דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום פרק שלשה עשר 'בית שמאי'

ותחילת פרק ארבעה עשר 'חרש שנשא'

יבמות דף קיב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות קיא,ב)

יבמה שאמרה בתוך שלשים יום ["לא נבעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה].

מאן תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה?

אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא, דתניא [תוספתא מסכת כתובות (ליברמן) פרק א הלכה ד]: 'טענת בתולים (להפסיד כתובתה) - כל שלשים יום (דיכול לטעון "לא בעלתי עד עתה") - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: נסתרה – לאלתר (הוא טוען, ואם טוען לאחר זמן - אינו נאמן, דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק, והשתא הוא דרתח עלה); לא נסתרה - אף לאחר כמה שנים.'

רבה אמר: אפילו תימא רבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא בארוסתו, דגיס בה, אבל אשת אחיו

(יבמות קיב,א)

מיבזז בזיז מינה (בוש הימנה).

עד שכופין אותו לחלוץ - ניכפנו לייבם?!

אמר רב: בשגיטה יוצא מתחת ידה (שנתן לה גט, וקא סלקא דעתא גט גמור לביאתו הוא).

מיתיבי:

'יבמה שאמרה בתוך שלשים יום "לא נבעלתי": בין שהוא אומר "בעלתי" בין שהוא אומר "לא בעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר שלשים יום - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

היא אומרת "נבעלתי" (לאחר שלשים קאי) והוא אומר "לא בעלתי" - הרי זה יוציא בגט (אם בא להוציאה - דיה בגט, דהיא נאמנת, דכולי האי לא מוקים).

הוא אומר "בעלתי" והיא אומרת "לא נבעלתי", אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי" - צריך גט (לביאתו, משום דאמר "בעלתי", ולאחר שלשים יום איהו מהימן) וחליצה (משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא)'

(ומדקאמר 'צריכה גט' - מכלל דבאין לה גט עסקינן, ואמאי קתני ריששא 'כופין לחלוץ'? ניכפינהו לייבם!)?

אמר רבי אמי: (לעולם בשגיטה בידה, והכי קאמר:) צריכה חליצה עם גיטה (ואף על פי דקתני א'מבקשים' קאי - והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", דאיכא למימר 'כופין' הואיל ומודה - אפילו הכי אין כופין, אלא צריכה חליצה; ואי לא בעי למיחלץ - לא כייפינן, דסמכינן אדיבוריה קמא, הואיל ולאחר שלשים יום הוא).

רב אשי אמר: (לעולם צריכה גט אחֵר, לבד גט הראשון:) התם גט לזיקתו (ונפסלה עליו, לפיכך לא נכפינן לייבם) הכא גט לביאתו (וכיון דאמר "בעלתי" צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט; והשתא מסתברא 'אף על פי' דקתני, והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה - אפילו הכי בעיא גט).

הנהו 'שניהם מודים' (שלא נבעלה, ומעיקרא אמר "בעלתי") דאתו לקמיה דרבא. אמר להו רבא: חלוצו לה ושרו לה תיגרא.

אמר ליה רב שרביא לרבא: והתניא: 'צריכה גט וחליצה'!?

אמר ליה: אי תניא – תניא.

בעא מיניה הון (כך שמו) בריה דרב נחמן מדרב נחמן: צרתה מהו (יבמה שכנסהּ היבם ונפטרה צרתה, ואמרה יבמה לאחר זמן "לא נבעלתי" - מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זו)?

אמר ליה: וכי מפני שאנו כופין ומבקשין (לצרכה, דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא) תיאסר צרה (נאסרה צרתה? ודאי לא מיתסרא, דחזקה הכונס את האשה בועל לאלתר)?

הנודרת הנאה [מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה; ואם נתכוונה לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה]:

תנן התם [נדרים פ"יא מ"יב]: 'בראשונה היו אומרים 'שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה: האומרת "טמאה אני לך" (אשת כהן שאמרה לבעלה "נאנסתי" דאיתסרא עליה, וכתובתה לא מיפסדה; ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים); "השמים ביני לבינך (גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש עד להוכיח בין שנינו)"; "נטולה אני מן היהודים" (נדרה היא שלא תיבעל ליהודים; ומדאסרה נפשה אכולי עלמא - שמע מינה תשמיש קשה לה, ואנוסה היא, לפיכך נוטלת כתובתה); חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר (ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה, ותנשא לו) ומקלקלת על בעלה; אלא האומרת "טמאה אני לך" תביא ראיה לדבריה (ואם לאו - לא כל כמינה דאסרה נפשה עליה); "השמים ביני לבינך" - יעשו דרך בקשה (לבעל להתנהג בה מנהג יפה); "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ומשמשתו, ותהא נטולה מן היהודים.'

איבעיא להו: "נטולה אני מן היהודים" - ליבם מהו (מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה בחיי בעלה או לא)? מי מסקה אדעתה דמיית בעלה (בלא בנים) ונפלה קמי יבם (ונדרה נמי אדעתא דידיה, ובעל לא הפר אלא לחלקו, ויבם נמי לא מצי מיפר שאפילו בעל אין מיפר בקודמים ואסורה לו) או לא? (או לא אסקה אדעתה, ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו על ידי גירושי בעלה; ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחֵר כדי שיתרצה לגרשה, אבל איָבָם שאסורה לו ועומדת אפילו אחר גירושין לא נתכוונה' ומותרת לו אם מת בעלה ולא גירשה?)

רב אמר: 'יבם אינו כבעל' (שיהיה צריך להפר כבעל, דאדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר, אבל ליבם מותרת בלא הפרה), ושמואל אמר 'יבם הרי הוא כבעל'.

אמר אביי: כוותיה דרב מסתברא, דתנן [נדרים פ"יג מ"יג]: 'הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ', ואם איתא דמסקה אדעתה

(יבמות קיב,ב)

'מבקשין' מיבעי ליה (דאיכא למימר להכי איכוונה)!?

הכא במאי עסקינן? באשה שיש לה בנים, דכולי האי לא מסקה אדעתה.

אבל אין לה בנים מאי? 'מבקשין'? אדתני 'אם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים בשיש לה בנים, אבל אין לה בנים - מבקשין' אלא שמע מינה לא שנא יש לה בנים ולא שנא אין לה בנים - כופין אותו, כרב!

שמע מינה!

הדרן עלך 'בית שמאי'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

יבמות פרק ארבעה עשר "חרש שנשא"

משנה:

[משנה א] חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת: אם רצה להוציא – יוציא, ואם רצה לקיים – יקיים;

כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה. (מה טעם קאמר, כלומר: כקידושין כך גירושין; וכן פקח בחרשת: ברמיזה כנס, שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה - אם רצה להוציא – יוציא.)

פקח שנשא פקחת ונתחרשה (אף על פי שקידושיה גמורים) אם רצה יוציא (דבגט לא בעינן דעת האשה, כדמפרש לקמן במתניתין) ואם רצה יקיים.

נשתטית - לא יוציא (בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר; ותקנתא דרבנן היא).

נתחרש הוא או נשתטה (לאחר קידושין) - אינו מוציאה עולמית (הואיל וקידושיה גמורים היו).

אמר רבי יוחנן בן נורי: מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא?

אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.

[משנה ב] העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה (בקטנותה, וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים) שהיא יוצאה בגט (ואפילו משגדלה ופקע כח אב - מקבלת היא את גיטה).

אמרו לו: אף זו (פקחת שנתחרשה) כיוצא בה.

[משנה ג] שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת, או שתי אחיות חרשות נשואין לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד חרש ואחד פקח - הרי אלו פטורין מן החליצה ומן הייבום (דהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים - כקידושי זו כך קידושי זו, ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה); ואם היו נכריות יכנוסו (שאין חליצה בחרשת וחרש, שאינן ב'אמר' ו'אמרה'); ו(ואחר כך) אם רצו להוציא יוציאו (בגט, דאתא גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו, דהִוא ברמיזה).

[משנה ד] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות פקחות; מת חרש בעל הפקחת - מה יעשה פקח בעל הפקחת? תצא משום אחות אשה.

מת פקח בעל הפקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא אשתו בגט (דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו ואין כח בקידושין דידה לדחותה משום אחות אשה); ואשת אחיו אסורה לעולם (דחרש לא חליץ; ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה).

[משנה ה] שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה.

מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל החרשת? מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה.

[משנה ו] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם.

[משנה ז] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי נכריות פקחות; מת חרש בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל פקחת? או חולץ או מייבם.

מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? כונס ואינו מוציא לעולם (דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון).

[משנה ח] שני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא – יוציא. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.

[משנה ט] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא יוציא.

מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס, ואינו מוציא לעולם.

Yevamos Chart #31
Daf 112b

___________________________________ |
|
THE YIBUM OF A CHERESH OR CHARESHES |
___________________________________ |
|
|
(A) (B) |
THE WIFE OF THE DEAD THE WIFE OF THE DEAD |
BROTHER AND THE WIFE BROTHER AND THE WIFE |
OF THE LIVE BROTHER OF THE LIVE BROTHER |
ARE SISTERS ARE *NOT* SISTERS |
____________________ ____________________ |
|
WHEN BOTH WIVES |
*OR* BOTH BROTHERS |
ARE CHARASHIM |
_________________ |
|
1a) THE DEAD BROTHER She is exempt from He does Yibum with her, |
AND LIVE BROTHER Yibum and Chalitzah and afterwards he may |
ARE CHARASHIM divorce her with a Get |
|
1b) THE WIFE OF THE She is exempt from He does Yibum with her, |
DEAD BROTHER AND Yibum and Chalitzah and afterwards he may |
THE WIFE OF THE divorce her with a Get |
LIVE BROTHER ARE |
CHARASHIM |
|
WHEN ONLY ONE OF |
THE FOUR SPOUSES |
IS A CHERESH |
________________ |
|
2a) THE DEAD BROTHER She is exempt from Yibum or Chalitzah |
WAS A CHERESH Yibum and Chalitzah |
|
2b) THE LIVE BROTHER He must give his wife He does Yibum with her, |
IS A CHERESH a Get, and the Yevamah and he can never divorce|
remains prohibited to her |
remarry |
|
2c) THE WIFE OF THE She is exempt from He does Yibum with her, |
DEAD BROTHER IS Yibum and Chalitzah and afterwards he may |
A CHARESHES divorce her with a Get |
|
2d) THE WIFE OF THE He must give his wife Yibum or Chalitzah |
LIVE BROTHER IS a Get, and do Chalitzah |
A CHARESHES with the Yevamah |
|
WHEN ONE BROTHER *AND* |
HIS WIFE ARE CHARASHIM |
______________________ |
|
3a) THE DEAD BROTHER She is exempt from He does Yibum with her, |
AND HIS WIFE Yibum and Chalitzah and afterwards he may |
ARE CHARASHIM divorce her with a Get |
|
3b) THE LIVE BROTHER He must give his wife He does Yibum with her, |
AND HIS WIFE a Get, and the Yevamah and he can never divorce |
ARE CHARASHIM remains prohibited to her |
remarry |

==========
FOOTNOTES:
==========
The order of the cases in the Mishnah are:
Row 1 Column A;
Row 1 Column B;
Row 2 Column A;
Row 3 Column A;
Row 2 Column B;
Row 3 Column B.

גמרא:

אמר רמי בר חמא: מאי שנא חרש וחרשת, דתקינו להו רבנן נשואין (דקתני מתניתין שצריכות חליצה - אלמא יש נישואין וקידושין לחרש, ואף על גב דלאו בר דעה הוא, ומדאורייתא אין קנינו קנין) ומאי שנא דשוטה ושוטה, דלא תקינו להו רבנן נישואין? דתניא: 'שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'?

חרש וחרשת, דקיימא תקנתא דרבנן (שדרכן להיות שלום ביניהם, אפילו חרש עם חרשת, וכל שכן כשהאיש פקח) - תקינו להו רבנן נשואין; (אבל) שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן (אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח - אין שלום ביניהם, וכל שכן שוטה לשוטה) - דאין אדם דר עם נחש בכפיפה (בתוך קופה) אחת - לא תקינו רבנן נשואין.

ומאי שנא קטן (דקתני לעיל 'שוטה וקטן שנשאו כו'') דלא תקינו רבנן נשואין וחרש תקינו ליה רבנן נשואין?

חרש, דלא אתי (לעולם) לכלל נשואין (דאורייתא) - תקינו רבנן נשואין (כדי שלא יבטל [מפריה ורביה]); קטן, דאתי לכלל נשואין - לא תקינו רבנן נשואין.

והרי קטנה, דאתיא לכלל נשואין, ותקינו רבנן נשואין!?

התם - שלא ינהגו בה מנהג הפקר (אי לא מוצאה דמנסבה - אין לה מי ישמרנה, וינהגו בה מנהג הפקר בזנות).

ומאי שנא קטנה דממאנה, ומאי שנא חרשת דלא ממאנה?

דאם כן

(יבמות קיג,א)

מימנעי ולא נסבי לה (הואיל ולעולם היא יכולה למאן מפני חרשותה; אבל קטנה - גבול יש לה, וסבר מפייסנא לה כל שעתא עד שיעבור זמן מיאונה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol