כתובות דף ה

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

כתובות פרק ראשון 'בתולה נשאת'

כתובות דף ה

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות ד,ב)

אמר מר: 'בין כך ובין כך לא יבעול, לא בערב שבת ולא במוצאי שבת' - בשלמא בערב שבת משום חבורה, אלא במוצאי שבת אמאי לא?

אמר רבי זירא:

(כתובות ה,א)

משום חשבונות (שאם יכנוס למוצאי שבת - יעשה סעודה בלילה ויחשוב בשבת מהו צריך להוציא וכתיב ודבר דבר (ישעיהו נח,יג)).

אמר ליה אביי: וחשבונות של מצוה מי אסירי? והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו: חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת! ואמר רבי אלעזר: פוסקין צדקה לעניים בשבת! ואמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים בשבת! ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: מפקחין (מוציאין לאור) פיקוח (פושקונברמ"ש בלעז) נפש בשבת! ואמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הולכין לטרטייאות (פלטי מלכים ושלטונים) ולקרקייאות לפקח על עסקי רבים בשבת! ותנא דבי מנשיא: 'משדכין על התינוקת ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות' (ללמדו אומנות מצוה הוא\ דכתיב (קהלת ט,ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת: למוד אומנות שתחיה הימנו עם התורה; ואמרינן בקידושין (כט,א) שאביו חייב ללמדו אומנות)!?

אלא אמר רבי זירא: גזירה שמא ישחוט בן עוף (בשבת לצורך מוצאי שבת: שיהא טרוד וישכח שהוא שבת).

אמר ליה אביי: אלא מעתה יום הכפורים שחל להיות בשני בשבת (שצריכין להרבות בסעודה אחר השבת שהוא ערב יום כפורים) ידחה (לשלישי בשבת) גזירה שמא ישחוט בן עוף (לצורך סעודת מחר)!

התם, דלנפשיה - לא טריד; הכא, דלאחרים – טריד;

אי נמי התם אית ליה רווחא (לשחוט בלילה: שהסעודה אינה עד למחר) הכא לית ליה רווחא (שהסעודה בלילה אחר השבת משחשיכה מיד)!

השתא דאתית להכי ערב שבת נמי גזירה שמא ישחוט בן עוף!

איבעיא להו: בתולה נשאת ברביעי ונבעלת ברביעי ולא חיישינן לאיקרורי דעתא (אם לא ימצא לה בתולים לא חיישינן שיתקרר כעסו בהאי פורתא)? או דלמא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי (משתחשך ברביעי ותיכנס ליל חמישי) דחיישינן לאיקרורי דעתא?

תא שמע, דתני בר קפרא: 'בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים (פרו ורבו ומלאו את המים (בראשית א,כב)); אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם (פרו ורבו ומלאו את הארץ (בראשית א,כח))' - טעמא משום ברכה, אבל (מאן דלא קפיד אברכה) משום איקרורי דעתא לא חיישינן (משום האי פורתא).

אי הכי, אלמנה נמי תיבעל בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים!?

ברכה דאדם עדיפא ליה (ומיהו בששי לא תנשא בתולה, דבזמן ארוך עד שני בשבת דאתו דייני - חיישינן לאיקרורי, אבל מרביעי עד חמישי לא חיישינן).

ואי נמי משום 'שקדו', דתניא: 'מפני מה אמרו 'אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי'? שאם אתה אומר תיבעל בחמישי - למחר משכים לאומנתו והולך לו (שאין משתה אלמון באלמנה אלא יום אחד, כדלקמן בפירקין (דף ז,א)); שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים: חמישי בשבת (יום חופה), וערב שבת (חיבת ביאה) ושבת.'

מאי איכא בין 'ברכה' ל'שקדו'.

איכא בינייהו אדם בטל (למאן דאמר ברכה דאדם עדיפא - אף זו תיבעל בששי; למאן דאמר משום 'שקדו' - נבעלת בחמישי דהא לא ישכים לאומנתו); אי נמי יום טוב שחל להיות בערב שבת.

דרש בר קפרא (ומשום בר קפרא נקט לה דאיירי לעיל באגדה): 'גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מח,יג) אף יָדִי (חדא יד) יסדה ארץ וימיני טפחה שמים [קרא אני אליהם יעמדו יחד]; ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: [שמות טו,יז: תבאמו ותטעמו בהר נחלתך] מכון לשבתך פעלת ה' מקדש (מקדש: מעשה ידי צדיקים הוא) ה' כוננו ידיך.'

השיב בבלי אחד, ורבי חייא שמו: [תהילים צה,ה: אשר לו הים והוא עשהו] ויבשת ידיו יצרו - 'ידו' כתיב, והכתיב 'יצרו'? - אמר רבי נחמן בר יצחק: יצרו אצבעותיו, כדכתיב (תהילים ח,ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת.

מיתיבי: '(תהילים יט,ב) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע'?

הכי קאמר: מעשה ידיהם של צדיקים - מי מגיד? הרקיע; ומאי ניהו? מטר (האי 'ומעשה ידיו' - במעשה הצדיקים כתיב, שקרוין מעשה שלהם מעשה ידיו של הקב"ה, והכי קאמר: ומעשה ידיו - דהוא מעשה הצדיקים - מגיד הרקיע: שהרקיע מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים: שמתפללין על הגשמים ומטר יורד).

דרש בר קפרא: מאי דכתיב '(דברים כג,יד) ויתד (קבילי"י בלע"ז) תהיה לך על אזנך [והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך] - אל תקרי 'אזנך' אלא 'על אוזנך', שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון -

(כתובות ה,ב)

יניח אצבעו (שהיא שִפוּייה כיתד) באזניו!'

והיינו דאמר רבי אלעזר: מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתידות? - מאי טעמא (כלומר: במאי דומות כיתידות)? אילימא משום דמחלקן (שמחולקות זו מזו ואינן מחוברות יחד) - כל חדא וחדא למילתיה עבידא (קושיא היא: כל אחת יש בה צורך ואף בצורכי גבוה), דאמר מר: '(מן הקטנה מודדין זרת של חושן:) זו זרת, זו קמיצה (מאצבע שאצל הקטנה מתחילין לקמוץ: חופה שלש אצבעות על פס ידו; הקמיצה והאמה והאצבע - וקומֵץ), זו אמה (מהגדולה מודדין אמת בנין ואמת כלים), זו אצבע (למתן דמים של חטאת, דכתיב ביה '[ולקח הכהן מדם החטאת] באצבעו' (ויקרא ד,כה)), זה גודל (לבהן יד דאהרן (ויקרא ח,כג) ודמצורע (ויקרא יד,יז)); אלא מה טעם משופות (אגויישיד"ש בלעז) כיתידות? - שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון - יניח אצבעותיו באזניו.

תנא דבי רבי ישמעאל: 'מפני מה אוזן כולה קשה והאליה (בשר שבסוף האוזן) רכה? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה.'

תנו רבנן: 'אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחלה לאיברים (רכות ודקות ליכוות מכולם). (והכי נמי אמרינן במסכת עבודה זרה (לח,א) 'האי עובד כוכבים דחריך רישא - שרי למיכל אפילו מריש אודניה' - ואף על פי שממהר ליבשל.)

איבעיא להו: מהו לבעול בתחלה בשבת (לא שמיע להו הך מתניתא דלעיל; אי נמי שמיע להו ומיבעיא להו - הלכה או אין הלכה)? דם מיפקד פקיד (כמו פקדון כנוס ועומד ואינו נבלע בדופני הרחם להיות יציאתו על ידי חבורה, אלא שהפתח נעול בפניו ופותחין לו ויוצא)? או חבורי מיחבר (דם בתולים היוצא - על ידי חבורה הוא בא, שהדופן מתפרק מחברו)?

ואם תימצי לומר דם מיפקד פקיד (ואין בו משום חבורה, כוונת המוציאו למאי?) - לדם הוא צריך, ושרי (דהא מיפקד פקיד)? או דלמא לפתח הוא צריך (והרי הוא כבנין) ואסיר!

ואם תימצי לומר לדם הוא צריך (ולא לפתח), (ומיהו) ופתח ממילא קאתי (על כרחך פיתחא ממילא הוי) - הלכה כרבי שמעון, דאמר דבר שאין מתכוין מותר (ואי תימא 'פסיק רישיה ולא ימות' הוא - הא פרכינן לה לקמן, ומשנינן: יש שבקיאין בהטיה ואין דם יוצא, ואף אין פתח נפתח; הלכך לאו פסיק רישיה ולא ימות הוא)? או הלכה כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור?[1]

ואם תימצי לומר הלכה כרבי יהודה (אכתי איכא למיבעי, דקיימא לן (שבת קו,א) כי אמר רבי יהודה במתקן, אבל במקלקל אינה מלאכה) - מקלקל הוא אצל הפתח או מתקן הוא אצל הפתח (ויש לשאול על פתח זה אם תקון הוא אצלה או קלקול הוא אצלה?: שהבתולה חשובה מן הבעולה)?

('ואם תימצי לומר מקלקל הוא' לא גרסינן, דאי מקלקל לדברי הכל מותר, שאין לך מקלקל חייב אלא חובל ומבעיר אליבא דרבי שמעון; והכא לאו חובל הוא ,דהא ב'אם תימצי לומר דם מיפקד פקיד' בעי לה ואזיל.)

איכא דאמרי: ואם תימצי לומר דם חבורי מיחבר - לדם הוא צריך, ואסור? או דלמא להנאת עצמו הוא צריך - ושרי?

ואם תימצי לומר להנאת עצמו הוא צריך, ודם ממילא קאתי (הוא אינו מתכוין להוציאו, אבל הוא יוצא, ונמצאת חבורה נעשית שלא בכוונה) - הלכה כרבי יהודה (בדבר שאינו מתכוין, ושמא מתקן הוא ואסור) או הלכה כרבי שמעון (דדבר שאין מתכוין מותר)?

ואם תימצי לומר הלכה כרבי יהודה: מקלקל בחבורה (דקלקול הוא, ומותר), או מתקן בחבורה הוא (או תיקון הוא, ואסור)?

ואם תימצי לומר מקלקל בחבורה הוא (ואפילו אם קלקול הוא - יש למצוא צד איסור: אם בדבר שאין מתכוין סבירא לן כרבי יהודה, ובמקלקל בחבורה סבירא לן כרבי שמעון דמחייב, דאמרינן 'כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר', ואוקימנא כרבי שמעון בפרק 'האורג' (שבת קו,א)) - במקלקל הלכה כרבי יהודה (ומותר, דכי אמר רבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור במתקן, אבל במקלקל לא אמר)?

(כתובות ו,א)

או הלכה כרבי שמעון (דמקלקל בחבורה חייב, כיון דתימצי לומר הלכה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין, דאסור)?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] Ketuvot 5b: A "PESIK RESHEI" THAT AN OPENING WILL BE MADE
QUESTION: The Gemara discusses whether or not it is permitted to perform the first Be'ilah on Shabbos. The Gemara says that if the blood is "Mifkad Pakid" (stored up and separate from, and not absorbed in, the flesh), then the only reason to prohibit performing the first Be'ilah on Shabbos is because of the opening ("Pesach") that one makes with the act of Be'ilah. The Gemara suggests that perhaps even making an opening will not prohibit performing the Be'ilah on Shabbos, because a person does not have intention to make an opening, but only to extract the blood. Since making the opening is a "Davar sh'Eino Miskaven," it should be permitted according to Rebbi Shimon. (See Chart #3)

RASHI (DH O' k'Rebbi Shimon) asks that even though making the opening is a "Davar sh'Eino Miskaven," performing the Be'ilah should still be Asur because it is a Pesik Reshei -- an opening will certainly be made, even though he does not intend to make one, since it is not possible to extract the blood without making an opening! Rashi answers that the Gemara later (6b) tells us that there are people who know how to perform Be'ilah with "Hatayah" in such a way that blood does not come out and no opening is made, and thus it is not a Pesik Reshei. The RA'AVAD, cited by the Rashba, gives the same answer.

What does Rashi mean? The Gemara here is discussing a person who has intention to extract blood. If so, obviously he is not doing Hatayah, because with Hatayah he would not be able to get out any blood as Rashi says! The making of the opening *should* be a Pesik Reshei since one is trying to take out blood! (RASHBA)

ANSWERS:
(a) The SHITAH MEKUBETZES (DH v'Im Timtza Lomar l'Dam, in the name of "Kuntreisim") explains that Rashi means to say two things. Rashi is saying that there is one type of Hatayah in which no blood is extracted. There is a second type of Hatayah in which blood does come out, but in which no opening is created. The reason it is not a Pesik Reshei that an opening will be made when one has intention to extract blood is because of the second type of Hatayah.

Why, though, does Rashi write that there is a type of Hatayah in which no blood comes out? Rashi is explaining the Gemara later that says that blood is "Chaburei Michbar" (absorbed in the flesh) and yet Be'ilah is permitted
because a person has intention only to get personal pleasure and not to extract the blood. Why is the extraction of the blood not a Pesik Reshei? To this Rashi answers that a person can fulfill his intention to get personal pleasure without extracting blood or making a Pesach at all, by way of the first type of Hatayah. (See also MAHARSHA on TOSFOS DH l'Dam.)

(b) It is possible that Rashi chose his words carefully and is following his opinion as it is expressed later (on 6b). There is a basic Machlokes among the Rishonim how to understand the Gemara that says that there is no Pesik
Reshei because of the possibility to do Be'ilah with Hatayah. TOSFOS (6b, DH Lo) writes that it is not a Pesik Reshei only when a person *does not intend* to do an act of Be'ilah Gemurah (a full-fledged Be'ilah). If he intends to do a Be'ilah Gemurah, then he will certainly not do Hatayah and Be'ilah is prohibited because it is a Pesik Reishei.

Rashi, though, learns that Hatayah is not something that one intends to do, but it is something that happens inadvertently, even when one is trying to perform a Be'ilah Gemurah (see Inights to 6b). Rashi says that even if a
person intends to extract blood, the Be'ilah is permitted on Shabbos because perhaps he will do Hatayah (inadvertently) and not extract blood nor make an opening!

Tosfos (5b, DH l'Dam) and the Rashba follow their own reasoning and learn that Hatayah only permits the Be'ilah when one is not trying to perform a Be'ilah Gemurah and extract blood. If one is trying to extract blood, then obviously we cannot permit the Be'ilah on the grounds that he might do Hatayah. That is why Tosfos must say that there is another type of Hatayah, in which one extracts blood without making an opening. (M. Kornfeld)