דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף ז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות ו,ב)
מתיב רבי אמי: 'המפיס מורסא (הפותח פה נפח, שקורין קלו"ג)
בשבת - אם לעשות לה פה (שמתכוין
ליפותה ולהיות לה פתח זה ליום מחר) - חייב (שהוא מתקן פתח, וחייב משום בונה, דאשכחן בנין
בבעלי חיים, דכתיב ויבן...
את הצלע (בראשית
ב,כב)!),
ואם להוציא ממנה ליחה -
(כתובות ז,א)
פטור' (וקיימא לן פטור ומותר לכתחלה)!? (ב'יציאות שבת' (ג,א) קשיא למאן דאסר, דהאי נמי להוציא דם הוא!)
התם (גבי ליחה) פקיד (כנוס ביחד) ועקיר (כולו מן הבשר, ועומד לצאת), הכא (דם בתולים) פקיד ולא עקיר (לגמרי, אלא נבלע קצת בכתלים, אף על פי שאינו מחובר
כשאר דם האברים אלא כנוס; מיהו דומה למחובר הוא, שאינו מוכן לצאת כליחה).
רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת. אמרי ליה רבנן: והא לא
כתיבא כתובתה?
אמר להו: אתפסוה מטלטלין (תנו לה מטלטלין תחת ידה במשכון, לשיעבוד כתובתה עד
שיכתבו שטר כתובתה בשעבוד קרקעות).
רב זביד שרא למיבעל בתחלה בשבת.
איכא דאמרי רב זביד גופיה בעל בתחלה בשבת.
רב יהודה שרא למיבעל בתחלה ביום טוב.
אמר רב פפי משמיה דרבא: לא תימא ביום טוב דשרי, הא בשבת -
אסור; דהוא הדין דאפילו בשבת נמי שרי, ומעשה שהיה כך היה.
רב פפא משמיה דרבא אמר: ביום טוב שרי, בשבת אסור.
אמר ליה רב פפי לרב פפא: מאי דעתיך (למישרי יום טוב יותר מבשבת)? מתוך
שהותרה חבורה לצורך (אוכל
נפש, כגון שחיטה) - הותרה נמי שלא לצורך?
אלא מעתה מותר לעשות מוגמר (בשמים על האש, לגמר את הכלים ואת הבגדים)
ביום טוב: דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך!?
אמר ליה: עליך אמר קרא [שמות
יב,טז: וביום
הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם]
אך אשר יאכל לכל נפש [הוא לבדו יעשה לכם] - דבר השוה לכל נפש (מותר, ובעילה שוה לכל; אבל מוגמר אינו אלא
למפונקים).
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה, נזדמן לו
צבי ביום טוב, הואיל ואינו שוה לכל נפש - הכי נמי דאסור למשחטיה?
אמר ליה: אנא דבר הצורך לכל נפש קאמינא; צבי -
צריך לכל נפש הוא.
אמר רבי יעקב בר אידי: הורה רבי יוחנן בציידן אסור לבעול
בתחלה בשבת.
ומי איכא הוראה לאיסור? (ומי קרי איסור 'הוראה'? משום דכל אדם רשאי להחמיר,
והאוסר אין זה סמיכת דברים: שאפילו מן הספק, שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר,
אבל המתיר סומך על שמועתו או על סברת חכמתו; והיא 'הוראה'!)
אִין! והתנן (משנה היא במסכת נזיר [פ"ג מ"ו] בהילני המלכה שיצא בנה למלחמה ונדרה שבע שנים
בנזיר בחוצה לארץ ועלתה לארץ): 'הורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות';
ואי נמי כי הא, דתניא: 'חוט השדרה שנפסק ברובו (טריפה) - דברי רבי;
רבי יעקב אומר: אפילו ניקב. הורה רבי כרבי יעקב.'
אמר רב הונא: אין הלכה כרבי יעקב.
רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי אבהו: שאל רבי ישמעאל
בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן בציידן, ואנא שמעי: מהו לבעול בתחלה בשבת? ואמר ליה:
'אסור'.
והלכתא: מותר לבעול בתחלה בשבת.
אמר רבי חלבו אמר רב הונא אמר רב אבא בר זבדא אמר רב: אחת
בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה (ברכת חתנים).
ומי אמר רב הונא הכי? והאמר רב הונא: 'אלמנה אינה טעונה
ברכה'?
לא קשיא: כאן בבחור שנשא אלמנה, כאן באלמון שנשא אלמנה.
ואלמון שנשא אלמנה לא? והאמר רב נחמן: 'אמר לי הונא בר
נתן: תנא: 'מנין לברכת חתנים בעשרה? - שנאמר (רות ד,ב)
ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו - ובועז
אלמון שנשא אלמנה הוה (דאמר מר: אבצן זה בועז; וכבר היו לו שלשים בנים
ושלשים בנות [בבבא בתרא (צא,א)])!
מאי 'אינה טעונה ברכה' דאמר רב הונא? אינה טעונה ברכה כל
שבעה, אבל יום אחד טעונה ברכה.
אלא הא דתניא 'שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח
עמה שלשה ימים' - במאי? אי בבחור - האמרת שבעה (דמדאינה טעונה דקאמר רב הונא אוקימנא דאינה טעונה
שבעה מכלל דטעונה דקאמר רבי אבא שבעה)! אי באלמון - האמרת יום אחד?
איבעית אימא: באלמון יום אחד לברכה ושלשה לשמחה,
ואיבעית אימא: בבחור שבעה לברכה ושלשה לשמחה.
(כתובות ז,ב)
מיתיבי: 'מברכין לבתולה שבעה (לקמן מפרש כשבאו פנים חדשות מברך כולן, כל
ימי המשתה, ואי לא - מברך חדא) ולאלמנה יום אחד';
מאי לאו - אפילו אלמנה שנשאת לבחור?
לא, לאלמון.
אבל לבחור מאי? שבעה!? אי הכי ליתני 'מברכין לבתולה שבעה
ולאלמנה שנשאת לבחור שבעה ולאלמנה יום אחד'?!
מילתא פסיקתא קתני: דליכא בתולה - דבצרה משבעה, וליכא
אלמנה - דבצרה מיום אחד.
גופא אמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן תנא: מנין לברכת
חתנים בעשרה? - שנאמר (רות ד,ב) ויקח
עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה [וישבו].
ורבי אבהו אמר מהכא: (תהלים
סח,כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (על ברכת מקור צריך קהל, והיינו עשרה - כמו הקהל את העדה (במדבר כ,ח) ואין 'הקהל' בפחות מ'עדה', ו'עדה' = עשרה
כדילפינן (ברכות
כא,ב) מעדת מרגלים: 'עד מתי לעדה הרעה' [במדבר יד,כז] - יצאו יהושע וכלב).
ורב נחמן - בהאי קרא דרבי אבהו מאי דריש ביה?
מיבעי ליה לכדתניא: 'היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו
עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים? - שנאמר (תהלים
סח,כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל.'
ואידך?
אם כן לימא קרא 'מבטן'; מאי 'ממקור'? - על עסקי מקור.
ורבי אבהו - בהאי קרא דרב נחמן מאי דריש ביה?
ההוא מיבעי ליה למידרש 'עמוני ולא עמונית; מואבי ולא
מואבית'; דאי סלקא דעתך לברכה - לא סגיא דלאו זקנים.
ואידך?
אי סלקא דעתך למידרש - לא סגיא, דלאועשרה?
אִין,
לפרסומי מילתא, וכדאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה (עיר שבבבל ושמה 'בגדת'; בפסק סדרו של רב שרירא
גאון היא נזכרת): פוק ואייתי לי בי עשרה, ואימא לך באנפייהו: המזכה לעובר (שבמעי אמו) קנה (מתנה על ידי אחר).
והלכתא: המזכה לעובר לא קנה.
Kesuvos Chart
#4
Daf 7a
____________________________________________________________
|
|
THE NUMBER OF DAYS OF BERACHAH
AND SIMCHAH AFTER THE WEDDING |
____________________________________________________________
|
|
(A)
(B)
|
BESULAH
ALMANAH(2)
|
_______
__________
|
|
1)
BACHUR
Berachah: 7 days Berachah: 7
days |
Simchah : 7 days Simchah : 3 or 7 days(4) |
|
2) ALMON (widower) Berachah: 7
days Berachah: 1
day |
Simchah : 7 days(3) Simchah : 3
days |
==========
FOOTNOTES:
==========
(1) Simchah includes an Isur of working. (Tosefta)
(2) This refers to any Be'ulah, and not only an Almanah.
(3) This Halachah is not explained by the Gemara, but the Rishonim (in the name
of the RI MIGASH) conclude that seven days of Simchah are observed for every
Besulah, based on the Gemara later (17b).
(4) The opinion which says three days of Simchah are observed holds that the
two versions in the Gemara are not arguing, and they are both true. Therefore,
both a Bachur and an Almon who marry an Almanah observe only three days of
Simchah (RAMBAM, RAMBAN, and other Rishonim).
However, others (RASHBA) maintain that the two versions in the Gemara are
arguing, and that the Halachah follows the view that holds that only an Almon
who marries an Almanah observes three days of Simchah, while a Bachur who
marries an Almanah observes seven days of Simchah. The logic behind this is
that the days of Simchah cannot be less than the days of Berachah. (The Girsa
of the Rashba put this answer of the Gemara second, unlike our Girsa, and he
writes that the Halachah ought to follow the second answer.) Even the Rishonim
who disagree with the Rashba's ruling write that this was the common practice.
The SHULCHAN ARUCH (EH 64:2) cites both opinions and does not decide between
the two.
תנו רבנן: 'מברכין ברכת חתנים בבית חתנים (כשנכנסה לחופת נישואין).
רבי יהודה אומר: אף בבית האירוסין (כשמקדשה) מברכין אותה
(מברכין כל ברכת חתנים, כדמפרש).
אמר אביי: וביהודה שנו (הא דרבי יהודה - ביהודה שנו) מפני
שמתייחד עמה (באירוסין כדי
שיהא לבו גס בה, כדלקמן (יב,א);
לפיכך מברכין ברכת חתנים מתחלה, דתניא במסכת כלה [פ"א ה"א]: 'כלה בלא ברכה - אסורה לבעלה כנדה').
תניא אידך: 'מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, וברכת
אירוסין בבית האירוסין.'
ברכת האירוסין - מאי מברך?
רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא תרוייהו משמיה דרב יהודה
אמרי: בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות
(מדרבנן; שגזרו על הייחוד של פנויה, ואף ארוסה
לא התירו עד שתיכנס לחופה, ובברכה, כדפרישית: 'כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה';
ואדרבנן נמי מברכין 'וצונו' 'ואסר לנו', כדאשכחן בנר חנוכה (שבת כג,א)) והתיר לנו
את (נשותינו) הנשואות (לנו) על ידי חופה
וקדושין.
רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: בא"י מקדש
ישראל על ידי חופה וקדושין.
מאן דלא חתים - מידי דהוה אברכת פירות (בורא פרי העץ) ואברכת מצות
(על השחיטה ועל המילה; דכיון דכולה חדא הודאה
היא ואין הפסק בקשה בינתיים - לא בעיא חתימה, כדאמר בערבי פסחים (פסחים קה): ברכת המצות - טעמא מאי? משום דהודאה היא;
הא נמי - כולה הודאה היא), ומאן דחתים - מידי דהוה אקידושא (כיון דבלשון קדושה היא - כקידוש היום חתמינן בה, כי
התם, דבההיא חתמינן משום דיש בה הפסק, כגון 'כי הוא יום תחלה למקראי קודש').
תנו רבנן: 'מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה.'
אמר רב יהודה: והוא שבאו (אל המשתה) פנים חדשות (בכל יום, שלא היו שם אתמול).
מאי מברך?
אמר רב יהודה (נראה בעיני סדר ברכות שנסדרו על עסקי הזוג אינו אלא מ'אשר יצר' ואילך, שאותה
ברכה מתחלת לדבר בשניהם; 'אשר יצר את האדם' מדבר בזכר): בא"י
אמ"ה
(כתובות ח,א)
שהכל ברא לכבודו; ויוצר האדם; ואשר יצר את האדם בצלמו
בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו (מגופו מצלעותיו) בנין עדי עד (היא הנקבה: בנין עדי עד: בנין נוהג לדורות וחוה קרי לה בנין על שם ויבן... את הצלע (בראשית ב,כב)), ברוך אתה
ה' יוצר האדם; שוש תשיש ותגל העקרה (ירושלים) בקבוץ בניה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה (לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלים על ראש
שמחתנו שנאמר (תהלים קלז,ו)
תדבק לשוני לחכי וגו');
שמח תשמח ריעים האהובים (החתן
והכלה שהן ריעים האוהבים זה את זה) כשמחך יצירך (כמו ששמחת את אדם הראשון) בגן עדן
מקדם (דכתיב: ויטע... גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (בראשית ב,ח)), ברוך אתה
ה' משמח חתן וכלה (ובאחרונה
'משמח חתן עם הכלה', לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים, שהרי
תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם; לפיכך אין לחתום בה 'משמח
חתם עם הכלה' דמשמע איש באשתו, אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות
וכל טוב; ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה,
לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה);
ברוך אתה ה' אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה
ושלום וריעות; מהרה ה' אלהינו ישָמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול
שמחה קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, בא"י
משמח חתן עם הכלה.
('שמח
תשמח' ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב; 'ואשר ברא' לשם כל ישראל;
ולפי שהסדר מתחיל מ'אשר יצר' - לפיכך פתח בה ב'ברוך' וחתם בה ב'ברוך', כדרך
כל ראשי סדרי ברכות. ו'שוש תשיש' ו'שמח תשמח' - מפני שהן ברכה הסמוכה
לחברתה - לא פתח בה ב'ברוך', שכן תיקנו לכל הברכות שסמוכות אחר הראשונה על הסדר; ו'אשר
ברא' מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות - לפיכך אינה
מן הסמוכות, והוצרך לפתוח בה ב'ברוך' ולסיים בה ב'ברוך'; אבל
'שהכל ברא לכבודו' אינה מן הסדר, אלא לאסיפת העם הנאספים שם, לגמול חסד זכר
לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו, ואסיפה זו - כבוד המקום
היא, וברכה זו לכך נתקנה; ומשעת אסיפה היא ראויה לברך, אלא מכיון שיש ברכה על הכוס
- הזקיקוה לסדרה עליו, מידי דהוה אבברכת בשמים וברכת על האור במוצאי שבת, דאמרינו (פסחים נד,א;
ירושלמי דברכות פ"א):
רבי מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס, ורבי חייא מכנסן הואיל ויש שם כוס. ולפי שאינה משאר
סדר הברכות וכולה הודאה אחת - לא חתמו בה ב'ברוך', מידי דהוה אברכת פירות ומצות; וכן
ברכת 'יוצר האדם', שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון, כדלקמן: אי למאן
דאמר 'שתי יצירות הוו', אי למאן דאמר 'שתי יצירות עלו במחשבה' ובתר מחשבה אזלינן -
מכל מקום אינה מסדר ברכות הזווג, דהא ביצירה הראשונה אכתי נקבה לא הואי!
ואי
תימא 'למה היא באה'? - מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה שהיא עיקר
ותחילתו.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol