יבמות דף קח

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק שלשה עשר 'בית שמאי'

יבמות דף קח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות קז,ב)

משנה:

אי זו היא קטנה שצריכה למאן?

כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה;

השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה [שלא תיבעל לאחר?] אינה צריכה למאן.

רבי אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה (כדקתני [יבמות פ"ז מ"ה]): 'בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה' (דכמי שלא נשאת דמי).

רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש (כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו) - כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו (ובגמרא מפרש מה היא).

גמרא:

אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא תנא: בראשונה היו כותבין גט מיאון 'לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה'; כיון דחזו דנפיש דיבורא, אמרי

(יבמות קח,א)

אתי לאיחלופי בגיטא (שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה) - תקינו הכי: 'ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא'.

תנו רבנן: 'אי זהו מיאון?

אמרה "אי אפשי בפלוני בעלי", "אי אפשי בקידושין שקידשוני אמי ואחי".

יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו יושבת באפריון (ונושאין אותה) והולכת מבית אביה לבית בעלה (לחופה), ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" (דאיכא למימר אי לא בעיא ליה - תיחות ותזיל!) - (אפילו הכי) זהו מיאון.

יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם ואמרה להם "אי אפשי בפלוני בעלי" (דליכא בית דין; ותו: דהני [האורחים] מישתק שתקי ולא קא מודעי) - הרי הוא מיאון.

יתר על כן אמר רבי יוסי בר יהודה: אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו, ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" (דליכא אלא חנוני, ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו) - אין לך מיאון גדול מזה.'

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת [שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס.

תנא: 'קטנה שלא מיאנה, (לא גרסינן 'והגדילה') ועמדה ונשאת - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה.'

איבעיא להו: נתקדשה (לאחר בלא מיאון) מהו?

תא שמע: 'קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: קידושיה הן הן מיאוניה.'

איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי יהודה בן בתירה או לא?:

אם תימצי לומר פליגי - בקידושין (שנתקדשה לאחֵר פליגי דלא הוי מיאון, אבל בנישואין מודו) או (דלמא) אפילו בנישואין (שנישאת לאחֵר בלא מיאון פליגי)?

ואם תימצי לומר פליגי אפילו בנישואין - הלכה כמותו (אתרוייהו איתמר) או אין הלכה כמותו?

ואם תימצי לומר הלכה כמותו - בנישואין או אפילו בקידושין?

תא שמע: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.

'הלכה' - מכלל דפליגי [ונתבררו שתי השאלות: חולקים עליו, והלכה כמותו]!

ואכתי תיבעי לך: דהוה נסיבא מעיקרא (לראשון [ולא ליבם, ששם יותר סברא שהיא יוצאת במיאון קל], ואפילו הכי נפקא במיאון קל) או דלמא מיקדשא?

תא שמע: דכלתיה דאבדן [תלמיד רבי, לעיל, הקטנות] אימרוד. שדר רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו (אי הוו מיהדרין ממרדייהו). אמרי להו: נשי! חזו גברייכו דקאתו.

אמרי להו: ניהוו גברייכו דידכו!

אמר רבי: אין לך מיאון גדול מזה.

מאי לאו - דהוה נסיבא?

לא דהוה מיקדשא קידושי.

והלכה כרבי יהודה בן בתירה ואפילו בנישואין דקמא.

רבי אלעזר אומר [אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה: בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: חוזרני על כל צדדי חכמים ולא מצאתי אדם שהשוה מדותיו בקטנה כרבי אלעזר, שעשאה רבי אלעזר כמטיילת עמו בחצר ועומדת מחיקו; (אם בת כהן לישראל היא) וטובלת (מפני תשמיש ששמשה) ואוכלת בתרומה לערב.

תניא [תוספתא יבמות פ"יג ה"ג [ליברמן]]: 'רבי אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה; כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון.

רבי יהושע אומר: בעלה זכאי במציאתה (דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין ~~היה~~ הפקר), ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ויורשה ומיטמא לה (אם כהן הוא, ואף על גב דנישואין דידה דרבנן - הא אוקימנא ב'האשה' - כיון דירית לה - הויא לה כמת מצוה); כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון.

אמר רבי: נראין דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע, שרבי אליעזר השוה מדותיו בקטנה ורבי יהושע חלק[1]'.

מאי חלק? אי אשתו היא - תיבעי גט לרבי אליעזר נמי! אי לאו אשתו היא - מיאון נמי לא תיבעי!?

אלא [לרבי אליעזר, היתכן] בכדי תיפוק? [אלא ודאי צריכה מיאון.]

רבי אליעזר בן יעקב אומר [כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו]:

היכי דמי 'עכבה שהיא מן האיש' ו'עכבה שאינה מן האיש'?

אמר רב יהודה אמר שמואל: תבעוה לינשא (בעודה תחתיו) ואמרה "מחמת פלוני בעלי" (ונתעכבה מלינשא בשבילו כאילו היא אשתו, וצריכה מיאון) - זו היא עכבה שהיא מן האיש. "מחמת בני אדם שאינם מהוגנין לי" - זו היא עכבה שאינה מן האיש.

אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו: נתן לה גט - זו היא 'עכבה שהיא מן האיש' (דכיון שלא מיאנה בו - גליא דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו) והוא אסור בקרובותיה (ואשתו היא ליאסר בקרובותיה) והיא אסורה בקרוביו, ופסלה (בגיטו) מן הכהונה; מיאנה בו - זו היא 'עכבה שאינה מן האיש' (לא נתעכבה אצלו בשביל אישות), והוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.

הא - קתני לקמן [במשנה] 'הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה' [אם כן מה חידשו לנו אביי בר אבין וחנינא בר אבין]?

פרושי קמפרש [המשנה הבאה מסבירה את המשנה לעיל].

משנה:

הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט (ואפילו היא קטנה) - (הרי היא כשאר גרושות:) הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה;

נתן לה גט [לקטנה שהשיאוה אמה ואחיה] והחזירה, מיאנה בו ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - מותרת לחזור לו (אף על גב דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה - אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו - אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטה, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משניסת לאחר);

מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.

(יבמות קח,ב)

[המשך המשנה]

זה הכלל: גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו (כלומר: אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה, אם נשאת לאחֵר מתוך גט - אסורה לחזור לו; מתוך המיאון מותרת לחזור לו).

הממאנת באיש, ונשאת לאחֵר וגירשה, לאחֵר ומיאנה בו (כלומר: חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו), לאחֵר וגירשה - זה הכלל: כל שיוצאה הימנו בגט - אסורה לחזור לו (אף על פי שיצתה משל אחריו במיאון - לא בטליה לגיטא דידיה), במיאון - מותרת לחזור לו.

(ובגמרא פרכינן רישא לסיפא.)

גמרא:

אלמא [ברישא] אתי מיאון ומבטל גט!? ורמינהי [בסיפא של המשנה]: 'הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה - זה הכלל כל שיצתה הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו' - אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה!

אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא (קשיין אהדדי [הרישא והסיפא])! מי ששנה זו לא שנה זו.

אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה, מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה?

ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא (דקמא לאישתרויי לה לקמא), דידיה - איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו (דקמא) אזל משבש ומייתי לה (עד דממאנת בבתרא ומהדר לה).

מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה: דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה?

הא - כבר שבשא ולא אישבשא (שהרי לאחר גירושין החזירה, ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו, ומיאנה בו; הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא; וכן כל היוצאת במיאון - לא חיישינן לשיבושא, דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה; אבל כי נישאת לאחר - מתוך הגט הולך ומפייסה, ואמר "מתחרט אני בגירושין", והיא אוהבתו - שהרי על כרחה יצתה ממנו - הילכך הדרה וממאנת בשני).

אלא אי קשיא - דחבריה אדחבריה קשיא: 'מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו' טעמא דנתארמלה או נתגרשה, הא מיאנה - מותרת לחזור לו (לראשון), אלמא אתי מיאון דחבריה (ומגלה על קטנות) ומבטל גיטא דידיה (מקמא)! ורמינהי [בסיפא]: 'הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו - זה הכלל: כל שיצתה ממנו בגט - אסורה לחזור לו; במיאון - מותרת לחזור לו' אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה!

אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו לא שנה זו.

עולא אמר: כגון ששלשה בגיטין (שהוציאה שלש פעמים בגט), דמיחזיא כגדולה (תו לא הדרא לחד מינייהו, דלא אתי מיאון דאחר לבטולי, אבל קודם שתשלש - אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא, ואי בעיא לאהדורה - מהדר לה).

Yevamos Chart #30
Daf 108b

         __________________________________________________         |
                                                                      |
         IS ONE'S WIFE WHO IS A "KETANAH" PERMITTED TO                |
       RETURN TO HIM(8) AFTER SHE MARRIES SOMEONE ELSE              |
           (according to the Tana of our Mishnah)                     |
         __________________________________________________         |
                                                                      |
                                                                      |
                          (A)          (B)          (C)                |
                   RAV YEHUDAH   REBBI ELAZAR(1)   ULA(1)            |
                   CITING SHMUEL                                      |
                   _____________ _______________    ______           |
                                                                      |
1) FIRST HUSBAND    Machlokes in    She may         She may          |
(he divorced her, our Mishnah(3) return(4)       return(4)         |
remarried her,                                                      |
and then she did                                                  |
Mi'un)                                                              |
                                                                      |
2) SECOND HUSBAND   Machlokes in   Machlokes in      She may          |
(he divorced her) our Mishnah(5) our Mishnah(5) not return(6)      |
                                                                      |
3) THIRD HUSBAND     She may          She may     She may            |
(she did Mi'un)    return           return      return             |
                                                                      |
4) FOURTH HUSBAND   Machlokes in   Machlokes in      She may         |
(he divorced her) our Mishnah(5) our Mishnah(5)   not return(6)     |
                                                                      |
5) FIFTH HUSBAND     She may          She may        She may         |
(she did Mi'un)(2) return           return         return(7)       |
                                                                      |

==========
FOOTNOTES:
==========
(1) Rebbi Elazar and Ula hold like Rava (or, as Tosfos is Gores, Rabah (Bach
#2)) who argues with Rav Yehudah in the name of Shmuel, for they
differentiate between Mi'un done after a Get when the Mi'un was done to him
(after he remarried her) and when the Mi'un was done to a different husband.
(2) This is the proper reading of our Mishnah, with the words "l'Achar
u'Mi'anah Bo" before the words "Zeh ha'Klal" -- that is, she married a fifth
husband and did Mi'un to him. This is the intention of the Bach (#1). (The
reference in our texts of the Gemara to this note of the Bach was mistakenly
printed before the words "l'Acher v'Girshah," when it actually belongs
*after* those words, before the words "Zeh ha'Klal.")
(3) The Reisha of the Mishnah, which says that she is permitted to return to
him through Mi'un after divorce, follows the view of Rebbi Yishmael b'Rebbi
Yosi. The Seifa, which prohibits her from returning to him through Mi'un
after divorce, follows the view of Rebbi Akiva. Rebbi Akiva's reason for
prohibiting her is that perhaps the first husband will go and persuade her to
do Mi'un to her present husband in order to take her back.
(4) Even Rebbi Akiva agrees in this case that she is permitted to return to
him, and we are not concerned that he will persuade her to do Mi'un to her
present husband in order to take her back. The reason for this is that since
she did Mi'un to him, we see that he did not succeed in persuading her to
stay with him even while she was married to him (and certainly he will not
succeed in persuading her to return to him when she is married to someone
else).
(5) The Reisha, which says that Mi'un done to another husband permits her
after a Get, is like Rebbi Yishmael b'Rebbi Yosi. The Seifa, which says that
Mi'un done to another husband does not permit her after a Get, is like Rebbi
Akiva.
(6) The reason she may not return to him is because she was already divorced
two times or three times (see Gilyon ha'Shas), and therefore she looks like a
Gedolah, an adult woman and she is prohibited to return to any husband whom
she left with a Get, even though she did Mi'un afterward. (If she was not
divorced three times, she is permitted to return to an earlier husband by
doing Mi'un after the Get, like Rebbi Yishmael b'Rebbi Yosi (see above,
footnote #3).
(7) That is, even Ula agrees that the fact that she was divorced three times
does *not* prohibit her to do Mi'un *in the future*, and she may do Mi'un and
leave her husband, since she is a Ketanah.
(8) The same is true with regard to marrying the relatives of the husband
(according to the second version of Rebbi Yitzchak bar Ashian; according to
the first version, she is *permitted* to the relatives of her first husband
as long as there is a Mi'un after the Get, and the Tana'im argue only about
returning to the husband himself, because of the reason mentioned above in
footnote #3).

מאן תנא (דאמרן לעיל 'מי ששנה זו לא שנה זו')?

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (איכה ה,ד) מֵימֵינו בכסף שתינו עֵצינו במחיר יבאו (על ידי שכירות למדנו)? - בשעת הסכנה (שנגזר שלא יעסקו בתורה) נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון - מהו שתחזור לראשון?

שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר. ('את רבי ישמעאל ברבי יוסי והתיר' לא גרסינן. אלא אדרב פליג, ואמר: לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא; ו'תנאי' דקאמר - היינו רב ורבי ישמעאל [ברבי יוסי], דרב נמי תנא הוא.)

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: לזו לא הוצרכנו: לאיסור כרת הִתַּרְתָ (איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט, אלמא אין מעשה שלה כלום), לאיסור לאו (דמחזיר גרושתו) לא כל שכן (דגלי דקטנה היא, ולא הוה גיטה כלום)!? ברם כך שאלו: הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו (שנייה מדברי סופרים; גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה), ונשאה אחיו מאביו ומת - מהו שתמאן השתא (בנישואין הראשונים) ותעקרינהו לנישואין קמאי (שלא תהא שנייה לו) ותתייבם (~~צרתה~~)? יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא? (אבל באישות דערוה, כגון אשת אחיו מאמו קטנה, ומת ונשאה אחיו מאביו - פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה!) שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר.

אמר רב יצחק בר אשיאן: ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו. (אף על גב דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה, נהי דלדידיה לא הדרה - אבל לגבי אחיו נתבטל, דלא תיהוי 'גרושת אחיו'; והא דקתני מתניתין 'נתן לה גט אסורה בקרוביו' - היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון, דלא איבטל גיטא דקמא).

פשיטא (דהא תנן במתניתין אתי מיאון ומבטל גיטא, ואפילו דידיה לא אסרנא)! הוא ניהו דמַכֶּרֶת ברמיזותיו וקריצותיו (אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה), אבל אחיו - לא (אבל אחיו ליכא למימר הכי)!

מהו דתימא ליגזר האי (אחיו) אטו האי (הוא; דאי שריא ליה לאחיו – אמרי: הא חזינן דבטל גיטא, ואתי איהו למינסב) - קא משמע לן.

ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר אשיאן: כשם שאסורה לו - כך אסורה לאחין.

והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם?

גזירה אחיו אטו הוא.

משנה:

המגרש את האשה והחזירה - מותרת ליבם (ולא אמרינן 'נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם, והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו, והויא ליה גרושת אחיו')

(יבמות קט,א)

[המשך המשנה]

ורבי אלעזר אוסר (מפרש טעמא בגמרא).

וכן המגרש את היתומה (קטנה שהשיאוה אמה ואחיה) והחזירה (בין בקטנותה בין בגדלותה) - מותרת ליבם (כדאמר: דמיתה מפלת, ובשעת מיתה היתה אשתו); ורבי אלעזר אוסר.

קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה (בקטנותה, וקבל אביה גיטה, כדאמר בפרק 'נערה שנתפתתה' (כתובות פ"ד מ"ד, דף מו,ב) 'ומקבל את גיטה') - (הרי היא) כיתומה בחיי האב (אף על פי שאביה חי הוא - היא כיתומה לענין קידושין: דשוב אין לו כח לקבל קידושיה, כדאמר התם 'אם משהשיאה - אין לאביה רשות בה') - והחזירה (בקטנותה) - דברי הכל אסורה ליבם (אם מת בקטנותה; ואפילו לרבנן; דגירושיה - גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה; דקידושי קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב, והיא אין לה יד, והויא לה כגרושה ועומדת).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] תוספתא יבמות יג,ב: הממאנת באיש אין לה כתובה; נתן לה גט יש לה כתובה. ר"א אומר אין מעשה הקטנה כלום: אין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה [ולא בהפרת[ נדריה]; אין יורשה ואין מטמא לה ואינה כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה הימנו במיאון. רבי יהושע אומר: זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה [והרי[ היא כאשתו לכל דבר] ובלבד שתצא[ ממנו במיאון.

אמר רבי ישמעאל: חזרתי על כל מדת חכמים ולא מצאתי אדם שמדתו שוה בקטנות חוץ מר' אליעזר ורואה אני את דברי ר"א מדברי ר' יהושע שר' אליעזר השוה את מדתו ור' יהושע חלק.