דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף י
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות י,א)
איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר: 'חכמים
תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו: שאם אמר "פתח פתוח
מצאתי" – נאמן' (כלומר: אי הואי כתובתה דאורייתא לא הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות
ידועה, אבל כתובתה - חכמים תיקנוה: הם אמרו והם אמרו: הם שתיקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה
אף בטענת פתח פתוח).
אם כן (שבידו להפקיעה), מה הועילו
חכמים בתקנתם (שתקנו לה כתובה)?
אמר רבא: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה (אין לחוש שיטעון
אדם כך אלא באמת: שאם היה שונא אותה מתחילה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד
סעודתו חנם, אלא היה מגרשה מתחילה).
תנא: 'הואיל וקנס חכמים הוא - לא תגבה אלא מן הזיבורית'!
'קנסא'? מאי 'קנסא' (כלומר מאי פשע דקא קנסינן
ליה)? אלא אימא 'הואיל ותקנת חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית' (אם באת לגבות כתובתה
ויש לו עידית וזיבורית ובינונית - אינה יכולה לומר "תן לי עידית או בינונית
בשוויה" אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה - יתן);
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אשה מן התורה (מ'כסף ישקול' כדלקמן)'!
ומי אמר רבן שמעון בן גמליאל הכי? והתניא [מכילתא
דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשתא יז]: '(במפתה נאמר) [שמות
כב,טז: אם
מאן ימאן אביה לתתה לו] כסף ישקול כמוהר הבתולות - שיהא
זה כמוהר הבתולות (האמור במאנס את הבתולה (דברים כב,כט): קנסו הכתוב חמישים כסף בשביל מוהר בתוליה)
ומוהר הבתולות כזה (הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה להלן חמישים אף כאן
חמישים, ומה כסף האמור כאן שקלים דכתיב ישקול אף להלן שקלים דלא תימא מעות); מכאן
(מדקרי
לה מוהר) סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה; רבן שמעון בן גמליאל אומר:
כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.'
איפוך [את דברי תנא קמא בדברי רבן שמעון בן גמליאל].
ומאי חזית דאפכת בתרייתא? איפוך קמייתא!
הא שמעינא ליה לרבן שמעון בן גמליאל דאמר 'כתובת אשה מדאורייתא',
דתנן: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא (בפרק בתרא [פ"יג
מ"יא] תנן: 'נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל
- שהן קלות; נשא אשה בקפוטקיא וגגירשה בא"י - נותן לה ממעות ארץ ישראל
מנין הכתוב בכתובה, דאזלינן לקולא. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות
קפוטקיא שנשתעבד בהן כשאר מלוה, דקסבר כתובה דאורייתא).
ואי בעית אימא: כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי
מיחסרא והכי קתני: 'מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה; כתובת אלמנה אינה
מדברי תורה אלא מדברי סופרים שרבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אלמנה
אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.'
ההוא
דאתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה "פתח פתוח מצאתי". אמר ליה רב נחמן:
אסבוהו כופרי (הלקוהו מלקיות במקלות חריות של דקל שיש בהן עוקצין: כמין קוצין, כדאמרינן
בסוכה (לג,א) 'ואימא כופרא? - דרכיה דרכי נועם כתיב [משלי
ג,יז]') מברכתא
חביטא ליה (זונות העיר הזאת - ששמה 'מברכתא' - חבוטות ושוכבות תמיד לפניו לזנות - מאחר
שהוא בקי בפתח פתוח).
והא רב נחמן הוא דאמר 'מהימן'?
מהימן - ומסבינן ליה כופרי.
רב אחאי משני: כאן בבחור כאן בנשוי (בחור לא מהימן, ומסבינן
ליה כופרי על שמעיז פניו; נשוי מהימן ולא מסבינן ליה כופרי).
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל, אמר ליה "פתח פתוח מצאתי".
אמר ליה: שמא הטיתה? אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שהיה מהלך באישון לילה
ואפילה; היטה (כשהגיע לפתח ביתו הסגור ויש בו דבר מעכבו מלפתוח וכשמטין אותו לצדדין
נפתח) - מצאו פתוח, לא היטה מצאו נעול.
איכא דאמרי (בלא מתכוין לא שכיח הטיה, ולא אמרינן שמא הטה אלא) הכי
אמר ליה (כך
בדקו): שמא במזיד הטיתה ועקרת לדשא ועברא (עקרת הדלת והבריח)?
אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שהוא מהלך באישון לילה ואפילה היטה במזיד (במתכוין ובכח) מצאו
פתוח, לא היטה במזיד - מצאו נעול!
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה: "רבי!
בעלתי ולא מצאתי דם!" אמרה לו: "רבי - בתולה הייתי"! אמר להם:
הביאו לי אותו סודר; הביאו לו הסודר, ושראו במים וכבסו, ומצא עליו כמה טיפי דמים (שהיו טיפי הדמים
מכוסים בשכבת זרע); אמר לו: לך זכה במקחך.
אמר ליה הונא מר בריה דרבא מפרזקיא לרב אשי: אנן נמי
נעביד הכי!?
אמר ליה
(כתובות י,ב)
גיהוץ (באבן הזכוכית) שלנו ככיבוס שלהם (שהיו מימיהם יפים
לכבס; או סמנין יפים היו להן לכבס; ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ)!
ואי אמרת ניעבד גיהוץ - מעברא ליה חומרתא (שפשוף האבן מעביר את הדם) (חומרתא = אבן,
כדאמרינן בגיטין (סט,ב) 'ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה': אבן הנמצאת באמה מחמת
חולי).
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה: "רבי!
בעלתי ולא מצאתי דם"! אמרה ליה: "רבי! עדיין בתולה אני"!
אמר להן: הביאו לי שתי שפחות, אחת בתולה ואחת בעולה.
הביאו לו, והושיבן על פי חבית של יין: בעולה ריחה נודף (מפיה מריחין ריח היין
שנכנס לה דרך פתח הפתוח), בתולה אין ריחה נודף; אף זו הושיבה ולא היה ריחה נודף.
אמר לו: לך זכה במקחך.
ונבדוק מעיקרא בגווה?
גמרא הוה שמיע ליה (שעשו כן לבנות יבש גלעד,
במסכת יבמות (ס,ב)), מעשה לא הוה חזי,
וסבר דלמא לא קים ליה בגווה דמלתא שפיר, ולאו אורח ארעא
לזלזולי בבנות ישראל.
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל הזקן, אמר לו: "רבי!
בעלתי ולא מצאתי דם"!; אמרה לו: "רבי! ממשפחת דורקטי אני, שאין להן לא
דם נדה ולא דם בתולים!"
בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה; אמר לו: לך זכה
במקחך! אשריך שזכית למשפחת דורקטי!
מאי 'דורקטי'?
דור קטוע (שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים).
אמר רבי חנינא: תנחומים של הבל ניחמו רבן גמליאל לאותו
האיש, דתני רבי חייא: 'כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה (למהר לה הריון)';
ותנא משום רבי מאיר: 'כל אשה שדמיה מרובין - בניה מרובים.'
אתמר: רבי ירמיה בר אבא אמר: 'זכה במקחך' אמר ליה; ורבי
יוסי בר אבין אמר 'נתחייב במקחך' אמר ליה (על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך, לשון 'אין חבין
לאדם' (לקמן יא,א); דבר שהוא לרעתו קרוי 'חובה').
בשלמא למאן דאמר 'נתחייב' - היינו דרבי חנינא, אלא למאן דאמר
'זכה' - מאי זכותא?
דלא אתי לידי ספק נדה.
ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: "רבי! בעלתי ולא
מצאתי דם"!; אמרה לו: "רבי! עדיין בתולה הייתי"!; ושני בצורת הוה;
ראה רבי שפניהם שחורים (מחמת רעבון); צוה עליהן והכניסום למרחץ והאכילום
והשקום והכניסום לחדר בעל ומצא דם; אמר לו: לך זכה במקחך!.
קרי רבי עליהם [איכה ד,ח:חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות] צפד עורם על עצמם יבש
היה כעץ ('צפד עורם' דונש פירש כמו 'דבק עורם על עצמם' ומנחם פירש 'שחר
עורם').
משנה:
בתולה - כתובתה מאתים, ואלמנה מנה; בתולה אלמנה גרושה
וחלוצה מן האירוסין (בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין, וחזרה
ונשאתס) - כתובתן (מן השני) מאתים (שהרי בחזקת בתולה היא נשאת
לו) ויש להן טענת בתולים (אם לא מצאה השני בתולה - אבדה כל כתובתה, דמקח טעות
היא לו).
גמרא:
מאי 'אלמנה'?
אמר רב חנא בגדתאה (דמן בגדת): 'אלמנה'
– על שם מנה (שאם נשאת משנתאלמנה - אין לה כתובה אלא מנה).
אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר?
איידי דהא קרי לה 'אלמנה' - הא נמי קרי לה אלמנה.
אלמנה דכתיבא באורייתא (ועדיין לא נתקנו כתובות) -
מאי איכא למימר?
דעתידין רבנן דמתקני לה מנה.
ומי כתב קרא לעתיד (לקרות על שם דבר העתיד)?
אִין, דכתיב (בראשית ב,יד)
ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור [והנהר הרביעי הוא פרת], ותנא רב
יוסף: אשור זו סליקא (שם עיר); ומי הואי (העיר בנויה בבריאת עולם,
דכתיב ההולך
קדמת אשור)? אלא דעתידה - הכא נמי דעתידה.
ואמר רב חנא בגדתאה: מטר משקה מרוה ומזבל (את הארץ) ומעדן
(נותן
עדנה וזיו בפירות) וממשיך (ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא).
אמר רבא בר רבי ישמעאל, ואיתימא רב יימר בר שלמיא: מאי
קרא? (תהלים
סה,יא) תלמיה (של א"י) רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה ('רוה' - הרי משקה
ומרוה; 'תמוגגנה' - הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות; נפקא מצמחה תברך; 'תמוגגנה':
דישטנפי"ר) צמחה תברך
אמר רבי אלעזר: מזבח - מזיח (קס"ד מזיח עונות) ומזין
(בזכות
הקרבנות העולם נזון שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה) מחבב (את ישראל אל אביהם) מכפר.
היינו 'מכפר' היינו 'מזיח' (הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר)?
מזיח גזירות (רעות מעל ישראל) ומכפר
עונות.
ואמר רב חנא בגדתאה: תמרי משחנן (מחממות) משבען
משלשלן (שלשול) מאשרן
(מחזיקות
כח, כמו אשרו
חמוץ (ישעיהו א,יז)) ולא מפנקן (אינן מרבות אסטניסא על
הלב; וכלן לשבח).
אמר רב: אכל תמרים - אל יורה (שום הוראה, לפי שטורדות
דעתו כשיכור).
מיתיבי: 'תמרים: שחרית וערבית יפות (כללא דמילתא: לאחר
אכילה יפות: שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית, כדאמר ב'המקבל' (בבא
מציעא קז,ב); ערבית - לאחר אכילה) במנחה - רעות (שהן קודם אכילה
לאחר שינת הצהרים); בצהרים (לאחר הסעודה שאכל ושבע) - אין כמותן
(וטובות
יותר מערבית, לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה, אבל בלילה
טורח הוא לו), ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה (דאגה לפי שמשמחות
את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא) וחולי מעים, ותחתוניות'!?
מי אמרינן דלא מעלו? עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא מידי
דהוה אחמרא; דאמר מר 'השותה רביעית יין - אל יורה'.
ואיבעית אימא לא קשיא: הא מקמי נהמא הא לבתר נהמא, דאמר
אביי: אמרה לי אם 'תמרי מקמי נהמא - כי נרגא לדיקולא; בתר נהמא - כי עברא לדשא (מחזיקות את הגוף
כבריח את הדלת)'1
'דשא' - אמר רבא: 'דרך שם'; 'דרגא' - אמר רבא 'דרך גג';
'פוריא' - אמר רב פפא: שפרין ורבין עליה.
אמר רב נחמן בר יצחק:
(כתובות דף יא,א)
אף אנו נאמר (אף אנו נדרוש את השמות): (מה לשון) איילונית
(שקראו
חכמים לאשה שאינה ראויה לילד)? - דוכרנית (לשון איל תמים דמתרגמינן 'דכר
שלים' (ויקרא ה,טו):) דלא ילדה (הרי היא כאיל שאינו יולד).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol