דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן
נרקיסים; הערות העורך
בגופן courier new 10,
בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק ששה עשר 'האשה בתרא'
יבמות
דף קכא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות קכ,ב)
והחיה אוכלת [בו]:
אמר רב יהודה
אמר שמואל: לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצאה, אבל ממקום שנפשו יוצאה – מעידין.
וא"ר
יהודה אמר שמואל: שחט בו שנים או רוב שנים, וברח (הנשחט) – מעידין.
איני! והאמר
רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר "כתבו גט
לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו' (אלמא כחי מחזקינן)!
(ומשני:) חי הוא (לפיכך גיטו גט) וסופו למות (הלכך מעידין)!
אלא מעתה (הואיל וודאי
ימות) יהא גולה על ידו (יהא גולה השוחטו אם
נפל סכין מידו עליו ושחטו)! - אלמה תניא 'שחט
שנים או רוב שנים - הרי זה אינו גולה ([גירסת רש"י:] על ידו:
בשבילו)' ('אין גולה' -
ואפילו מת, שמא מחמת דבר אחר מת)?
הא - איתמר
עלה: אמר רב הושעיא: חיישינן שמא הרוח בלבלתו (ומחמת הרוח מת, הלכך
לגבי גלות – פטור; ומיהו לענין אשתו - מעידין עליו, דודאי ימות).
אי נמי שמא
איהו
(יבמות קכא,א)
קירב מיתתו (על ידי
שפירכס יותר מדאי – מת; הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו).
מאי בינייהו?
דשחטיה בביתא
דשישא ופרכיס (שאין שם רוח - ללישנא דרוח בלבלתו - הכא גולה, דאין כאן רוח, ומחמתו מת;
וללישנא ד'הוא קירב את מיתתו' - אינו גולה);
אי נמי דשחטיה
בברא ולא פרכיס (הכי גרסינן: אי נמי בדברא ולא פירכס).
רבי יהודה [בן בבא] אומר: לא כל [האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין]:
איבעיא להו:
רבי יהודה בן בבא - לקולא פליג (דקאמר תנא קמא: אין מעידין אלא עד שלשה
ימים, ואתא רבי יהודה למימר: יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות
ויכול להעיד אפילו לאחר שלשה ימים) או לחומרא פליג (דקאמר תנא
קמא 'עד שלשה ימים מעידים' ואתא איהו למימר פעמים שאפילו תוך שלשה אין
מעידין)?
תא שמע: דההוא
גברא דטבע בכרמי (שם העיר) ואסקוהו אבי הדיא
לבתר תלתא יומין, ואנסבה רב דימי מנהרדעא לדביתהו; ותו: ההוא גברא דאטבע בדגלת [בחדקל] ואסקוהו אגישרא דשביסתנא (לאחר חמשה יומין) ואנסבה רבא
לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי.
אי אמרת בשלמא
לקולא פליג - אינהו דעביד כרבי יהודה בן בבא, אלא אי אמרת לחומרא פליג - אינהו דעביד
כמאן?
שאני מיא,
דצמתי (צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות).
והאמרת 'מיא
מרזו מכה'?
הני מילי -
היכא דאיכא מכה (מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח), אבל היכא דליכא מכה - מיצמת צמית; והני מילי דכי אסקיה חזייה בשעתיה, אבל
אישתהי - מיתפח תפח (לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו).
משנה:
נפל למים בין
שיש להן סוף (לקמן מפרש היכי דמי) בין שאין להן סוף -
אשתו אסורה (שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו; דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות
במים יום או יומים).
אמר רבי מאיר:
מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים!
אמר רבי יוסי:
מעשה בסומא שירד לטבול במערה (מים שיש להם סוף הם, ופליג רבי יוסי ואמר:
אשתו מותרת! דקסבר: אין אדם יכול לשהות במים כל כך; ואי משום שמא יצא לאלתר - אין
זו חששא, דהא אי נפק הוו חזו ליה! אבל במים שאין להם סוף - מודה רבי יוסי דאסורה,
שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו) וירד מושכו אחריו
ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם! ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא
עלתה בידם אלא רגלו; אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה - תנשא מן הארכובה ולמטה (הואיל ויכול
לחיות) - לא תנשא (שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן).
גמרא:
תנו רבנן: 'נפל
למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה - דברי רבי מאיר; וחכמים
אומרים: מים שיש להם סוף אשתו מותרת, ושאין להם סוף אשתו אסורה.'
היכי דמי מים שיש להם סוף?
אמר אביי: כל
שעומד ורואה מארבע רוחותיו (כגון מערה מלאה מים, והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין
יכול להיות חי בתוך המים ובא לו).
ההוא גברא
דטבע באגמא דסמקי, אנסבה רב שילא לדביתהו. (אגם של אותו מקום; אגם = מרש"ט
בלע"ז: עומד במקומו ואינם מים חיים; כמים שיש להם סוף דמו: שאינו יכול לשוט
על פניהם למרחוק, הלכך אם איתא דסליק - הוי חזו ליה.)
אמר ליה רב
לשמואל: תא נשמתיה [ננדה אותו].
אמר ליה: נשלח
ליה ברישא.
שלחו ליה: מים
שאין להם סוף - אשתו אסורה או מותרת?
שלח להו: אשתו
אסורה.
ואגמא דסמקי -
מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף?
שלח להו: מים
שאין להם סוף הוא.
ומר - מאי
טעמא עבד הכי?
מיטעא טעינא:
אנא סברי כיון דקוו וקיימי - כמים שיש להם סוף דמי.
ולא היא: כיון
דאיכא גלי - אימור גלי אשפלו (למקום רחוק ומשם יצא).
קרי שמואל
עליה דרב (משלי יב,כא) לא יאונה
לצדיק כל און [ורשעים מלאו רע] (שלא באתה
תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא);
קרי רב עליה
דשמואל [משלי יא,יד: באין תחבלות יפל עם] ותשועה ברוב יועץ (תשועתי מן
המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל) [## אולי גם משחק מילים על
"רב: הכתיב: ותשועה ברב – יועץ.]
תניא: 'אמר
רבי: מעשה בשני בני אדם מכמרין מכמורין בירדן, ונכנס אחד מהם למחילה של דגים (שחוטטים סמוך
לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו, ואין מתמלאת כולה, ואדם
הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים); ושקעה חמה
ולא ראה פתחה של מחילה, ושהה חברו כדי שתצא נפשו, ובא והודיע בתוך ביתו; למחר זרחה
חמה והכיר פתחה של מחילה ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו! אמר רבי: כמה גדולים דברי
חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת; שאין להם סוף - אשתו אסורה.'
אי הכי - מים
שיש להם סוף נמי ליחוש למחילה של דגים (ושמא ליום מחר יצא והלך)?
במים שיש להם
סוף מחילה של דגים לא שכיחא.
אמר רב אשי:
הא דאמרו רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי באיניש דעלמא,
אבל צורבא מרבנן – לא: אי דסליק - קלא אית ליה.
ולא היא: לא
שנא איניש דעלמא ולא שנא צורבא מרבנן.
דיעבד - אִין,
לכתחלה לא.
תניא: 'אמר
רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על
תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי עקיבא - וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה.
אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי
לו ראשי (ועבר על גבי והלך לו); מכאן אמרו חכמים: אם
יבואו רשעים על אדם - ינענע לו ראשו (ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן). אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: 'מים שיש להם סוף –
מותרת, מים שאין להם סוף - אסורה.'
תניא: 'אמר
רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער
על תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי מאיר; כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני
בהלכה. אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני
ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו
מותרת מים שאין להם סוף - אשתו אסורה'.
תנו רבנן: 'נפל
לגוב אריות - אין מעידין עליו; לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו.
רבי יהודה בן
בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - אין מעידין עליו: חיישינן
(יבמות קכא,ב)
שמא חבר (יודע ללחוש) הוא.'
ותנא קמא?
אגב איצצא (שדוחקן
כשעומד עליהם) מזקי ליה (אבל גוב אריות רחב
הוא ואין עומד עליהן, ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו).
תנו רבנן: 'נפל
לתוך כבשן האש - מעידין עליו; ליורה מלאה יין ושמן (מרותחת על האור) - מעידין עליו. משום רבי אחא אמרו: של שמן מעידין עליו מפני שהוא מבעיר (כשנפל אדם
לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו
ולא יכול לצאת ומת); של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה (כשניתז על
האור – כיבהו; ואף על פי שלא יכול לצאת - לא מת, שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו
רתיחותיה כשכבה האש).
אמרו לו:
תחלתו מכבה וסופו מבעיר (דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוֹזֶרֶת ודולקת
יותר מבתחלתה).
אמר רבי מאיר:
מעשה באחד שנפל לבור הגדול [ועלה לאחר שלשה ימים!]:
תניא: 'אמרו
לו לרבי מאיר: אין מזכירין מעשה נסים (אפילו אינו מת מחמת המים - היה לו למות מחמת
דבר אחר).
מאי 'מעשה
נסים'?: אילימא דלא אכיל ולא אישתי - והכתיב [אסתר ד,טז: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן] וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו [שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי
אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי] - אלא דלא
ניים [## ואם היה
נרדם - בודאי היה טובע], דאמר רבי יוחנן:
"שבועה שלא אישן שלשה ימים" - מלקין אותו ויישן לאלתר.
ורבי מאיר -
מאי טעמא?
אמר רב כהנא:
כיפין על גב כיפין (כיפין: כמין בנינים ואולמות) הוו (ונשען עליהן
וישן).
ורבנן?
דשישא הוו (וחלקין;
ומעומד אין אדם ישן).
ורבי מאיר?
אי אפשר דלא
מסריך (מתחזק ונדבק עליהן מעט) וניים פורתא.
תנו רבנן: 'מעשה
בבתו של נחוניא חופר שיחין (לעולי רגלים, ומים מתכנסים בהן, והיו שותין
הן ובהמתן), שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא
בן דוסא;
שעה ראשונה
אמר להם: "שלום" (שעדיין יכולה לחיות; (וכן ב)שניה אמר להם: "שלום"; (אבל שלישית שאינה
יכולה לחיות!) שלישית אמר להם: "עלתה" (שידוע היה לו
שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו).
אמר לה: בתי -
מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים (זה אילו של יצחק) נזדמן לי,
וזקן מנהיגו (זה אברהם).
אמרו לו: נביא
אתה (לידע שלא תמות)?
אמר להם: לא
נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו - (בטורח עשייתו) יכשל בו זרעו?'
אמר רבי אבא:
אף על פי כן מת בנו (של רבי נחוניא) בצמא (שכך דרכו של
מקום: לדקדק עם החסידים) שנאמר [תהלים נ,ג: יבא אלקינו ואל יחרש, אש לפניו תאכל] וסביביו נשערה מאד ('וסביביו נשערה' - לשון חוט
השערה, עם 'סביביו' - עם צדיקים ההולכים אחריו) מלמד
שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה.
רבי חנינא אמר
מהכא: (תהלים פט,ח) אל נערץ בסוד
קדושים רבה ונורא על כל סביביו.
משנה:
אפילו שמע מן
הנשים (שלא היו מתכוונות להעיד) אומרות (ומסיחות לפי
תומן) "מת איש פלוני" – דיו (ויכול לילך
להעיד ולהשיא את אשתו).
רבי יהודה
אומר: אפילו שמע מן התינוקות אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש
פלוני" - בין שהוא מתכוין (לעדות) ובין שאינו
מתכוין.
רבי יהודה בן
בבא אומר: בישראל - אף על פי שהוא מתכוין; ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין
עדותו עדות.
גמרא:
ודלמא לא
אזלי?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: דקאמרי 'הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני'.
ודלמא קמצא
בעלמא (חגב או נמלה) שכיב ליה (המיתו התינוקות) ואסיקו ליה על שמיה (והעלו לה שם איש פלוני, כדרך שהתינוקות משחקין)?
דקאמרי 'כן
וכן רבנן הוו התם כן וכן ספדני הוו התם'.
ובעובד כוכבים
אם היה מתכוין [אין עדותו עדות]:
אמר רב יהודה
אמר שמואל: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד (ולא להתיר את אשתו) - עדותו עדות (ותנשא אשתו).
היכי ידעינן?
אמר רב יוסף:
בא לבית דין ואמר "איש פלוני מת, השיאו את אשתו" - זהו 'נתכוין להתיר';
"... מת" סתם - זהו נתכוין לעדות.
איתמר נמי:
אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד - עדותו עדות.
אמר ליה רבי
יוחנן: לא כך היה מעשה באושעיא ברבי, שהתירם עם שמנים וחמשה זקנים; אמר להם: 'לא
שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות' ולא הודו לו חכמים!? אלא
מתניתין, דקתני 'ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין עדותו עדות'.
היכי משכחת לה
(דלא נתכוין להעיד ולא להתיר)?
במסיח לפי
תומו.
כי ההוא דהוה קאמר
ואזיל "מאן איכא בי חיואי ('חיואי' = שם
האיש)? מאן איכא בי חיואי (מי מאנשי ביתו של בית
חיואי שישמע דברי: דשכיב חיואי)? שכיב חיואי!" -
ואנסבה רב יוסף לדביתהו.
ההוא דהוה
קאמר ואזיל "ווי ליה לפרשא זריזא (גבור חיל, וישראל היה) דהוה
בפומבדיתא, דשכיב" ואנסבה רב יוסף - ואיתימא רבא – לדביתהו.
ההוא דהוה
קאמר ואזיל "מאן איכא בי חסא? טבע חסא!" אמר רב נחמן: האלקים! אכלו
כוורי [דגים] לחסא!
מדיבוריה דרב
נחמן (דאמר 'אכלוה כוורי', ולא אמר 'מי יתן שיעלה וינצל') אזלא דביתהו
דחסא ואינסבא, ולא אמרו לה ולא מידי.
אמר רב אשי:
שמע מינה: הא דאמור רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי
לכתחלה, אבל אי נסיב - לא מפקינן לה מיניה.
איכא דאמרי:
אנסבה רב נחמן לדביתהו, אמר 'חסא גברא רבה איתיה; אם איתא דסליק - קלא אית ליה
למילתא' - ולא היא: לא שנא גברא רבה לא שנא לאו גברא רבה: דיעבד – אִין, לכתחלה -
לא.
ההוא עובד
כוכבים דהוה קאמר ליה לישראל: קטול אספסתא ושדי לחיואי (קצוץ שחת לבהמותי) בשבתא, ואי לא קטילנא לך, כדקטילנא לפלוני בר ישראל דאמרי ליה "בשיל
לי קדירה בשבת ולא בשיל לי" – וקטילתיה!
שמעה דביתהו (דההוא דאמר
עובד כוכבים עליה 'קטילתיה') ואתאי לקמיה דאביי;
שהיתא
(יבמות קכב,א)
תלתא ריגלי (שהיו תלמידי
חכמים נקבצים לשמוע דרשה: הלכות פסח בפסח, והיתה שואלת מהם. ובתשובת הגאונים
מצאתי: כל הנך ריגלי דאמוראי - היינו יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו,
ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום - מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו
עם שאר העם להושיב ישיבה שם).
אמר לה רב אדא
בר אהבה: זיל לקמיה דרב יוסף, דחריף סכינא.
אזלה קמיה;
פשט מהא מתניתא [תוספתא דמאי פ"ה ה"ב [ליברמן]]: 'עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק ואמר "פירות הללו של ערלה
הן" (פירות נטיעה הן וישנם משובחים מפירות אילן זקן); "של
עזיקה הן" (מפרדס מעוזק, וגדר סביב לו לשומרו, והיא שנת שביעית.
וקשיא לי: דמאי איסור יש כאן? אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ולא שנא מן
המופקר - אסורים, וקודם הזמן - אלו ואלו מותרים) "של נטע
רבעי הן" - לא אמר כלום (לאוסרם על כך, אלא הלך אחר הרוב שזה משקר): לא נתכוון אלא להשביח מקחו (וכן נטע רבעי - להודיע שפירות נטיעה הן;
וכמדומה לי דהאי עזיקה - שם העיר שבארץ ישראל, ופירותיה משובחים, ואם היה עובד
כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם ואמר 'מעזיקה הבאתי' - אין חוששין לומר 'אמת דבריו,
ושמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו', אלא להשביח מקחו; והכא נמי לא נתכוין עובד כוכבים
זה אלא לאיים על זה שיקצור לו מספוא לבהמותיו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף –
בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva,
Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol