דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

סיום פרק עשירי 'האשה רבה'

 

יבמות דף צו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות צה,ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי (קסלקא דעתך אכולא מילתא דרבי יוסי קאי שמואל, ואמר דהאי דמתסרא אשה הנשאת בעד אחד - משום 'שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת', וכל היכא דאיכא למימר הכי - מיתסרא, ואפילו היא אחות ארוסתו של ראשון, הואיל ואיכא למימר תנאה הוה ליה בקמייתא[YH1] ).

מתקיף לה רב יוסף: ומי אמר שמואל הכי? והאתמר: 'יבמה - רב אמר: הרי היא כאשת איש (רב הונא מפרש מאי היא), ושמואל אמר: אינה כאשת איש', ואמר רב הונא (מאי 'אשת איש' דקאמר רב): כגון שקדש אחיו את האשה, והלך לו למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ונשא את אשתו (שאלמלא נשאה ראשון - תרווייהו מודו דמותרת לחזור לו, דליכא למימר 'מחזיר גרושתו הוא', דהא הכל יודעים שטעות היתה, שאם גירשה לא היתה נשאת לאחיו), (אבל 'קידש' - בההיא) דרב אמר 'הרי היא כאשת איש' (הניסת בעד אחד שאסורה לבעלה) - ואסורה ליבם (וזו נמי אסורה לראשון, שהוא עכשיו יבמהּ, דאמרי אינשי 'הראשון - תנאה הוה ליה בקדושין, ולא נתקיים, ומותרת היתה לשני, ועכשיו יוצאה משני ונושאה ראשון - ונמצא נושא את אשת אחיו'), ושמואל אמר 'אינה כאשת איש' ושריא ליה (לראשון, דלא אמרי 'תנאה הוה', דמלתא דלא שכיחא היא, אלא ידעי דטעות הוא ואטעינהו סהדי; אלמא לשמואל לא מסקי אינשי תנאה אדעתייהו; וגבי ארוסתו וגיסו - אמאי אמר שמואל 'הלכה כרבי יוסי' דמיתסרא אשת גיסו לגיסו)?[1]

אמר ליה אביי: וממאי דכי אמר שמואל 'הלכה כרבי יוסי' - אדרבי יצחק נפחא קאמר? דלמא אדרבי אמי קאמר (כדתרצה רבי אמי לטעמא דרבי יוסי: דלא איירי בתנאה כלל, דאפילו באשתו וגיסו נמי פוסל, ואף על גב דליכא למיחש לתנאה; ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא, דלא דמי אחות אשה ואשת אח: דאחות אשה - אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו - הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו, ובעיא גט משני, משום 'שמא יאמרו גירש זה ונשא זה'! ואי אמרת משום אחות אשה אמרי מתה אשתו, אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי גירש זה ונשא זה דהא גרושת אחיו היא לו)? ואי נמי אדרבי יצחק נפחא - ממאי דאפוסל (קאמר שמואל הלכה),

 

(יבמות צו,א)

(ותקשה לך) ודלמא 'אאינו פוסל' (דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל - והאי דקאמר 'הלכה כרבי יוסי' א'אין פוסל' קאמר: לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא - קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא)?

אי נמי: ממאי דאיתא לדרב הונא? דלמא ליתא דרב הונא כלל, ובדרב המנונא קמיפלגי, דאמר רב המנונא [לעיל צה,א]: 'שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה' דרב אמר: הרי היא כאשת איש, ומיפסלא בזנות, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ולא מיפסלא בזנות?

ואי נמי בקדושין תופסין ביבמה קמיפלגי: דרב אמר: הרי היא כאשת איש ולא תפסי בה קדושין, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ותפסי בה קדושין!

והא אפליגו בה חדא זימנא חדא (בהאי פירקא גופיה (לעיל דף צב) דאמר שמואל 'בעניותינו צריכה גט') - מכלל דחברתה איתמר [שנלמד אחד מהשני, ואל תשאל 'והא אפליגו בה זימנא חדא'].

 

 

משנה [הרישא הובא ונתפרש פרק שני בדף נד,ב]:

אמרו לו "מתה אשתך", ונשא אחותה מאביה (שלא מאמה), (וחזרו ואמרו לו) "מתה (השנייה)" ונשא אחותה (של שנייה) מאמה (ולא מאביה, ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה, ולא קרובתה היא), (חזרו ואמרו לו) "מתה" ונשא אחותה (של שלישית זו) מאביה (ולא מאמה - נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה, וכל שכן מן הראשונה), (חזרו ואמרו לו) "מתה" ונשא אחותה מאמה (ורחוקה מן השלישית), ונמצאו כולן קיימות (ואחר כך אמרו לו "כולן קיימות") - מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית (שאין קרובות זו לזו; ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא – שריא, דקדושי שנייה לא תפסי, דאחות אשה היא, והויא לה כאנוסה ומפותה, ותניא (לקמן דף צז): 'אנס אשה - מותר לישא בתה', דלא אסרה תורה אלא אחות אשה; והיכא דלא תפוס קדושין - לאו אשה היא! וכן חמישית: אף על פי שהיא אחות הרביעית – מותרת: הואיל ותפסי קדושי שלישית, נמצאת ביאת רביעית - שהיא אחות שלישית - ביאת זנות, ולא אסרה חמישית עליו) ופוטרות צרותיהן (אם מת, ובא יבם וייבם את אחת מהן - נפטרה צרתה); ואסור בשניה וברביעית (בשניה משום ראשונה [שהיא – השניה – אחות הראשונה מאביה] וברביעית משום שלישית [שהיא – הרביעית – אחות השלישית מאביה]), ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה (שאמת היו הדברים של ראשונה, ושאר הדברים שקר היו) - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית (מפני שנייה [שהיא – השלישית – אחות השניה מאמה]) ובחמישית ([שהיא – החמישית – אחות הרביעית מאמה] מפני רביעית), ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.

בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה (כשבעל תחלה אבל לא בסוף, כדמפרש בגמרא) והאחין פוסלין תחלה וסוף.

כיצד?

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו - פסל על ידי אחין; באו עליה אחין ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו - פוסלין על ידו (דביאתו לא קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא; והא קיימא לן (לעיל דף נ) דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר).

 

גמרא:

[על הנאמר במשנה באמצעה: 'ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה'] - אטו כולהו [שנשא את כל הנשים השניה והשלישית וכו'] לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו? אמר רב ששת: לאחר מיתת ראשונה ודאי [שכוונת המשנה שכל הנישואין הנוספים היו לאחר מותה של הראשונה].

 

בן תשע שנים [ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף]:

בן תשע שנים ויום אחד - תחלה פסיל, בסוף לא פסיל (אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע - לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר)? והתני רב זביד ברבי אושעיא: 'העושה מאמר ביבמתו, ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה – פסלהּ' [זאת אומרת ביאתו פסולת גם בסוף]!

אמרי: ביאה פסיל אפילו בסוף; מאמר תחלה פסיל, בסוף לא פסיל (ביאת בן תשע פסלה אפילו בסוף, אבל מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה – פסיל, לבסוף לא פסיל).

וביאה אפילו בסוף פסיל? והא קתני 'אלא שהוא פוסל תחלה, והן תחלה וסוף, כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו [פסל על ידי אחין] (ומפרש ביאה לאלתר, אלמא אביאה קאי)?

חסורי מיחסרא, והכי קתני: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף; במה דברים אמורים? - במאמר, אבל ביאה פוסלת אפילו בסוף; כיצד? - בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל על ידי אחין (שעשו בה מאמר תחלה; דהא 'כיצד' - אבסוף קאי)'.

ומי אית ליה [לבן תשע ויום] מאמר כלל על ידי אחין [כלומר: האם יש תוקף כלשהו למאמר של בן תשע ויום, שמשום מאמר זה אין האחים הגדולים יכולים ליבם]? והתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל בדבר אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים: הוא פוסל על ידי אחין בביאה, והאחין פוסלין על ידו בביאה, במאמר, בגט, בחליצה'?

ביאה, דפסלה בין בתחלה בין בסוף - פסיקא ליה [הדין בביאה הוא ברור וחד משמעי, ולכן הוא לימד דין ביאת בן תשע שפוסלת]; מאמר, דבתחילה פסיל בסוף לא פסיל - לא פסיקא ליה [כלומר: הדין אינו פשוט וחד משמעי, ולכן לא הזכירו].

איתמר נמי: אמר רב יהודה אמר שמואל: 'יש לו גט' (לפוסלה על ידי אחין, דקיימא עלייהו ב'כיון שלא בנה שוב לא יבנה') וכן אמר רב תחליפא בר אבימי 'יש לו מאמר'.

תניא נמי הכי: 'יש לו גט ויש לו מאמר - דברי רבי מאיר.'

 

וסבר רבי מאיר יש לו גט? והתניא: 'עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול; רבי מאיר אומר: עשו חליצת בן תשע (לדחות) כגט בגדול' (שפוסל על ידי אחין, וצריכה חליצה - כן חליצת בן תשע אינה לפטור אלא לפסול); ואם איתא (אית ליה [לבן תשע] גט) - ליתני 'כגיטו'!?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אית ליה, וזוטר (מגט דגדול; אבל חליצתו הויא כגט דגדול, ומשום הכי לא תני 'כגיטו').

(והשתא קמפרש ואזיל מאי בצירותיה דגטו מגט דגדול:) לרבן גמליאל, דאמר 'אין גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול וקטן אחר קטן, אבל גדול אחר קטן – מהני; לרבנן, דאמרי 'יש גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול או בקטן אחר קטן, אבל קטן אחר גדול - לא מהני.

 

(יבמות צו,ב)

משנה:

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד - פוסל על ידו (דהויא ליה כמאמר אחר מאמר, דשניהם תופסין בה; וכיון דבעיא גט משני - קם ביתא עליה ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה').

רבי שמעון אומר: לא פוסל (כדתני טעמא בגמרא, וכגון דבביאת שני שגגה; דאי במזיד - הא קיימא לן (נדה דף מה) 'ביאתו ביאה, ונהרגת עליו'[YH2] ! דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא, אלא ספק קניא ספק לא קניא: אי קניא - קני לגמרי, ולא קמהניא ביאת אחיו, וכן ביאתו בצרתה [לא מהניא, שהרי כבר בעל את הראשונה והיא אשתו, ולכן צרתה אינה נעשית אשתו]; ואי לאו קניא - הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו, ומותר לקיים הראשונה; אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים).

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא על צרתה - פוסל על ידי עצמו (פסלה לראשונה על עצמו, וכל שכן לשנייה, ד'בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים'; וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור - מהניא ביאת שנייה להצריכה גט; וכיון דיהיב גט - קם כוליה ביתא ב'לא יבנה').

רבי שמעון אומר: לא פוסל.

 

גמרא:    

תניא: 'אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם ביאה ראשונה ביאה - ביאה שנייה אינה ביאה; ואם ביאה ראשונה אינה ביאה - ביאה שנייה [נמי] אינה ביאה' (דקיימא לן (לעיל דף נ) 'אין ביאה אחר ביאה', והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא, וכיון דשוגגת היא - שריא)!

 

מתניתין (דחשיב ביאה זו כמאמר, וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות, כי סיפא [במשנה בדף נ, תחילת פרק רבן גמליאל] בין שני יבמין ויבמה אחת, כגון רישא) דלא כבן עזאי, דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת (דתרוייהו מעיקרא - לענין זיקה - כי הדדי נינהו, ומאמר דקמא - לאו קנין גמור הוא, דביאה - הוא דכתב רחמנא, ורבנן הוא דאמור דליהני [מאמר] משום גזירה כדמפרש בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל דף נ); הילכך לא גרע בתרא מקמא, דלכל חד וחד תקינו מאמר בה) ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד (שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה, ודחה את השנייה). (ואית דגרס לה איפכא, ולשון ראשון נראה, וכן שמעתי.)

 

 

משנה:

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת - חולצת ולא מתייבמת (שיש עליה זיקת שני יבמין, שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה - וחלה עליה זיקת נפילה שנייה! ותנן בפרק 'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט, לעיל דף לא): 'מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין').

נשא אשה (שאינה יבמתו, ולו אחין) ומת - הרי זו פטורה (ואף על גב דביאתו ביאה - קידושיו אינן קידושין, ואין קנין קטן כלום עד שיביא שתי שערות; אבל ביבמה - הואיל וזקוקה ליה - שויוה רבנן כמאמר).

 

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת - אם לא ידע את הראשונה משהגדיל - הראשונה חולצת ולא מתייבמת (דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעָהּ משהגדיל, ולא יצאה מידי נפילה ראשונה) והשנייה או חולצת או מתייבמת.

רבי שמעון אומר: מייבם לאי זו שירצה (דלית ליה זיקת שני יבמין; ובהא נמי פליג רבי שמעון ב'ארבעה אחין' (שם)) וחולץ לשנייה (דהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה; ויבומי תרוייהו – לא: הואיל והויא צרתה במקצת - במאמר דרבנן - אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות);

אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות (שניהם שוים לכל דין של מעלה [של עליה להחשב איש גדול] דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא).

 

 

גמרא:

אמר רבא: הא דאמור רבנן 'זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה' - לא תימא היכא דאיכא צרה (כגון הך ד'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט), דתנן: 'שלשה אחין נשואין שלש נכריות ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות', ואמרינן בגמרא: אי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!) דאיכא למגזר משום צרה (ומשנינן: מדרבנן, גזירה שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו'); דהא הכא ליכא צרה [ואף על פי כן] מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה.

 

נשא אשה ומת [- הרי זו פטורה]:

תנינא להא! דתנו רבנן: 'שוטה וקטן שנשאו ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום.'

 

בן תשע וכו' ומשהגדיל וכו':

ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול (לדחות אשתו גמורה מייבום, כי ההיא ד'ארבעה אחין' (שם) דקתני: 'הרי אלו חולצות'! ואפילו אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין; ואמאי קתני מתניתין 'שנייה - או חולצת או מתייבמת') ותדחה צרה מיבום?!

אמר רב: 'לא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול'; ושמואל אמר: 'עשו ועשו' וכן אמר רבי יוחנן 'עשו ועשו' [ותדחה השיה מיבום]?

 

'ויעשו' (ואמאי מייבמה שנייה) - תנאי היא: הך תנא ד'ארבעה אחין' גזר משום צרה, ואשמעינן בגדול - והוא הדין בקטן; והאי דאמר 'גדול' - משום דבגדול קאי;

והאי תנא דהכא סבירא ליה 'עשו', ולא גזר משום צרה, ואשמעינן בקטן והוא הדין בגדול; והאי דקאמר בקטן - דבקטן קאי.

 

אזל רבי אלעזר, אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן. שמע רבי יוחנן, איקפד. עול לגביה רבי אמי ורבי אסי. אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא (שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש), שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי ( ונחלקו בו לענין נעילת דלת: רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר, לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו) עד שקרעו ספר תורה בחמתן?

'קרעו'? סלקא דעתך?

אלא אימא 'שנקרע ספר תורה בחמתן';

והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: 'תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים' - וכן הוה.

הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי (את תלמידי אתם עושים חבירי, שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים)!?

עול לגביה רבי יעקב בר אידי, אמר ליה: (יהושע יא,טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה (העיד עליו המקרא שכל מה שעשה - מפי משה עשה, ואפילו מה שאמר סתם) וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם "כך אמר לי משה" (שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר "כך אמר משה" ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה)? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא - אף רבי אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא.

אמר להם [לרבי אמי ולרבי אסי]: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו?

ורבי יוחנן - מאי טעמא קפיד כולי האי?

דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים סא,ה) אגורה באהלך עולמים [אחסה בסתר כנפיך סלה] - וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים?-  אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! יהי רצון

 

(יבמות צז,א)

שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה (שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי), דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתותיו דובבות (נעות, לשון דבר שמרתיח ומבצבץ) בקבר.

אמר רבי יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה? (שיר השירים ז,י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים - ככומר של ענבים (כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין, ויינו נוח לצאת; כמו 'מכמר בישרא' ד'תמיד נשחט' (פסחים נח,א)): מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב (היין רוחש ונע ויוצא למעלה; 'דובב' = פריט"ה) אף תלמידי חכמים: כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה - שפתותיהם דובבות בקבר.

 

אחד בן תשע שנים [ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות (שניהם שוים לכל דין של מעלה דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא)]:

ורמינהו [נדה פ"ה מ"ט]: 'בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות - יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס: לא חולץ ולא מייבם (דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא, אלמא כגדול חשיב, ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו); בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות - יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית: לא חולצת ולא מתייבמת' [ובמשנה למדנו שאחרי ביאת קטן – חולצת ולא מתיבמת]?

הא (דקתני דחשבינן ליה כגדול) - אתמר עלה: אמר רבי שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו סימני סריס (דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי - משום דסריס הוא, אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס - תלינן ביה קטנות, וחיישינן דלמא אתו [וחולצת ולא מיבמת]).

אמר רבא: דיקא נמי דקתני 'והוא הסריס'!

שמע מינה.

 

וכי לא נולדו לו סימני סריס - עד כמה (נידון כקטן)?

תני דבי רבי חייא: עד רוב שנותיו [עד שלושים וחמש, חצי ממחצית 'ימי שנותנו בהם שבעים שנה'].

 

כי אתו לקמיה דרבא (בן עשרים שלא הביא, למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות) - אי כחוש אמר להו 'זילו אבריוהו' (האכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן), ואי בריא אמר להו 'זילו אכחשוהו', דהני סימנין זמנין דנתרי מחמת כחישותא וזמנין דנתרי מחמת בריותא.

 

הדרן עלך האשה רבה

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol