דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק
שלשה עשר 'שני דייני גזירות'
כתובות
דף קח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות קז,ב)
משנה:
מי שהלך למדינת הים, ועמד אחד
ופירנס את אשתו:
חנן אומר: איבד את מעותיו (שלא אמרתי לך "הלוני ואני אפרע", אבל אם הלוה את האשה מעות
מזונותיה על מנת שתשלם לו - הוא תובעה, והיא תובעת הבעל, וישלם! כדאמר לעיל בממאנת
ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה: טעמא דמיאנה, הא לא מיאנה - משלם);
נחלקו עליו בני כהנים גדולים
ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול.
אמר רבי דוסא בן הרכינס
כדבריהם.
אמר רבי יוחנן בן זכאי: יפה
אמר חנן: הניח מעותיו על קרן הצבי!
גמרא:
תנן התם [נדרים פ"ד מ"ב]: 'המודר הנאה מחבירו -
(כתובות קח,א)
שוקל לו את שקלו (שוקל בשבילו שקל שהוא חייב לכל שנה לקרבנות צבור) ופורע את חובו (אם חייב ממון לנושה מותר לזה
שיפרענו בשבילו), ומחזיר לו אבידתו (אם ראה חמורו תועה מותר להשיבו),
ובמקום שנוטלין שכר (על טורח השבתה) - תפול הנאה (הניית
השכר) להקדש' (שהרי שניהן מודרין בהנאה זה מזה); בשלמא 'שוקל לו את שקלו' - מצוה קעביד (כלומר: מצוה בעלמא קא עביד, ואינו מהנהו לזה, שאם לא שקל עליו - לא הפסיד
כלום, שיש לו חלק בקרבנות), דתניא [תוספתא שקלים פרק ב הלכה
ה (ליברמן)]: 'תורמין (את הלשכה בשלש קופות) על האבוד
(אף על מי ששלח שקלו ואבד) ועל הגבוי (שעדיין לא הגיע כאן) ועל העתיד לגבות' (ואפילו לא נגבה לאחר מכאן - יש לו חלק בתרומה ובקרבנות, אלא שחיסר מצוה; נמצא שכר
המצוה על הנותן), ו'מחזיר לו אבידתו'
- נמי מצוה קעביד; אלא 'פורע לו את חובו<'? הא קמשתרשי ליה (מרויחו)?
אמר רב אושעיא: הא מני חנן
היא, דאמר: איבד את מעותיו (זה שפרנס את אשת חבירו, ונתכוון
לשם הלואה שישלם לו בעלה - איבד
מעותיו, ואין יכול לומר לו "את חובך פרעתי - שלם לי"! והוא הדין נמי
לכל חוב שעליו, ועמד חברו ופרעו, וזה לא אמר לו "הלויני" - אינו חייב לו
כלום; וכיון דאילו פרעיה לשם הלואה - לאו הלואה היא, כי פרעיה נמי לשם מחילה
- לאו מידי יהיב ליה).
ורבא אמר: אפילו תימא רבנן (דאמרי חייב אף על פי שלא אמר לו "הלויני", וגבי שאר חוב נמי
חייב לשלם, וכי מחיל - אסור במודר הנאה): הכא (דקתני 'פורע לו את חובו') במאי עסקינן? - שלוה (זה
תחלה הלואה מן המלוה) על מנת שלא לפרוע (עד שירצה - לא יוכל הנושה ללחצו, הלכך לאו מידי יהיב ליה).
בשלמא רבא לא אמר כרב אושעיא
- דמוקים לה כרבנן; אלא רב אושעיא – מאי טעממא לא אמר כרבא?
אמר לך רב אושעיא: נהי דהנאה [בממון ממש] לית ליה -
(כתובות קח,ב)
כיסופא מי לית ליה (דקא מיכסיף מן המלוה תמיד; הלכך אי רבנן היא, דאמרי דלענין חוב 'לוה
ע"מ לפרוע, ופרע חברו בשבילו - חייב לשלם' וגבי מודר הנאה - מחילה היא, ואסיר
- כי לוה ע"מ שלא לפרוע נמי הנאה היא, ומחילה מחיל גביה, ואסיר! אלא חנן היא,
ובין בחוב העומד לפרוע בין בעומד שלא לפרוע לית ליה גביה מידי, ולאו מחילה, היא
ואע"ג דסלקיה מפרעון ומכיסופא)? התם נמי
אית ליה הנאה - בההיא הנאה דמיכסיף מיניה.
משנה:
אדמון אומר שבעה:
מי שמת והניח בנים ובנות:
בזמן שהנכסים מרובין - הבנים יורשים והבנות נזונות, ובנכסים מועטים (מפרש בבבא בתרא שאין בהן פרנסת שנים עשר חדש לזכרים ולנקבות) - הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים (תקנת חכמים היא).
אדמון אומר (1): בשביל
שאני זכר - הפסדתי (בתמיה)?
אמר רבן גמליאל: רואה אני את
דברי אדמון.
גמרא:
מאי קאמר ('אם בשביל שאני זכר הפסדתי' משמע 'אם בשביל שאני זכר וכחי יפה
הפסדתי'? ומהו יפוי כחו)?
אמר אביי: הכי קאמר: בשביל
שאני זכר - וראוי לעסוק בתורה - הפסדתי?
אמר ליה רבא: מאן דעסיק בתורה
- הוא דירית, מאן דלא עסיק בתורה לא ירית?
אלא אמר רבא: הכי קאמר: בשביל
שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובין - הפסדתי בנכסים מועטין?
משנה:
הטוען את חבירו כדי שמן והודה
בקנקנים (רקים בלא שמן):
אדמון אומר (2): הואיל
והודה במקצת הטענה – ישבע.
וחכמים אומרים: אין הודאת
מקצת ממין הטענה.
אמר רבן גמליאל: רואה אני את
דברי אדמון.
גמרא:
שמע מינה לרבנן: טענו חטין
ושעורין והודה בשעורין פטור!? לימא תהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן
אמר שמואל: טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהן – חייב!?
אמר רב יהודה אמר רב: בטוענו
מדה. (לא תבע ממנו קנקנים אלא "שמן הפקדתי
אצלך"; ומאי 'כדי שמן' דקתני מתניתין? מדה: 'מלֹא עשרה כדי שמן', דהוי
ליה טענו חטים והודה לו בשעורים.)
אי הכי – מאי טעמא דאדמון?
אלא אמר רבא: דכולי עלמא היכא
דאמר ליה "מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך (בור
שלפני הבד)" - שמן קטעין ליה, קנקנים לא
קטעין ליה (וכי הודה לו בקנקנים - לאו הודאה היא); "עשרה כדי שמן מלאים (כדים מלאים - כדים ושמן משמע) יש לי
אצלך" - שמן וקנקנים קטעין ליה; כי פליגי היכא דאמר ליה "עשרה כדי שמן (ולא אמר 'מלאים') יש לי
אצלך": אדמון אומר: יש בלשון הזה לשון קנקנים (כיון
דלא אמר ליה 'מלא עשרה' - אין זה טוענו מדה, אלא עשרה כדים מלאים, והוה ליה טענו
חטים ושעורים), ורבנן סברי: אין בלשון הזה
לשון קנקנים.
אלא טעמא (לשון קושיא הוא) דאין בלשון הזה לשון קנקנים (לאותובי למאן דאמר 'פטור', דדוקיא דמתניתין כרב נחמן, מדקתני 'הטוען את
חבירו כדי שמן' ולא קתני 'כדים מלאים שמן' - שמעינן מינה דמשום דאין בלשון הזה
לשון קנקנים פטרי רבנן), הא יש בלשון הזה לשון
קנקנים (אם תבעו שניהם) – חייב? לימא תיהוי תיובתא דרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: טענו
חטין ושעורים והודה לו באחד מהם – פטור!?
אמר רב שימי בר אשי: נעשה כמי
שטענו רימון בקליפתו (לא דמו כדים ושמן לחטים ושעורים,
דכולי חדא מילתא הוא וממין הטענה הוא).
מתקיף לה רבינא: רימון בלא
קליפתו - לא מינטר, שמן מינטר בלא קנקנים (מנטר בבור)!
אלא (לא
תימא כמו שטענו רימון, אלא) הכא במאי
עסקינן? דאמר ליה "עשרה כדי שמן יש לי אצלך" ואמר ליה אידך "שמן -
לא היו דברים מעולם; קנקנים נמי: חמשה אית לך, וחמשה לית לך" (רבי חייא מוקי למתניתין כגון שהודה במקצת קנקנים ומקצתם כפר, דבקנקנים
גופייהו איכא כפירה והודאה): אדמון
אומר 'יש בלשון הזה לשון קנקנים', ומגו דקמשתבע אקנקנים - משתבע נמי אשמן על ידי
גלגול (ואי יש בלשון התביעה לשון קנקנים - מיחייב עלייהו
שבועה; ושבועה דשמן דקא מחייב אדמון - משום גלגול היא, דקסבר יש בלשון התביעה לשון
קנקנים), ורבנן סברי: אין בלשון הזה לשון
קנקנים: מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו.
משנה:
הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את
הרגל (לשון בזיון הוא, ואמר נואש, שאינו חש לדבריו:
"טול טיט שעל גבי רגלי"; ואני שמעתי "תלה אותי על עץ ואין לי מה
ליתן") -
(כתובות קט,א)
[המשך המשנה]
תשב עד שתלבין ראשה.
אדמון אומר (3): יכולה
היא שתאמר: "אילו אני פסקתי לעצמי - אשב עד שתלבין ראשי, עכשיו שאבא פסק - מה
אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור"!
אמר רבן גמליאל: רואה אני את
דברי אדמון.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol