה רבא: אבל אין מחופה עור – מאי? פסול!? אי הכי אדתני סיפא 'באנפיליא
של בגד (פסולה)' (האי הוא ודאי דלאו נעל הוא, דהא לא מגין) - ליפלוג בדידה: במה דברים אמורים - (לישמעינן
חילוק בקב הקיטע:) במחופה עור, אבל אין מחופה עור – פסול (דאף על גב
דמגין - לאו נעל, וכל שכן האי)!
אלא אמר רבא: מדרישא רבי מאיר - סיפא נמי רבי מאיר (ולא דייק 'תחש', ואפילו הכי
של בגד לא, משום דלא מגין): האי מגין (אבל קב הקיטע מגין,
הלכך אפילו אין מחופה עור- כשר) והאי [אנפיליא של בגד] לא מגין.
אמר אמימר: האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה (לדחוף רגלו
בקרקע).
אמר ליה רב אשי לאמימר: והתניא: 'בין עומד בין יושב בין מוטה' (מוטה לאו אורחיה למדחסיה)?
אימא 'ולעולם דדחיס לכרעיה'.
ואמר אמימר: האי מאן דמסגי על ליחתא דכרעיה (שרגלו הפוך,
ודורס בעליונו של רגל) - לא חליץ.
('ליחתא' - לשון לווחים (שבת מז,א):
פלנק"א, כלומר שאינו דורס במקום מדרס רגלו; ואף על גב דתנן (לעיל קא,א) 'מן הארכובה ולמטה כשרה' - התם הוא, דכי נחתך
רגלו - קם ליה שוק, ורחמנא אמר 'מעל רגלו' - דהיינו שוקו; אבל
האי - לאו רגל הוא.)
אמר ליה רב אשי לאמימר: והתניא: 'סמוכות הרגלים (כשרה)'!? לאו
דחליץ בה איהו (הגורר את רגליו והם עקומים)?
לא, דיהיב ליה [את סמוכות הרגלים] לאחר (שרגלו ישרה) [שינעל אותה,
ועל ידי זה יכשיר את הסמוכות שיקרא 'נעל', ואחר כך יחזיר אותה ליבם והיבם ינעל
אותה], וחליץ.
אמר רב אשי: למאי דקאמר אמימר - לאו בר אובא חליץ ולאו בר קיפוף חליץ (בר אובא ובר קיפוף - בפרק 'אלו מגלחין' (מועד קטן
כה,ב) דאחלשו לדעתיה דרב אשי ואיתהפוך כרעייהו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is
granted - with request to notify of use at the email address on
www.oocities.org/yeshol