כתובות דף ד

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

כתובות פרק ראשון 'בתולה נשאת'

כתובות דף ד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות ג,ב)

ואיבעית אימא: מאי 'מחמת האונס'? - כדתניא: '(חתן שמת אביו בשני ואין יכול להמתין עד למחר שצריך להשהות את המת עד שיכנסו לחופה) הרי שהיה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג (במים, שיהא ראוי לשתיה, ושוב אינו מתקיים) ומת אביו של חתן או אמה של כלה (דוקא נקט 'אביו של חתן' שהוא הטורח בצורכי סעודה ו'אמה של כלה' היא המכינה לה תכשיטין; לפיכך אם יעבור המועד שוב אין מכין להם) - מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה (והתירו להם להכניס את המת לחדר שלא יקברוהו: דאם כן חלה אבילות על האבל בסתימת הגולל, כדלקמן, ושוב לא יוכל לכנוס עד שיעבור האבילות).

(כתובות ד,א)

ובועל בעילת מצוה ופורש (ויקברו את המת מיד דכיון דחלה עליו חתונה הויא לגביה כרגל ולא אתיא אבילות וחיילא), ונוהג שבעת ימי המשתה, ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות; וכל אותן הימים (של ימי המשתה ושל אבילות) הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים (ואין מתיחדין זה עם זה שמא יבעול, ואָבל אסור בתשמיש המטה, כדילפינן ב'אלו מגלחין' (מועד קטן טו,ב); ואף בשבעת ימי המשתה שהן כרגל - נוהג הוא אבילות של דברי צינעא, דהיינו איסור תשמיש, כדלקמן); ואין מונעין תכשיטין (בשביל האבילות) מן הכלה (אין אוסרין עליה תכשיטיה, שלא תתגנה על בעלה) כל שלשים יום (ואף על פי שהן ימי אבילות לשאר בני אדם; וכל שכן משלשים ואילך)';

ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה, דליכא איניש דטרח להו (אם יפסידו מה שהכינו), אבל איפכא - לא.

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר (שוב אינו ראוי למוכרו במקולין), אבל לא נתן מים על גבי בשר – מזדבן [אפשר למכרו].

אמר רבא: ובכרך (שכיחי אינשי טובא ויש קופצים הרבה) - אף על פי שנתן מים על גבי בשר - מזדבן.

אמר רב פפא: ובכפר - אף על פי שלא נתן מים על גבי בשר - לא מזדבן!

ואלא דרב חסדא (דמפליג בין נתן ללא נתן) היכי משכחת לה (לא בכרך ולא בכפר)?

אמר רב אשי: כגון מתא מחסיא דמפקא מכרך ומפקא מכפר (מוצאה מכלל כרך ומוצאה מכלל כפר: גדולה מכפר וקטנה מכרך).

תניא כוותיה דרב חסדא (דמוקי לה בנתן מים על גבי בשר): 'הרי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ונתן מים על גבי בשר ומת אביו של חתן או אמה של כלה - מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש; ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות[1]; וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים. וכן מי שפירסה אשתו נדה (בכניסתה לחופה): הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים (ואין נאמנין זה עם זה);

ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום;

בין כך ובין כך (בין יש אונס בין אין אונס) לא יבעול (בעילה ראשונה) לא בערב שבת (בליל שבת מפני שעושה חבורה) ולא במוצאי שבת (לקמן מפרש)'.

אמר מר: (הא דקתני דאסור בתשמיש בשבעת ימי המשתה שהן לו כרגל,) 'הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים' - מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו אין אבילות במועד - אבל דברים של צינעא נוהג (שאינו ניכר לבריות שהוא אבל בכך).

דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: לא שנו (דאין נאמנין להתייחד) אלא שלא בעל (דתקיף ליה יצריה), אבל בעל - אשתו ישנה עמו.

והא הכא דבבעל עסקינן (דקתני 'בועל בעילת מצוה לפני קבורת המת') וקתני 'הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים'?

כי קאמר (רבא 'לא שנו') - אפירסה אשתו נדה (דכיון דנדה חמורה - בַעַל מהימן עלה דלא אתי לזלזולי באיסור כרת).

הא 'וכן' קתני (קא סלקא דעתא אכולה מילתא דאבילות מדמינן ליה, ובאבילות דבעל עסקינן)?

(כתובות ד,ב)

הכי קאמר: 'וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל - הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים' (כלומר: כי קאמר 'וכן' – א'הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים' קאמר, ולעולם הך - בשלא בעל קאי).

למימרא דאבילות קילא ליה (לעבור עליה) מנדה (דאאבילות לא מהימנת ליה ואנדה מהימנת ליה)? והאמר רבי יצחק בר חנינא אמר רב הונא: כל מלאכות שאשה עושה לבעלה (לקמן תני להו בפרק אף על פי) נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס (להושיט לו) והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו (שדרך קירוב וחיבה הן ובאין לידי הרגל דבר)'; ואילו גבי אבילות תניא: 'אף על פי שאמרו: אין אדם רשאי לכוף את אשתו (בימי אבלה כשמת אביה או אמה) להיות כוחלת ולהיות פוקסת (מעברת שרק על פניה) - באמת אמרו מוזגת לו הכוס (ולא חיישינן להרגל דבר, אלמא אבילות חמירא ליה) ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו'?

לא קשיא (לעולם אבילות קילא ליה מנדה והני מתניתא הכי מתרצן): כאן (הא דקתני לעיל 'הוא ישן בין האנשים כו') - באבילות דידיה, כאן (והך דקתני 'מוזגת לו כו' ) - באבילות דידה (דקתני 'אין אדם רשאי לכוף כו''; אלמא באבילות דידה קיימינן, שאינה רוצה לכחול ולפקוס, והיינו טעמא דמוזגת: דאם יתגבר יצרו עליו, כיון דאבילות דידה הוא - אינה שומעת לו).

והא 'אביו של חתן או אמה של כלה' קתני (אלמא באבילות דידה נמי אחמיר תנא דלעיל)?

כי קתני ('אמה של כלה') אשאראה (א'מכניסים המת לחדר'; אבל 'הוא ישן בין האנשים' - אאבילות דחתן קאי).

ומי שאני בין אבילות דידיה לאבילות דידה? והתניא: 'מי שמת חמיו או חמותו - אינו יכול לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות; וכן היא: שמת חמיה או חמותה - אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות' (אלמא מדלא קתני באבילות דידיה 'הוא ישן בין האנשים' שמע מינה חמיר ליה, ולא שני לן)!?:

תני באבילות דידיה 'הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים'.

- הא 'וכן' קתני?

כי קתני - אכיחול ואפירכוס.

והא 'עמו' קתני? מאי לאו 'עמו במטה' (אלמא אאבילות דידיה נמי מהימן)?

לא, עמו בבית (וטעמא לאו משום דמהימן נקט לה, אלא לאשמועינן דאין אבילותו מוטל עליה אלא בפניו משום כבודו, וכן הוא אין אבילותה מוטל עליו אלא לפניה ולכבודה).

וכדאמר ליה רב לחייא בריה (כשמת חמיו): באפה נהוג אבילותא, דלא באפה לא תנהוג אבילותא.

רב אשי אמר: מי קמדמית אבילותא דהכא לאבילותא דעלמא? אבילותא דעלמא חמיר, ולא אתי לזלזולי ביה; אבילות דהכא - כיון דאקילו רבנן - אתי לזלזולי ביה.

מאי קולא?: אילימא דקתני 'בועל בעילת מצוה ופורש' - התם משום דלא חל עליו אבילותא (פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע [ממתי חלה אבילות] במועד קטן): אי לרבי אליעזר עד שיצא מפתח הבית, אי לרבי יהושע עד שיסתם הגולל (זהו כסוי של ארון המת [## יתכן שבפירוש זה רש"י מסביר את הדין לפי מנהגנו; אך הגולל המערות הקבורה של זמן התנאים היה אבן גדולה הסותמת את הכניסה למערת הקבורה])!

אלא דקתני 'נוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות'.

אמר מר: 'בין כך ובין כך לא יבעול, לא בערב שבת ולא במוצאי שבת' - בשלמא בערב שבת משום חבורה, אלא במוצאי שבת אמאי לא?

אמר רבי זירא:

(כתובות ה,א)

משום חשבונות (שאם יכנוס למוצאי שבת - יעשה סעודה בלילה ויחשוב בשבת מהו צריך להוציא וכתיב ודבר דבר (ישעיהו נח,יג)).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] Kesuvos 4
GETTING MARRIED WHILE IN "AVEILUS"
OPINIONS: The Gemara tells us that if a Chasan and Kalah were about to get married and all of the preparations for the wedding had been made, and then the father of the Chasan or the mother of the Kalah passed away, the body is moved to a different room, the Chupah is performed, they do Be'ilas Mitzvah, and then they bury the dead. After the burial, they observe seven days of Mishteh (celebration), followed by seven days of Aveilus.
The Gemara says that this procedure applies only if it is specifically the father of the Chasan or the mother of the Kalah who died, as opposed to other relatives. In addition, it only applies if the food that was prepared for the
wedding is going to spoil if the wedding is not performed immediately.

What is the procedure if a different relative of the Chasan or Kalah dies, or
if the food will not spoil if the wedding is postponed?

(a) The RIF, as explained by the ROSH (1:6), writes that if the food is not going to spoil, or if it has not yet been prepared, then the dead body is still removed to a different room and the Chupah is performed and Be'ilas
Mitzvah is done, just like in the case of our Gemara. The difference is that after burying the dead, the seven days of *Aveilus* are observed first, and then the seven days of Mishteh are observed. The Rosh cites the MAHARITZ GE'AS who rules that the same applies when a different relative (other than the father of the Chasan or the mother of the Kalah) passes away; the Chupah is performed and Be'ilas Mitzvah is done, but the seven days of Aveilus are observed first, followed by the seven days Mishteh.

Their source for this ruling appears to be the Gemara (at the end of 4b) that states that allowing the Chasan and Kalah to get married and do Be'ilas Mitzvah is not a leniency that the Rabanan instituted in Aveilus, because the
Aveilus does not start until after the burial. Rather, the leniency is that the seven days of Mishteh precede the seven days of Aveilus. Accordingly, even if a different relative dies, the only difference in the procedure is
the order of the seven days of Aveilus and the seven days of Mishteh (that is, the Rabanan did not institute the leniency of observing the days of Mishteh first in such a case).

(b) The ROSH argues and says that if a different relative dies or if the food is not going to spoil, then we do not allow the wedding to take place at all before the burial. Rather, the Chupah and Be'ilas Mitzvah are performed
*after* the burial and the Aveilus. This also seems to be the view of RASHI (end of 3b).

How does the Rosh understand the Gemara that says that there is nothing wrong with doing Be'ilas Mitzvah before the burial (since the obligation of Aveilus has not yet taken effect)? The Rosh says that there is certainly something inappropriate with doing Be'ilah before burial, because it is a disgrace to the Mes to delay the burial. Rather, the Gemara means that the Be'ilas Mitzvah is not an affront to the requirement to observe Aveilus (even if it is an affront to the honor of the Mes). Similarly, the RAMBAN (in Toras ha'Adam) and the RASHBA write that during Aninus, before the burial, Be'ilah is indeed generally prohibited, and when the Gemara says that before the Aveilus takes effect doing Be'ilah is not an affront to the Aveilus, it means that it *is* an affront to the Aninus, but not to the Aveilus. Therefore, where there is no loss of money, it is not permitted to perform the Chupah and Be'ilas Mitzvah before burying the dead.

This argument seems to reflect a basic difference in opinion concerning how the Rabanan were lenient to allow the marriage in the case of the death of the father of the Chasan or the mother of the Kalah. The RIF seems to
understand that the Rabanan overrode the laws of Aveilus by instituting that the seven days of Mishteh override the Aveilus. Therefore, neither the Chupah nor the Be'ilas Mitzvah had to take place before the burial, because the Rabanan could simply have instituted to override the Aveilus and perform the Chupah and Be'ilas Mitzvah *after* the burial. Since we see that the Rabanan instituted that the Chupah be done before the burial, it must be that something is gained by doing so -- that is, by instituting that the Chupah and Be'ilas Mitzvah be done before the burial, the Rabanan avoided having to override the Halachos of Aveilus d'Rabanan, and the Chupah is being done entirely b'Heter (without overriding anything). (Apparently, there is no Isur Be'ilah during *Aninus*, either because Nesu'in and Be'ilah are not prohibited during Aninus, or because in this specific situation, Be'ilah is
not prohibited during Aninus, as the SHITAH MEKUBETZES on 4b explains.)

Rashi (4a, DH u'Poresh), though, has a completely different understanding. Rashi explains that the leniency was simply to allow the Chupah and Be'ilas Mitzvah to take place during Aninus. Once the Chupah is performed, it "causes the Chasunah to take effect" and it becomes like a festival, a Regel, for the Chasan. Because the Chupah creates a Regel for the Chasan, it is the *Chasunah* that overrides the Aveilus, and that is why the seven days of
Mishteh precede the days of Aveilus. Therefore, in a case where it is not necessary for the seven days of Mishteh to precede the Aveilus (where there is no financial loss involved), the Rabanan do not permit the Chupah and
Be'ilas Mitzvah to be performed before the burial.

Another practical difference between Rashi and the Rif might be a situation in which a relative -- not the father of the Chasan and the mother of the Kalah -- passed away *after* the Chupah and Be'ilah Rishonah. According to
Rashi, the seven days of mourning should be pushed off until after the seven days of festivities, since the festivities already started. But according to the Rif, the seven days of mourning should be observed immediately. In this case, Rashi would be the more lenient opinion, and the Rif would be the Machmir.

HALACHAH: The SHULCHAN ARUCH (342:1) rules like Rashi and the Rosh, that Chupah and the Be'ilas Mitzvah are not permitted before the Aveilus begins. The DERISHAH rules, similarly, that if the relative died after the Chupah and the days of festivities had already begun, the rest of the seven days of festivities are observed before the Aveilus.

(If the relative died immediately after the Chupah but before the seven days of festivities began, the Acharonim argue whether the Aveilus precedes the Simchah or vice versa -- see TAZ, NEKUDOS HA'KESEF, etc. The conclusion of the Acharonim seems to be that the seven days of Simchah precede the Aveilus, as it would seem from Rashi, see DIVREI SOFRIM, YD 342:38.)