דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך
פרק שנים עשר 'מצות חליצה'
יבמות
דף קד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(יבמות קג,ב)
אמר רבא: הלכתא: אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט ואחד סנדל של עבודת
כוכבים (שנועלים אותו לצלם ברגליו כשמסיעין אותו
ממקום למקום) - לא
תחלוץ, ואם חלצה - חליצתה כשרה (מוחלט - כדאמרן:
שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד, ולאו מילף הוא, אלא גילוי מילתא בעלמא הוא; ושל עבודת
כוכבים נמי: הואיל להילוכא עביד; ומשמשי עבודת כוכבים לאו לשריפה קיימי, דאית להו
תקנתא בביטול; ואי משום איסור הנאה - חליצה לאו הנאה היא, דמצות לאו ליהנות ניתנו); של תקרובת עבודת כוכבים ( שהקריבו ומסרוהו לפניו לשם דורון, וקיימא לן (עבודה זרה נ,א) תקרובת עבודת
כוכבים אין לה ביטול עולמית, דאיתקש למת, דכתיב 'ויאכלו זבחי
מתים' [תהלים קו,כח] - הלכך לית ליה תקנתא, וכתותי מיכתת שיעורא)
(יבמות קד,א)
ושל עיר הנדחת (נמי לשריפה קיימא) ושל זקן העשוי לכבודו (לתכריכי מיתה, הואיל ולאו להילוכא עביד - לאו נעל הוא) - לא תחלוץ, ואם חלצה - חליצתה פסולה.
אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן העשוי לכבודו, דלאו להילוכא עביד - דבי
דינא (סנדל שהיה לבית דין ומיוחד לחליצה) - נמי לאו להילוכא עביד!
אמר ליה: אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא - מי קפיד עליה דיינא?
משנה:
חלצה בלילה -
חליצתה כשרה, ורבי אל[י]עזר פוסל; בשמאל - חליצתה פסולה, ורבי אל[י]עזר מכשיר.
גמרא:
לימא בהא
קמיפלגי: דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים (כל ריב וכל נגע (דברים כא,ה): מה נגעים
ראייתם ביום, דכתיב (ויקרא יג,יד) וביום הראות
בו - אף ריבים ביום; וחליצה - דין הוא, דגובה כתובתה) ומר סבר לא
מקשינן ריבים לנגעים?
לא, דכולי
עלמא לא מקשינן ריבים לנגעים; דאי מקשינן - אפילו גמר דין בלילה נמי לא (ואנן תנן 'דיני
ממונות דנין ביום וגומרים בלילה' (סנהדרין פ"ד מ"א; דף לב,א))!
והכא - בהא
קמיפלגי: מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא (דנפקא לן בסנהדרין ב'אחד דיני ממונות' (פ"ד מ"א; דף לד,ב) דתחלת דין
ביום), ומר סבר חליצה כגמר דין דמיא.
[## וכי דין שנעשה בלילה בטל וללא
תוקף? ודאי שלא! אם כן מדוע חליצה בלילה תפסל?]
רבה בר חייא
קטוספאה עבד עובדא במוק (אף על פי שאינו של עור) וביחידי,
ובלילה. אמר שמואל: 'כמה רב גובריה' (בלשון גנאי אמרה) דעביד
כיחידאה.
[## אמנם כרבי אליעזר!]
מאי קשיא? אי
מוק – סתמא תניא (בברייתא דלעיל (קב,ב) בקב הקיטע,
במוק, בסמיכת הרגלים); אי לילה - סתמא תני[נ]א (במתניתין חליצתה כשרה)! אלא יחידי (יחידאה תני
לה במתניתין) קא קשיא ליה: היכי עביד ביחידי, דיחידאה
קתני לה, דתנן [יבמות פ"יב,מ"ה; דף קה,ב]: 'חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה;
ורבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים; ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים
ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר' ואמר רב יוסף בר מניומי [אמר רב נחמן]: אין
הלכה כאותו הזוג.
[## אם 'אותו הזוג' הם רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר – אם כן הלכה כתנא קמא
או כרבי עקיבא? ומה היה המעשה שבא לפני רבי עקיבא? שאשה חלצה לאחי בעלה כאשר היו
לבדם בבית האסורים, ללא בית דין כלל, ורבי עקיבא הכשיר בדיעבד? או ה'אחד'
היה דיין אחד, שנכח בעת החליצה?]
ואי בעית
אימא: כולהו נמי יחידאה קתני להו, דתניא: 'אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אני ראיתי
את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה.'
[## מה פירוש 'יחידאה קתני להו'?:
אם גם רבי עקיבא מסכים – אם כן יש כאן לפחות שנים: רבי עקיבא ורבי ישמעאל בן
אלישע! אלא נראה שיש להדגיש את המילים 'קתני לה', כלומר: במשנתנו כאשר מביאה דין
זה היא מנסחת את הנאמר כאילו שנאמר על ידי יחיד – כי כוונת העורך – רבי – להראות
בזה שזהו דעת יחיד, ואין הלכה כך.]
בשמאל -
חליצתה [פסולה, ורבי אל[י]עזר מכשיר]:
מאי טעמא דרבנן?
אמר עולא:
ילפינן 'רגל' [וחלצה נעלו מעל רגלו] - רגל ממצורע (דכתיב 'על בֹהן רגלו הימנית (ויקרא יד,יד
ועוד)): מה להלן דימין - אף כאן דימין.
ורבי אל[י]עזר
לא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע? והתניא: 'רבי אל[י]עזר אומר: מנין לרציעה שהיא
באזן הימנית? נאמר כאן [בעבד] 'אזן' ונאמר להלן (במצורע) 'אזן' - מה להלן ימין
אף כאן ימין'!
אמר רב יצחק
בר יוסף אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה. [במשנתנו: 'בשמאל
חליצתה כשרה; ורבי אליעזר פוסל.]
רבא אמר:
לעולם לא תיפוך; 'אזן' 'אזן' מופני (משני צדדין, בין במצורע בין בנרצע, דקרא
דמצורע עני - מיותר לגמרי, כדאמרן במנחות בפרק קמא (דף י,ב) 'יד' 'יד'
לקמיצה, 'רגל' 'רגל' לחליצה, 'אזן' 'אזן' לרציעה; וגבי רציעה תרי 'אזנו' כתיבי: ורצע אדניו את
אזנו (שמות כא,ו) ונתת באזנו
ובדלת (דברים טו,יז)[1]), 'רגל' 'רגל' לא מופני (משני צדדין, אלא מצד אחד: דמצורע מיותר, אבל
בחליצה לא, וליכא אלא חד, וקסבר רבי אל[י]עזר: מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה,
ואם יש להשיב - משיבין).
וכי לא מופני
- מאי פירכא איכא ( והכא מאי פירכא איכא ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לרבי
אל[י]עזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת קלא,א))?
איכא למיפרך:
מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת.
[## לכן יש רבוי פרט גם לענין
ימין, אך בחליצה אין כל הפרטים חשובים ומוזכרים מתורה.]
משנה:
חלצה ורקקה
אבל לא קראה - חליצתה כשרה (דקריאה לא מעכבא, דכתיב ככה יעשה [דברים כה,ט]); קראה ורקקה אבל לא
חלצה - חליצתה פסולה;
חלצה וקראה,
אבל לא רקקה: רבי אל[י]עזר[2] אומר חליצתה פסולה;
רבי עקיבא
אומר: חליצתה כשרה.
(יבמות קד,ב)
[המשך המשנה]
אמר [ליה]
רבי אל[י]עזר: [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו
אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה] ככה יעשה [לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] כל דבר שהוא מעשה
- מעכב (דכי כתיב 'ככה', דמשמע עיכובא - אמעשה כתיב [חליצת הנעל], וקרייה ['ככה יעשה לאיש...'] - דבורא בעלמא הוא, ורקיקה מעשה היא).
אמר לו רבי
עקיבא: משם ראיה? 'ככה יעשה לאיש' - כל דבר
שהוא מעשה באיש (חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש, לאפוקי רקיקה,
דלאו מעשה באיש הוא).
החרש שנחלץ (חליצתו פסולה
לפוטרה במקום אח כשר) והחרשת שחלצה (היא עצמה אינה נפטרת
בחליצתה כדאמרינן לקמן בפרק 'בית שמאי' (קי,א) ואין לה תקנה
אלא בייבום; ואם רצה להוציא - יוציא בגט) וחולצת לקטן - חליצתה
פסולה.
קטנה שחלצה
תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה - חליצתה פסולה.
חלצה בשנָים (כשרים) או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול (דהדר הוו להו שנים) - חליצתה פסולה.
רבי שמעון
ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין (ולא גרסינן 'בשנים', דהא בשנים עסיק נמי תנא קמא!).
ומעשה באחד
שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר.
גמרא:
אמר רבא: השתא
דאמרת קריאה לא מיעכבא - לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן כשירה!
[## האם חליצתן כשרה? והרי] תנן: 'חרש שנחלץ
והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה'. מאי טעמא? לאו משום דלא בני
קרייה נינהו?
לא, משום דלאו
בני דעה נינהו.
אי הכי - אלם
ואלמת נמי [שחליצתן תהא פסולה כי לאו בני דעה
נינהו, והרי סתירה למסקנה מהמשנה, כפי למדנו שאמר רבא: 'אלם ואלמת שחלצו - חליצתן כשרה']!?
אמר רבא: אלם ואלמת בני דעה
נינהו, ופומייהו הוא דכאיב להו.
והא אמרי דבי
רבי ינאי (ומפרש טעמא דמתניתין: דחרש וחרשת) 'לפי שאינו ב'אמר'
ו'אמרה' ('ועמד ואמר' 'וענתה ואמרה') (מפני שאינן ב'ואמר' 'ואמרה', דתנן (תרומות
פ"א מ"ב) 'חרש שדברו חכמים בכל מקום - שאינו לא שומע ולא
מדבר')?
אלא כי אתמר
דרבא - אסיפא אתמר: 'חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה'
אמר רבא: השתא דאמרת קרייה מעכבא, לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה; ומתניתין (דקתני 'לא
קראה - חליצתה כשירה') כרבי זירא, דאמר רבי זירא (בפרק 'המנחות
והנסכים' (מנחות קג,ב)): כל הראוי לבילה -
אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת (דקתני: 'האומר
"הרי עלי ששים ואחד עשרונים" - מביא ששים בכלי אחד, ואחד בכלי אחר';
ומפרש טעמא משום דקים להו לרבנן דששים נבללות בכלי אחד אבל ששים ואחד אינן נבללות
יפה; ומותבינן 'וכי אין נבללין - מאי הוי? והתנן (שם יח,א) 'אם לא
בלל – כשר'! ומשני רבי זירא: הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, דאפילו לא בלל
- כשר; ושאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו, דראוי לבילה בעינן, דאפשר להתקיים בה
מצות מנחה; והכא נמי: אף על גב דקרייה לא מעכבא - בראוי לקרייה, אבל בשאין ראוי -
מעכבת).
שלחו ליה
לאבוה דשמואל: יבמה שרקקה (לפני בית דין) – תחלוץ.
מכלל דאיפסלא
לה מאחין (דנפסלת עליהן מייבום)? מני? אילימא רבי
עקיבא – השתא: ומה במקום מצוה (בשעת חליצה, שהרקיקה מצוה), דאיכא למימר 'מידי דהוה אאימורים': דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי
(אימורים, דכי איתנהו - מעכבי בשר מאכילה [בפרק 'תמיד נשחט' (פסחים נט,ב)], וכי ליתנהו לא מעכבי - כגון שנטמאו או שאבדו; והכא
נמי נימא: אף על גב דלאו מעשה חשוב באיש הוא, הואיל ואפשר לרוק – ליעכב), אמר רבי עקיבא [הרקיקה] לא מעכבא - מאחין איפסלא? [שהרי אין
לרקיקה לבדה תוקף להתיר לשוק – לא יהא לרקיקה כח לאסור מיבום!]
ואלא לרבי
אל[י]עזר (דאמר במתניתין מעכבא - אלמא מעשה הוא)? והא 'שני
דברים המתירין' נינהו [החליצה והרקיקה], ושני דברים המתירין
- אין מעלין זה בלא זה [מנחות עט,א ועוד]?
אלא כרבי,
דתניא [תוספתא מנחות פ"ה ה"ד [צוקרמנדל]]: 'כבשי
עצרת אין מקדשין הלחם (להיות קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ולינה) אלא בשחיטה (ואף על פי שהן טעונין תנופה חיין עם הלחם - אין
תנופתן מקדשן אלא שחיטתן, דגמר מאיל נזיר, דכתיב (במדבר ו,יז) ואת האיל
יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות - תלה הכתוב עשיית סל המצות בזביחת האיל
[בפרק 'התכלת']), כיצד?(כיצד לא גרסינן): שחטן לשמן, וזרק דמן לשמן, קדש הלחם; שחט שלא לשמן וזרק לשמן - לא קדש
הלחם; שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן - קדוש ואינו קדוש (לחם קדוש ליפסל
ביוצא, ואין קדוש להיות ניתר באכילה) - דברי רבי; רבי
אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן.'
ומי אמר רבי
עקיבא רקיקה לא פסלה? והתניא [תוספתא יבמות פ"יב
ה"יב [ליברמן]]: 'חלצה ולא
(יבמות קה,א)
רקקה, ולא
קראה - חליצתה כשירה; רקקה ולא חלצה ולא קראה - חליצתה פסולה (ופוסלתה על
האחין כדמפרש ואזיל); קראה ולא רקקה ולא חלצה - אין כאן בית
מיחוש' (ואפילו מייבום לא פסלה) - מני? אילימא רבי אליעזר – 'חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה'?
- והא אמר רבי אליעזר: [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו
אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה] ככה יעשה [לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו] כל דבר שהוא מעשה – מעכב'?
אלא פשיטא -
רבי עקיבא, וקתני 'רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה'? למאן (כלומר למאי
הלכתא תני 'פסולה')? אילימא (דלא משתריא בה) לעלמא – פשיטא: מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא? אלא לאו (לאשמועינן
דאיפסלה) לאחין (דקיימא לן במסכת גיטין (כד,ב) כל מקום ששנינו 'חליצה פסולה' - פסולה ופוסלת על האחין, 'גט פסול' - פסול
ופוסל מן הכהונה).
שמע מינה!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu,
there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the
Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute
this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at
the email address on www.oocities.org/yeshol
[1] שמות
כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים, והגישו אל הדלת או אל המזוזה; ורצע אדניו את אזנו
במרצע, ועבדו לעלם
דברים
טו,טז: והיה כי יאמר אליך 'לא אצא מעמך', כי אהבך ואת ביתך, כי טוב לו עמך. (פסוק יז) ולקחת את המרצע, ונתתה באזנו
ובדלת, והיה לך עבד עולם; ואף לאמתך תעשה כן. [## אך לא
ברור מה מופנה כאן – לולא הפסוק בפרשת משפטים שמות כא]
[2] וכן הוא רבי אליעזר בדף קה,א; ועוד: דבריו מוזכרים במשנה לפני דברי רבי
עקיבא, אך דברי רבי אלעזר – אחרי דברי רבי עקיבא, כי רבי אלעזר היה תלמידו של רבי
עקיבא.