דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק אחד
עשר 'אלמנה נזונת'
כתובות
דף ק
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות צט,ב)
משנה:
שום הדיינין שפיחתו שתות [ששית, אחד
משש] או
הוסיפו שתות - מכרן בטל.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: [אפילו ביותר
משתות]
מכרן קיים: אם כן מה כח בית דין יפה! אבל אם עשו אגרת בקורת ('הכרזה'; ולשון
'בקורת': שמבקרין אותה בני אדם על ידי הכרזה) ביניהן[1] אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים
במנה[2] - מכרן קיים.
גמרא:
איבעיא להו: שליח (דטעה) כמאן (כמאן דיינינן ליה? כאלמנה
דיינינן ליה, שבטעות כל דהו בטל, כדתנן 'שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל' או
כדיינין הוא, ועד דטעה בשתות [לפי
חכמים])?
(כתובות ק,א)
רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין; רב שמואל בר ביסנא אמר רב
נחמן: כאלמנה:
רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין: מה דיינין לאו לדידהו (לאו לצורך עצמן
מוכרים) - אף שליח נמי לאו לדידיה, לאפוקי אלמנה, דלדידה. רב שמואל בר
ביסנא אמר רב נחמן: כאלמנה: מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד, לאפוקי בית דין, דרבים
נינהו.
והלכתא שליח כאלמנה [ומעשה השליח
– המכר – בטל, בטעות קטנה].
ומאי שנא מהא דתנן: 'האומר לשלוחו "צא
ותרום" תורם כדעת בעל הבית, ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם בבינונית:
אחד מחמשים; פיחת עשרה או הוסיף עשרה- תרומתו תרומה' [ומעשה השליח
– התרומה - קיים]?
התם - כיון דאיכא דתורם בעין רעה ואיכא דתורם בעין יפה,
אמר ליה: "להכי אמדתיך", אבל הכא [בקרקע] -
טעותא הוא, אמר ליה [השולח לשליח]: לא איבעי
לך למיטעי.
אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים [עד טעות
בשתות קיים המכר, יותר בטל].
ולית ליה לרב נחמן 'מה כח בית דין יפה'? והאמר רב נחמן
אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן - בית דין מעמידין להן אפוטרופוס (לכל אחד ואחד מן
הקטנים) ובוררין להם (כל אפוטרופוס לתינוק שלו) חלק יפה;
הגדילו יכולין למחות, ורב נחמן דידיה אמר: הגדילו - אין יכולין למחות: אם
כן מה כח בית דין יפה?
לא קשיא: הא דטעו, הא דלא טעו.
אי דלא טעו (למה ימחו) - במאי יכולין למחות?
ברוחות ([כגון:] "טוב לי
ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי").
כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים. אמר
לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: "אם כן מה כח
בית דין יפה"? והחזיר רבי את המעשה (דנראה בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו 'אם כן מה
כח בית דין יפה').
רב דימי מתני הכי, רב ספרא מתני הכי: מעשה וביקש רבי
לעשות כדברי חכמים; אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא
הגדול: 'אם כן מה כח בית דין יפה'!? לא עשה רבי את המעשה'.
לימא בהא קמיפלגי (רב דימי ורב ספרא): מר (רב דימי) סבר
'טעה בדבר משנה (דיין הטועה בדבר המשנה: שלא עשה כמשנה) – חוזר' (ולא אמרינן 'מה
שעשה עשוי וישלם מביתו' אלא בטועה בשיקול הדעת, כמו שמפורש בסנהדרין; והאי נמי דבר
משנה הוא: שאף על פי שנחלקו חכמים על רבן שמעון - הרי נתן טעם לדבריו!) ומר
(ורב
ספרא, שאינו שונה 'עשה' ו'החזיר') סבר 'אינו חוזר (אם עשה - לא היה
יכול לחזור)'!
לא, דכולי עלמא 'טעה בדבר משנה חוזר', ומר סבר הכי הוה
מעשה, ומר סבר הכי הוה מעשה.
אמר רב יוסף: ארמלתא דזבינה - אחריות איתמי (אם נמצאת השדה
גזולה או משועבדת לאחר, וטרפה מן הלוקח בחובו, חוזר הלוקח על היתומים, שהאלמנה -
שליח של יתומים היתה), ובית דין דזבין (שדה יתומים למזון האשה והבנות) - אחריות
איתמי.
פשיטא!
אלמנה לא איצטריכא ליה, כי איצטריך ליה בי דינא: מהו
דתימא:
(כתובות ק,ב)
כל דזבין מבי דינא אדעתא למיפק ליה קלא הוא דזבין (לפי שהן מוכרים
בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות
הוא לוקח [כלומר: הוא מְוַתֵר על האחריות של המוכרים]) -
קא משמע לן.
רשב"ג אומר [מכרן קיים: אם כן מה כח בית דין יפה!]:
ועד כמה? אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: עד פלגא.
תניא נמי הכי: 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: בית דין
שמכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים - מכרן קיים.'
אמר אמימר משמיה דרב יוסף: בית דין שמכרו בלא הכרזה -
נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין (ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אלא הדרי
זביני).
'נעשו' (בתמיה)? (הא) ודאי טעו (בדבר השנוי במשנה),
דתנן [ערכין פ"ו מ"א]: 'שום
היתומין שלשים יום, ושום ההקדש (גזבר המוכר קרקע של הקדש) ששים יום (מושכים ימי הכרזה), ומכריזין
בבקר ובערב'!
אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי [שמכריזין] -
שליח, אבל בית דין – לא! [ולכן אין ראיה משם, ולכן] קא
משמע לן [אמימר משמיה
דרב יוסף שבית דין 'נעשה' כמי שטעו בדבר משנה].
איתיביה רב אשי לאמימר [כתובות
פ"יא מ"ח]: 'שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל';
הא שוה בשוה - מכרן קיים; מאי? לאו דלא אכרוז?
לא, בדאכרוז.
הא מדסיפא [של המשנה]
בדאכרוז - הוי רישא [בו מחלוקת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל] בדלא
אכרוז! דקתני סיפא: 'אם עשו אגרת בקורת - אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה
מאתים במנה - מכרן קיים'!
אלא לעולם בדלא אכרוז, ולא קשיא: כאן בדברים שמכריזין
עליהן, כאן בדברים שאין מכריזין עליהן.
ואלו הן
דברים שאין מכריזין עליהן: העבדים והמטלטלין והשטרות (שמוכרין שטר חוב של יתומים
לאחרים).
עבדים טעמא
מאי? שמא ישמעו ויברחו;
מטלטלין
ושטרות - שמא יגנבו (כשנאספין לראותם כדי ללוקחם).
ואיבעית אימא: כאן בשעה שמכריזין (כדמפרש: שיש שעה שאין פנאי
להמתין משך ימי הכרזה, כגון: לכרגא ולמזוני ולקבורה) כאן בשעה
שאין מכריזין, דאמרי נהרדעי: לכרגא (לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים)
למזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא.
ואיבעית אימא: כאן במקום שמכריזין כאן במקום שאין
מכריזין, דאמר רב נחמן: מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא.
סבור מינה משום דבקיאי בשומא. אמר ליה רב יוסף בר מניומי:
לדידי מיפרשא לי מיניה דרב נחמן: משום דקרו להו 'בני אכלי נכסי דאכרזתא' (גנאי וחרפה היא
להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין, לפי שמחמת דוחק, שהנושה לוחץ את היתומים או את
הלוה - לוקחים הלקוחות בזול, ומבזין אותן, וקורין להן 'אוכלי שדות הכרזה').
אמר רב יהודה אמר שמואל: מטלטלין של יתומים - שמין אותן
ומוכרין אותן לאלתר (סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו).
רב חסדא אמר אבימי: מוכרין אותן לשווקים.
ולא פליגי: הא דמיקרב שוקא (יומא דשוקא) הא
דמרחק שוקא.
רב כהנא הוה בידיה שכרא [שֵׁכָר] דרב
משרשיא בר חילקאי יתמא; שהייה עד ריגלא, אמר: אף על גב דנפל ביה איצצתא (טעם הקרוב להחמיץ;
איגרו"ם בלע"ז) - מייתי זוזא חריפא (ממהר לבאף לפי
שהכל צריכין לכך ומביאין מעות, ואין מקיפין להן באשראי).
רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא, בר אחתיה; הוה
לדידיה נמי חמרא; הוה קמסיק ליה [היה מוביל את היין
שלו]
לסיכרא (שם
מקום) [להרויח יותר]. אתא לקמיה
דרב אשי, אמר ליה: מהו לאמטויי בהדן [שאשלח את היין של
היתום עם שלי, להרויח יותר] (שיש לחוש שלא תטבע הספינה)?
אמר ליה: זיל [לך וקח את היין של
היתום אתך], לא עדיף מדידך.
משנה:
הממאנת, השניה (שניה לעריות, שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפרק
שני (כא,א)) והאילונית:
אין להן כתובה (ממאנת - משום דמעצמה יוצאה; שניה - קנסא דרבנן הוא,
כדאמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פה,ב): מפני שהיא מרגילתו
לנושאה: שאינה מפסדת כלום בנשואין, שאינה נפסלת בהן, וולדה כשר; איילונית - משום דמקח
טעות הוא;)
ולא פירות (דין פירות, והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת
פירות נכסי מלוג שהוא אוכל - אין לה; ואם נשבית אינו חייב לפדותה, דתנאי כתובה
ככתובה, וכיון דאין לה כתובה –
אין לה תנאי כתובה.
[ואית דאמרי: כלומר: אף לא
פירות: אם אכלן - אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל, ואף על גב דקיימא לן בפרקין
דלעיל (מז,ב) 'תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן [פ"ד
מ"ח; דך נא,א]: 'לא כתב לה "אם תשתבאי אפרקינך" - חייב לפדותה',
והאי לא קרינן בה 'ואותבינך לי לאינתו' - אפילו הכי לא ישלם פירות, דתנאי כתובה
ככתובה: כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה
- קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתננאי כתובה של פירי, שהוא תנאי בית דין,
שאינו כתוב בשטר הכתובה, ואף דין פירות;)
ולא מזונות (וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו; ולקמן בפרק בתרא (קז,ב) אמרינן: 'כיצד
אמרו "ממאנת אין לה מזונות"? אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו, שהרי בעלה
חייב
במזונותיה, אלא שאם הלך
למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה - אינו משלם')
ולא בלאות (שחקי בגדים שהביאה לו בשומא, ולבשן הוא - אינו מחזירן
לה ביציאתה);
אם מתחלה נשאה לשם אילונית - יש לה כתובה; אלמנה לכהן
גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש
להם כתובה (אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהיא פסולה, וולדה פסול על ידי נשואין
- לפיכך אינה מרגילתו, אלא הוא מרגילה ומשדדלה לינשא לו - לפיכך קנסו אותו ליתן
כתובה).
גמרא:
רב תני 'קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה (קסבר אין נישואי
קטנה אלא כמפותה בעלמא), וכל שכן ממאנת';
שמואל תני 'ממאנת אין לה כתובה, אבל יוצאה בגט יש לה
כתובה' ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל 'ממאנת אין לה כתובה, יוצאה בגט יש
לה כתובה; ממאנת לא פסלה מן האחין (שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות
פ"יא מ"א; דף צז,א): 'נושא אדם אנוסת אביו כו') ולא
פסלה מן הכהונה (משום גרושה, שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים),
יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה; ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים (לאחר מיאונה,
דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות
להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים),
(כתובות קא,א)
יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים (ואף על גב דליכא
לספוקי קטנה במעוברת - לא חילקו חכמים בתקנתן בנשואות)'.
מאי קא משמע לן?: תנינא כולהו [יבמות
פ"יג מ"ד]: 'הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו
ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן
הכהונה'.
'צריכה להמתין שלשה חדשים' איצטריכא ליה, דלא תנן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol