דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק שלשה עשר 'שני דייני גזירות'

כתובות דף קיא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות קי,ב)

רבי זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה, דבעא למיסק לארץ ישראל (ורב יהודה מוחה בידו, להכי הוה משתמיט מיניה), דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר

(כתובות קיא,א)

(ירמיהו כז,כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' [והעליתים והשיבתים אל המקום הזה].

ורבי זירא?

ההוא - בכלי שרת כתיב (קרא דלעיל מיניה כתיב: כי כה אמר ה' אל העמודים ועל הים ועל המכונות וגו') .

ורב יהודה?

כתיב קרא אחרינא: (שיר השירים ב,ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה [אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ].

ורבי זירא?

ההוא - שלא יעלו ישראל בחומה (יחד ביד חזקה).

ורב יהודה?

'השבעתי' אחרינא כתיב.

ורבי זירא?

ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: שלש שבועות הללו למה? - אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

ורב יהודה? - (שם: יר השירים ב,ז) אם תעירו ואם תעוררו (שתי שבועות בכל אחת) כתיב.

ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן; אינך: שלא יגלו את הקץ (נביאים שביניהם), ושלא ירחקו את הקץ (בעונם; לשון אחר: 'שלא ידחקו' גרסינן, לשון דוחק: שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי), ושלא יגלו הסוד (אמרי לה סוד העבור ואמרי לה סוד טעמי התורה) לאומות העולם.

(שם: שיר השירים ב,ז) 'בצבאות או באילות השדה' - אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה – מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם (לשון הפקר) כצבאות וכאילות השדה.

אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג,כד) ובל יאמר שכן חליתי - העם היושב בה נשוא עון (כלומר: אל יתרעם לומר 'צר לי, כי כולם נשואי עון').

אמר ליה רבא לרב אשי: אנן - בסובלי חלאים מתנינן לה.

אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח: כתיב הכא (שמות כ,כ) מזבח אדמה תעשה לי [וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך; בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך], וכתיב התם [דברים לב,מג: הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו] וכפר אדמתו עמו.

עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל; נח נפשיה בחוץ לארץ. אתו, אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר: אנת עולא [עמוס ז,יד: לכן כה אמר ה': אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק; ואתה] על אדמה טמאה תמות [וישראל גלה יגלה מעל אדמתו] (מקרא הוא בנבואת עמוס). אמרו לו: ארונו בא (לקוברו בארץ ישראל). אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה.

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה; אתא לקמיה דרבי חנינא, אמר ליה: מהו למיחת וליבמה?

אמר ליה: אחיו נשא כותית ומת - ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו?!>

אמר רב יהודה אמר שמואל: כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל - כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות (לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד).

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: אפילו מפומבדיתא לבי כובי (לגור שם).

ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי - שמתיה רב יוסף!

ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא, שכיב. אמר אביי: אי בעי האי צורבא מרבנן - הוה חיי.

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: כשרין שבבבל - ארץ ישראל קולטתן (כדמפרש); כשרין שבשאר ארצות - בבל קולטתן.

למאי? אילימא ליוחסין - (והא בבל מיוחס טפי) והאמר מר (בפרק 'עשרה יוחסין' (קדושין עא,א)) 'כל הארצות (הרי הן אצל בבל) עיסה לארץ ישראל (כעיסה המעורבת, שאין ניכר בה מה בתוכה; כך כל המשפחות ספק), וארץ ישראל עיסה לבבל' (שנושאין נשים מארץ ישראל)? אלא לענין קבורה (של בבל מוליכין ארונותיהם ליקבר בארץ ישראל, ושל שאר ארצות הרחוקים מארץ ישראל וקרובים לבבל קוברים בבבל, שיש שם זכות תורה).

אמר רב יהודה: כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל, שנאמר (זכריה ב,יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל.

אמר אביי: נקטינן: בבל לא חזיא חבלי דמשיח.

תרגמה אהוצל דבנימין [שהוא בסביבת נוב בנחלת בנימין, וקראו לעיר זו גם בשם 'בבל', ונאמר דבנימין להבדיל בינו לבין הוצל שבבבל].

[המשך דברי אביי?] וקרו ליה (לימות המשיח) 'קרנא דשיזבתא' [קרן הצלה; רש"י קשה, ונראה לפרש: קראו לבבל קרן הצלה לעם ישראל מהצרות שהיו בארץ ישראל באותה תקופה. והמילים 'תרגמה אהוצל דבנימין' הם פירוש מאוחר לדברי אביי, ולמעשה אביי אמר: בבל לא חזיא חבלי דמשיח, וקרו ליה קרנא דשיזבתא].

אמר רבי אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר: [יחזקאל כו,כ: והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור למען לא תשבי] ונתתי צבי בארץ חיים: ארץ שצביוני בה - מתיה חיים, שאין צביוני בה - אין מתיה חיים.

מתיב רבי אבא בר ממל: (ישעיהו כו,יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון [הקיצו ורננו שכני עפר, כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל] - מאי? לאו 'יחיו מתיך' - מתים שבארץ ישראל; 'נבלתי יקומון' - מתים שבחוץ לארץ, ומאי 'ונתתי צבי בארץ חיים'? אנבוכדנצר הוא דכתיב, דאמר רחמנא: מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא!

אמר ליה רבי: מקרא אחר אני דורש: [ישעיהו מב,ה: כה אמר האל ה', בורא השמים ונוטיהם, רקע הארץ וצאצאיה] נותן נשמה לעם עליה (על ארץ ישראל) ורוח להולכים בה.

ואלא הכתיב 'נבלתי יקומון'?

ההוא - בנפלים הוא דכתיב (ולעולם בארץ ישראל).

ורבי אבא בר ממל - האי 'נותן נשמה לעם עליה' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: אפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא: כתיב הכא 'לעם עליה' וכתיב התם [בראשית כב,ה: ויאמר אברהם אל נעריו] שבו לכם פה עם החמור [ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם] - עם הדומה לחמור.

'ורוח להולכים בה' - אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

ולרבי אלעזר - צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים (בתמיה)?

אמר רבי אילעא: על ידי גלגול (מתגלגלים העצמות עד ארץ ישראל וחיין שם).

מתקיף לה רבי אבא סלא רבא: גלגול לצדיקים - צער הוא!

אמר אביי: מחילות נעשות להם בקרקע (ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל, ושם מבצבצין ויוצאים).

[בראשית מז,ל: ושכבתי עם אבתי] ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם [ויאמר: אנכי אעשה כדברך] - אמר קרנא: דברים בגו (יש כאן דברים מסותרים בדבר זה וצריך לתת להם לב): יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה (ולא היה צריך לזכות ארץ ישראל), ואם מתים שבחוצה לארץ חיים - למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות!

כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית נ,כה) וישבע יוסף את בני ישראל [לאמר: פקד יפקד אלקים אתכם והעלתם את עצמתי מזה]: אמר רבי חנינא: דברים בגו: יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים - למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה? - שמאא לא יזכה למחילות.

שלחו ליה אחוהי לרבה (רבה בר נחמני בפומבדיתא היה, והיה לו אחים בארץ ישראל, ושלחו אגרת זו כדי שיעלה אצלם): יודע היה יעקב שצדיק גמור היה וכו'... אילפא מוסיף בה דברים (עוד שלחו לו כן): מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת (שנתן בה עיניו והיא בחוץ לארץ) וביקש לירד; כיון ששמע כזאת - גלגל בעצמו עד יום מותו! אף על פי שחכם גדול אתה (יפה לך לעלות כאן ללמוד מפי רב, ש)אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו, ואם תאמר אין לך רב (כאן שיוכל ללמדך) - יש לך רב, ומנו? - רבי יוחנן! ואם אין אתה עולה - הזהר בשלשה דברים: אל תרבה בישיבה, שישיבה קשה לתחתוניות; ואל תרבה בעמידה, שעמידה קשה ללב; ואל תרבה בהליכה, שהליכה קשה לעינים! אלא: שליש בישיבה שליש בעמידה שליש בהילוך. כל ישיבה שאין עמה סמיכה - עמידה נוחה הימנה.

'עמידה' סלקא דעתא? והאמרת 'עמידה קשה ללב'? אלא: ישיבה

(כתובות קיא,ב)

שאין בה סמיכה (כמו: במטות או בקתדראות יש סמיכה, בספסלין וכסאות אין סמיכה) - עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה!

וכן אמרו [אחיו של רבה]: יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד: הלכה כרבי יהודה בפרדות, דתניא [תוספתא כלאים פרק א הלכה ח (ליברמן)]: 'רבי יהודה אומר: פרדה שתבעה - אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור, אלא מינה' (מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא; הלכך: אפילו היא בת חמורה נקבה - אין מרביעין עליה חמור, שמא חוששין לזרע האב ונמצא מרביע כלאים; ורבנן פליגי ליה, ואמרי: אין חוששין לזרע האב, ואם בת סוסיא היא - מרביעין עליה סוס, ואם בת חמורה היא - מרביעין עליה חמור; הכי איתא בפרק 'אותו ואת בנו').

אמר רב נחמן בר יצחק: 'יצחק' - זה רבי יצחק נפחא; 'שמעון' - זה רבי שמעוון בן פזי, ואמרי לה ריש לקיש; 'אושעיא' - זה רבי אושעיא ברבי.

אמר רבי אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר (ישעיהו כו,יד) מתים בל יחיו [רפאים בל יקמו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו].

תניא נמי הכי: ''מתים בל יחיו' - יכול לכל? - תלמוד לומר: 'רפאים בל יקומו' - במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר.

אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי; ההוא - במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב.

אמר ליה: מקרא אחר אני דורש, דכתיב [ישעיהו כו,יט: יחיו מתיך נבלתי יקומון; הקיצו ורננו שכני עפר] כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל: כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו.

כיון דחזייה דקמצטער, אמר ליה: רבי! מצאתי להן תקנה ([כדלהלן:]יהנו לתלמידי חכמים מנכסיהם) מן התורה: (דברים ד,ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב (דברים ד,כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה [הוא, אל קנא]!? אלא: כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים (מתעסק בממון תלמיד חכם כדי להגיע לידם שכר, והם פנויין לעסוק בתורה על ידי אלו, וכתיב 'חיים כולכם היום' - על ידי דיבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות); והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.

כיוצא בדבר אתה אומר: (דברים ל,כ) לאהבה את ה' אלהיך [לשמע בקלו] ולדבקה בו [כי הוא חייך וארך ימיך, לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך: לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם] - וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.

אמר רבי חייא בר יוסף: עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים, שנאמר [תהלים עב,טז: יהי פסת בר בארץ בראש הרים, ירעש כלבנון פריו] ויציצו מעיר כעשב הארץ; ואין עיר אלא ירושלים, שנאמר (מלכים ב יט,לד) וגנותי אל העיר הזאת [להושיעה למעני ולמען דוד עבדי].

ואמר רבי חייא בר יוסף: עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן! קל וחומר מחטה: מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין, צדיקים - שנקברו בלבושיהן - על אחת כמה וכמה!

ואמר רבי חייא בר יוסף: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר (תהלים עב,טז) יהי פסת בר בארץ [בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ] (דרוש 'פסת בר' - לשון פיסת היד, שהיא רחבה, וחטה רחבה לא משכחת אלא פת אפויה [דהיינו גלוסקאות]; וכלי מילת - דרוש 'פסת' לשון 'כתונת פסים').

תנו רבנן: '(תהלים עב,טז) יהי פסת בר בארץ בראש הרים [ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ]: אמרו: עתידה חטה שתתמר (לשון תומר = דקל) כדקל ועולה בראש הרים! ושמא תאמר 'יש צער לקוצרה'?! תלמוד לומר (שם) 'ירעש כלבנון פריו': הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

(דברים לב,יד) [חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים] עם חלב כליות חטה [ודם ענב תשתה חמר]: אמרו: עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול; ואל תתמה, שהרי שועל קינן בלפת (ניקב בו עד שעשה לידתו בתוכו, ואף על פי כן) ושקלוהו (את המותר) ומצאו בו ששים ליטרין בליטרא של צפורי.

תניא: 'אמר רב יוסף: מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל, ונפשח (נבדל) אחד מהן (מן הקלח), ונמצאו בו תשעה קבין חרדל ועציו סיככו בו סוכת יוצרין.'

אמר רבי שמעון בן תחליפא: קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בסולם (ללקט עליו העליונים).

[דברים לב,יד: חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה] ודם ענב תשתה חמר (מתוך הענבה תשתהו ולא תצטרך לדורכו) – אמרו: לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך; העולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטוס גדול, ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי (סאה) יין, שנאמר 'ודם ענב תשתה חמר' אל תקרי 'חמר' אלא חומר = (כור, והוא שלשים סאין).

כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב (בראשית מט,יא) אוסרי לגפן עירֹה [ולשרקה בני אתנו, כבס ביין לבשו ובדם ענבים סוּתֹה]?

אין לך כל גפן וגפן שבארץ ישראל שאין צריך עיר אחת לבצור.

'ולשורקה בני אתונו' - אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו מוציא (שלא יעשה פרי) משוי שתי אתונות;

ושמא תאמר אין בו יין (אין בו ליחלוח בפרי)?

תלמוד לומר: 'כבס ביין לבושו';

ושמא תאמר: אינו אדום?

תלמוד לומר: 'ודם ענב תשתה חמר'

ושמא תאמר: אינו מרוה?

תלמוד לומר: 'סותה' (לשון הסתהף שהיין מסית את השכור);

ושמא תאמר: אין בו טעם?

תלמוד לומר: (בראשית מט,יב) חכלילי עינים מיין [ולבן שנים מחלב]: כל חיך שטועמו - אומר 'לי! לי!';

ושמא תאמר: לנערים יפה ולזקנים אינו יפה?

תלמוד לומר: 'ולבן שנים מחלב' - אל תיקרי 'לבן שינים' אלא לבן שנים.

פשטיה דקרא במאי כתיב?

כי אתא רב דימי אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! רמוז (לי) בעיניך (ותתרגם לשון שחוק ומחוך: חוך לי בעינים שלך) דבסים מחמרא (וטוב לי מיין כשתראני פנים צהובות ושוחקות) ואחוי לי שיניך (אף זו לשון שחוק: שהשוחק שיניו נגלין) דבסים מחלבא.

מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר 'ולבן שנים מחלב': אל תקרי 'לבן שינים' אלא 'לִבּוּן שינים'.

רב חייא בר אדא - מקרי דרדקי דריש לקיש הוה. איפגר (לשון בטול) תלתא יומי ולא אתא. כי אתא, אמר ליה: אמאי איפגרת?

אמר ליה: דלית (דלית: כרם המודל על גבי כלונסות טריליא"ה בלע"ז ) אחת הניח לי אבא, ובצרתי ממנה יום ראשון שלש מאות אשכולות, אשכול לגרב; יום שני בצרתי שלש מאות אשכולות, שתי אשכולות לגרב; יום שלישי בצרתי ממנה שלש מאות אשכולות - שלש אשכולות לגרב, והפקרתי יותר מחציה.

אמר ליה: אי לאו דאיפגרת - הוה עבדא טפי (שהרי ראית שבכל יום היין מתמעט מן האשכולות, וזהו עונש הבטול).

רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק; חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי; אמר: היינו 'זבת חלב ודבש'!

אמר רבי יעקב בן דוסתאי: מלוד לאונו = שלשה מילין; פעם אחת קדמתי בנשף (קודם עמוד השחר) והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים.

אמר ריש לקיש: לדידי חזי לי 'זבת חלב ודבש' של צפורי, והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין.

אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי 'זבת חלב ודבש' של כל ארץ ישראל

(כתובות קיב,א)

והויא כמבי מיכסי [שם מקום] עד אקרא דתולבנקי [שם מקום בגבול בבל וא"י] (כשתצרף כל המקומות ישתער לכך): כ"ב פרסי אורכא ופותיא [רוחבה] שיתא פרסי.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol