דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 המשך פרק שנים עשר 'מצות חליצה'

יבמות דף קה

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות קד,ב)

ומי אמר רבי עקיבא רקיקה לא פסלה? והתניא [תוספתא יבמות פ"יב ה"יב [ליברמן]]: 'חלצה ולא

(יבמות קה,א)

רקקה, ולא קראה - חליצתה כשירה; רקקה ולא חלצה ולא קראה - חליצתה פסולה (ופוסלתה על האחין כדמפרש ואזיל); קראה ולא רקקה ולא חלצה - אין כאן בית מיחוש' (ואפילו מייבום לא פסלה) - מני? אילימא רבי אליעזר – 'חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה'? - והא אמר רבי אליעזר: [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה] ככה יעשה [לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו] כל דבר שהוא מעשה – מעכב'?

אלא פשיטא - רבי עקיבא, וקתני 'רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה'? למאן (כלומר למאי הלכתא תני 'פסולה')? אילימא (דלא משתריא בה) לעלמא – פשיטא: מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא? אלא לאו (לאשמועינן דאיפסלה) לאחין (דקיימא לן במסכת גיטין (כד,ב) כל מקום ששנינו 'חליצה פסולה' - פסולה ופוסלת על האחין, 'גט פסול' - פסול ופוסל מן הכהונה).

שמע מינה!

ולרבי עקיבא - מאי שנא רקיקה (דפסלה) ומאי שנא קרייה (דלא פסלה, דקתני 'אין כאן בית מיחוש' - הואיל ותרוייהו לדידיה לא קא מעכבי)?

קרייה דאיתא בין בתחלה (בין קודם חליצה: "מאן יבמי...") בין בסוף (בין לאחר חליצה: "ככה יעשה") - (אי נמי אמרינן תתייבם) לא מיחלפא ליה (לא מיחלפא לאינשי בחלוצה, דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם, דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי), (אבל) רקיקה - דבתחלה ליתא ולבסוף איתא (דליתא אלא בתר חליצה) - מיחלפא ליה (לאינשי), (ויאמרו 'הך מדרקקה - ודאי חלצה לה ברישא, ואפילו הכי הדרה ומתייבמת') ואתו למישרי חלוצה לאחין.

[## ולמה לא לומר שבענין לפסול לאחים מסכים רבי עקיבא לרבי אליעזר, ומשום שיש ברקיקה מעשה, אך בקריאה אין מעשה?]

ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה [לאבוה דשמואל]: יבמה שרקקה - תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת.

כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי, הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה; רקקה מקמי דתחלוץ.

אמר ליה רבי אמי: חלוץ לה ושרי לה תיגרא (כלומר: פטור ושלחנה מבית דין).

אמר ליה רבי אבא: והא בעינן מירק?

[רבי אמי:] הא רקקה לה!

[רבי אבא:] - ותירוק ומה בכך!?

[רבי אמי:] נפיק מיניה חורבא, דאי אמרת 'תיהדר ותירוק' - אמרי 'רקיקה קמייתא לית בה מששא' (ולא פסלה מאחין, ומאן דחזי דמתייבמה סבר 'רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין'), ואתי למישרי חלוצה לאחין!

[רבי אבא:] והא בעינן כסדרן!?

[רבי אמי:] כסדרן לא מעכבא.

הוא סבר דחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח דתניא: 'בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.'

לוי נפק לקרייתא; בעו מינה:

1. גידמת מהו שתחלוץ (בשיניה)?

2. יבמה שרקקה דם מהו (מי הואי חליצה מעלייתא)?

3. (דניאל י,כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת [ואין אחד מתחזק עמי על אלה, כי אם מיכאל שרכם.] (מקרא הוא בדניאל, שהמלאך אמר לו: אגיד לך את כל הנגזר בשמים ורשום בכתב והוא אמת) - מכלל דאיכא (בשמים) כתב שאינו אמת (בתמיה)?

לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא.

אמרו ליה: מי כתיב 'וחלצה ביד'? ומי כתיב 'וירקה רוק' (דליהוי משמע דלא יהא שם אלא רוק? 'וירקה' - סתמא כתיב, ואפילו רוק ודבר אחר; והכא נמי אי אפשר בלא צחצוחי רוק) אבל 'אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת' - לא קשיא: כאן בגזר דין שיש עמו שבועה (שהקב"ה מאמתו ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו), כאן בגזר דין שאין עמו שבועה;

כדרב שמואל בר אמי, דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע? - שנאמר: (שמואל א ג,יד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם.

אמר רבה ('אמר רבא' גרסינן, ולא גרסינן 'ואמר רבא'): בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה.

אביי אמר: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בגמילות חסדים.

רבה ואביי מדבית עלי קאתו; רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין; אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.

תנו רבנן: 'משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי.

אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, שנאמר: [שמואל א ב,לג: ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך] וכל מרבית ביתך ימותו אנשים - לכו ועסקו בתורה ותחיו.

הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותן 'משפחת יוחנן' על שמו.'

אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב: מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם?

'אינו נחתם'? והא כתיב (ירמיהו ב,כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני?

אלא: מנין שאפילו נחתם – מתקרע?

שנאמר [דברים ד,ז] [כי] מי [גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו] כה' אלהינו בכל קראנו אליו!

והכתיב (ישעיהו נה,ו) דרשו ה' בהמצאו [קראהו בהיותו קרוב] (משמע שאין מצוי בכל עת)?

לא קשיא: הא ביחיד הא בציבור.

יחיד אימת?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

שלחו ליה לאבוה דשמואל: יבמה שרקקה דם תחלוץ (ולא תתייבם עוד, דאיפסלה עלייהו) לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק.

מיתיבי: 'יכול יהא דם היוצא מפיו (טמא כרוק) ומפי האמה טמא (ודם היוצא מפי אמתו טמא כזובו וקריו ומימי רגליו, שהן מעיינותיו של זב וטמאין טומאה חמורה)? תלמוד לומר: [ויקרא טו,ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם: איש איש, כי יהיה זב מבשרו] זובו טמא [הוא] [## גם 'הוא' - מיעוט] ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור!

לא קשיא: כאן במוצצת (אי אפשר בלא צחצוחי רוק) כאן בשותת.

חרש שנחלץ [והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה.]

(יבמות קה,ב)

אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר (דאמר ב'האשה רבה' (לעיל צו,א) 'עשו חליצת בן תשע כגט בגדול'), אבל חכמים אומרים (דפליגי עליה התם ואמרי: עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול, אבל בחליצה - לא ס"ל כותיה): אין חליצת קטן כלום (אפי' לפוסלה עליו).

קטנה שחלצה [תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה בשנָים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה]:

אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר (דשמעינן ליה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין), דאמר 'איש' כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש (דכתיב (דברים כה,ז) ואם לא יחפוץ האיש' - ולא קטן; ואשה נמי: אף על גב דלא כתיב מיעוטא - בעינן גדולה כאיש, דאיתקש לה, דכתיב בההוא קרא 'ועלתה יבמתו השערה'), אבל חכמים אומרים: 'איש' כתיב בפרשה, אשה - בין גדולה בין קטנה.

מאן 'חכמים'?

רבי יוסי היא, דרבי חייא ורבי שמעון בר רבי הוו יתבי. פתח חד מינייהו ואמר: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה (כלפי ארץ ישראל, משום דשכינה התם קיימא) שנאמר [מלכים א ט,ג: ויאמר ה' אליו: שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני; הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם] והיו עיני ולבי שם כל הימים.

וחד אמר עיניו למעלה, שנאמר (איכה ג,מא) נשא לבבנו אל כפים [אל אל בשמים].

אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו. אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בתפלה. אמר להו: כך אמר אבא: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו.

אדהכי אתא רבי למתיבתא (למדרש ואיבעי כל חד למיתב אדוכתיה); אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו; רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה (רבי ישמעאל ברבי יוסי בעל בשר הוה, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פד,א)) הוה מפסע ואזיל (הולך לאט).

אמר ליה אבדן (תלמידו של רבי היה): מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש?

אמר ליה: אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי.

אמר ליה: וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי?

אמר ליה: וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה?

אמר ליה: וכי משה אתה?

אמר ליה: וכי רבך אלהים הוא?

אמר רב יוסף: שקליה רבי למטרפסיה (לגמולו על ששמע ולא מיחה) דקאמר ליה 'רבך' ולא 'רבי'. [רבי שמע שרבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לאבדן "רבך" ולא אמר "רבי" או "רבנו", ולא מחה על כך – קבל שכר על ענותנותו.]

אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי. אמר ליה רבי לאבדן: פוק בדקה (אם הביאה שתי שערות).

לבתר דנפק אמר ליה רבי ישמעאל [ברבי יוסי]: כך אמר אבא: איש כתוב בפרשה, אבל אשה - בין גדולה בין קטנה!

אמר ליה [רבי לאבדן]: תא לא צריכת (למיבדקה), כבר הורה זקן (רבי יוסי).

קמפסע אבדן ואתי.

אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש - היאך יפסע על ראשי עם קדוש?

אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך!

תאנא: באותה שעה נצטרע אבדן (עונשו של לשון הרע נגעים) וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו.

אמר רב נחמן בר יצחק: בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא.

אמר רבי אמי: מדבריו של ברבי ('ברבי' - רבי יוסי: כל 'ברבי' - לשון אדם גדול) נלמוד: קטנה חולצת בפעוטות (משהיא כפעוטות: כבר שית כבר שבע, דתנן במסכת גיטין (גיטין פ"ה מ"ז, דף נט,א) 'הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין' הלכך לענין חליצה - הואיל ולא כתיב מיעוט - כשירה משהיא בפרק הזה שיודעת מעט להבחין).

רבא אמר: עד שתגיע לעונת נדרים (שנה אחת קודם לזמן שתי שערות, כדתנן בפרק 'יוצא דופן' (נדה פ"ה מ"ו; דף מה,ב) 'בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקים': אם יודעת לשם מי נדרה והקדישה - דבריה קיימין).

והלכתא: עד שתביא שתי שערות.

חלצה בשנָים [או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה. רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין]:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין הלכה כאותו הזוג (אלא כתנא קמא דבעי שלשה).

והא אמר רב נחמן חדא זימנא (בריש פירקא (דף קא,ב)), דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: חליצה בשלשה!?

צריכי: דאי איתמר הך קמייתא - הוה אמינא 'הני מילי לכתחילה, אבל דיעבד אפילו תרי' - קא משמע לן אין הלכה כאותו הזוג (דאף על גב דאי עבד הוא כדקתני חלצה בשנים, וקתני מִכּשֵירִין); ואי אשמועינן 'אין הלכה כאותו הזוג' אלא כתנא קמא - הוה אמינא (הני מילי דסגי בתלתא) דיעבד (כדקתני 'חלצה בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול – פסולה', הא כולם כְּשֵרִים - חליצה כשירה), אבל לכתחילה ליבעי חמשה (כרבי יהודה) – צריכא (קא משמע לן גבי פלוגתא דרבי יהודה - הלכתא כתנא קמא).

מעשה שחלצו [ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר]:

בינו לבינה - מי ידענא?

אמר רב יהודה אמר שמואל: ועדים רואין אותו מבחוץ.

איבעיא להו: 'מעשה שחלצו בינו לבינה' אבראי, 'ובא מעשה לפני רבי עקיבא [כאשר רבי עקיבא היה] בבית האסורין'? או דלמא 'מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין'?

אמר רב יהודה אמר רב: בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol