דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק שלשה עשר 'שני דייני גזירות'

כתובות דף קי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות קט,ב)

ההוא דאמר להו: "דיקלא לברת". שכיב ושביק תרי פלגי דדיקלא (שהיה לו בשותפות, ושאר דקלים הרבה היו לו, והיתומים היו נותנין לה אותן שני חצאין שיש טורח בהן יותר). יתיב רב אשי וקא קשיא ליה: מי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי 'דיקלא' או לא?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי 'דיקלא' (ועל כרחה ידה על התחתונה, שהנכסים בחזקת היתומים, וְזוֹ אינה באה עליהם אלא מכח הצוואה).

(כתובות קי,א)

משנה:

המוציא שטר חוב על חברו והלה (הלוה) הוציא (עליו) שמכר לו את השדה (שטר מכירה מאוחרת לשטר ההלואה ואומר שטרך מזוייף או פרוע שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות את חובך):

אדמון אומר (6): 'יכול הוא שיאמר "אילו הייתי חייב לך - היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה"';

וחכ"א: זה היה פקח שמכר לו את הקרקע (גירסת רש"י: את השדה) מפני שהוא יכול למשכנו (לפי שהיה זה מבריח מטלטליו, ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו, ועכשיו [שיש בידו קרקע] יטול את הקרקע).

גמרא:

מאי טעמא דרבנן? שפיר קאמר אדמון!?

באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דמצי אמר ליה "היה לך לפרוע את שלך כשמכרת לי את השדה" (שהיה למוכר לעכב בחובו המעות שקיבל ולא יכתוב לו השטר; וכיון שכתבו - הוכיח שאין לו עליו חוב); כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי: אדמון סבר: איבעי ליה למימסר מודעא ("ואיני מוכר לו אלא שאוכל למשכנו"), ורבנן סברי 'חברך -חברא אית ליה (ויודיעהו ולא יקח עוד השדה) וחברא דחברך חברא אית ליה'.

משנה:

שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה (ראובן על שמעון ושמעון על ראובן: שטר שהוציא ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר):

אדמון אומר (7): (יכול שמעון לומר לראובן) "אילו הייתי חייב לך (כדברי שטרך) - כיצד אתה לוה ממני (אחרי כן? היה לך לתבוע את חובך ממני)"?

וחכמים אומרים: זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו (אפילו החוב שוה - אין אומרים יעכב זה מלוה של חברו בשביל מלוה שהלוהו, אלא בית דין יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לשכנגדו את חובו).

גמרא:

אתמר: שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה: רב נחמן אמר: זה גובה וזה גובה; רב ששת אמר: הפוכי מטרתא למה לי (הנושא שני מרצופין של עור ומשאן שוה - מה יתרון לו להפוך של ימין לשמאל ושל שמאל לימין)? אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו.

דכולי עלמא עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית - ודאי הפוכי מטרתא הוא; כי פליגי דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית: רב נחמן סבר זה גובה וזה גובה, קסבר 'בשלו הן שמין' (מה שאמרו חכמים 'בעל חוב בבינונית' - בקרקעות הלוה שמין: שאם יש ללוה שדה שהיא בינונית לכל אדם ואצלו היא עידית - ששאר שדותיו גרועות הימנה - אין בעל חוב גובה הימנה): אתי בעל זיבורית וגבי ליה לבינונית, דהוה גביה עידית, ואתא ההוא ושקיל זיבורית; ורב ששת אמר: הפוכי מטרתא למה לי: קסבר בשל כל אדם הן שמין: סוף סוף כי (הדר) אתי ההוא (למיגבי) - בינונית דנפשיה (שהיתה שלו) קשקיל!

ולרב נחמן: (נהי נמי דבשלו הן שמין) מאי חזית דאתי בעל זיבורית ברישא? ליתי בעל בינונית ברישא, וליגבי זיבורית, וליהדר וליגבי ניהליה!?

לא, צריכא דקדים תבעיה.

סוף סוף כי אתו למגבי בהדי הדדי קאתו (שהרי שניהן הוציאו שטרותיהן בבית דין)?

אלא: לא צריכא דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית: מר סבר בשלו הן שמין (ולאו הפוכי מטרתא הוא, דממה נפשך איכא רווחא לבעל זיבורית: דאי חבריה קדים ברישא וגבי - איכא גביה עידית ובינונית וזיבורית, ומגבי להאיך בינונית; ואי איהו קדים וגבי בינונית - הויא גביה עידית, ומגבי לחבריה זיבורית), ומר סבר בשל כל אדם הן שמין (וכיון דבהדדי אתו למיגבי - יהבי בית דין בינונית לבעל זיבורית ברישאא והדר גבי לה מיניה, הלכך הפוכי מטרתא הוא).

תנן: 'וחכמים אומרים: זה גובה וזה גובה' (נהי נמי דאית להו לרבנן ששניהם - השטרות כשרים, יעמוד זה בשלו וזה בשלו, אלמא שמע מינה 'בשלו הן שמין', ולאו הפוכי הוא)!?

תרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת: כגון שלוה זה לעשר (שלא יוכל הנושה לתובעו עד עשר שנים, דאיכא רווחא דהמתנה) וזה לחמש.

היכי דמי?: אילימא ראשון לעשר, ושני (ושני בא אצלו לסוף שנה ולוה) לחמש - בהא לימא אדמון "אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממנ"'? הא לא מטא זמניה (ונוח היה לו לזה שהלוהו, ויתבענו לסוף חמש, ועדיין יהא חובו מעוכב בידו עד השלמת עשר משיהא פורע לו בחובו)!? אלא ראשון לחמש ושני לעשר? היכי דמי?: אי דמטא זמניה (אם שלמו חמשת השנים כשבא המלוה ללוות מן הלוה) - מאי טעמא דרבנן (דמכשרי שטרו של מלוה ראשון? הרי הגיע זמנו, והיה לו לתובעו ולא ללוות, ד'עבד לוה לאיש מלוה')? ואי דלא מטא זמניה - הא לא מטא זמניה, ומאי טעמא דאדמון?

לא, צריכא דאתא (לגביה ולוה הימנו) בההוא יומא דמשלם חמש: מר סבר עביד איניש דיזיף ליומיה, ומר סבר לא עביד איניש דיזיף ליומיה.

רמי בר חמא אמר: הכא ביתמי עסקינן (שמת אחד מהן, והיתומים באים ותובעים, ואין להם קרקע שיהא שכנגדם גובה שטרו מהן), דיתמי - מיגבא גבי, אגבויי לא מגבינן מינייהו (דלא משעבדי מטלטלי דיתמי לבעל חוב).

והא 'זה גובה וזה גובה' קתני?

'זה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו'.

אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: ד'זה גובה וזה גובה' קתני, ועוד: לגבינהו ארעא ליתמי וליהדר וליגבינהו מינייהו, כדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן - בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן?!

קשיא.

ולוקמה דאית להו ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית, [דאזלי יתמי גבו בינונית ומגבו ליה זיבורית] דאי נמי 'בשל כל אדם הן שמין' - הא אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מזיבורית?

הני מילי - היכא דלא תפס, אבל היכא דתפס - תפס.

משנה:

שלש ארצות לנשואין (שלש ארצות הן בארץ ישראל חלוקות לענין נשואי אשה: שאם נשא אשה באחת מהן - אינו יכול לכופה לילך אחריו מארץ אל ארץ): יהודה ועבר הירדן והגליל;

אין מוציאין (מזו לזו): (לא) מעיר לעיר ו(לא) מכרך לכרך ('כרך' גדול מ'עיר', והוא מקום שווקים, ומכל סביביו באים שם לסחורה, וכל דבר מצוי בו), אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך,

(כתובות קי,ב)

[המשך המשנה]

אבל לא מעיר לכרך (בגמרא מפרש טעמא) ולא מכרך לעיר;

מוציאין מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרעה;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לא מנוה רעה לנוה יפה, מפני שהנוה היפה בודק (את הגוף למי שבא מנוה רע, ומתוך כך חלאים באים עליו).

גמרא:

בשלמא מכרך לעיר - דבכרך שכיחי כל מילי, בעיר לא שכיחי כל מילי; אלא מעיר לכרך – מאטי טעמא?

מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: מנין שישיבת כרכים קשה (שהכל מתיישבין שם, ודוחקין ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר; אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים לבתים ואוירן יפה)? - שנאמר (נחמיה יא,יב) ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר [אף לא מנוה רעה לנוה יפה, מפני שהנוה היפה בודק]:

מאי 'בודק'?

כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת (אפילו לטובה) - תחלת חולי מעים.

כתוב בספר בן סירא [##והרי כתוב במשלי?] (משלי טו,טו) כל ימי עני רעים [וטוב לב משתה תמיד]; והאיכא שבתות וימים טובים?

כדשמואל, דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים.

בן סירא אומר: אף לילות - בשפל גגים גגו, ובמרום הרים כרמו (שאין בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה בראש ההר); ממטר גגים לגגו, ומעפר כרמו לכרמים (וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל וזב לכרמים שתחתיו).

משנה:

הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים (ולישב עמו בירושלים) ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים (אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה, כדקתני בברייתא בגמרא בהדיא).

נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא (גדולות ושוקלות יותר משל ארץ ישראל).

נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות קפוטקיא.

גמרא:

'הכל מעלין' - לאתויי מאי?

לאתויי עבדים (היה לו עבד עברי - ילך העבד אחריו על כרחו) [## ולא פירש שהעבד מעלה אחרים, כפי שנאמר: אחד האנשים ואחד הנשים – ולא נאמר: העבדים. וגם אין סברה שעבד יעלה אחרים].

ולמאן דתני 'עבדים' בהדיא – ['הכל'] לאתויי מאי?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.

'ואין הכל מוציאין' - לאתויי מאי?

לאתויי עבד [כנעני] שברח מחוצה לארץ לארץ, דאמרינן ליה [לבעליו של העבד]: זבניה הכא [כתוב לו גט שחרור – תוספות רי"ד] וזיל - משום ישיבת ארץ ישראל.

'הכל מעלין לירושלים' - לאתויי מאי?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.

'ואין הכל מוציאין' - לאתויי מאי?

לאתויי אפילו מנוה הרעה לנוה היפה; ואיידי דתנא רישא 'אין מוציאין' - תנא סיפא נמי 'אין מוציאין' (דאילו משום 'מנוה הרע לנוה היפה' - לא איצטריך: כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרע - כל שכן דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה).

תנו רבנן: 'הוא אומר לעלות (מחוצה לארץ לארץ וכן משאר גבולין לירושלים) והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה;

היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה;

היא אומרת לצאת (מירושלים לגבולין או מארץ לחוצה לארץ) והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה;

הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.'

נשא אשה [בא"י וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל]:

הא גופא קשיא: קתני 'נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל' - אלמא בתר שיעבודא אזלינן; אימא סיפא: 'נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל' - אלמא בתר גוביינא אזלינן!?

אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן (כאן הקלו בכתובה וזו אחת מקולי כתובה); - קסבר כתובה דרבנן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: [נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא] נותן לה ממעות קפוטקיא:

קסבר כתובה דאורייתא (הילכך בתר שיעבוד אזלינן, כדין כל שטרי חוב).

תנו רבנן: 'המוציא שטר חוב על חבירו: כתוב בו 'בבל' - מגבהו ממעות בבל, כתוב בו 'ארץ ישראל' - מגבהו ממעות ארץ ישראל; כתוב בו סתם: הוציאו בבבל - מגבהו ממעות בבל; הוציאו בארץ ישראל - מגבהו ממעות ארץ ישראל.

כתוב בו 'כסף' סתם - מה שירצה לוה מגבהו, מה שאין כן בכתובה'.

אהייא?

אמר רב משרשיא: ארישא, לאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל, דאמר כתובה דאורייתא.

כתוב בו 'כסף' סתם ('מאה כסף' ולא פירש אם סלעין אם דינרין אם פונדיונין) - מה שירצה לוה מגבהו (ואפילו איסרין).

ואימא נסכא? (חתיכות כסף היה, לכך לא פירש?)

אמר רבי אלעזר: דכתיב ביה 'מטבע'

ואימא 'פריטי (ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות)'?

אמר רב פפא: פריטי דכספא לא עבדי אינשי.

תנו רבנן: 'לעולם ידור אדם בארץ ישראל - אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: [ויקרא כה,לח: אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים] לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים;

וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים;

וכן בדוד הוא אומר [שמואל א כו,יט: ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו: אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני ה'] כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים'; וכי מי אמר לו לדוד "לך עבוד אלהים אחרים"? אלא (אלא מפני שהיה צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל אל מלך מואב ואל אכיש,) לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים.'

רבי זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה, דבעא למיסק לארץ ישראל (ורב יהודה מוחה בידו, להכי הוה משתמיט מיניה), דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר

(כתובות קיא,א)

(ירמיהו כז,כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' [והעליתים והשיבתים אל המקום הזה].

ורבי זירא?

ההוא - בכלי שרת כתיב (קרא דלעיל מיניה כתיב: כי כה אמר ה' אל העמודים ועל הים ועל המכונות וגו') .

ורב יהודה?

כתיב קרא אחרינא: (שיר השירים ב,ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה [אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ].

ורבי זירא?

ההוא - שלא יעלו ישראל בחומה (יחד ביד חזקה).

ורב יהודה?

'השבעתי' אחרינא כתיב.

ורבי זירא?

ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: שלש שבועות הללו למה? - אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

ורב יהודה? - (שם: יר השירים ב,ז) אם תעירו ואם תעוררו (שתי שבועות בכל אחת) כתיב.

ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן; אינך: שלא יגלו את הקץ (נביאים שביניהם), ושלא ירחקו את הקץ (בעונם; לשון אחר: 'שלא ידחקו' גרסינן, לשון דוחק: שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי), ושלא יגלו הסוד (אמרי לה סוד העבור ואמרי לה סוד טעמי התורה) לאומות העולם.

(שם: שיר השירים ב,ז) 'בצבאות או באילות השדה' - אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה – מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם (לשון הפקר) כצבאות וכאילות השדה.

אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג,כד) ובל יאמר שכן חליתי - העם היושב בה נשוא עון (כלומר: אל יתרעם לומר 'צר לי, כי כולם נשואי עון').

אמר ליה רבא לרב אשי: אנן - בסובלי חלאים מתנינן לה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol