יבמות דף צט

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק אחד עשר 'נושאין על האנוסה'

יבמות דף צט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות צט,א)

תנו רבנן [דומה ל תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק יב הלכה ד]: יש חולץ לאמו מספק, לאחותו מספק (אף על פי שהיא מחמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן, וכן לבתו ואמו[YH1] ), לבתו מספק.

כיצד?

אמו ואשה אחרת, ולהן שני זכרים (ודאין, כגון רחל אשת יעקב שהיה לה יוסף ממנו, וחנה אשת ראובן שהיה לה חצרון ממנו), וחזרו וילדו שני זכרים במחבא (ומתו יעקב וראובן), ובא (יוסף) בנה של זו (רחל) ונשא (חנה) אמו של זה (חצרון), ובנה של זו (חצרון) נשא אמו של זה (רחל) ומתו (יוסף וחצרון) בלא בנים (ונפלו לפני התערובות: רחל לפני בנה של חנה, שהוא אחי חצרון; וחנה לפני בנה של רחל, שהוא אחי יוסף! ומתוך שאין ידוע מי בנה ומי יבמה - צריכה חליצה משניהן): זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן - נמצא כל אחד ואחד חולץ לאמו מספק.

לאחותו מספק כיצד?

אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא, ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום, ומתו בלא בנים - חולץ לשתיהן - נמצא חולץ לאחותו מספק.

(הכי גרסינן: לאחותו מספק – כיצד? אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא ועמדו שני אחים מן האב ונשאום - חולץ לשתיהן נמצא חולץ לאחותו מספק. כך שנויה בתוספ' (דמכילתין פי"ב): אמו שילדה מאיש אחר, שנשאה לאחר מיתת אביו, וילדה עם אשה אחרת, שתיהן שתי נקבות, ואין ידוע איזו בת לאיזו אם, ועמדו שני אחין שהיו לזה מאביו שלא מאמו ונשאום לשתי הנקבות הללו המעורבות, ונפלו שתיהן לפני זה ליבום - ואחת מהן אחותו מאמו; ואילו היה מכירה לא היתה צריכה חליצה, ועכשיו שאין מכירה - שתיהן צריכות חליצה.

לישנא אחרינא: ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום: אחיו של ראובן נשא אחת, ואחיו של חצרון נשא אחת: ראובן חולץ לאשת אחיו, ושמא אחותו היא! וכן חצרון.

זו שמעתי ולבי מגמגם בה: דהא שמא לאו אחותו היא, והכי איבעי ליה למימר: זה חולץ לספק אחותו וזה חולץ לספק אחותו אבל 'לאחותו מספק' משמע שחלץ ודאי לאחותו מחמת ספק שבידו.)

לבתו מספק כיצד?

אשתו ואשה אחרת (אשת ראובן ואשת כלב) שילדו שתי נקבות במחבא (נמצאת האחת בתו) ובאו אחיהן (אחי הבעלים הם, [כגון] שני אחי ראובן) ונשאום ומתו בלא בנים - זה חולץ לבתו מספק וזה חולץ לבתו מספק. (נמצא ראובן חולץ לבתו מספק, ששתיהן צריכות חליצה, ואם היה מכיר בתו - היתה פטורה; ואם שני אחי כלב נשאום - הרי כלב חולץ לבתו מספק.

ולשון מורי: אחיו של ראובן נשא אחת, ואחיו של כלב נשא אחת: ראובן חולץ לאשת אחיו - ואע"פ שספק בתו היא, וכן כלב; ולאו היינו נמי חולץ לבתו מספק אלא חולץ לספק בתו).

תניא: 'היה רבי מאיר אומר: איש ואשה - פעמים שמולידין חמש אומות. כיצד? ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק, ולהן שני בנים, ונתגייר אחד מהן: נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים (דבנים שילדה בעודה תחת ידי העובד כוכבים המוכרה - אינן עבדים, דקי"ל בהחולץ (לעיל מו,א): 'מהם תקנו' - אתם קונים מהם ולא הם מכם, ולא הם קונין זזה מזה); הטבילן לשם עבדות, ונזקקו זה לזה - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד; שחרר את השפחה (והרי היא כישראלית) ובא עליה העבד (הולד ממזר) - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר; שחרר שניהם והשיאן זה לזה - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר וישראל.'

מאי קא משמע לן?

עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

תנו רבנן: 'יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה.

כיצד?

ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק, ולהם בן (ולא קנה את הבן), ושחרר את השפחה ונשאה, ועמד וכתב כל נכסיו לבנה (ומת, והרי אמו תובעת כתובתה מן הנכסים) - נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה!'

מאי קא משמע לן?

כולה רבי מאיר היא (הא מתניתא בתרייתא דיש מוכר - רבי מאיר נמי אמרה, וסיפא דקמייתא היא); ועבדא מטלטלי, ומטלטלי משתעבדי לכתובה.

(ומשום הכי קתני עבד משועבד לכתובה - דרבי מאיר סבר מטלטלים משתעבדי לכתובה [במסכת כתובות בפרק 'האשה שנפלו' (דף פ,ב), דקתני: הניח פירות התלושים מן הקרקע כו')

ואיבעית אימא הא קמשמע לן: עבדא כמקרקע דמי.

משנה:

האשה שנתערב ולדה בולד כלתה; הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו:

בני הכלה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו;

בני הזקנה או חולצין או מייבמין, שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו.

מתו הכשרים - התערובות לבני הזקנה [אלה שיתכן והם בני הזקנה] חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו; לבני הכלה (לאשת בן הכלה ודאי) - אחד (מן התערובות) חולץ (תחלה, ואחר כך) ואחד (השני) מייבם (ממה נפשך: אם יבמתו היא - הרי טוב; ואם אשת בן אחיו היא - הרי חלץ לה יבמה, ומותרת לו).

כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה - הרי אלו:

אוכלים בתרומה (אחד כהן ואחד עבד כהן)

וחולקין חלק אחד בגורן (מפרש בגמרא),

(יבמות צט,ב)

[המשך המשנה]

ואינן מטמאין למתים,

ואינן נושאין נשים, בין כשרות (משום עבד) בין פסולות (כגון שפחה משום כהן).

הגדילו התערובות ושחררו זה את זה:

נושאין נשים ראויות לכהונה (ולא גרושה וחלוצה משום כהן),

ואינן מטמאין למתים - ואם נטמאו אינן סופגין הארבעים (דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא (והתראת ספק היא)),

ואינן אוכלין בתרומה; ואם אכלו - אינן משלמין קרן וחומש;

ואינן חולקין על הגורן (אין נותנין להם תרומה על הגורן, שהמשוחרר - ישראל הוא);

ומוכרין את התרומה (תרומת תבואתן כשמפרישין אותה; אין צריכין לתתה לכהן דכל חד אמר לכהן 'אייתי ראיה דלאו כהן אנא ושקול'! ומכל מקום לאוכלה אי אפשר אלא מוכרין אותה לכהנים) והדמים שלהן;

ואינן חולקין בקדשי המקדש (כגון עורות קדשים),

ואין נותנים להם קדשים;

ואין מוציאין שלהם מידיהם (אם היו חייבין חטאת או אשם או עולה - אין כופין אותם לתתן לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר, דכל חד אמר "אנא כהן" ותניא (בבא קמא קט,ב): 'מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו כל שעה שירצה ואפילו במשמר שאין שלו? תלמוד לומר: 'ובא בכל אות נפשו ושרת' [דברים יח,ו]; ומנין שעבודתם ועורם שלו? תלמוד לומר: 'ואיש את קדשיו לו יהיו' [במדבר ה,י]'; ותערובות הללו - הואיל והאחד מהן כהן - אין בית דין יכולין להוציא מידן בעל כרחם ולתתם לאנשי משמר, אלא יקריבו קרבנותיהן ויחזרו להן הבשר והעור ויתנום לכל מי שירצו, או הללו יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב את קרבנם, או ישהו את קרבנם עד שיתרצו הם לתתן לאנשי משמר.

לשון אחר ועיקר. ואין נותנים להם קדשים: בבכור וחרמים קאמר, ואין מוציאין את שלהם מידם דאמר "אנא כהן"; וגבי חרמים נמי תנן (ערכין פ"ח מ"ה, דף כח,א): 'הכהנים אין מחרימין, שהחרמים שלהן'!

וללשון ראשון קשה לי דאמרינן ב'הגוזל' (בבא קמא קי,א) דהיכא דלא מצי עביד עבודה - שליח נמי לא מצי משוי),

ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה,

(והדר אורי מאי קעביד בבכור שלו:) ובכורו יהא רועה עד שיסתאב (ירעה עד שיסתאב, ולא יקריבנו תם, דאם כן לא יאכל את בשרו: שהמקריב יעכבנו; ובכורו ירעה עד שיסתאב - אפילו בזמן הבית, דהא לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו, ואינהו נמי לא מצו למיתביה לכהן ולהחזיר להן הבשר, דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים, דכתיב ביה [במדבר יח,יח] 'ובשרם יהיה לך כחזה התנופה' [בבכורות פרק 'עד כמה' (דף כח,א)]; הילכך ירעה עד שיסתאב, ומותר לשוחטו במדינה, ויאכלוהו הם - דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה, והכא גזל ליכא, דהמוציא מחבירו עליו הראייה);

ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים (מפרש בגמרא).

[עיין בערוך לנר ובהערות למסכת יבמות]

גמרא:

מתו הכשרים [- התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו]

אלא הנך, משום דאיערוב להו - הוו להו פסולין?

אמר רבי פפא: אימא 'ומתו הודאין'.

[התערובות] לבני הכלה אחד חולץ [ואחד מייבם]:

דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא - דקפגע ביבמה לשוק.

כהנת שנתערב [ולדה בולד שפחתה - הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן]

'חלק אחד' (חלק אחד משמע של כל אחד)? פשיטא!

אימא 'חלק כאחד' (אם באו שניהם על הגורן - נותנים להם, אבל זה בלא זה - אין חולקין ללהם, דקסבר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו, דלמא אתי לאסוקי ליוחסין, דסברי כהן הוא).

תנן - כמאן דאמר 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו', דתניא: 'אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: יכול שיאמר (אספק כהן וספק עבד קאי, כי מתניתין) "אם כהן אני - תנו לי בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני - תנו לי בשביל רבי".

במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין (לאו מאכילתה אלא מחלוקה הלכך אין חולקין לו דלא ליתי לאסוקי ליוחסין), במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין.'

תניא: 'אמר רבי אלעזר בר צדוק: מימי לא העדתי אלא עדות אחד והעלו עבד לכהונה על פי.'

'העלו'? סלקא דעתא? השתא: בהמתן של צדיקים (חמורו של רבי פנחס בן יאיר) אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן!? אלא אימא "בקשו להעלות עבד לכהונה על פי": [רבי אלעזר בר צדוק] חזא באתריה דרבי יוסי, ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה.

תנו רבנן: 'עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ואלו הן:

1)חרש 2)שוטה 3)וקטן 4)טומטום 5)ואנדרוגינוס 6)העבד 7)והאשה (אשת כהן)

8)והערל (כהן שמתו אחיו מחמת מילה) 9)והטמא 10)ונושא אשה שאינה הוגנת לו;

וכולן משגרין להם לבתיהם (ואוכלין וערל שאסור לאכול מאכיל לנשיו ועבדיו) חוץ מטמא (לקמיה מפרש) ונושא אשה שאינה הוגנת לו (פסולה לכהונה).'

בשלמא חרש שוטה וקטן - לאו בני דיעה נינהו (וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל); טומטום ואנדרוגינוס נמי -

(יבמות ק,א)

בריה בפני עצמה נינהו (והויא זילותא דקדשים); עבד נמי - דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין; ערל וטמא - משום דמאיסי; נושא אשה שאינה הוגנת לו - משום קנסא; אלא אשה מאי טעמא לא?

פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע: חד אמר משום גרושה (שמא יגרשנה בעלה, והיא זרה, ולא ידעי אינשי ופלגי לה), וחד אמר משום יחוד.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו בי דרי דמקרב למתא ולא שכיחי בהו אינשי (משום גרושה ליכא, דהא סמוך למתא הוא, וידעי לה אי גרושה היא; ומשום יחוד איכא, הואיל דלא שכיחי ביה אינשי); אי נמי דמרחק ושכיחי בה אינשי (משום גרושה איכא משום יחוד ליכא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol