דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק
שנים עשר 'הנושא את האשה'
כתובות
דף קב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות קא,ב)
תנן: 'הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים
חייב לזונה חמש שנים' מאי (מה עדות יש לה לאחר זמן בדבר זה)?
לאו כי האי גוונא? (שמוסר לה שטר בפני עדים וכתוב בו "פלוני קבל עליו
כך", ואין שם לא קנין ולא חתימה, דאי הוה שטר חתום בידה - מאי למימרא?)
(כתובות קב,א)
לא, בשטרי פסיקתא (החתן והכלה פוסקין תנאים שביניהם בשני עדים, והעדים
חותמים עדות גמורה; ואם תאמר 'אם כן, מאי למימרא?' - איצטריך: כגון דליכא קנין אלא
דברים), וכדרב גידל (ואשמעינן כדרב גידל דלא בעי קנין),
דאמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך"? "כך וכך; וכמה אתה נותן
לבתך?" "כך וכך"; עמדו וקידשו – קנו! הן הן הדברים הנקנין באמירה.
תא שמע [בכורות פ"ח מ"ח]: 'כתב
לכהן "שאני חייב לך חמש סלעים" - חייב ליתן לו חמש סלעים, ובנו אינו
פדוי'!
שאני התם, דמשועבד ליה מדאורייתא.
אי הכי אמאי כתב?
כדי לברר לו כהן (שלא יתננו לכהן אחר).
אי הכי (דטעמא משום שיעבודא דאורייתא הוא, והוה ליה כמעיד עדים
וחותמים) - בנו אמאי אינו פדוי?
כדעולא, דאמר עולא: דבר תורה פדוי לכשיתן, ומאי טעמא אמרו
'בנו אינו פדוי'? גזירה: שמא יאמרו פודין (את הבכור) בשטרות (בשטרי חוב שיש לו על אחר
ומסרו לכהן בפדיונו, דאתי למימר 'מה לי האי שטרא ומה לי האי שטרא'? ואנן תנן במסכת
בכורות [שם] 'אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות',
וילפינן לה התם מקראי בפרק 'יש בכור לנחלה').
אמר רבא: כתנאי [בבא בתרא פ"י מ"ח]:
'ערב
היוצא אחר חיתום שטרות (תחת חתימת העדים כתוב 'פלוני ערב' והוא מודה בדבר) - גובה
(המלוה
מן הערב) מנכסים בני חורין (ולא מנכסים משועבדים, כיון
דלאחר חיתום השטר הוא - הויא לה כמלוה על פה); מעשה בא
לפני רבי ישמעאל, ואמר 'גובה מנכסים בני חורין'. אמר לו בן ננס: אינו גובה לא
מנכסים בני חורין ולא מנכסים משועבדים!
אמר לו: למה?
אמר לו: הרי
שהיה חונק את חבירו בשוק, ומצאו חבירו, ואמר לו "הנח לו ואני אתן לך" – פטור,
שלא על אמונתו הלוהו.'
לימא רבי יוחנן דאמר כרבי ישמעאל וריש לקיש דאמר כבן
ננס!?
אליבא דבן ננס כולי עלמא לא פליגי (כלומר: בהא שפיר קאמרת,
דרבי יוחנן כרבי ישמעאל ולא כבן ננס, דמודה רבי יוחנן דלבן ננס פטור; דהשתא: ומה
ערב, דשיעבודא דאורייתא הוא, דכתיב אנכי אערבנו (בראשית מג,ט) כי ליכא עדים פטור
– כל שכן כהאי גוונא);
(כתובות קב,ב)
כי פליגי אליבא דרבי ישמעאל (כלומר: הא דמוקמת ריש לקיש
כבן ננס ולא כרבי ישמעאל – ליתא): רבי יוחנן כרבי ישמעאל; וריש לקיש (דאמר לך ריש לקיש:
אנא אפילו לרבי ישמעאל קא פליגנא אדרבי יוחנן): עד כאן לא
קאמר רבי ישמעאל התם אלא דשייך ליה לשיעבודא דאורייתא (ערב שיעבודא דאורייתא), אבל
הכא ("פלוני חייב") - לא
שייך שיעבודא דאורייתא!
גופא אמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך"?
"כך וכך; וכמה אתה נותן לבתך?" "כך וכך"; עמדו וקידשו – קנו!
הן הן הדברים הנקנין באמירה.
אמר רבא: מסתברא מילתא דרב בבתו נערה, דקא מטי הנאה לידיה
(כסף
קדושיה לאביה), אבל בוגרת, דלא מטי הנאה לידיה – לא. והאלהים! אמר רב
אפילו בוגרת, דאי לא תימא הכי - אבי הבן (אביו של חתן) - מאי הנאה אתא לידיה?
אלא בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי גמרי ומקני להדדי.
אמר ליה רבינא לרב אשי: דברים הללו ניתנו ליכתב (נתנו חכמים כתיבה
לדבר[1] אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהן בלא
קנין) או לא ניתנו ליכתב?
אמר ליה: לא ניתנו ליכתב (דלא ליטרוף ממשעבדי; וכיון
דליכא קנין - לא משתעבדי נכסי).
איתיביה: 'הפקחין היו כותבין "על מנת שאזון את
בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי"' [ודברים אלה הם מסוג הדברים עליו שאל רבינא את
רב אשי: דבורים של שידוכים ותנאי נישואין]
מאי 'כותבין'? – אומרים.
וקרי ליה לאמירה 'כתיבה'?
אין, והתנן [כתובות פ"ט מ"א]: 'הכותב
לאשתו "דין ודברים אין לי בנכסייך"', ותני רבי חייא: 'האומר
לאשתו'.
תא שמע [בבא בתרא פ"י מ"ד]: 'אין
כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם' - הא מדעת שניהם כותבין! מאי?
לאו שטרי פסיקתא [כמה כל צד פסק לבנו/לבתו]?
לא, שטרי אירוסין ממש (שטר שמקדש בו את האשה:
"הרי את מקודשת לי" כותב בשטר, ומוסר לה; ואשמעינן דצריך לכתוב על פיה), כדרב
פפא ורב שרביא (דאמרי: כתבו שלא מדעתה אינה מקודשת), דאיתמר:
כתבו לשמה ושלא מדעתה: רבה ורבינא אמרי: מקודשת; רב פפא ורב שרביא אמרי: אינה
מקודשת.
תא שמע [לעיל, קא,ב]: 'מתו -
בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא [הבת שעליה
התנו שתיזון חמש שנים] ניזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב (ואי לא דנקיטא שטר
- מי טרפא ממשעבדי?)'.
הכא במאי עסקינן? - בשקנו מידו.
אי הכי - בנות נמי!
בשקנו לזו ולא קנו לזו.
ומאי (בתמיה:) (וכי) פסקא (דבר פסוק הוא לחכמים
שקונין לבת האשה ולא לבנות [שנולדו
בזמן הנישואין] ששנו סתם במשנה 'בנותיהן
ניזונות מבני חורין והיא ניזונת ממשועבדים')?
איהי דהואי בשעת קנין - מהני לה קנין, בנות דלא הוו בשעת
קנין - לא מהני להו קנין.
מי לא עסקינן דהואי (וכי אי אפשר שיהו אף הבנות) בשעת
קנין, והיכי דמי: כגון דגרשה ואהדרה (וכתב לה התנאים הללו, ואפילו הכי תנן סתמא 'בנותיהן
ניזונות מבני חורין ולא ממשועבדים')?!
אלא: איהי, דליתא בתנאי בית דין ('בנן נוקבן דיהויין
ליכי מינאי כו') - מהני לה קנין; בנות, דאיתנהו בתנאי
בית דין - לא מהני להו קנין.
מגרע גרעי (בתמיה)?
אלא: בנותיו - היינו טעמא: כיון דאיתנהו בתנאי בית דין -
אימר צררי אתפסינהו (לפני מותו מסר להם צרורות כספים למזונותיהן).
לא יאמר הראשון ["לכשתבא אצלי אזונה", אלא מוליך לה מזונותיה
למקום שאמה]:
אמר רב חסדא: זאת אומרת בת אצל אמה. (דקתני 'למקום
שאמה' ולא קתני 'לבית אחיה' - למדנו שכן הוא הדין: שתגדל הבת אצל אמה; ובת
הניזונת מן הבנים זנין אותה בבית אמה ואין כופין אותה לדור אצלם.)
ממאי דבגדולה עסקינן? דלמא בקטנה עסקינן (ומשום הכי לא קתני
בת אצל אחין), ומשום מעשה שהיה, דתניא: 'מי שמת והניח בן קטן לאמו:
יורשי האב אומרים "יהא גדל אצלנו" ואמו אומרת "יהא בני גדל
אצלי" - מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל ראוי ליורשו.
מעשה היה ושחטוהו ערב הראשון ([ואיכא למיחש נמי שמא]
יהרגוה בשביל לירש עישור נכסים שלה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה - אימא לך דתשב
אצל האחין).
אם כן (דיש חילוק בין גדולה לקטנה) ליתני '(מוליך לה מזונות) למקום
שהיא' (דמשמע
לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא),
(כתובות קג,א)
מאי 'למקום שאמה' (דקתני מילתא פסיקתא)? שמעת
מינה: (כל) בת
אצל האם, לא שנא גדולה ולא שנא קטנה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol