דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן
נרקיסים; הערות העורך
בגופן courier new 10,
בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שלשה עשר 'בית שמאי'
יבמות
דף קיא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות קי,ב)
כיצד תקנתן (דקטנה וחרשת,
הואיל ואין האחת פוטרת צרתה, וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרוייהו בחליצה, ואי
מייבם לה וחליץ לקטנה כשתגדיל - מיפסלא קמייתא עליה, דקם ליה ב'לא יבנה', דהא ביאה
דחרשת לא דחיא זיקה דנימא 'אין אחריה כלום')?
אמר רב חסדא אמר רב: כונס החרשת ומוציאה בגט (דחליצת קטנה
תפסל לה עליה), וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ.
אמר רב חסדא: שמע מינה קסבר רב: 'חרשת קנויה (במקצת) ומשויירת; קטנה (ספק) קנויה (כולה) ו(ספק) אינה קנויה' (כלל), דאי סלקא דעתא 'חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת' - חרשת
אמאי כונס ומוציאה בגט?
(יבמות קיא,א)
(דבשתיהן 'קנויות ומשויירות' ליכא למימר, דממתניתין
שמעינן לה, דאם כן תיפטר חדא בביאת חברתה! ושתיהן ספק נמי ליכא למימר, מדקתני סיפא
דמתניתין: 'בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה; בא יבם על החרשת
וחזר ובא על הקטנה - פסל את החרשת'- ואי שתיהן ספק קמייתא) תיתיב גביה ממה נפשך (דהא אחרונה לא פסלה לה עליה, דאם שתיהן
קנויות - אין האחרונה פוסלת הראשונה, דאין אחר ביאה כלום; ואם זו קנויה וְזוֹ אינה
קנויה - אינן צרות זו לזו! אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק; ומדרב שמעינן דחרשת היא
הקנויה והמשויירת, וקטנה ספק; משום הכי תצא החרשת בגט - דלמא קטנה קנויה היא
לגמרי, ועדיפא מחרשת, ופסלה לה חליצתה עליה): אי קנויה
היא - הא קנויה היא (ותו ליכא זיקה אבתרייתא)! ואי לאו
קנויה היא - הא נכרית בעלמא היא (ולא פסלה לה חליצת קטנה)! וכי תימא 'קטנה - אמאי תמתין עד שתגדיל ותחלוץ? (ישאנה מתחלה) תיתיב גביה (ותשב אצלו ממה נפשך): אי קנויה
היא - הא קנויה היא, אי לאו קנויה היא - נוכריתא בעלמא היא' - אם כן חרשת במה
תיפוק? (הא לאו בת חליצה היא! ורב - תקנתא לתרוייהו קתני; ואי קשיא מתניתין, דקתני
'בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה' - אמאי פסלה? הואיל ונסבה
ברישא - תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך, כדאמרן, ואיכא תקנתא לתרוייהו?
- תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חחרשת ברישא; והכי נמי מתרץ לה בברייתא
לקמן.)
אמר רב ששת:
הכי נמי מיסתברא, כדקא מתרץ (חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה) רב חסדא אליבא דרב, דתניא [תוספתא יבמות
פ"יג ה"ו [ליברמן]]: 'שני אחין נשואין
שתי אחיות יתומות, קטנה וחרשת: מת בעלה של קטנה - חרשת יוצאה בגט (דזיקת קטנה
אוסרתה עליו, דחרשת קנויה ומשויירת, וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות
זקוקתו) וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ; מת בעלה של חרשת -
קטנה יוצאה בגט (דזיקת חרשת אחותה אוסרתה, שמא קטנה אינה קנויה כלל,
והויא כמפותה; וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו - אחות זקוקתו) וחרשת אסורה לעולם (לכונסה אי אפשר - שמא קטנה קנויה היא, וזו
אחות גרושתו, ואין זקוקה לו; ואפילו מתה קטנה אחר כך, ופקע איסור אחות אשה - אסורה
משום אשת אח, הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו; ובחליצה אי אפשר, דלאו בת חליצה היא); ואם (עבר ו)בא על החרשת (אחר שגירש
הקטנה) - נותן לה גט והותרה (לשוק)' - אי אמרת בשלמא 'חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה' - משום
הכי דכי בא על החרשת נותן לה גט והותרה, דאמרת ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - הא
נפקא (נפקא לה הך מרישא) משום אחות אשה (והך כניסה -
זנות בעלמא היא); אי (קטנה) לאו קנויה
שפיר מיבם! אלא אי אמרת 'חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת' - כי בא על
חרשת אמאי נותן גט והותרה (הא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו,
וזקוקה לו, וקטנה לא דחיא לה, דקנויה ומשויירת היא) הויא ליה
ביאה פסולה (וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא) וביאה פסולה
לא פטרה (מייבום, וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו! וחרשת לאו בת חליצה היא)!?
הא מני? רבי
נחמיה היא, דאמר (בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל נ,ב)) 'ביאה פסולה פוטרת מחליצה'.
אי רבי נחמיה
- אימא סיפא [שם הלכה ז]: 'מי שהיה
נשוי שתי יתומות (משום קטנה נקט): קטנה וחרשת [גם גדולה], ומת; בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - נאסרו
שתיהן עליו (אף על גב דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה
דחרשת ממה נפשך: אי קטנה קנויה - ליכא מידי בתר ביאתה; ואי לאו קנויה היא - נכרית
בעלמא היא! אפילו הכי אסורה, כדמפרש לקמן: משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל
חרשת ברישא, וביאת קטנה פסלה לה, דשמא קנויה היא כולה, ואתי למימר נמי תיתיב חרשת
גביה); כיצד תקנתן? - חרשת יוצאת בגט (ושריא ממה
נפשך: אי קטנה קנויה היא - מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה; ואי לאו קנויה היא - פטורה
בביאה דידה) וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ (כדמפרש טעמא): אי אמרת בשלמא (רישא גבי אחיות, דקתני 'אם בא על החרשת - נותן לה גט
והותרה', משום) חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה
(וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא: אי משום אחות אשה, אי משום יבומה שהיה
בהיתר, שאחותה לא היתה קנויה; אבל אי הוה אמרינן איפכא: קטנה קנויה היא, ומשויירת,
וחרשת ספק - תו לא מיפטרא חרשת בגט: דלמא קנויה היא! ולא נפקא משום אחות אשה,
שקנין אחותה הקטנה משויירת! ובביאתה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, שהרי אחות
אשתו היא) ורבנן היא (ומתניתין רבנן היא) - משום הכי (קתני סיפא
גבי נכרית קטנה) 'תמתין עד שתגדיל ותחלוץ' (ואף על גב
דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי, וגיטה גט גמור - משום גזירה) דדלמא קדים
ובעיל חרשת ברישא (ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט, וקטנה שהיא
אחרונה - לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה, דלא איפטרא בביאת חרשת
המשויירת), והויא ליה ביאה דקטנה ביאה פסולה (ובביאה דידה
נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, דקם עליה באיסור שני בתים); אלא אי אמרת
רבי נחמיה - הא אמר 'ביאה פסולה פטרה'! אלא שמע מינה רבנן היא!
שמע מינה.
(רש"י בפירוש
נוסף: אי אמרת בשלמא. אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת, וחרשת ספק, ומרישא
- דקתני באחיות 'אם בא על החרשת - נותן להה גט והותרה' - שמעינן דביאה פסולה
פוטרת, סיפא בנכרית - אמאי קטנה בעיא חליצה? בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא
חרשת אחרונה קנויה כולה, ופסלה לה עילויה, אלא בגיטא תיסגי לה: דביאת עצמה פוטרתה,
דביאה כשרה היא! ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה
לגמרי - הא אמר רבי נחמיה 'ביאה פסולה פטרה'.)
אמר רב אשי:
מרישא נמי (גבי אחיות) שמע מינה דרבנן היא, דקתני (גבי מת בעלה
של חרשת) 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', ולא
קתני (גבי מת בעלה של קטנה, דקתני 'קטנה תמתין') 'אם בא על הקטנה
- נותן לה גט והותרה' (אלמא רבנן היא; ומשום הכי לא נפקא בגט, דביאתה
פסולה: דחרשת קנויה במקצת, וְזוֹ אסורה משום אחות אשה; ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה
קנויה כולה, וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה)!
אי משום הא לא
איריא: חרשת, דלית לה תקנתא דהיתירא (דקתני בה, וחרשת אסורה לעולם) - קתני תקנתא דאיסורא; קטנה, דאית לה תקנתא דהיתירא - לא תני תקנתא
דאיסורא.
משנה:
מי שהיה נשוי
לשתי יתומות קטנות ומת, ובא יבם על הראשונה וחזר ובא על השניה או שבא אחיו על
השניה -
(יבמות קיא,ב)
[המשך המשנה]
לא פסל את
הראשונה (שהרי ביאתן שוה; ואי ראשונה קנויה היא - הרי היא אשתו, ואחרונה ביאת זנות;
ואי לאו קנויה היא - הרי שתיהן נכריות אצלו, שלא היתה קנויה לאחיו, ומקיים את הראשונה
שלא נפסלה עליו; אבל אחרונה לא: דלמא קנויות הוו, ומשבא על הראשונה - קמה הך עליה
באיסור שני בתים);
וכן שתי
חרשות.
קטנה וחרשת:
בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - פסל את הקטנה (משום גזירה
דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא, וכדאמר בגמרא; ואף על גב דממה נפשך היא שריא ליה,
הואיל וראשונה היא: אי קנויה היא - הא קנויה היא; אי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא
היא);
בא יבם על
החרשת וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה - פסל את החרשת (שמא קטנה
קנויה כולה, וקנין החרשת משויירת).
פקחת וחרשת:
בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת - לא פסל את הפקחת; בא
יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת - פסל את החרשת.
גדולה וקטנה:
בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה - לא פסל את הגדולה; בא
יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה - פסל את הקטנה.
רבי אלעזר
אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו (ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה).
('רבי אלעזר'
הכי גרסינן במתניתין, ובקמייתא [דף קט,א] 'רבי אליעזר'
גרס, והכי אמרן בפרק קמא דנדה (דף ח,א))
גמרא:
אמר רב יהודה אמר
שמואל: הלכה כרבי אלעזר;
וכן אמר רבי
אלעזר (בן פדת, דאמורא הוא): הלכה כרבי אלעזר (דמתניתין,
והוא רבי אלעזר בן שמוע).
וצריכא (לשמואל ורבי
אלעזר בן פדת, למימר בקמייתא הלכה כרבי אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר,
דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן): דאי איתמר בהא
קמייתא (גבי אחיות (לעיל דף קט,א)) - בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר [במשנה בדף קט,א: מלמדין את הקטנה שתמאן בו], משום דלא קיים מצות ייבום (משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום, הילכך
מלמדין את הקטנה אשתו למאן, ותתייבם יבמתו), אבל בהא, דאיקיים
מצות ייבום (בשתיהן) - אימא (לא אמר שמואל 'הלכה
כרבי אלעזר', אלא) תרוייהו לפקו בגט (יוציא שתיהן בגט); ואי אשמעינן בהא - משום דגדולה רמיא קמיה (לייבומי, משום הכי
מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה), אבל אידך (בההיא
דאחיות, דגדולה אחות אשתו היא - נימא 'לא רמיא קמיה') לא (ולא ילמדו
קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה) – צריכא.
משנה:
יבם קטן שבא
על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה (ואם בא לגרשה - אינו יכול עד שיגדיל: דגט
קטן אינו גט); בא על יבמה גדולה – תגדלנו.
היבמה שאמרה
"בתוך שלשים יום (שכנסה היבם) לא נבעלתי (לו)" (ליבם, וגט יבמין יוצא מתחת ידה, כדמפרש בגמרא, והוא אומר "בעלתיך,
ודייך בגט"!) - כופין אותו שיחלוץ לה (דהיא נאמנת,
דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול);
לאחר שלשים
יום (הוא נאמן, דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול; ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה
לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה) - מבקשין הימנו
שיחלוץ לה (אבל כופין – לא, דהא בעל);
ובזמן שהוא
מודה - אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.
הנודרת הנאה
מיבמה בחיי בעלה (ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה, אלא
שהיה להם כעס זה עם זה) - כופין אותו שיחלוץ לה;
לאחר מיתת
בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה;
ואם נתכוונה
לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
גמרא:
לימא מתניתין
דלא כרבי מאיר, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין - דברי רבי מאיר (קטן שמא ימצא
סריס, קטנה שמא תמצא איילונית, ואינם בני ייבום - נמצאו פוגעין בערוה)'.
אפילו תימא
רבי מאיר; כי אמר רבי מאיר - גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא
הוא (קטן בגדולה, דגדולה בת עונשין היא, ושמא הקטן ימצא סריס, והרי נבעלה לאסור
לה שלא במקום מצוה! וכן גדול בקטנה: אם תמצא איילונית - נמצא שפגע גדול בערוה); אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר (אבל קטן
וקטנה אפילו אינן בני ייבום, כגון הוא סריס והיא אילונית - אין כאן איסור, דקטן
אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו; והכא נמי: שניהן לאו בני עונשין).
והא קתני 'בא
על יבמה גדולה – תגדלנו'?
אמר רבי חנינא
חוזאה: 'בא' – שאני.
והא 'תגדלנו' קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא?
אלא מחוורתא
מתניתין דלא כרבי מאיר.
קרי כאן (דברים כה,ז) [ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו
ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי] להקים לאחיו שם [בישראל לא אבה יבמי], והאי לאו בר הכי הוא?
אמר אביי: אמר
קרא: [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - כל דהו.
רבא אמר: בלאו
הכי נמי לא מצית אמרת: מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ולבתר שעתא (כשיגדלו) שריא? והא אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה!?
ואימא הכי נמי
(לעולם אסורה לו)?
אמר קרא: כי ישבו אחים יחדו - אפילו (ישבו יחדו) בן יום אחד (קאמר קרא 'יבמה יבא עליה', ואפילו לא הוי משמע
כל דהו - מסברא שריא ליה בקטנות, כדאמר).
יבמה שאמרה
בתוך שלשים יום ["לא נבעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה].
מאן תנא דעד
תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה?
אמר רבי
יוחנן: רבי מאיר היא, דתניא [תוספתא מסכת כתובות (ליברמן) פרק א הלכה
ד]: 'טענת בתולים (להפסיד
כתובתה) - כל שלשים יום (דיכול לטעון "לא
בעלתי עד עתה") - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: נסתרה –
לאלתר (הוא טוען, ואם טוען לאחר זמן - אינו נאמן, דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה
ושתק, והשתא הוא דרתח עלה); לא נסתרה - אף לאחר
כמה שנים.'
רבה אמר:
אפילו תימא רבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא בארוסתו, דגיס בה, אבל אשת
אחיו
(יבמות קיב,א)
מיבזז בזיז מינה (בוש הימנה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף –
בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva,
Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol