דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 סיום פרק שנים עשר 'מצות חליצה'

יבמות דף קו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות קו,א)

תנו רבנן: 'חליצה מוטעת כשרה.'

אי זו היא חליצה מוטעת?

אמר ריש לקיש: כל שאומרים לו "חלוץ - ובכך אתה כונסה".

אמר ליה רבי יוחנן: אני שונה 'בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד' - ואת אמרת חליצתה כשירה? אלא: 'כל שאומרים לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז" (ואף על גב דלא יהבא ליה - חליצתה כשירה, כדמפורש בכתובות, ב'המדיר' (דף עד,א) דכל תנאי - מבני גד ובני ראובן גמרינן: תנאי שאפשר להתנות על ידי שליח - שעשה משה את יהושע שליח לתת להם את ארץ הגלעד - הוי תנאיה תנאה, וכל תנאי דלא אפשר לעשות על ידי שליח, כגון חליצה - אין תנאי מועיל בה; וזהו טעמו של דבר).

תניא נמי הכי: 'חליצה מוטעת כשירה. אי זו היא חליצה מוטעת? כל שאומרים "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז". ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה ואמרו לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז" ובא מעשה לפני רבי חייא והכשירה.'

ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא בר אבא. אמר לה: "בתי, עמודי (עמודי והתייבמי לו)!

אמרה ליה אימא אמהּ: ישיבתה (מהתייבם לו) - זו היא עמידתה (זו היא תקנתה).

אמר לה: ידעת ליה (מכרת היא בו שום דבר גנאי)?

אמרה ליה: אִין, ממונא הוא דחזא לה וקבעי למיכליה מינה (דבר זה היא יודעת בו שאין בא לייבמה אלא כדי לאכול ולכלות ממונה ולגרשה).

(לישנא אחרינא בתי עמודי: עמודי על רגליך דכתיב (דברים יט,יז) ועמדו שני האנשים בעמידה. ישיבתה זו היא עמידתה. קיטעת היא או חולה. אמר לה 'ידע לה'? מכיר הוא בה שרוצה לייבמה? אמרה ליה: אין, וממונא חזא בה.)

אמר לה: לא ניחא לך?

אמרה ליה: לא.

אמר ליה: חלוץ לה, ובכך אתה כונסה.

לבתר דחלץ לה אמר ליה: השתא מינך אפסלא לה, חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתישתרי לעלמא.

בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה. אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: חלוץ לה ובכך אתה כונסה.

אמר ליה רב פפא: לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן (דאמר לעיל 'עד שיתכוונו שניהם')?

ואלא היכי אימא ליה?

אמר ליה: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז.

לבתר דחלץ לה, אמר לה: זיל הב ליה (דהא קבילת עלה! ואף על גב דחליצה בהכי לא מיפסלא - מיהא איחייבא לקיומי תנאה מדינא כשאר שכירות דעלמא).

אמר ליה (כיון דחליצה כשירה היא משום דינא נמי לית ליה, דכיון דעליה רמיא למיעבד ולא בעי) : 'משטה אני בך' עבדה ליה; מי לא תניא: 'הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא (מעבר ים בספינה) לפניו, ואמר ליה: טול דינר והעבירני! אין לו אלא שכרו', אלמא אמר ליה "משטה אני בך" - הכא נמי 'משטה אני בך'.

אמר ליה (לרב פפא): אבוך היכא (כלומר: כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך, לפיכך קא מחדדן שמעתיך)?

אמר ליה: במתא!

אימך היכא?

אמר ליה: במתא.

יהיב בהו עיניה - ושכיבן (אבוה ואימיה).

תנו רבנן: 'חליצה מוטעת כשרה, גט מוטעה פסול (אם אינה מקיימת תנאה, דאיפשר לגט על ידי שליח: שהאומר לשנים "כתבו ותנו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו, הילכך דמי לתנאי בני גד ומהני ביה תנאה); חליצה מעושית פסולה, גט מעושה כשר.'

היכי דמי? אי דאמר "רוצה אני" - אפילו חליצה נמי! ואי לא אמר "רוצה אני" - גט נמי לא!?

הכי קאמר: חליצה מוטעת - לעולם כשר, וגט מוטעה - לעולם פסול; חליצה מעושית וגט מעושה - זימנין כשר וזימנין פסול: הא דאמר "רוצה אני", הא דלא אמר "רוצה אני",

דתניא (ספרא פרשת ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ג משנה טו): '[ויקרא א,ג: אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו; אל פתח אהל מועד יקריב אֹתוֹ לרצנו לפני ה'] 'יקריב אותו' - מלמד שכופין אותו.

יכול בעל כרחו?

תלמוד לומר: 'לרצונו'!

הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".' [עד כאן לשון הספרא]

וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: חולצין אף על פי שאין מכירין (יבם ויבמה שבאו לפנינו לחלוץ ואין אנו מכירין בו שהוא יבמה - נזקקין להן בית דין וחולצין); ממאנין (בית דין נזקקין למיאון) אף על פי שאין מכירין; לפיכך (הואיל ונזקקין להם אף על פי שאין מכירין אותם) אין כותבין גט חליצה (עדים הרואים בחליצה ובמיאון - אין כותבין ונותנין לה להיות בידה לזכות) אלא אם כן מכירין (שהן יבם ויבמה; והשתא דאין כותבין אלא אם כן מכירין אי נמי לאו יבמה הוא) ואין כותבין גט מיאון אלא אם כן מכירין (לא נפיק חורבה מיניה, דכל כמה דלית לה גט חליצה לא נסבי לה) דחיישינן לבית דין טועין. (אם כתבו לה עדים 'ראינו שחלצה בפנינו מפלוני', ואפילו לא כתבו בו 'ואישתמודעינהו' - חיישינן שמא תראה גט זה לבית דין אחר, ויסמוכו עליו, ולא יבדקו אם פלוני זה הכתוב בגט זה - יבמה הוא אם לאו, וישיאו אותה, ויהיו טועין בהלכה, שאין יודעין שחולצין וממאנין ואף על פי שאין מכירין!)

ורבא דידיה אומר: אין חולצין אלא אם כן מכירין, ואין ממאנין אלא אם כן מכירין, לפיכך (הואיל ואין חולצין אלא אם כן מכירין) כותבין גט חליצה אף על פי שאין מכירין, וכותבין גט מיאון אף על פי שאין מכירין, ולא חיישינן לבית דין טועין (עדים שראו שחלצה יכולין לכתוב לה, ואף על פי שאין מכירין, ולא חיישינן שמא טעו בית דין בהלכה זו לומר חולצין אף על פי שאין מכירין וחלצו לה ממי שאינו יבמה).

(יבמות קו,ב)

משנה:

[דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי.

דברים כה,ח: וקראו לו זקני עירו ודברו אליו; ועמד ואמר 'לא חפצתי לקחתה';

דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.

דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל: בית חלוץ הנעל]

מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לבית דין, והן משיאין לו עצה הוגנת לו ("כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך"), שנאמר (דברים כה,ח) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו, והיא אומרת "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי", והוא אומר "לא חפצתי לקחתה". ובלשון הקדש היו אומרים (במסכת סוטה (לב,א) נפקא לן מקראי בפרק 'אלו נאמרין').

ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו - רוק הנראה לדיינים.

וענתה ואמרה: "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו"'.

עד כאן היו מקרין.

וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם (בתלמידים היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה), וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה 'ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל'.

מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים.

רבי יהודה אומר: מצוה על כל העומדים שם לומר 'חלוץ הנעל'.

גמרא:

אמר רב יהודה: 'מצות חליצה קוראה (מאן יבמי (דברים כה,ז)) וקורא (לא חפצתי לקחתה (שם,ח)) וחולצת ורוקקה וקוראה (ככה יעשה לאיש (שם,ט))'.

מאי קמשמע לן? מתניתין היא!?

הא קמשמע לן: מצוה הכי, ואי אפיך לית לן בה.

תניא נמי הכי: 'בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.'

אמר אביי: האי מאן דמקרי גט חליצה (המקרא את האשה בשעת חליצתה) - לא ליקרי לדידה 'לא' לחודיה ו'אבה יבמי' לחודיה, דמשמע 'אבה יבמי', אלא 'לא אבה יבמי'; ולא ליקרי לדידיה 'לא' לחודיה 'חפצתי' לחודיה, דמשמע חפצתי לקחתה אלא 'לא חפצתי לקחתה'

[## כנראה היו מקרין אותם מילה במילה בדרך כלל, ואביי מזהיר שלא לעשות כן בבטויים הללו, שלא יישמע במובן הפוך.]

רבא אמר: אפסוקי מילתא היא, ואפסוקי מילתא לית לן בה [אין להקפיד על כך שהרי מקריאים מילה במילה].

רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה 'לא אבה יבמי'. אמר ליה: לא סבר ליה מר להא דרבא?

אמר ליה: מודה רבא ב'לא אבה יבמי' (דבעינן שלא יפסיק, דאי מפסיק - משמע דהאי 'לא' - ארישא קאי, דאמרה 'מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל' – 'לא', כלומר 'לא מאן, אלא אבה יבמי'! אבל ב'לא חפצתי לקחתה', שהיא פתיחת קריאתו - ליכא למימר הכי 'לא' לעיל קאי, ואי מפסיק - לית לן בה).

אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא דחליצתא - ליכתוב הכי 'אקרינוה לדידה מן מאן יבמי (ומפני שהגט אינו משורטט - לא בעי למיכתב כוליה פסוק, דקיימא לן (גיטין דף ו,ב) 'אין כותבין ארבע תיבות בלא שרטוט') עד 'אבה יבמי' ואקרינוהו לדידיה מן 'לא' עד 'לקחתה', ואקרינוה לדידה מן 'ככה' ועד 'חלוץ הנעל'.

מר זוטרא משרטט (גט חליצה), וכתיב לכולא פרשה (אקרינוה לדידה: מאן יבמי וגו', וכן כולם; וקיימא לן שלש תיבות של מקרא כותבין בלא שרטוט, ארבע אין כותבין [בפרק קמא דגיטין (דף ו,ב)]).

מתקיף לה מר בר אידי: והא לא ניתן ליכתב (פרשה בפני עצמה במסכת גיטין בפרק 'הניזקין' (דף ס,א) דקתני 'אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה')!

והלכתא כוותיה דמר זוטרא (דכותבין, דלא דמי לכותב מגילה לתינוק להתלמד בה; דהתם אדעתה דפרשתא כתיב ליה, דתיהוי כמגילה קטנה, וקים לן (שם): תורה חתומה ניתנה; אבל האי - ספירת דברים הוא, ולאו בקדושתיה הוא, הלכך הלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי).

אמר אביי: רקקה וקלטתו הרוח (לרוק, והעבירו, שלא בא לפני היבם) - לא עשתה ולא כלום.

מאי טעמא?

'וירקה בפניו' בעינן.

הלכך הוא ארוך והיא גוצה - קלטתהו הרוח - איכא בפניו (כיון שיצא מפיה - היה בפניו); היא ארוכה והוא גוץ - בעינן עד דמטי להדי אפיה (לנגד פניו: שיראהו למול פניו קודם שיקלטהו הרוח) והדר אזיל.

אמר רבא: אכלה תומא (שומים) ורקתה, אכלה גרגישתא (ארזיל"א [טין]: במעבה האדמה (מלכים א ז,מו) מתרגמינן 'בגרגישתא דארעא') ורקתה - לא עשתה ולא כלום.

מאי טעמא?

'וירקה' - מעצמה בעינן, וליכא.

ואמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב 'לעיני הזקנים וירקה'.

ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל; מצוה בדיינין ולא בתלמידים:

תניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם 'חלוץ הנעל' 'חלוץ הנעל' 'חלוץ הנעל'!'

הדרן עלך מצות חליצה:

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol