כתובות דף קא

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום פרק אחד עשר 'אלמנה נזונת'

ותחילת פרק שנים עשר 'הנושא את האשה'

כתובות דף קא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות ק,ב)

משנה:

הממאנת, השניה (שניה לעריות, שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפרק שני (כא,א)) והאילונית:

אין להן כתובה (ממאנת - משום דמעצמה יוצאה; שניה - קנסא דרבנן הוא, כדאמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פה,ב): מפני שהיא מרגילתו לנושאה: שאינה מפסדת כלום בנשואין, שאינה נפסלת בהן, וולדה כשר; איילונית - משום דמקח טעות הוא;)

ולא פירות (דין פירות, והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל - אין לה; ואם נשבית אינו חייב לפדותה, דתנאי כתובה ככתובה, וכיון דאין לה כתובה –

אין לה תנאי כתובה.

[ואית דאמרי: כלומר: אף לא פירות: אם אכלן - אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל, ואף על גב דקיימא לן בפרקין דלעיל (מז,ב) 'תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן [פ"ד מ"ח; דך נא,א]: 'לא כתב לה "אם תשתבאי אפרקינך" - חייב לפדותה', והאי לא קרינן בה 'ואותבינך לי לאינתו' - אפילו הכי לא ישלם פירות, דתנאי כתובה ככתובה: כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתננאי כתובה של פירי, שהוא תנאי בית דין, שאינו כתוב בשטר הכתובה, ואף דין פירות;)

ולא מזונות (וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו; ולקמן בפרק בתרא (קז,ב) אמרינן: 'כיצד אמרו "ממאנת אין לה מזונות"? אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו, שהרי בעלה חייב

במזונותיה, אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה - אינו משלם')

ולא בלאות (שחקי בגדים שהביאה לו בשומא, ולבשן הוא - אינו מחזירן לה ביציאתה);

אם מתחלה נשאה לשם אילונית - יש לה כתובה; אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להם כתובה (אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהיא פסולה, וולדה פסול על ידי נשואין - לפיכך אינה מרגילתו, אלא הוא מרגילה ומשדדלה לינשא לו - לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה).

גמרא:

רב תני 'קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה (קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא), וכל שכן ממאנת';

שמואל תני 'ממאנת אין לה כתובה, אבל יוצאה בגט יש לה כתובה' ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל 'ממאנת אין לה כתובה, יוצאה בגט יש לה כתובה; ממאנת לא פסלה מן האחין (שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות פ"יא מ"א; דף צז,א): 'נושא אדם אנוסת אביו כו') ולא פסלה מן הכהונה (משום גרושה, שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים), יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה; ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים (לאחר מיאונה, דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים),

(כתובות קא,א)

יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים (ואף על גב דליכא לספוקי קטנה במעוברת - לא חילקו חכמים בתקנתן בנשואות)'.

מאי קא משמע לן?: תנינא כולהו [יבמות פ"יג מ"ד]: 'הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה'.

'צריכה להמתין שלשה חדשים' איצטריכא ליה, דלא תנן.

לימא כתנאי [תוספתא יבמות פרק יג הלכה ג (ליברמן)]: 'רבי אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה, ואינו יורשה, ואינו מיטמא לה; כללו של דבר: אינה כאשתו לכל דבר, אלא שצריכה מיאון. רבי יהושע אומר: מעשה קטנה כלום, ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ויורשה ומיטמא לה; כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שיוצאה במיאון'; לימא רב דאמר כרבי אליעזר ושמואל דאמר כרבי יהושע?

אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי (כלומר: הא דאמרת שמואל דאמר כרבי יהושע ולא כרבי אליעזר - שפיר קאמרת, דמודה שמואל דלרבי אליעזר אין כתובה לשום קטנה, דהשתא: ירושתה ומציאתה, דמדידה לדידיה, קאמר דלא מיתוקמא בה תקנתא דרבנן – כל שכן כתובתה, דמדידיה לדידה, שהרי כשתקנו חכמים נשואין ליתומה על ידי אמה ואחיה - להנאתה ולטובתה תקנו, כדאמרינן ביבמות בפרק 'חרש שנשא את הפקחת': כדי שלא יהו נוהגים בה הפקר, שאין קטנה יודעת לשמור עצמה מלהתפתות), [אך אפשר לומר] כי פליגי [רב ושמואל] אליבא דרבי יהושע (כלומר: הא דאמרת דרב כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע – ליתא, דרב - אפילו לרבי יהושע אמרה): שמואל כרבי יהושע, ורב [מפרש את דברי רבי יהושע כך]: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם (דמעשיה קיימין), אלא מדידה לדידיה (כגון ירושתה ומעשה ידיה ומציאתה שיהו לבעל, כי היכי דלא לימנעו מלישא אותה, וחכמים גזרו שתנשא כדי שלא ינהגו בה הפקר), אבל מדידיה לדידה (כגון כתובה ותנאי כתובה) לא.

[במשנה: הממאנת, השניה והאיילונית אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות] ולא בלאות:

אמר ליה רב הונא בר חייא לרב כהנא: אמרת לן משמיה דשמואל 'לא שנו אלא (בלאות ד)נכסי מלוג (שהכניסה לו, ולא שמאום בכתובה, והקרן לאשה ופירות לבעל), אבל (בלאות ד)נכסי צאן ברזל (צאן שהוא קשה ומתקיים לה כברזל, לפי שקיבל עליו אחריות) - אית לה'. (נכסי צאן ברזל - הנישומין בכתובתה: 'ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוה' והוא מקבל עליו אחריות להחזירן לה כשתצא ממנו[YH1] .)

הוי בה רב פפא: אהייא?:

אילימא א'ממאנת', אי דאיתנהו (קיימין) - אידי ואידי שקלא (שאין לנו לקונסה), ואי דליתנהו ([שאינן] קיימין) - אידי ואידי לא שקלא (בין נכסי מלוג בין דצאן ברזל לית לה, שיכול לומר "שלי הוצאתי, שהרי ברשות בית דין נשאתיה, וכשאוציאנה אחזור מה שקבלתי עלי בכתובה [אלה נכסי צאן ברזל]"; ובנכסי מלוג נמי - אף על פי שלא ברשות הוציאם - מיהו יכול לומר "אין לי להחזירן עד שאגרשנה, שמא תמות בחיי ואירשנה")!

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף קא עמוד א: ואין טעם זה מחוור דכיון שכבר מיאנה בו שוב אינו ראוי ליורשה ומיאונה זהו גיטה, אבל הנכון דהא סברא הוא דכיון דתקון רבנן נשואין לקטנה משום תקנתא והיא באה להפקיע תקנת חכמים, דקנסוה רבנן בכל מאי דכלה מנכסיה שתפסיד, ואי לא לא מיקיימא תקנתא דרבנן ולא משכחא מאן דנסיב לה, ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל שיכול לומר "כל מה שהוצאתי עשיתי בהבטחת ב"ד כסבור שהיא אשתי ושאין לי לפרוע כלום עד שאמות בחייה או שאגרשנה, ועל דעת כן נשאתיה, ואף על פי שלא התניתי - כמי שהתניתי דמי, שדברים אלו בלב כל אדם הם".

אלא א'איילונית'? אי דאיתנהו - אידי ואידי שקלא (שהרי הוא מוציאה מדעת), אי דליתנהו (ומפני שלא היה לו להעלות בדעתו שמא תמצא אילונית אתה פוטרו אם באת לחלוק בהן) - איפכא מיבעי ליה: נכסי מלוג, דברשותה קיימי (שלא היה לו לבלותן וללובשן) - אית לה (אי סבירא לך 'עיילא ליה גלימא - קרנא הוי'), נכסי צאן ברזל (שהוא קבל עליו אחריותן), דלאו ברשותה קיימי (ברשות הוציאן) - לית לה!

אלא א'שניה' (שהם נשואי עבירה, וטעמא דידה משום קנסא וכגון דליתנהו), וקנסו רבנן לדידה בדידיה (כלומר: מדינא איפכא מיבעי ליה, אלא חכמים הפכו את הדבר לעקור מהן תורת נשואין: קנסו אותה ממה שהיה ראוי לגבות משלו, ומאי ניהו? - מנה מאתים ומזונות, ובלאות דנכסי מלוג שהוציא שלא ברשות) ולדידיה בדידה (ואותו קנסו במה שהיה ראוי לו משלה: בלאות דנכסי צאן ברזל שהוציא ברשות).

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף קא עמוד א: ומדינא איפכא מיבעי ליה אלא חכמים תקנו הדבר לעקור מהן תורת נשואין וקנסו אותה במה שהיתה ראויה לגבות משלו דהיינו כתובה ומזונות ובלאות דנכסי מלוג שהוציא שלא ברשות, ולדידיה בדידה ואותו קנסו במה שהיה ראוי לו משלה בלאות של נכסי צאן ברזל שהוציא ברשות, עכ"ל, ולשון הגמרא דחוק מאד לפירוש זה דלישנא דבדידיה ובדידה לא קיימי הכי כלל,

והנכון כגירסת ר"ח ז"ל וכן גירסת כל הגאונים ז"ל קנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידיה כי לה קנסו בנכסי מלוג שעומדים ברשותה ובחזקתה ולו קנסו בנכסי צאן ברזל שעומדין ברשותו ובחזקתו.

אמר רב שימי בר אשי: שמע מינה מדרב כהנא (דאמר 'שניה אין לה בלאות דנכסי מלוג', וטעמא משום דקנסו רבנן לדידה בדידיה - הא אשה כשרה גובה אותן ממנו, ואף על גב דלא איתנהו): עיילא ליה גלימא (בנכסי מלוג, שלא שמוה עליו בנדונייתה) - קרנא הוי (וקיים לאשה לימכר וליקח בו קרקע, והוא אוכל פירות, ולא אמרינן 'לבישתה הן הן פירותיה, ונכסי בה וניזיל'), ולא מכסי לה ואזיל עד דבלי! והאמר רב נחמן (ב'האשה') 'פירא הוי'!?

[רב כהנא -] דרב נחמן פליגא [חולק על רב נחמן].

אין להן כתובה:

אמר שמואל: לא שנא אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש להן (דמתנה בעלמא יהיב לה בחיבת ביאה).

תניא נמי הכי: 'נשים שאמרו חכמים (לשון) 'אין להן כתובה', כגון הממאנת וחברותיה - אין להן מנה מאתים, אבל תוספת יש להן. נשים שאמרו חכמים (לשון) 'יוצאות שלא בכתובה', כגון עוברת על דת (בפרק 'המדיר' (לעיל עב,א)) וחברותיה (נמצאו עליה נדרים או מומין, והמקללת יולדיו בפניו) - אין להן תוספת, וכל שכן מנה מאתים (כל תורת גיבוי הפקיעו מהן); והיוצאת משום שם רע (שזינתה) - נוטלת מה שלפניה (בנכסי מלוג קאמר) ויוצאה.'

מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: זינתה - לא הפסידה

(כתובות קא,ב)

בלאותיה קיימין (בלאות שהן קיימין לא הפסידה).

תני תנא קמיה דרב נחמן: 'זינתה הפסידה בלאותיה קיימין'?

אמר ליה: אם היא זינתה - כליה מי זנאי? [ואמר רב נחמן לתנא:] תני [תצטט כך את הברייתא]: 'לא הפסידה בלאותיה קיימין'!!

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו (הא סתמא דתני תנא קמיה דרב נחמן 'הפסידה') דברי רבי מנחם סתימתאה (רבי מנחם אמרה, דסתימתאה הוא: הרבה משמועותיו נשנו סתם במשנה ובברייתא), אבל חכמים אומרים: זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין.

אם מתחלה נשאה [לשם אילונית - יש לה כתובה. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר - יש להם כתובה]:

אמר רב הונא: אילונית - אשה ואינה אשה (פעמים היא כאשתו, פעמים אינה כאשתו); אלמנה (לכהן גדול) - אשה גמורה: 'אילונית אשה ואינה אשה': הכיר בה - יש לה כתובה, לא הכיר בה - אין לה כתובה; 'אלמנה אשה גמורה': בין הכיר בה בין לא הכיר בה יש לה כתובה;

ורב יהודה אומר: אחת זו ואחת זו - אשה ואינה אשה: הכיר בה יש לה כתובה, לא הכיר בה אין לה כתובה.

מיתיבי: 'כנסה בחזקת שהיא כן (שהודיעתו שהיא אלמנה) ונמצאת שהיא כן - יש לה כתובה' - הא סתמא (הוה ליה 'לא הכיר בה') אין לה כתובה!

לא תימא 'הא סתמא אין לה כתובה', אלא אימא 'כנסה בחזקת שאינה כן (שהטעתו ואמרה לו "לא נתקדשתי לאדם מעולם") ונמצאת שהיא כן - אין לה כתובה'.

אבל סתמא (שלא התנה עמה, ומיהו לא הכיר בה) מאי? אית לה (יש לה)? אדתני 'בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן יש לה כתובה' לשמעינן סתמא, וכל שכן הא! ועוד: תני 'כנסה בידוע (שהיא אלמנה) ונמצאת בידוע - יש לה כתובה; כנסה סתם אין לה כתובה'! תיובתא דרב הונא!

רב הונא - מתניתין אטעיתיה: הוא סבר: מדקא מפליג באילונית (דאם מתחלה נשאה לשם איילונית יש לה) ולא קמפליג באלמנה - מכלל דאלמנה, אפילו בסתמא נמי אית לה, ולא היא: כי קתני לה לאלמנה (וקאמר 'יש לה כתובה') - אפלוגתא דאילונית קאי (לאחר שחילק באיילונית ופירש: 'הכיר בה - יש לה כתובה' - שנאה לאלמנה אצלה, וקאמר: אף אלמנה נמי: שהכיר בה ונשאה לשם אלמנה - יש לה כתובה).

הדרן עלך אלמנה ניזונת

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כתובות פרק שנים עשר הנושא את האשה

משנה:

הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה (שהיה לה מאיש אחר) חמש שנים - חייב לזונה חמש שנים;

ניסת (האם לאחר שגירשה הראשון) לאחר, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים - חייב לזונה חמש שנים;

לא יאמר הראשון "לכשתבא אצלי אזונה" (כלומר: "אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה"), אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה; וכן לא יאמרו שניהם "הרי אנו זנין אותה כאחד", אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות.

ניסת - הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות.

מתו - בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין (ולא ממשועבדים, דתנן (גיטין פ"ה מ"ג; דף מח,ב) 'אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים') והיא ניזונת (אותה הבת) מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב (שיש לה עליהן שטר מזונות).

הפקחים היו כותבים 'על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי (ולא אם אמות או תמותי או אגרשיך)'.

גמרא:

אתמר: האומר לחבירו "חייב אני לך מנה": רבי יוחנן אמר חייב, וריש לקיש אמר פטור.

היכי דמי? אי דאמר להו (לשומעין) "אתם עדיי (שאני מודה לו)" - מאי טעמא דריש לקיש דקפטר (הא אנן תנן בסנהדרין (פ"ג מ"ו; דף כט,ב) 'עד שיאמרו "בפנינו הודה לו' אלמא הודה בפני עדים חייב)? אי דלא אמר להו (לשומעין) "אתם עדיי" - מאי טעמא דרבי יוחנן דקמחייב (הא קיימא לן התם בסנהדרין וצריך שיאמר "אתם עדיי")?

לעולם דלא קאמר להו "אתם עדיי", והכא במאי עסקינן? - דאמר ליה "חייב אני לך מנה" בשטר (שמסר לו שטר בפנינו וכתוב בו "אני חייב לך מנה"; ואף על פי שכתב ידו הוא, הואיל ולא חתם – פטור; והא דתנן (בבא בתרא פ"י מ"ח; לעיל כא,ב) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין' - כגון שחתם בו "אני פלוני לויתי מנה מפלוני", כדמוכח בפרק 'האשה שנתארמלה' (לעלי שם), דאמר אביי 'לכתוב חתימת ידיה אחספא, אבל אמגילתא לא, מאי טעמא? - דלמא משכח ליה כו', ותנן: הוציא עליו כתב ידו כו' - אלמא בחתימת ידיה קמיירי; אבל הכא - הכי כתב ליה "חייב אני לך מנה" ולא חתם בו): רבי יוחנן אמר חייב: אלימא מילתא דשטרא (הואיל ובפני עדים מסר לו) כמאן דאמר להו "אתם עדים" דמי; ריש לקיש אמר פטור: לא אלימא מילתא דשטרא.

תנן: 'הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים' מאי? לאו כי האי גוונא ([מה עדות יש לה לאחר זמן בדבר זה? לאו כי האי גוונא] שמוסר לה שטר בפני עדים וכתוב בו "פלוני קבל עליו כך", ואין שם לא קנין ולא חתימה, דאי הוה שטר חתום בידה - מאי למימרא)?

(כתובות קב,א)

לא, בשטרי פסיקתא (החתן והכלה פוסקין תנאים שביניהם בשני עדים, והעדים חותמים עדות גמורה; ואם תאמר 'אם כן, מאי למימרא?' - איצטריך: כגון דליכא קנין אלא דברים), וכדרב גידל (ואשמעינן כדרב גידל דלא בעי קנין), דאמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך"? "כך וכך; וכמה אתה נותן לבתך?" "כך וכך"; עמדו וקידשו – קנו! הן הן הדברים הנקנין באמירה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol