כתובות דף ט

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

כתובות פרק ראשון 'בתולה נשאת'

כתובות דף ט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות ח,ב)

אמר רבי אלעזר:

(כתובות ט,א)

האומר "פתח פתוח מצאתי" (וטענת דמים אין לו, כגון שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים, כדלקמן (דף י); או שנאבדה ממנו מפה ולא ידע אם היה דם אם לאו; אבל זאת ברורה לו: שפתח פתוח מצא) - נאמן לאוסרה עליו (ואף על פי שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו - לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא; אבל להפסידה כתובתה לא מהימן).

ואמאי (מיתסרא עליה אפילו אי מהימנת ליה דנבעלה)?: ספק ספיקא הוא: ספק תחתיו (משנתארסה זינתה) ספק אין תחתיו (אלא קודם שנתארסה זינתה); ואם תמצא לומר תחתיו - ספק באונס (ואנוסה שריא באשת ישראל, כדלקמן (דף נא,ב) מ'והיא לא נתפשה' [במדבר ה,יג]), ספק ברצון!?[1]

לא, צריכא באשת כהן (שהאונס אסור בה, הלכך חד ספק הוא).

ואיבעית אימא באשת ישראל, וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד (ועכשיו היא גדולה, ופיתויה פיתוי ואינו אונס; הלכך חד ספק איכא: ספק אונס ספק רצון, אבל ספק תחתיו ספק אין תחתיו ליכא: שאילו נבעלה קודם לכן היו בתוליה חוזרים, כדתנן במסכת נדה (נדה פירוש הקונטרס מ"ד; דף מד,ב) 'פחות מכאן כנותן אצבע בעין', שהדמעה יוצאת וחוֹזֶרֶת).

מאי קא משמע לן?: תנינא (שאדם נאמן על עצמו לאסור לו את המותר על פיו): (קידושין פ"ג מ"י) 'האומר לאשה "קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני" - היא מותרת בקרוביו (שהרי אינה מודה בקידושין! ובמסכת קידושין מוקמינן לה באומר "קידשתיה בפני עדים והלכו להם למדינת הים") והוא אסור בקרובותיה (באִמהּ ובתהּ ואחותהּ, דשוינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא)'!

מהו דתימא 'התם, דודאי קים ליה (שקידשה), אבל הכא - (אימא מתוך שפנוי היה ואינו בקי -) מיקם הוא דלא קים ליה (כסבור שמצא פתח פתוח, ואינו כן, ולא תיאסר)' - קא משמע לן [שאף על פי כן נאמן לאוסרה עליו].

ומי אמר רבי אלעזר הכי (דאשה מזנה נאסרת על פי בעלה)? והאמר רבי אלעזר 'אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי (שאמר לה "אל תסתרי עם פלוני") וסתירה (שבאו עדים שנסתרה עמו אחר קינוי) וכמעשה שהיה (דבת שבע)'?

ותסברא (דהכי אמר רבי אלעזר): מעשה שהיה בקינוי (מי הוה ביה קינוי) וסתירה הוה? ועוד - מי אסרוה (על אוריה? דאילו נאסרה על אוריה - נאסרה אף על דוד, דקיימא לן (סוטה פ"ה מ"א, דף כז,ב): 'כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל')?

הא - לא קשיא (כלומר: משום הא קושיא לא תדחייה לרבי אלעזר): הכי קאמר: אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה ממעשה שהיה, דלא הוה קינוי וסתירה ולא איתסרא.

מכל מקום קשיא: קינוי וסתירה – אִין, פתח פתוח לא!

ולטעמיך - קינוי וסתירה אִין, עדים לא! (בתמיה: אפילו יש עדים שזינתה - שמא אינה נאסרת בלא קינוי, והא כתיב (דברים כד,א) כי מצא בה ערות דבר; ועוד - הא לא נתפשה אסורה)?! אלא הכי קאמר: אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד (דיליף (סוטה דף ג,ב) דבר דבר מממון [נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר [דברים יט,טו], מה דבר האמור להלן עדים שנים, אף כאן עדים שנים]), אלא בשני עדים.

וקינוי וסתירה (אם יש עדים שקינא לה ויש עדים שנסתרה אחר קינוי) - אפילו בעד אחד נמי (אפילו אין בטומאה אלא עד אחד – נאמן, דכתיב (במדבר ה,יג) ועד אין בה; ואמר מר (סוטה דף ב,ב): 'כל מקום שנאמר "עד" הרי כאן שנים' וקאמר רחמנא 'עד אין בה': [אין בה] תרי אלא חד, והיא לא נתפשה – אסורה, שרגלים לדבר שזינתה, שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה) ופתח פתוח - כשני עדים דמי (ומהשתא לא תקשי לך דרבי אלעזר דפתח פתוח לאוסרה על עצמו כשני עדים דמי שהרי דבר ברור הוא לו שנבעלה).

וכי תימא 'מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה (על דוד: שהרי עדים הרבה ידעו)'? - התם אונס הוה.

ואיבעית אימא כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:

(כתובות ט,ב)

כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו (שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו, והרי מת אוריה במלחמה) דכתיב (במלחמת שאול) [שמואל א יז,יח: ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר האלף] ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח (ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו עושין כן): מאי 'ואת ערובתם תקח'? תני רב יוסף: דברים המעורבין בינו לבינה (אלו קדושין; 'תקח': תטול מביניהם על ידי גט).

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא (דטוען 'פתח פתוח מצאתי' אסרה עליו, ולא אמרינן לא קים ליה): 'בתולה נשאת ליום הרביעי' - ליום רביעי – אין, ליום חמישי לא?! מאי טעמא? משום איקרורי דעתא (עד שני בשבת הבאה); ולמאי (קפדי רבנן אי מקררא דעתיה)? אי למיתב לה כתובה - ניתיב לה (מה לנו להפסידה והרי הוא נותן מדעת)! אלא לאוסרה עליו (הוא דקפדינן, שלא יתקרר דעתו ויקיים את האסורה לו; אלמא כי אתי וטעין - אסרינן לה עליה). ודקא טעין טענה - מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח!

לא, דקטעין טענת דמים (דטענה מבוררת היא וליכא למימר 'לא קים ליה', אבל ב'פתח פתוח' - אימא לך לא קים ליה).

אמר רב יהודה אמר שמואל: האומר "פתח פתוח מצאתי" נאמן להפסידה כתובתה (על פי עצמו; וטעמא לקמן מפרש: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה).

אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן?: תנינא: 'האוכל אצל חמיו (בימים שבין אירוסין לנשואין) ביהודה שלא בעדים - אינו יכול לטעון טענת בתולים (כשתכנס לחופה), מפני שמתייחד עמה (ביהודה היו מיחדין אותם כדי שיהא לבו גס בה)'; ביהודה הוא דלא מצי טעין, הא בגליל מצי טעין, ולמאי? אי לאוסרה עליו - ביהודה אמאי לא (האומר "פשיטא לי שלא באתי אליה": והא, ודאי מאחר זינתה - שוייה עליה חתיכה דאיסורא - מה לי גליל מה לי יהודה)? אלא - לאו להפסידה כתובתה (וביהודה לא מפסידה על פיו, דאמרינן הוא בא עליה בארוסין; ובגליל מצי טעין, דהא לא נתייחד)? ודקא טעין טענה - מאי לאו דקא טעין טענת "פתח פתוח" (דאף על גב דאין עדים בדבר זה, ולא טענה מוכחת, אלא עליה סמכינן, דאמרינן: אי לאו דקושטא הוא - לא היה מפסיד סעודתו; ואם היה שונאה מתחלה - היה מגרשה ולא טרח בסעודת נשואין! ומיהו ביהודה לא מהימן: שמא בעל בימי אירוסין ושכח, או הערה בה מתוך חבתה ולא ידע ששיבר בתוליה!)

לא, דקא טעין טענת דמים (לעולם אימא לך בדבר שאינו יכול לבררו אינו נאמן להפסיד כתובתה; ודיוקא דמתניתין, דדייקינן: הא בגליל מצי טעין - דטעין טענת דמים, וכגון שהיו להם שושבינים שמשמשו אותן ולא נעשית אונאה בדבר, ולא ראה, ואיבד וטענה ברורה היא).

(כתובות י,א)

איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר: 'חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו: שאם אמר "פתח פתוח מצאתי" – נאמן' (כלומר: אי הואי כתובתה דאורייתא לא הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות ידועה, אבל כתובתה - חכמים תיקנוה: הם אמרו והם אמרו: הם שתיקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה אף בטענת פתח פתוח).

אם כן (שבידו להפקיעה), מה הועילו חכמים בתקנתם (שתקנו לה כתובה)?

אמר רבא: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה (אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת: שאם היה שונא אותה מתחילה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם, אלא היה מגרשה מתחילה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] Kesuvos 009: "Rov" being applied to time: the Kollel wrote:
APPLYING A "ROV" TO TIME: QUESTION: The RASHASH asks a basic question about the Safek whether the wife was Mezaneh before or after the Eirusin ("Tachtav or Eino Tachtav"). Why don't we simply follow the principle of "Rov" and assume that the Be'ilah occurred during the longer of the two time-periods! That is to say, if she was unmarried for most of her life, we should assume that the Be'ilah occurred during the time period when she was unmarried!
ANSWER: We cannot apply a "Rov" to time. There is a general principle in the laws of "Rov" that when the subject of the doubt involved is "Kavu'a" -- that is, where the Safek arises about the status of an object that is immobile and established in its place -- "Rov" does *not* apply. Therefore, when it comes to a question of which day an act occurred on, we cannot apply "Rov" to days and say that certain days are in the majority and thus the act happened on those days. (In other words, Rov can only determine what person or object *did* an act, not *to whom* the act was done or *when* it was done.)