דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

יבמות דף קז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

יבמות פרק שלשה עשר 'בית שמאי'

(יבמות קז,א)

משנה:

בית שמאי אומרים: אין ממאנין (יתומה שהשיאוה אמה ואחיה) אלא ארוסות ( אלא מן האירוסין); ובית הלל אומרים: ארוסות ונשואות.

בית שמאי אומרים: בבעל, ולא ביבם (אבל אם מת, ולא מיאנה בו, ונפלה לפני יבם - אינה יוצאת במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ) ; ובית הלל אומרים: בבעל וביבם.

בית שמאי אומרים: בפניו [מדרבנן: עיין קז,ב]; ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו.

בית שמאי אומרים: בבית דין; ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין.

אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים.

אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר (ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן)! אלא ממאנת (בזה) וממתנת עד שתגדיל (ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים, ולא תצא עוד משני במיאון) ותמאן ותנשא (ותמאן בראשון ותנשא). (ובגמרא פריך: הא מיאנה בו כבר חדא זימנא!?)

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דבית שמאי (דאמרי [קטנה שנפלה ליבום] נשואה [מן הנישואין] לא ממאנה? הא קטנה היא)?

לפי שאין תנאי (מועיל) בנשואין (של גדולה; ואפילו הוה ליה תנאה בשעת קדושין - אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה, וחיילא להו קדושין קמאי), ואי (אמרת) נשואה (קטנה) תמאן - אתי למימר יש תנאי בנשואין (לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא, אלא אמרי: 'תנאה הוה ליה בנישואין', ואתו למימר 'יש תנאי בנישואי גדולה').

נכנסה לחופה ולא נבעלה - מאי איכא למימר (לבית שמאי?: אמאי לא ממאנת, דקאמרי 'אין ממאנין אלא ארוסות', ומשמע לאפוקי 'נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל', דנפקא לה מכלל ארוסה)?

לפי שאין תנאי (מועיל) בחופה (ואי אמרת 'קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה – תמאן' אמרי 'תנאה הוה להו', ואתי למימר 'יש תנאי בחופה').

מסר האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר (אי נמי אתי למימר 'תנאי מועיל במסירה' - שפיר קאמרי!: שהרי אין כאן חיבה, דנימא 'אחליה לתנאיה דקדושין'!?

האי 'מסר האב' - לאו דוקא, דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון, דהאב זכאי בקידושי בתו, ואין מיאון אלא ביתומה שקידשוה אמה ואחיה; והכי קאמר: מסר האב לשלוחי הבעל - דקיימא לן בכתובות (מח,ב) דנישואין נינהו; ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין - הוו נישואין, ולבית שמאי לא ממאנת - מאי איכא למימר)?

לא פלוג רבנן (בין נישואין לנישואין);

ובית הלל?

מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו.

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: טעמא דבית שמאי לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, כדאמר לקמן (קיב,ב) בחרש שנשא: ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה, דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן) –

נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר?

לא ניחא ליה דתיהוי חופה דאיסורא (דבעילת זנות).

מסר האב לשלוחי הבעל (דקיימא לן דנישואין נינהו, ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין, ולבית שמאי לא ממאנה, דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות) מאי איכא למימר (לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי)?

לא פלוג רבנן.

ובית הלל?

כיון דאיכא קדושין וכתובה - לא אתו למימר דבעילתו בעילת זנות.

רב פפא אמר: טעמא דבית שמאי משום פירי (שלא יפסיד פירות נכסי מלוג, אבל ארוס לית ליה פירי), טעמא דבית הלל משום פירי:

טעמא דבית שמאי משום פירי: דאי אמרת נשואה תמאן - שמיט ואכיל להו מינה, דסוף סוף למיפק קיימא [ימהר לאכול ואפילו יעשה נזק לפירות, ואפילו לרכוש עצמו]!

ובית הלל: אדרבה: כיון דאמרת 'תמאן' - אשבוחי משבח להו; סבר דאי לא (דאם איני משביחן) עייצי לה קרוביה ומפקי לה מיניה.

רבא אמר: היינו טעמא דבית שמאי: שאין אדם טורח בסעודה (סעודת נישואין) ומפסידה (הילכך: אי אמרת תמאן - מימנעי ולא נסבי), ובית הלל: תרוייהו ניחא להו כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות (הילכך לא מימנעי).

בית שמאי אומרים בבעל [ולא ביבם; וב"ה אומרים: בבעל וביבם]:

אמר רבי אושעיא: (לבית הלל, דאמרי ממאנת ביבם) - ממאנת למאמרו (שאם עשה בה מאמר - ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו) ואינה ממאנת לזיקתו (אבל חליצה שהיא בשביל זיקה - לא עקרא).

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי אושעיא? - מאמר, דמדעתה - מציא עקרא; זיקה, דבעל כרחה (מקידושי ראשון, ומכח נישואין רמיא עליה, ובראשון לא מיאנה) - לא מציא עקרא.

והרי ביאה (ביאת יבם), דבעל כרחה (בעל כרחה היא, כדאמר ב'הבא על יבמתו' (לעיל נד,א) 'יבמה יבא עליה' – בעל כרחה)

(יבמות קז,ב)

ומציא עקרא (שלא תהא צריכה גט לביאתו, דהא אמרי בית הלל 'ממאנת ביבם' - דומיא דבעל)?

אלא ביאה ומאמר, דהוא קעביד - מציא עקרא, זיקה - דרחמנא רמא עלה - לא מציא עקרא.

עולא אמר: ממאנת אף לזיקתו. מאי טעמא? - נישואי קמאי קא עקרא (ושוב אין כאן זיקה)!

איתיביה רבא לעולא: 'כל שיכולה למאן (בפרק קמא (לעיל ב,ב): בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין, כגון שהשיאה אביה תחלה לאחֵר ונתגרשה, והיא 'יתומה בחיי האב', ויכולה למאן) ולא מיאנה (ומת) - צרתה חולצת (שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה, הואיל והבת יכולה למאן - אינן נישואין גמורין) ולא מתייבמת (הואיל ולא מיאנה הבת, הויא לה הך 'צרת ערוה במקצת')' – ואמאי? תמאן השתא ותעקרינהו לנישואי קמאי, ותתייבם צרתה!?

צרת ערוה שאני (דאף על גב דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה - לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה – שהוא יבמה [במקרה שהיתה נשואה לאחי אביה שמת ללא בנים] - למיהוי צרתה מותרת ליבם), דתני רמי בר יחזקאל: '(קטנה ש)מיאנה בבעל –מותרת (לינשא) לאביו (דעקרתינו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה); (אבל מת בעלה ולא מיאנה בו – ומיאנה) ביבם (אף על גב דנפקא בלא חליצה - אלמא נישואי קמאי עקרא) - (אפילו הכי) אסורה לאביו' (מפני מראית העין) אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו (דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם כלתו של חמיה) - הכא נמי (אף על גב דעקרא לנישואי קמאי) בשעת נפילה נראית כצרת בתו (הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה)!

אמר רב: מיאנה בזה (יבמה: באחד מן האחין יבמין) אסורה לזה (אסורה לכולן), מידי דהוה אבעלת הגט: בעלת הגט - לאו כיון דאיתסרא לה לחד איתסרא להו לכולהו (אם נתן לה האחד גט - פסלה על כולן) - הכא נמי לא שנא.

ושמואל אמר: מיאנה בזה מותרת לזה, ולא דמיא לבעלת הגט: בעלת הגט הוא דקא עביד בה, הכא - היא קעבדא ביה, דאמרה "לא רעינא בך ולא צבינא בך" - בך הוא דלא רעינא, הא בחברך רעינא.

רב אסי אמר: מיאנה בזה [ביבם זה] - מותרת אפילו לו!

לימא כרבי אושעיא סבירא ליה, דאמר 'אינה ממאנת לזיקתו'?

בחד יבם, הכי נמי דמציא עקרא; הכא - בשני יבמין עסקינן, דאין מיאון לחצי זיקה.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מיאנה בזה מותרת לאחין - ולא הודו לו.

מאן לא הודו לו?

אמר אביי: רב (רב לא הודה לו, דאיהו אמר לעיל מיאנה בזה אסורה לזה);

רבא אמר: רבי אושעיא (לא הודה לו: מדקאמר רבי יוחנן 'מותרת לאחין' - אף על גב דאיהו גופיה נמי במשמע, ומיהו אי איכא אחין - אִין, דהוה ליה מיאון לחצי זיקה כרב אסי! אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה אסורה; ולרבי אושעיא אפילו בחד יבם נמי שריא, דאין מיאון לזיקה); ואמרי לה רב אסי (נמי לא הודה לו, וכל שכן רבי אושעיא: דרבי יוחנן דוקא לאחין אמר, ולא לו).

בית שמאי אומרים בפניו [ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו]:

תניא: 'אמרו להן בית הלל לבית שמאי: והלא פישון הגמל - מיאנה אשתו שלא בפניו!

אמרו להן בית שמאי לבית הלל: פישון הגמל - במדה כפושה מדד (במדה כפויה מדד; לשון אונאה, כמודד בשולי המדה; וחברו מצאתי בתוספתא דאהלות [פ"ו הלכה ג [צוקרמנדל]]: 'קדירה שהיא נתונה כו' היתה כפושה' לשון הכפישני באפר (איכה ג,טז): שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה), לפיכך מדדו לו במדה כפושה.'

מדקא אכיל פירי - פשיטא נשואה היא, והאמרי בית שמאי נשואה לא ממאנה?

תרי קיטרי עבדו ביה (שני קשרים עשו עליו לרעתו).

בית שמאי אומרים בפני בית דין [ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין]:

תנן התם [סנהדרין פ"א מ"ג]: 'החליצה והמיאונין בשלשה'.

מאן תנא?

אמר רבה: בית שמאי היא.

אביי אמר: אפילו תימא בית הלל: עד כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין, אבל שלשה בעינן, כדתניא: 'בית שמאי אומרים: בפני בית דין, ובית הלל אומרים: בפני בית דין ושלא בפני בית דין; ואלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון מכשירין בשנים.'

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג.

[במשנה: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר (ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן)! אלא ממאנת (בזה) וממתנת עד שתגדיל (ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון) ותמאן ותנשא (ותמאן בראשון ותנשא ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא)]

בית שמאי אומרים תמאן:

והא מיאנה חדא זימנא (בבעלה, ואמאי קתני 'ותמאן ותנשא')?

אמר שמואל: (שמא חזרה [בה מהמיאון, ולכן יש להמתין]) עד שתגדיל ותאמר "רוצה אני במיאונים הראשונים".

עולא אמר: תרתי קתני (לאו למיהדר למאן זימנא אחריתי, אלא תרתי מילי נינהו): או שתמאן ותגדיל ותיארס (ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, כדי שלא תחזור ותמאן בשני), או (אם רצתה להנשא) שתמאן (ממאנת בבעל) ותנשא לאלתר (דתוּ לא ממאנת לבית שמאי, דנשואה היא).

בשלמא עולא - היינו דקתני 'עד שתגדיל ותנשא', אלא לשמואל 'עד שתגדיל ותאמר' מיבעי ליה!

קשיא.

משנה:

אי זו היא קטנה שצריכה למאן?

כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה;

השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה [שלא תיבעל לאחר?] אינה צריכה למאן.

רבי אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה (כדקתני [יבמות פ"ז מ"ה]): 'בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה' (דכמי שלא נשאת דמי).

רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש (כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו) - כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו (ובגמרא מפרש מה היא).

גמרא:

אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא תנא: בראשונה היו כותבין גט מיאון 'לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה'; כיון דחזו דנפיש דיבורא, אמרי

(יבמות קח,א)

אתי לאיחלופי בגיטא (שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה) - תקינו הכי: 'ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא'.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol