דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום פרק שנים עשר 'הנושא את האשה'

ותחילת פרק שלשה עשר 'שני דייני גזירות'

כתובות דף קד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות קג,ב)

תניא: 'רבי מוטל (בחליו) בציפורי, ומקום (קברו) מוכן לו בבית שערים', והתניא: '(דברים טז,כ) צדק צדק תרדף [למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך]: הלך אחר רבי לבית שערים'!?

רבי בבית שערים הוה, אלא כיון דחלש - אמטיוהי לציפורי,

(כתובות קד,א)

דמדליא (דאמרינן במסכת מגילה (דף ו,א): למה נקרא שמה 'צפורי'? - שיושבת בראש ההר כציפור), ובסים אוירא.

ההוא יומא דנח נפשיה דרבי - גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי 'כל מאן דאמר "נח נפשיה דרבי" - ידקר בחרב'!

סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי! יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים! כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא (דחולי מעיים הוה ליה) וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער (לחלוץ ולהניח), אמרה: 'יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים', ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי. שקלה כוזא שדייא מאיגרא [לארעא]! אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.

אמרו ליה רבנן לבר קפרא: זיל עיין. אזל אשכחיה דנח נפשיה. קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר (הספד): אראלים ומצוקים (מלאכים וצדיקים מצוקי ארץ) אחזו בארון הקדש; נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש! אמרו ליה: נח נפשיה? אמר להו: אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא.

בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה (ולא נהניתי בעולם הזה אפילו לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי); יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי.

יצתה בת קול ואמרה (ישעיהו נז,ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם [הלך נכחו].

'על משכבך' מיבעי ליה?

מסייע ליה לרבי חייא בר גמדא, דאמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול: 'בשעה שהצדיק נפטר מן העולם - אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! צדיק פלוני בא! אומר להם: יבואו צדיקים ויצאו לקראתו, ואומרים לו 'יבא בשלום (ואחר כך) ינוחו על משכבותם'.

אמר רבי אלעזר: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם - שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו; אחת אומרת לו "בא בשלום" ואחת אומרת "הולך נכחו (בדרך ישרה)" ואחת אומרת לו "יבא שלום ינוחו על משכבותם"; בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת: (ישעיהו מח,כב) אין שלום אמר ה' לרשעים' ואחת אומרת לו [ישעיהו נ,יא: הן כלכם קדחי אש, מאזרי זיקות; לכו באור אשכם ובזיקות בערתם - מידי היתה זאת לכם, למעצבה תשכבון] 'למעצבה ישכב' ואחת אומרת לו [יחזקאל לב,יט: ממי נעמת] רדה והשכבה את ערלים.

משנה:

כל זמן שהיא בבית אביה (והיורשים זנוה שם) - גובה כתובתה (כשתרצה) לעולם;

כל זמן שהיא בבית בעלה - גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים (כלומר: צריכה למחות על כתובתה בתוך עשרים וחמש שנים), שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה (מנכסי יתומים נותנת לחם ומלח לשכניה) כנגד כתובתה

- דברי רבי מאיר, שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל;

וחכמים אומרים: כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם;

כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים.

(לא הוּזְכְּרו עשרים וחמש לענין הטובה שתעשה ולא אפסדוה רבנן כתובה; וכשהוּזְכְּרו עשרים וחמש - לענין המחילה הוּזְכְּרו: דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו – מחלתהּ, הלכך כל זמן שהיא בבית בעלה - אין שתיקתה מחילה, אלא מפני שמכבדין אותה היא בושה למחות על כתובתה, אבל בבית אביה - מששתקה עשרים וחמש שנים - מחילה היא).

מתה - יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים.

גמרא:

אמר ליה אביי לרב יוסף: ענייה שבישראל (שכתובתה מועטת) עד עשרים וחמש שנים (איבדה לרבי מאיר בטובה שעושה בעשרים וחמש שנים), ומרתא בת בייתוס (שהיתה עשירה וכתובתה מרובה) עד עשרים וחמש שנים (תפסיד כתובתה בטובה של עשרים וחמש שנים)?

אמר ליה: לפום גמלא שיחנא (המשוי לפי הגמל; אף כאן: לפי עושרה טובתה).

איבעיא להו: לרבי מאיר (דטעמא משום טובה) - מהו שתשלש (שנחשוב טובתה לחשבון כתובתה לפי חשבון השנים: להפסיד לכל שנה אחת מעשרים וחמש בכתובתה אם לא שהתה כ"ה שנים אלא חציין או שלישית או רביעית)? ('תשלש' - לשון חלוקה לפי חשבון הוא, כדתנן <(מכות פ"א מ"ג; דף ה,א) 'משלשין בממון ואין משלשין במכות')

תיקו.

וחכמים אומרים כל זמן [שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים]:

אמר ליה אביי לרב יוסף: אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גביא? בההיא פורתא אחילתא?

אמר ליה: אִין! כל מדת חכמים כן היא (העמידוה יתד ולא תמוט): בארבעים סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן.

אמר רב יהודה אמר רב: העיד רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני רבי שאמר משום אביו: לא שנו אלא שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידיה (בבית דין), אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם (שאילו מחלתהּ - היתה מוסרת להם שטר הכתובה); ורבי אלעזר אמר: אפילו שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים.

מתיב רב ששת: 'בעל חוב גובה שלא בהזכרה (אם שתק עשרים וחמש שנים ולא מיחה על חובו - לא הפסיד בכך)' היכי דמי?: אי דלא נקט שטרא - במאי גבי? אלא דנקיט שטרא, ובעל חוב - >הוא דלאו בר אחולי הוא, הא אלמנה אחילתא (שנהנית מהן כל השנים הללו וכתובתה אינה מלוה ולא חיסרה בה ממון)!

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לעולם דלא נקיט שטרא (הלכך דווקא בעל חוב, הא אלמנה דלא נקטא שטרא – אחילתהּ); והכא במאי עסקינן (ודקשיא לך במאי גביא)? - כשחייב מודה.

והאמר רבי אלעא: 'שונין (בעלי ברייתא) "גרושה הרי היא כבעל חוב" (לגבות לעולם שלא בהזכרה, דוודאי לא מחלה)' - היכי דמי?: אי דלא נקיטא כתובה - במאי גביא? אלא לאו דנקיטא כתובה, וגרושה היא דלאו בת אחולי היא, הא אלמנה אחילתא!?

הכא נמי כשחייב מודה (שלא נתקבלה כתובתהּ).

אמר רב נחמן בר יצחק: תני רב יהודה בר קזא (שם חכם) במתניתא דבי בר קזא: 'תבעה כתובתהּ -

(כתובות קד,ב)

הרי היא כבתחלה (ומונה עשרים וחמש שנים משעת תביעה), ואם היה שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם'.

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו: כששטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת? או כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה? והלכה כדברי מי (כדברי רבי מאיר או כדברי חכמים)?

שלח ליה: בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה - גובה כתובתה לעולם; והלכה כדברי חכמים [כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים].

כי אתא רב דימי אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: לא שנו אלא מנה מאתים (שהם שם כתובה), אבל תוספת (דמתנה היא ולאו כתובה) יש לה; ורבי אבהו אמר רבי יוחנן: אפילו תוספת אין לה, דאמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: תנאי כתובה (תוספת) - ככתובה דמי.

[אבל אם כשאין כתובה יוצאת מתחת ידיה – כמה תוספת? במה גובה תוספת? לכאורה כאן חולקים על ההלכה של רב נחמן בר יעקב!?]

אתמר נמי: אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש לה. אמר ליה רבי אבא לרב הונא: אמר רב הכי? אמר ליה 'אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת (האי דמתמהת ואמרת 'אמר רב הכי' - משום דלא סבירא לך הוא, ולאשתיקן קאמרת? או משום דחביבה עלך, ולאשקיין קאמרת: דאי אמרה רב - משקית לי חמרא, דשפיר אמר)?'

אמר ליה: אישתיקן קאמינא.

חמתיה דרב חייא אריכא - אינתת אחוה הואי [חמותו היתה גם אשת אחיו] (ומת [אחיו] בלא בנים וירשו רב חייא אחיו), ואלמנה בבית אביה הואי, וזנה עשרים וחמש שנין בבי נשא; לסוף אמרה ליה: הב לי מזוני!

אמר לה: לית לך מזוני!

הב לי כתובה!

אמר לה: לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך (דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים, כרבנן)!

תבעתיה לדינא קמיה דרבה בר שילא. אמר ליה: אימא לי איזי - גופא דעובדא היכי הוה?

אמר ליה: זניתה עשרים וחמש שנים בבי נשא; בחיי דמר, דבכתפאי אמטאי [על כתפי הבאתי] לה (מזונותיה מיום ליום)!

אמר ליה: טעמא מאי אמור רבנן 'כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם'? דאמרינן משום כיסופא הוא דלא תבעה; הכא נמי משום כיסופא הוא דלא תבעה (מחמת הכבוד הזה שעשית לה), זיל הב לה.

לא אשגח.

כתב לה אדרכתא (פסק דין) אניכסיה (לגבות נכסיו בכל אשר תמצא).

אתא לקמיה דרבא, אמר [רב חייא אריכא] ליה [לרבא]: חזי מר היכי דנן!

אמר ליה: שפיר דנך!

אמרה ליה (לרבא): אי הכי - ליזיל להדר לי פירי (דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו: שמֵאוֹתוֹ היום הם ברשותי) דמן ההוא יומא עד האידנא! (דהכי אמר רבה בפרק 'המפקיד' (בבא מציעא לה,ב) גבי שומת בית דין: לוקח מאימתי אכיל פירי? אמר רבה: מכי מטי אדרכתא לידיה; אביי אמר: משנחתמה; רבא אמר: מכי שלמו יומי אכרזתא!)

אמר לה: אחוי לי אדרכתיך.

חזייה דלא הוה כתוב בה 'ואישתמודענא דנכסים אלו דמיתנא אינון (הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם)'. אמר לה: אדרכתא לאו שפיר כתיבא (שנכתבה על כל שדות של זה, ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך)!

אמרה ליה: תיזיל אדרכתא (דלא שפיר כתיבא); אישקול (פירי) מיומא דשלימי יומא אכרזתא עד השתא (מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה שלשים יום כמשפט; דאפילו לרבא - דמרע כח הלוקח טְפי בפרק 'המפקיד' (שם דף לה) - מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פיררי)!

אמר לה: הני מילי היכא דלא כתיב טעותא באדרכתא, אבל היכא דכתיב טעותא באדרכתא - לית לן בה (לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך, שהרי מכח אדרכתא שְׁמָאוּהָ בית דין והכריזו).

אמרה ליה: והא מר הוא דאמר (בפרק 'שנים אוחזין' (שם טו,ב)) 'אחריות - טעות סופר הוא' (שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים, שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו, והסופר טעה; הכא נמי בית דין צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב 'אישתמודענא' והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת)!

אמר לה רבא: בהא ליכא למימר 'טעות סופר הוא', דבהא - אפילו רבה בר שילא (שצוה לכתוב ליך אדרכתא) טעי (טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו): מעיקרא הוא סבור הני והני דידיה, מה לי מהני מה לי מהני, ולא היא: זימנין דאזלה ומשבחה להו (לשדה ששמו לה בית דין) ודבעלה מִכְסְפֵי (שלא ישביחם היורש, שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה), ואמר לה "שקיל דידך והב לי דידי" (ויאמר לה "טלי שלי המשועבד ליך"), ואתי לאפוקי לעז על בי דינא (שלא עיינו בתקנתא של זו).

הדרן עלך 'הנושא'

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-==-==-=-=-===-=-==-=-=-=-=-==-=-==-=-=-=-=-=

כתובות פרק שלשה עשר 'שני דייני גזירות'

משנה:

משנה:

שני דייני גזירות (מפרש בגמרא) היו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום.

חנן אומר שני דברים (שלא היו חכמים מודים לו), אדמון אומר שבעה.

מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות: חנן אומר

(כתובות קה,א)

[המשך המשנה]

תשבע בסוף (כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה - תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום) ולא תשבע בתחלה (בשעת גיבוי מזונות); נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף.

אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן: לא תשבע אלא בסוף.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol