דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף יא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(כתובות דף י,ב)
אמר רב נחמן בר יצחק:
(כתובות דף יא,א)
אף אנו נאמר (אף אנו נדרוש את השמות): (מה לשון)
איילונית (שקראו חכמים לאשה שאינה ראויה לילד)? - דוכרנית (לשון איל תמים דמתרגמינן 'דכר
שלים' (ויקרא ה,טו):) דלא ילדה (הרי היא כאיל שאינו יולד).
משנה:
הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו פחותות
מבנות שלש שנים ויום אחד - כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולין.
גמרא:
אמר רב הונא: גר קטן (אם אין לו אב, ואמו הביאתו
להתגייר) מטבילין אותו (דאין לך גר בלא מילה וטבילה) על דעת בית
דין (שלשה
יהו בטבילתו, כדין כל טבילת גר שצריכים שלשה; והן נעשין לו אב, והרי הוא גר על
ידיהן, ומגעו ביין כשר).
מאי קא משמע לן? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו?
תנינא [עירובין פ"ז מ"יא]: 'זכין
לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו'!?
מהו דתימא עובד כוכבים - בהפקירא ניחא ליה (וחוב הוא לו, ואין
אדם נעשה שליח לאדם לחובתו שלא בפניו, כלומר שלא מדעתו, וקטן לאו בר דיעה הוא),
דהא קיימא לן (בפרק קמא דגיטין (יג,א)) דעבד ודאי
בהפקירא ניחא ליה (נוח לו להיות עבד ויהא מותר בהפקר זימת השפחות, מהיות בן
חורין להיות מותר בבת ישראל, דלא זילא ליה ולא שכיחא ליה להפקירא) -
קא משמע לן (הכא דגבי עובד כוכבים קטן - לא אמרינן הכי): דהני מילי (דניחא ליה
בהפקירא) – גדול (שגדל [במדות] הפקירות), דטעם טעם
דאיסורא, אבל קטן - זכות הוא לו.
לימא מסייע ליה: 'הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו
ושנפדו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד' - מאי לאו דאטבלינהו על דעת
בית דין!?
לא; הכא במאי עסקינן? - בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו,
דניחא להו במאי דעביד אבוהון.
אמר רב יוסף: הגדילו (קטנים שנתגיירו ואפילו עם
אביהן) - יכולין למחות (ולומר "אי אפשינו להיות גרים", וחוזרין
לסורן ואין לנו לענשן בבית דין להיות כישראל מומר* ואפילו ידינו תקיפה; ואם קדש
אשה משמיחה - אינה צריכה גט [*ברש"י המודפס מילים אלה כאן, איך מקומם הנכון – כפי
שסידרתי]).
איתיביה אביי: 'הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו
ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד - כתובתן מאתים'[1] - ואי סלקא דעתא 'הגדילו יכולין למחות'
יהבינן לה כתובה, דאזלה ואכלה בגיותה?
לכי גדלה (לא יהבינן לה עד שתגדיל).
תוספות ד"ה לכי גדלה -
וא"ת והלא כבר גדולה היא שהיא נערה כיון שהיא בת קנס [שקנס
יש בנערה דוקא]! ומפרש ר"י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית.
'לכי גדלה' - נמי ממחייא ונפקא!
כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה - שוב אינה יכולה למחות (ואם מיחתה - הרי
היא כישראל מומרת ליענש בכל עונשי בית דין).
מתיב רבא [כתובות פ"ג מ"א]: 'אלו
נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת (ואף על גב דלא קרינן ביה ולו תהיה לאשה [דברים
כב, פסוקים יט,כט] שהרי אינה ראויה לקיימה - אפילו הכי יש לה קנס, כדלקמן) ועל
הנתינה ועל הכותית ועל הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו
פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד יש להן קנס (חמישים כסף אם יאנסו)' -
ואי אמרת 'הגדילו יכולין למחות' - יהבינן לה קנס דאזלה ואכלה בגיותה?
לכי גדלה.
'לכי גדלה' נמי ממחייא ונפקא?!
כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות.
אביי לא אמר כרבא (דמותיב מקנסא, דקסבר לאו תיובתא היא):
התם קנסא היינו טעמא: שלא יהא חוטא נשכר (להפטר);
רבא לא אמר כאביי (דמותיב מכתובה): כתובה (דהתם טעמא מאי
תקינו לה רבנן כתובה) - היינו טעמא: שלא תהא קלה בעיניו להוציאה (וכל זמן שלא מיחתה
- גיורת היא ועבדינן לה תקנתא).
משנה:
הגדול שבא על הקטנה (פחותה מבת שלש שאין ביאתה
ביאה, שהרי בתוליה חוזרין), וקטן (פחות מבן תשע שאמרו חכמים
אין ביאתו ביאה) שבא על הגדולה, ומוכת עץ (שנתקע לה עץ באותו מקום)-
כתובתן מאתים (אם נשאו לאיש אחרי כן - לא אבדו בכך את כתובתן אם נשאה סתם ולא פירש לה
כלום), דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: מוכת עץ - כתובתה מנה; בתולה (שהיא)
אלמנה, (או)
גרושה וחלוצה (או חלוצה) מן הנישואין (כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה, אם ניסת
לאחֵר סתם) - כתובתן מנה (דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה)
(כתובות יא,ב)
[המשך המשנה]
ואין להן טענת בתולים (אין יכול להפסידה אותה מנה
ולומר "בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות").
הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו יתירות
על בנות שלש שנים ויום אחד - כתובתן מנה ואין להן טענת בתולין.
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: קטן הבא על הגדולה - עשאה מוכת עץ (נהי דאין ביאתו
ביאה - מיהו לא גרע מעץ הנתקע; ולרבנן, דפליגי אמוכת עץ - כתובתה מנה; וכן לענין
כהן גדול דתנן (יבמות נט,א) לא ישא את מוכת עץ - הא נמי אסירא ליה).
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר: אין מוכת עץ בבשר (גירסת רש"י: אין מוכת עץ בבשר אדם:
ואי בעולה לא הויא - מוכת עץ נמי ליתא).
איכא דמתני לה להא שמעתא באפי נפשה (בלא גברי; דלא אמר רב
יהודה משמיה דרב ומשמיה דשמואל אלא אינהו גופייהו איפלוג בה): קטן הבא על
הגדולה: רב אמר: 'עשאה מוכת עץ' ושמואל אמר: 'אין מוכת עץ בבשר'.
מתיב רב אושעיא: 'גדול שבא על הקטנה וקטן הבא על
הגדולה ומוכת עץ - כתובתן מאתים,
דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: מוכת עץ כתובתה מנה' (ומדפלגינהו תנא לתרתי ולא
איפלוג רבנן אלא במוכת עץ - שמעת מינה אין מוכת עץ בבשר).
אמר רבא: הכי קאמר: גדול הבא על הקטנה - ולא כלום (אינה ביאה לדברי
הכל; הלכך כתובתה מאתים, ולא איפלוג רבנן עלה): דפחות מכאן
כנותן אצבע בעין דמי (דתנן במסכת נדה (פ"ה מ"ד; דף מג-מד) גבי בת פחותה משלש
שנים ויום אחד: מה הדמעה היוצאת על ידי אצבע באה אחרת תחתיה - אף בתולים של פחות
מכן חוזרין אחרים תחתיהם); וקטן הבא על הגדולה - עשאה מוכת עץ (מוכת עץ היא זו,
וכתובתה מאתים - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל מוכת עץ כתובתה מנה, והא נמי
דקא משוית לה מוכת עץ - כתובתה מנה); ומוכת עץ גופא פלוגתא דרבי מאיר
ורבנן.
אמר רמי בר חמא:
מחלוקת כשהכיר בה (כשכנסה וכתב לה כתובה - היה יודע שהיא מוכת עץ):
דרבי מאיר מדמי לה לבוגרת (דקיימא לן שכלו בתוליה במסכת יבמות (דף נט), דקתני 'בבתוליה' [ויקרא
כא,יג]
- פרט לבוגרת שכלו בתוליה; ואפילו הכי כתובתהה מאתים), ורבנן מדמו
לה לבעולה; אבל לא הכיר בה - דברי הכל ולא כלום (דמקח טעות הוא, ואפילו מנה
אין לה).
ורבי מאיר אמאי מדמי לה לבוגרת - נדמייה לבעולה?
בעולה - איתעביד בה מעשה בידי אדם, הא - לא איתעביד בה
מעשה בידי אדם.
ורבנן - אדמדמו לה לבעולה - נדמייה לבוגרת?
בוגרת - לא איתעביד בה מעשה כלל, הא - איתעביד בה מעשה;
אבל לא הכיר בה - לדברי הכל ולא כלום.
מתיב רב נחמן (משנתנו היא): '(הנושא את האשה בחזקת
בתולה, ולא מצא לה בתולים;) היא אומרת: "מוכת עץ
אני", והוא אומר: "לא כי, אלא דרוסת איש את"!: רבן גמליאל ורבי
אליעזר אומרים: נאמנת.' (שמע מינה אית לה כתובה: או מנה או מאתים; דאי לית לה - מאי
'נאמנת' דקאמר רבן גמליאל? אלמא מוכת עץ שלא הכיר בה - יש לה כתובה, תיובתא דרמי
בר חמא, דאמר 'לא הכיר בה - דברי הכל ולא כלום')!?
אלא אמר רבא: בין הכיר בה ובין לא הכיר בה לרבי מאיר
מאתים (ומתניתין,
דקתני 'היא אומרת "מוכת עץ אני"' וקא תבעה מאתים - רבי מאיר היא),
לרבנן: הכיר בה – מנה (ומתניתין דהכא דקתני 'וחכמים אומרים מוכת עץ... מנה'
- כשהכיר בה); לא הכיר בה - ולא כלום (והא לא מצינו למימר לרבי
מאיר 'הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה', דאי במקח טעות מחזקינן ליה משום דלא הכיר בה
- לית לה מידי; ואי לאו מקח טעות הוא - אין חחילוק בין הכיר ללא הכיר).
והדר ביה רבא ('והדר ביה רבא' גרסינן, ולא גרסינן 'מההיא'; והדר ביה
רבא ממאי דאמר 'לרבנן לא הכיר בה ולא כלום', אלא: בין הכיר בין לא הכיר - יש לה
מנה לרבנן, ומאתים לרבי מאיר; ומתניתא דהתם - דברי הכל), דתניא:
'כיצד
הוצאת שם רע (ליענש מאה כסף אם שקר וליסקל אם אמת היה)? -
בא לבית דין (זקוק לבוא לבית דין) ואמר פלוני:
"לא מצאתי לבתך בתולים"! אם יש עדים שזינתה תחתיו - יש לה כתובה מנה.'
'אם יש
עדים שזינתה תחתיו' - בת סקילה היא!?
הכי קאמר: אם
יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה; זינתה מעיקרא - יש לה כתובה מנה.
ואמר רב חייא
בר אבין אמר רב ששת: זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה.
ומתיב רב
נחמן [כתובות פ"א מ"ו]: 'הנושא
את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת: "משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו (מזלך גרם כאדם
שהמטר בא וסוחף את זריעתו ועוקרה)", והוא אומר: "לא כי אלא
עד שלא אירסתיך, והיה מקחי מקח טעות" [רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע
אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא
ראיה לדבריה] ולית לה כלל; ואמר להו רב חייא בר אבין: אפשר רב עמרם וכל גדולי
הדור יתבי כי אמר רב ששת להא שמעתא (להאי 'זאת אומרת' דלעיל, דיש לה כתובה מנה),
וקשיא להו (הא דאותבינן) ושָני: מאי 'מקח טעות'? נמי ממאתים! אבל מנה אית לה! ואת
אמרת 'לית לה כלל'?
ואמר רבא:
מאן דקא מותיב - שפיר קא מותיב: 'מקח טעות' - לגמרי משמע (ואין לה כלום); (ואקשינן לרבא:)
ואלא קשיא הך (הך דלעיל, דקתני 'זינתה
מעיקרא יש לה כתובה מנה') - תריץ (לההיא דלעיל ד'כיצד
הוצאת שם רע' - תירוצא דתרצת לה לא תתרצה הכי, אלא) ואימא הכי:
'אם יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה; זינתה מעיקרא - ולא כלום; נמצאת מוכת עץ יש לה
כתובה מנה ('נמצאת' - לא הכיר בה משמע, וקא מתרץ רבא: יש לה כתובה מנה);
והא רבא הוא דאמר: 'לרבנן לא הכיר בה ולא כלום'! אלא שמע מינה הדר ביה רבא מההיא (דלעיל, דהא איהו
אמר 'לרבנן ולא כלום'; וכרבי מאיר נמי לא תוקמה, דהא רבי מאיר 'מאתים' קאמר).
תנו רבנן: 'כנסה ראשון לשום נישואין, ויש לה עדים שלא
נסתרה; אי נמי נסתרה ולא שהתה כדי ביאה - אין השני יכול לטעון טענת בתולים (רבותא אשמעינן:
דאפילו הכי [יש לה עדים שלא נסתרה] - אין השני יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה
ולימא מקח טעות הוא) שהרי כנסה ראשון (ועליו לדעת שנבעלה).
(כתובות יב,א)
אמר רבא*: זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש
לה כתובה מנה (דהא ודאי בחזקת בתולה כנסה, דסמך אעדים, וקאמר אין יכול להפסידה מנה
הראוי לאלמנה מן הנישואין)!?
רב אשי אמר: בעלמא לעולם אימא לך 'לית לה כלל', ושאני
הכא: שהרי כנסה ראשון.
וניחוש שמא תחתיו זינתה (אמתניתין פריך, דקתני 'אין
השני יכול לטעון טענת בתולים' ולא מזקיקינן ליה לבא לבית דין ולא יתברר הדבר
אם תחתיו זינתה אם לא, ושמא אסורה היא לו? בשלמא אהנך דלעיל, דאמרן 'כנסה בחזקת
בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה' - לא מקשינן, דאיכא למימר כשבא לבית דין,
ובאו עדים שזינתה קודם לכן; אבל הכא קתני 'אין יכול לטעון' מתוך כך לא יבא לבית
דין)?!
אמר רב שרביא: כגון שקידש ובעל לאלתר (ולא גרסינן
'כשקידש לאלתר ובעל לאלתר'; שלא פירש ממנה בין קידושין לבעילה, דודאי לא תחתיו
זינתה).
* הגירסה בגמרא היא המקורית לפני תיקון תוספות:
תוספות מסכת כתובות
דף יב עמוד א ד"ה אמר רבה זאת אומרת - נראה דהכא גרסינן רבה דהא רבא קאמר
לעיל דמקח טעות לגמרי משמע ואי גרסינן הכא רבא א"כ תיקשי מתניתין רישא לסיפא
דהא זאת אומרת איכא למידק נמי ממתניתין כדאמרינן בסמוך אלא ודאי נראה דהכא גרס רבה
דרבא דאמר לעיל מקח טעות לגמרי משמע יפרש כמו רב אשי.
החלטתי
לרשום את הגירסה המקורית – 'רבא' ולא 'רבה' – מהסיבה להלן: יש כאן ויכוח בין רב
אשי וחכם אחר. לא יתכן שהחכם האחר היה רבה, שהרי רב אשי לא ראה את רבה, כפי שמוסרת
לנו הגמרא בקידושין עב,ב: 'כשמת רבא נולד רב אשי', אך יש אומרים
שאין זה מדויק, והכוונה שנולד כחכם, כלומר: דרך כוכבו. ומשום קושית תוספות נראה לי
שיש כאן לימוד של רב אשי כשהיה תלמיד עם הרב הזקן רבא, ורבא שואל את רב אשי: האם
כך יש להסיק מהמשנה? ורב אשי עונה: לא! בעלמא... ורבא שוב שואל את התלמיד, ועונה
התלמיד שרביא.
לחילופין
- אולי רבה בר רב הונא!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] Kesuvos 011:
Kidushin of a Giyores Ketanah
Reuven Miller <millerr@mail.biu.ac.il>
asked:
The discussion in the gemarra (kesuvos 11a) revolves around the kesuba given to
a katana who was converted as a child [and got married before she became a
Gedolah].
If she is a gioress she has no halachic father or brother. Who then could marry
her off as a katana?
--------------------------------
The Kollel replies:
In Even ha'Ezer 155 the majority view is that a Ketanah can marry herself off
after age six, based on the Girsa of the Rif and Rambam in Gitin 65a. However
according to the minority view your point is valid.
Dov Zupnik
---
See our Insights to Yevamos 107:1:a, where we quoted the TZAFNAS PANE'ACH
(Hilchos Ishus 4:7) who cites Rashi in Gitin (65a, DH u'Chenegdan), and in
Kidushin (44b, DH Ma'aseh Yesomah) that says explicitly that a Ketanah can be
Mekadesh herself -- at least when she is a "Yesomah" (even a Yesomah
b'Chayei ha'Av). This seems clear from Yevamos 108a also, where it discusses a
Ketanah who "accepts [on her own] a Kidushin."
-Mordecai Kornfeld
נראה שמוכרחים לומר שנישואי הגיורת
הקטנה גם על ידי אביה הם רק נישואין מדרבנן, ולפיכך יכולה למאן! ואם תמאן וגדלה -
נותנים לה כתובה מאתים, ולפי הגמרא כאן, אם מחתה בקטנותה לא יתנו לה, אך לאחר
שגדלה יתנו לה; ואם רק אחרכך נודע לה שגיירוה בקטנותה – יכולה למחות, ותשאר עם
הכסף שקבלה כאשר גדלה!