דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום פרק ארבעה עשר 'חרש שנשא'

ותחילת פרק חמשה עשר 'האשה שלום'

יבמות דף קיד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות קיג,ב)

רב יצחק בר ביסנא - אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא. אתא לקמיה דרבי פדת. אמר ליה: 'זיל

(יבמות קיד,א)

דבר (הנהג) טלי וטליא (תינוקות זכרים ונקבות) וליטיילו התם (ישחקו שם) דאי משכחי להו מייתי להו' (שבת היתה) - אלמא קסבר קטן אוכל נבלות – אין בית דין מצווין להפרישו! לימא מסייע ליה: 'לא יאמר אדם לתינוק: "הבא לי מפתח", "הבא לי חותם (דרך רשות הרבים בשבת)", אלא מניחו תולש, מניחו זורק.'

אמר אביי: תולש בעציץ שאינו נקוב, זורק בכרמלית דרבנן.

תא שמע [שבת פ"טז מ"ו]: 'עובד כוכבים שבא לכבות (הדליקה) - אין אומרים לו "כבה" ו"אל תכבה", מפני שאין שביתתו עליהם; קטן הבא לכבות - אומרים לו "אל תכבה" [במשנה שם: אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו], ששביתתו עליהם.

אמר רבי יוחנן: בעושה על דעת אביו (שהתינוק צופה באביו, ורואה שנוח לו בכך; ואביו עומד עליו - דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות; אבל הנך מפתחות דרב יצחק - לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו).

דכוותיה גבי עובד כוכבים דעושה על דעת ישראל - מי שרי?

עובד כוכבים - אדעתא דנפשיה עביד (אפילו בלא ידיעת ישראל; העובד כוכבים מתכוין להנאתו, שיודע שיטול שכר).

תא שמע [תוספתא דמאי (ליברמן) פרק ג הלכה ה]: 'בן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו עם הארץ - אין חוששין שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים (שאינן מעושרין); מצא בידו פירות - אין זקוק לו (ליטלו הימנו)'.

אמר רבי יוחנן: בדמאי הקילו.

אלא טעמא – דדמאי, הא ודאי בעא לעשורי? והאמר רבי יוחנן (לעיל) 'בעושה על דעת אביו' (אבל להפרישו אינו מצווה היכא דתינוק עביד אדעתא דנפשיה)?

אלא רבי יוחנן ספוקי מספקא ליה: קאי הכא – מדחי, קאי הכא – מדחי.

תא שמע: 'בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו כהן עם הארץ אין חוששין שמא יאכילנו תרומה טמאה (והא הכא דאיסורא דאורייתא הוא, כדאמר בהערל (לעיל עג,ב) 'בשעריך תאכלנו' - לזה אתה אוכל בטומאת עצמו כדכתיב 'הטמא והטהור', ולא לאחר - למעוטי תרומה, דאסורה בטומאת עצמה); מצא בידו פירות אין זקוק לו'!

בתרומה דרבנן.

תא שמע: 'יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ (ואין חוששין לומר שהוא יונק שקץ, כלומר: דבר המשוקץ ונאסר); ולא יאכילנו (בידים דברים האסורים:) נבלות וטרפות שקצים ורמשים ([ולא חוששין אף על פי ש]חלב בהמה טמאה אסור בגדול מדאורייתא דנפקא לן מגמל גמל שתי פעמים [ויקרא יא,ד; דברים יד,ז; בפרק קמא דבכורות דף ו,ב]); ומכולן יונק מהם ואפילו בשבת; ובגדול אסור. אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב.'

קתני מיהא 'אין חוששין ביונק שקץ'!?

התם משום סכנה.

אי הכי גדול נמי?

גדול בעי אומדנא (אם יכול להמתין עד מוצאי שבת ויעשה בהיתר).

קטן נמי ליבעי אומדנא?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: סתם תינוק מסוכן אצל חלב (שאם לא יינק ימות בצמא).

[למדנו לעיל:] 'אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב.'

היכי דמי? אי דאיכא סכנה - אפילו בשבת נמי, ואי דליכא סכנה - אפילו ביום טוב אסור!

לא, צריכא דאיכא צערא; וקסבר מפרק כלאחר יד הוא (חולב בידיו - חייב משום מפרק דבר מגידולו; והיונק הוי מפרק על ידי שינוי, והיינו כלאחר יד); שבת, דאיסור סקילה (יש במפרק בידיו) - גזרו רבנן (ביונק, ואף על גב דמשנה הוא, ואינה מלאכה מן התורה); (אבל) יום טוב, דאיסור לאו (דכי עביד בידים ליכא אלא איסור לאו) - לא גזרו ביה רבנן (ביונק).

תא שמע: [ויקרא יא,מב: כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ] לא תֹאכלום כי שקץ הם' [ודורשים: לא תאכלום (קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה בשרצים)] - לא תַאֲכִילוּם: להזהיר הגדולים על הקטנים'

- מאי? לאו דאמר להו "לא תאכלו"?

לא, דלא ליספו ליה בידים.

תא שמע: [ויקרא יז,יב: על כן אמרתי לבני ישראל] כל נפש מכם לא תאכל דם [והגר הגר בתוככם לא יאכל דם] - להזהיר הגדולים על הקטנים' ('לא תאכל דם' - קרא יתירא הוא, דהא כתיבי אזהרות הרבה גבי דם;) - מאי? לאו דאמרי להו "לא תאכלו"?

לא, דלא ליספו להו בידים.

תא שמע: [ויקרא כא,א: ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם: לנפש לא יטמא בעמיו] 'אמור' 'ואמרת' (שתי אמירות הללו למה)? - להזהיר גדולים על הקטנים (שלא יטמאו).

מאי? לאו דאמר להו "לא תיטמו"?

לא - דלא ליטמו להו בידים.

וצריכי; דאי אשמעינן שקצים -

(יבמות קיד,ב)

משום דאיסורן במשהו (בכעדשה, כטומאתן), אבל דם, דעד דאיכא רביעית - אימא לא! ואי אשמעינן דם - משום דאיכא כרת, אבל שרצים - אימא לא! ואי אשמעינן הני תרתי - משום דאיסורן שוה בכל, אבל טומאה - אימא לא! ואי אשמעינן טומאה כהנים - שאני משום דריבה בהן מצות יתרות, אבל הני - אימא לא!

צריכא.

תא שמע [בבא ראשונה במשנה ד בפרק זה]: 'שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות פקחות; מת חרש בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם'; אמאי 'מוציא את אשתו בגט'? תיתיב גביה!? קטן אוכל נבלות הוא?

משום איסורא דידה (שהיא פקחת ובת עונשין; [ובמציעא גרס 'משום דידיה']).

תא שמע [בבא שניה במשנה ד בפרק זה]: 'שני אחין פקחין, נשואין שתי אחיות, אחת פקחת ואחת חרשת:

מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה;

מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה' – ואמאי 'מוציא את אשתו בגט'? תיתיב גביה, קטן אוכל נבלות הוא?

משום איסורא דידיה.

אמר רבא: תא שמע [בבא שלישית במשנה ד בפרק זה]: 'שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות: אחת פקחת ואחת חרשת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - תצא משום אחות אאשתו; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? - מוציא את אשתו בגט ,ואשת אחיו אסורה לעולם' - והא הכא דלאו איסורא דידה איכא ולאו איסורא דידיה איכא, וקתני 'מוציא את אשתו בגט'!?

אמר רב שמעיה: גזירה משום התרת יבמה לשוק. (דאי אמרינן תיתיב חרשת גבי חרש - לא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא, וסברי דקדושין דידה דחו לה לזיקה דפקחת אחותה, ואין בועל אחות זקוקתו, הילכך אתי למישרייה לאחותה לשוק כשאר אחות אשה שפטור מן החליצה.)

הדרן עלך 'חרש'

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=

יבמות פרק חמשה עשר 'האשה שלום'

משנה:

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים: שלום בינו לבינה ושלום בעולם (שאין שעת חירום [כפי שמסביר רבא בתחילת הגמרא כאן] דתימא ב'דדמי: מאומד לבה - אם פירש הימנה חדש או חדשים - ודאי הואיל ולא חזר הרגוהו ליסטים', דהואיל ולאו שעת חירום, אי לא חזיתיה דמית - חיישא לקלקולא: שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת, כדאמר ב'האשה רבה' (לעיל דף פז,ב) ולא אמרה בדדמי), ובאה ואמרה "מת בעלי" – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם.

שלום בינו לבינה, ומלחמה בעולם; קטטה בינו לבינה (יש לומר: מתוך ששונאתו היא רוצה לאסור עצמה עליו) ושלום בעולם, ובאתה ואמרה "מת בעלי" - אינה נאמנת.

רבי יהודה אומר: לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין.

אמרו לו: אחת זו ואחת זו תנשא.

[ראה סיכום בטבלה בדף קטז,ב]

גמרא:

תנא 'שלום בינו לבינה' - משום דקבעי למיתני 'קטטה בינו לבינה'; תנא 'שלום בעולם' משום דקבעי למיתני 'מלחמה בעולם'.

אמר רבא: מאי טעמא ד'מלחמה'? משום דאמרה בדדמי (מאומד לבה, ואף על גב דלא חזיתיה דמית, כדפרישית, דסָבְרָה): סלקא דעתא בכל הני דאיקטול - הוא פליט (בתמיה)? אם תימצא לומר כיון דשלום בינו לבינה - נטרא עד דחזיא, זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא, וסברא 'ודאי מת', ואיכא דעבד סמתרי (תחבושת) וחיה!

סבר רבא למימר: רעבון אינו כמלחמה: דלא אמרה בדדמי;

הדר אמר רבא: רעבון הרי הוא כמלחמה; דההיא דאתת לקמיה דרבא, אמרה ליה: בעלי מת ברעב; אמר לה: שפיר עבדת (לנסותה ולתופשה מתוך דבריה נתכוון) דשיזבת נפשיך (שהנחת אותו אפילו חי וברחת לך); סלקא דעתא דבההוא (משום דכי תעלה בדעתיך דבההוא) פורתא דנפפיתא (קמח מנופה בנפה) דשבקת ליה הוה חיי ( בתמיה)?

אמרה ליה: מר נמי ידע דכי האי גוונא לא חיי! (אלמא אמרה בדדמי; ומשום האי מעשה הדר ביה רבא).

הדר אמר רבא: רעבון גריעה ממלחמה, דאילו מלחמה - כי אמרה "מת בעלי במלחמה" - הוא דלא מהימנא, הא "מת על מטתו" - מהימנא; ואילו גבי רעבון, עד דאמרה "מת וקברתיו" (דאילו במלחמה סברה שמא ברח וניצל, אבל ברעב היא סבורה איך יחיה?).

מפולת (שנפל הבית עליו או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר) - הרי הוא כמלחמה, דאמרה בדדמי;

שילוח נחשים ועקרבים - הרי הן כמלחמה, דאמרה בדדמי;

דֶּבֶר - אמרי לה 'הרי הוא כמלחמה' ואמרי לה 'אינו כמלחמה': אמרי לה 'הרי הוא כמלחמה' - דאמרי בדדמי; ואמרי לה 'אינו כמלחמה' - דסמכי אדאמרי אינשי: שב שנין הוה מותנא, ואינש בלא שני לא אזיל.

איבעיא להו: החזיקה היא מלחמה בעולם (שלא היינו יודעים שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה) – מהו? מי אמרינן מה לה לשקר,

(יבמות קטו,א)

דאי בעיא אמרה שלום בעולם (ומהימנא, השתא נמי מהימנא)? או דלמא כיון דאיחזקה - אמרה בדדמי, ולא אתי 'מה לי לשקר' ומרע חזקתיה (או דלמא הכא ליכא למימר 'מה לה לשקר', דאיהי גופא לא מכוונה לשקורי, אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי, וסבורה היא שמת)?

(ואי קשיא: תיפשוט ליה ממתניתין, דקתני 'שלום בעולם - נאמנת', דהא ודאי 'מת בעלי במלחמה' קאמרה, דאי על מטתו - מאי אריא 'שלום בעולם' - אפילו מלחמה בעולם!? אמרן לעיל: כי אמרה "מת על מטתו" – מהימנא; אלא ודאי "מת במלחמה" איצטריך לאשמועינן, היינו החזיקה היא מלחמה בעולם - תריץ מתניתין דאמרה 'מת' סתמא, ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום בעולם, אף על גב דלא אמרה "על מטתו" בהדיא - מסתמא 'מת על מטתו' קאמרה; ובזמן שיש מלחמה בעולם - מסתמא 'מת במלחמה' קאמרה, עד דאמרה "מת על מטתו"; וכי קמיבעיא ליה לרבא - כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי "מת במלחמה".)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol