דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
תחילת פרק
שלשה עשר 'שני דייני גזירות'
כתובות
דף קה
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות קד,ב)
שני דייני גזירות (מפרש בגמרא) היו בירושלים: אדמון וחנן בן
אבישלום.
חנן אומר שני דברים (שלא היו חכמים מודים לו), אדמון
אומר שבעה.
מי שהלך למדינת הים ואשתו
תובעת מזונות: חנן אומר
(כתובות קה,א)
[המשך המשנה]
תשבע בסוף (כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה - תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום) ולא תשבע בתחלה (בשעת
גיבוי מזונות); נחלקו עליו בני כהנים
גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף.
אמר רבי דוסא בן הרכינס
כדבריהם.
אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה
אמר חנן: לא תשבע אלא בסוף.
גמרא:
ורמינהי: 'שלשה דייני
גזילות היו בירושלים: אדמון בן גדאי וחנן המצרי וחנן בן אבישלום' - קשיא תלת [בברייתא נאמר שהיו שלשה] אתרין [שנים שבמשנה: אדמון וחנן], קשיא 'גזירות' א'גזילות'!?
בשלמא תלת אתרין - לא קשיא:
דחשיב ליה קתני, דלא חשיב ליה לא קתני; אלא 'גזירות' א'גזילות'
קשיא!?
אמר רב נחמן בר יצחק: שהיו
גוזרין גזירות (קנסות) על גזילות, כדתניא (בבבא קמא, גבי בהמה שנכנסה לרשות
הניזק והזיקה): 'קיטמה נטיעה (קטמה נטיעת אילן - כמה שמין אותה?): רבי
יוסי אומר: גוזרי גזירות שבירושלים אומרים: נטיעה בת שנתה - שתי כסף (שתי מעות), בת שתי שנים - ארבע כסף.'
ורמינהי 'שלשה דייני
גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן ונחום'?
אמר רב פפא: מאן תנא 'נחום'?
- רבי נתן היא, דתניא: 'רבי נתן אומר: אףף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים
היה - ולא הודו לו חכמים.'
ותו ליכא? והאמר רבי פנחס אמר
רבי אושעיא: 'שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין (של
עשרים ושלשה) היו בירושלים, כנגדן בתי
כנסיות (להתפלל), וכנגדן בתי מדרשות (למשנה ולתלמוד), וכנגדן בתי סופרים (ללמוד
תינוקות)'!?
דיינין טובא הוו, וכי קאמרינן
- אגוזרי גזירות קאמרינן.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: 'גוזרי
גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן (ומתפרנסין הימנו, לפי שלא
היו עסוקין במלאכתן) תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה;
לא רצו - מוסיפין להם'!
'לא רצו'? - אטו
ברשיעי עסקינן (שנוטלין שכר לדון יותר מכדי חייהן)? אלא 'לא ספקו (למזונות), אף על פי שלא רצו (ליטול) - מוסיפין עליהן'.
קרנא הוה שקיל איסתירא (סלע) מזכאי ואיסתירא מחייב, ודאין
להו דינא.
והיכי עביד הכי? והכתיב: (שמות כג,ח) ושוחד לא תקח [כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי
צדיקים]? וכי תימא 'הני מילי היכא דלא שקיל
מתרוייהו, דלמא אתי לאצלויי דינא [שיש חשש לסילוף הדין רק אם לקח מצד אחד], [אבל במקרה של] קרנא - כיון דשקיל מתרוייהו - לא אתי לאצלויי דינא.
וכי לא אתי לאצלויי דינא מי
שרי? והתניא: ''ושוחד
לא תקח' - מה תלמוד לומר?: אם ללמד
שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי - הרי כבר נאמר (דברים טז,יט) לא תטה משפט [לא תכיר פנים ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם]? אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה
'ושוחד לא תקח''!?
הני מילי - היכא דשקיל בתורת
שוחד (שלא תחייבני אם זכאי אני); קרנא - בתורת אגרא (שכר טורח) הוה שקיל.
ובתורת אגרא - מי שרי? והתנן (משנה היא במסכת בכורות (פ"ד
מ"ו; דף כט,א)): 'הנוטל שכר לדון - דיניו בטלין'?
הני מילי אגר דינא (לא אומר לכם הדין כי אם בשכר כך וכך); קרנא - אגר בטילא (שהיה בטל ממלאכתו) הוה שקיל.
ואגר בטילא - מי שרי? והתניא:
'מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין'; היכי דמי?: אילימא אגר דינא –
'דינו דין'? והתנן: 'הנוטל שכר לדון - דיניו בטילין'! אלא אגר
בטילא, וקתני 'מכוער הדיין'!?
הני מילי בטילא דלא מוכחא;
קרנא - בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא (מריח באוצרות יין אי זה ראוי להתקיים והקרוב להתקלקל ימכרוהו מיד! ושכר זה
היה מצוי לו בכל יום)!
(דבטילא דמוכח שרי -) כי הא דרב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו: הבו
לי גברא דדלי לי (מיא - משקה שדותי) בחריקאי (במקומי) - ואידון לכו דינא! ('חריקאי'
אומר אני שהוא לשון פגום, כמו 'קרנים חרוקות' דשחיטת חולין (נט,ב), כלומר: שאני מסתלק ונפגם מקומי.)
אמר רבי אבהו: בא וראה כמה
סמויות עיניהן של מקבלי שוחד: אדם חש בעיניו - נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק
אינו מתרפא; והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר [שמות כג,ח: ושחד לא תקח] כי השוחד יעור פקחים [ויסלף דברי צדיקים].
תנו רבנן: '[דברים טז,יט: לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד] כי השוחד יעור עיני חכמים' - קל וחומר לטפשין – 'ויסלף דברי צדיקים' - קל וחומר לרשעים.'
מידי טפשים ורשעים בני דינא
נינהו?
אלא הכי קאמר: 'כי השוחד
יעור עיני חכמים' - אפילו חכם גדול; ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות
הלב; 'ויסלף דברי צדיקים' -
(כתובות קה,ב)
אפילו צדיק גמור; ולוקח שוחד
אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת (והכי קאמר: קל וחומר
שיסמא את עיניו כשיהא טפש, בסופו וישב לדון).
כי אתא רב דימי אמר: דרש רב
נחמן בר כהן: מאי דכתיב (משלי כט,ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? - אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום (שהוא עשיר ואין צריך להחניף) - יעמיד ארץ; ואם
דומה לכהן שמחזר על הגרנות – יהרסנה.
אמר רבה בר רב שילא: האי
דיינא, דשאיל שאילתא (דרגיל לישאל מבני עירו בהמות
וכלים) - פסול למידן דינא; ולא אמרן אלא
דלית ליה לאושולי, אבל אית ליה לאושולי - לית לן בה.
איני!? והא רבא שאיל שאילתא
מדבי בר מריון אף על גב דלא שיילי מיניה?!
התם לאחשובינהו הוא דבעי.
אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא (למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי)? -
כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה
חובה לעצמו (אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו
ואפילו מתכוין לדין אמת).
מאי 'שוחד'? - שהוא חד (הנותן והמקבל נעשים לב אחד).
אמר רב פפא: לא לידון איניש
דינא למאן דרחים ליה, ולא למאן דסני ליה: דרחים ליה - לא חזי ליה חובה, דסני ליה -
לא חזי ליה זכותא.
אמר אביי: האי צורבא מרבנן,
דמרחמין ליה בני מתא - לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.
אמר רבא: מריש הוה אמינא הני
בני מחוזא (עירו של רבא) כולהו רחמו לי; כיון דהואי דיינא – אמינא: מינייהו סנו לי, ומינייהו רחמו
לי (מקצתם אוהבים אותי - אותם שזכיתי); כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר – אמינא:
אם מרחם - כולהו רחמו לי (אם אוהבים - נעשו כולם אוהביי); אי מסנו - כולהו סנו לי.
תנו רבנן: '(שמות כג,ח) ושוחד לא תקח [כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים] - אינו צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור' - מדלא כתיב 'בצע לא תקח'.
היכי דמי 'שוחד דברים'?
כי הא: דשמואל הוה עבר במברא (גשר); אתא ההוא גברא יהיב ליה
ידיה (לסומכו). אמר
ליה: 'מאי עבידתיך'?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
אמימר הוה יתיב וקא דאין
דינא. פרח גדפא ארישיה. אתא ההוא גברא – שקליה. אמר ליה: מאי עבידתיך?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה.
אתא ההוא גברא – כסייה. אמר ליה: מאי עבידתיך?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
רבי ישמעאל ברבי יוסי, הוה
רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי (סל
פירות מפרדס של רבי ישמעאל). יומא חד
אייתי ליה בחמישי בשבתא. אמר ליה: מאי שנא האידנא?
אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא
אגב אורחי - אייתי ליה למר.
לא קביל מיניה, אמר ליה:
פסילנא לך לדינא!
אותיב זוזא (זוג) דרבנן וקדיינין ליה. בהדי
דקאזיל ואתי (בכל אשר הולך), אמר [רבי ישמעאל ברבי יוסי לעצמו] 'אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי' (ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס, ובאין לו פתחי זכיות, ואומר בלבו
"הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין")! אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני, שלא נטלתי, ואם נטלתי - שלי
נטלתי כך [אני מהפך בזכותו]! מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה!
רבי ישמעאל בר אלישע אייתי ליה
ההוא גברא ראשית הגז (בכל שנה שגוזז אותן - חייב ליתן
לכהן אחד מששים). אמר ליה: מהיכא את? אמר
ליה: מדוך פלן.
ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא
ליה?
אמר ליה: דינא אית לי ואמינא
אגב אורחאי אייתי ליה למר.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא -
לא קביל מיניה. אותיב ליה זוגא דרבנן, וקדייני ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר 'אי בעי
טעין הכי ואי בעי טעין הכי'; אמר 'תיפח נפשם של מקבלי שוחד: ומה אני, שלא נטלתי,
ואם נטלתי - שלי נטלתי כך [אני מהפך בזכותו] - מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.
רב ענן - אייתי ליה ההוא גברא
כנתא דגילדני דבי גילי (דגים קטנים). אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי.
לא קביל מיניה, אמר ליה:
פסילנא לך לדינא.
אמר ליה: דינא דמר לא בעינא;
קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים, דתניא:
'(מלכים ב ד,מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים
עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו [ויאמר: תן לעם ויאכלו] - וכי אלישע אוכל בכורים הוה (והלא לא כהן היה, שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד, דכתיב: ויעני ושפט בבשן [דברי הימים א ה,יב],ומצינו במסכת פסחים ב'אלו דברים'
(דף סח,א)
דשפט דהאי קרא - הוא אביו של אלישע)? אלא
לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב בכורים.'; אמר ליה: קבולי - לא בעינן דאיקביל; השתא דאמרת לי
טעמא – מקבילנא. שדריה לקמיה דרב נחמן. שלח ליה 'נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן
פסילנא ליה לדינא'. אמר [רב נחמן]: מדשלח לי הכי - שמע מינה קריביה הוא (להכי
פסול ליה לדינא). הוה קאים דינא דיתמי קמיה;
אמר
(כתובות קו,א)
האי עשה (מצות הדיינים עשה: ושפטתם צדק [דברים א,טז]) והאי עשה; עשה דכבוד תורה (דיניה דהאי גברא דהוא עשה
דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה) עדיף;
סלקיה לדינא דיתמי, ואחתיה לדיניה [של האיש ששלח אליו רב ענן]. כיון דחזא בעל דיניה יקרא [את הכבוד] דקא עביד ליה - איסתתם טענתיה.
רב ענן - הוה רגיל אליהו דאתי
גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו (סדר אליהו רבה: שלמד חוץ
לתיבה; סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה). כיון
דעבד הכי – איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא - הוה מבעית ליה בעותי,
ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו דאמרי: 'סדר דאליהו רבה סדר
אליהו זוטא'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol